רשמים מהתוועדות י"ט כסליו

 רשמים מהתוועדות י"ט כסליו

במוצאי שבת פרשת וישלח התקיימה מלוה מלכה ששמשה כהתוועדות חסידית גדולה באולמי השמחה ירושלים. הערב אורגנה על ידי חב"ד, אני לא זוכר איזה מוסד מתוך חב"ד, ומומנה על ידי עיריית ירושלים - האגף לתרבות תורנית.

לערב הגיעו קרוב לאלף אנשים (ספרתי), רובם חסידים לאו דוקא חסידי חב"ד. היו גם הרבה ד"ל, וגם הרבה ספרדים ובעלי תשובה, ומעט מאד ליטאים.

מנחה הערב היה ג.ש.  הוא לא פסק מלדבר, להגיד ד"ת וחידושים, חלומות והבלים, בו בזמן שישבו שם אנשים ת"ח מופלגים. כל פעם שאני נתקל בפוליטקאי אני נדהם מחדש על הרדיפה אחר הכבוד, החוסר צניעות, ועל זה שהפוליטקאי פשוט לא מודע על מעמדו הנחות. לא אדבר עליו שוב, ואמשיך לתאר את מהלך הערב, ובסופו הרושם הכללי. רק דבר אחד שראוי לציין הוא השבח האין סופי שהרעיף שטאובר על תנועת חב"ד. גם שאר המדברים עשו כן, ואני מתרשם שכמעט בכל אירוע של חב"ד, חלק נכבד ממנו מוקדש לשבחים והגזמות.

בהתחלת הערב וכן בהמשכים שרו שלשה אחים לבית הורוויץ עם עוד ילד מאותו משפחה. השירה היתה יפה מאד, על אף שנגן האורגן לא תמיד בחר בטון הנכון. גם יש לציין שצבי הורוויץ שיש לו את הקול היפה ביותר במשפחה, לא הופיע. הניגונים היו ניגוני חב"ד, וכללו, אנעים זמירות, אלי אתה, פדה בשלום כמובן, ופרצת ועוד. 

הראשון בין המדברים היה האדמו"ר מטולנא. נדמה לי שיש שני אדמורים לבית טולנא, אחד בירושלים ואחד מאשדוד. אני לא יודע איזה מהם דיבר. אבל זה שדיבר הוא נראה, אני חושב, כמו האדמו"ר שמפורסם כבעל עצה גדול בפרט לכל הקשור לחינוך. האדמו"ר הנ"ל התחיל בסדר הייחוס של משפחתו לפרטי פרטים עד לר' זושא שנתן הסכמה על התניא. ואז המשיך באיזה שהוא סיפור דמיוני על ר' זושא איך שראה את השל"ה בהקיץ ולא בחלום. המשיך לדייק קצת בהסכמות שנתנו בניו של האדמו"ר רש"ז לספר התניא. אחד כותב מו"ר הגאון החסיד קדוש ישראל מרנא ורבנא שניאור זלמן, השני כותב מו"ר הגאון החסיד מרנא ורבנא שניאור זלמן, והשלישי כותב, מו"ר הגאון החסיד שניאור זלמן. ופירש שכל אחד תיאר את אביו בצורה שהיתה לו שייכות אליו. אז האח הראשון, הוא גם קדוש וגם מרנא ורבנא והשני לא הרגיש שיש לו שייכות לקדוש ישראל והשלישי אף לא למרנא ורבנא.  בסוף הדיוק אמר לו ר' יואל כהן, שההסבר שלו הוא ההסבר שמקובל בחב"ד. אני חייב לציין שהדרשה של האדמו"ר היתה אכזבה גדולה. סיפורי סבתא עם איזשהו דיוק חסר משמעות. לא מה שציפינו אליו לפי גודל פרסומו.

אחריו דיבר ר' יואל כהן. הנ"ל דיבר בפשטות ובבהירות. לא הזכיר את חב"ד ישירות אלא דיבר בעיקר על י"ט כסליו והמשמעות על פדה בשלום נפשי עם הקשר אל חנוכה. יסוד דבריו הוא, שאפשר לפדות אדם בשלום ואפשר לפדות אדם תוך מלחמה, ובודאי עדיף לפדות את האדם בשלום. הדרך שבו אפשר לפדות את האדם בשלום הוא במציאת הפח השמן שיש עליו חותמת של כהן גדול. וכידוע ששמן רומז לחכמה, וחותמת הכהן גדול הכוונה שהחכמה קשור למקום הכי גבוה. ובכה"ג הרי שפדה בשלום נפשי כי כולם מבינים שא"א להתווכח עם שכל המקושר לקדושה. בין הדברים הוא העיר על משהו שאולי ראוי לחשוב עליו קצת. נניח שיש חדר ללא חלונות והוא ריק מכל. נועלים החדר במנעול ופותחים אותו שוב ומוצאים בו ריהוט. השכל אומר שהריהוט לא קיים שהרי אי אפשר להכניס שום דבר לחדר, אבל החוש הרי אמר שיש שם ריהוט. מי נכנע למי השכל אל החוש או החוש אל השכל?

אחריו דיבר הראשל"צ ר' מרדכי אליהו. הנ"ל שיבח את חב"ד ואמר כמה ד"ת קצרים.

אחריו דיבר ר' יוסף יצחק חיטריק מנהל כולל חב"ד. הוא הזכיר איזה שהוא פירוש של הרמ"ש על איגרת בעל התניא. הנ"ל לא אמר זי"ע אחרי הזכרת שמו של הרמ"ש לעומת ר' יואל כהן שהקפיד לומר זי"ע.

שוב עלה ר' יואל כהן, ואז טען שהפח השמן הנ"ל אינו חכמה אלא למעלה מהחכמה. והעבודה של איש ישראל הוא לקשר החכמה עם המציאות שלמעלה מן החכמה.

לאחריו דיבר ר' מנדל ווכטר תלמיד ר' יואל כהן.

לאחר מכן חילקו הש"ס ובירכו ברכת המזון. ר' מנדל ווכטר היה המזמן.

בסוף הערב המשיך ר' יואל כהן בהתוועדות עם עוד כמאה אנשים. נשארתי קצת להתוועדות ואז הלכתי הביתה.

עכשיו לתיאור הרוח שהתקיימה שם. חסידי חב"ד שהגיעו היו רובם ככולם, חסידים מקוריים. לא ראינו כיפות עם יחי, לא היו השתוללויות שהרבי חי וקיים ושהוא מלך המשיח. היה רק שלט אחד גדול, שהיו כתוב עליו "התוועדות י"ט כסליו", ללא אזכור האדמו"ר או משיח. כל חסידי חב"ד שהיו שם התנהגו בצורה שפויה. גם הבחורים וגם האברכים וגם החסידים סתם התלבשו בצורה מסודרת, התנהגו בצניעות והשקיעו את הכוחות בצורה חיובית. היה מובן מאליו שהרבי נפטר ושצריך להמשיך בדרך שלו. הציבור המגוון שהיה שם הרגיש מאד בנוח. גם אני הקטן רקדתי עמהם והשתתפתי כמו כולם, על אף שאינני נראה חסיד חב"ד בכלל. נדמה לי שאירוע שפוי בסדר גודל כזה עוד לא ראינו מחב"ד כבר עשרות שנים.

לסיכום, הערב הנ"ל היה צעד ענק קדימה לחסידות חב"ד ומפיח תקוה שעוד יקום על ההרס הנוכחי, חסידות חב"ד אמיתית לשם ולתפארת.

משתאה,
האם הכיף הוא ערובה לנכונות התוכן?

_________________

כל התוועדות היא כיף אמיתי לגוף ולנשמה.

ומענינא דיומא.
ביחס למשל של החדר הנעול.
האם המדע לא התחיל בכך שניסה למצוא את הפירצה שבחדר הנעול?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/11/2007 11:07:02

[עההה חבדניק שכמותך... ואחר  כך אתם עוד לומדים רמב"ם!  ],

אני לא מבין, שאלת שאלה, נכון? אז עניתי! אחר כך אתה שואל אותי בשביל מה עניתי על השאלה???

לא רע, אבל איני רואה צורך לאקרובטיקה איטלקטואלית זו שאין בה שום משמעות ואינה מוסיפה להבנת דבר.

מר בר רב אשי,
תרשה לי קצת פילוסופיה מורה-נבוכימית... (ולא שזה לקוח שם),
חכמה אינה תכלית כשלעצמה, אלא מכשיר להשגה של אידיאות למיניהן, ולכן בני אדם שמוגבלים מטיבעם אינם יכולים לחיות את האידיאות אלא רק להשיג אותן, משא"כ הקדוש ברוך הוא שיישותו עצמה היא... ופה שתי אפשרויות: 1. היא מורכבת גם מאידיאות, (אולי הכיוון שפינוזאי מה), 2. הוא תופס אותן באופן בלתי אמצעי ולא דרך השכל כמונו,

[זאת תפיסתי הדלה את העסק אם כי יש לי על זה הערה, בהנחה שהשכל שלנו תופס את האידיאות באופן אמצעי אם כן מניין לנו הביטחון בצידקתנו? מניין שהוא כלי אמין?
שמא צריך לומר שהוא כלי שעוזר לנו לתפוס באופן בילתי אמצעי את האידיאות, האם לדעתכם זו סתירה לוגית לומר שמכשיר עוזר לנו לתפוס באופן בלתי אמצעי?]

מהי בדיוק חכמתו של הקב"ה. וכי איזו חכמה יש בהבנת דברים שהוא עצמו יוצרם. מה צורך יש לו בחכמה בכלל.

_________________

לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו (יבמות כב.)

צמח יוסיפון,
חוששני שעליך לקרוא שוב את דבריי לעיל, ולא נותר לי אלא לחכות,

צמח

  לאט לך, לא ניסיתי לשכנע אותך שתורה מן השמים,

 רק הצבעתי על העובדה שאתה או שכמותך שדברי רב צעיר יוצרים אצלהם סדקים וספקות באמונה , וממשיכים ( אולי , איני יודע) לקיים מצוות מתוך מניעים חברתיים, אין להם בעיה עם הזהר, הבבאבות ור' יואל כהן, הכל אצלהם בגדר "תרבות", "פולקלור", ומה זה בכלל משנה מה האמת.

 אני כתבתי שאני לא מתרשם מטענות שהועלו ע"י רב צעיר , ולי אישית יש תשובות מספקות.
  אני לא הייתי מניח קוביות על הראש על פי המצאתו/ הוראתו של הזהר או כל אדם אחר,

_________________

חחח...

העלת גיחוך על שפתי, כי פשוט הבהרת ועוררת בדיוק רב את מה שאמרת קודם.

מישהו אמור שלא להאמין לאשכלותיו של רב_צעיר על סמך ש"תלמיד אחד" כתב ספר (שלא נדפס) ובזה ענה על כל השאלות. לדידך שאתה מקובע על הוכחות לוגיות אישיות, הרי אבדה שדך (במשמעות שהשמטת את קרקעך מתחות רגליך...)

נו, הרי תשובתי תהיה (לרמה כזו לא חשבתי שאגיע) שבאמתחת רב מסוים (שמו שמור אצלי) יש ספר שלם שעונה על כל השאלות בנושא קדמות הזוהר.

אחכה בסבלנות לתשובה הגיונית לשאלתי.

_________________

צמח

 רב צעיר , כבודו במקומו מונח , שאלותיו באשכול מסקנות ביקורת המקרא לא חדשות ולא מערערות את המסקנה של תורה מן השמים, 
 
  אם שאלותיו מערערות את האמונה אצלך , מה יועילו לך הבבא הזה או האחר, ר'יואל כהן או הרבי מחב"ד. ?

  יש אצלי מוכן, ספר על כל השאלות הללו, ולא תשובות בנוסח הכוזרי, ועדיין לא החלטתי כיצד לפרסמו, עכ"פ הוא לא יהיה מקובל על הציבור החרדי הנוכחי מאחר והוא מקובע על מוסכמות של מיסטיקה וקבלה ,  ואינו מוכן עדיין להכיר שחז"ל טעו כאשר הסתמכו על ידע מדעי שהיה בימיהם, ולא ידעו את המדע מ"סוד ה' ליראיו" ( כפי שמקובל בחברה החרדית . ורש"י כתב את פירושיו לפי הבנתו ולא ברוח הקדש. ועוד הנחות מקובעות שהציבור החרדי אולי יוכל להשתחרר מהם , ואולי עצכ"ח יסיע לכך,
  בינתיים איני יכול לפרסם את הספר בשמי, (אתה יודע, ילדים נכדים ת"ת וכו' וכו') ולפרסם בשם אחר מסוכן כי ניתן למצוא עקבות .

_________________

נו, תסביר לי באמת את ההבדל הרציונלי שבין קבלת התורה כמן השמים לקבלת הזוהר מן רוח הקודש של רשב"י. בדרך אגב תסביר גם מדוע קבלת הזוהר היא זו ה"מורידה" את היהדות לדרגה מסוימת, ואילו קבלת התורה כמן השמים מעלה את היהדות לדרגא אחרת, ואיזו היא.