מצ"ב סרטה של הבמאית קרנית מנדל שתיעדה את חוויות אחותה החוזרת בתשובה ואביה החוזר בשאלה.
הסרט הינו מעשה אמן שמצליח לתאר בדיוק מירבי את חוויותיהם של החיים על התפר בין העולמות.
מה שראוי כאן להדגשה מהסרט היא החלפת הנימוקים ליציאה לשאלה שנותן האב. בהתחלה טען שהוא אדם ישר [ומאוחר יותר מוסיף שזו כבר היתה אינטליגנציה מגיל 9] ולכן אינו יכול לחיות עם המיסטיקה שמלעיטה הדת. אח"כ הוא טען שזה משום שפגעו בו אנשי הנהלת הישיבה ומזה הוכיח שדרכם בחיים אינה נכונה ואח"כ טוען שהכי מכעיס זה שלא מלמדים מדעים הדרושים לקיום האדם.
מסתבר איפה שהנקודה התחתונה היא חוסר האהבה כלפיו מהחברה בה גדל ובפרט כאשר הפך בין כה ליוצא מהכלל בהתייתמו וכל השאר הם נסיונות רציונליזציה אידיאולוגית לאי נוחותו בחברה החרדית מכל סיבה שלא תהיה ומצירופן. מי שמקבל מספיק אהבה [בכל צורותיה בין אם כלכליות או רגשיות] מהחברה הסובבת אותו לא יעזבנה גם אם לא יסכים לדרכיה אלא יחיה בה איכשהו כאנוס התבונה.
מול טענותיו של האב על אלה שפגעו באמו האלמנה ומשפחתה [אם אכן] כהוכחה לאי צדקת דרכם, יש להציב את טענת האומנת שלו שהתראיינה שלמה להציג את רקובי החברה כמייצגיה ולא את המקיימים דברי תורתה.
אני הבאתי כאן את סרוגים לא כדי להשוות את מצב הסרוגים למצב של משפחת מנדל אלא להשוות את המאבק על קו תפר בין שתי החברות, הדתית והחילונית, המתבטא בשני הסיפורים.
נשלח ב-24/9/2008 14:29
צענערענע שמעתי מתלמיד חכם חשוב שהחוזרים בתשובה בימינו כל כך תמימים שהם אפילו לא יודעים מדוע ההורים שלהם יצאו בשאלה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 24/09/2008 14:28:25
נשלח ב-24/9/2008 13:25
[צענערענע,
אני בטוחה שיהיו רבים שיסכימו ש"חרדים אמיתיים" אינם גולשים באינטרנט (קו"ח קוראים/כותבים בעצכ"ח). השאלה היא אם אותם רבים עצמם הם "חרדים אמיתיים", או אם בכלל יש למושג הזה חלות כלשהי...]
נשלח ב-24/9/2008 12:23
למואדיב
טעות בידך.
אם תסתכל בסוף הביקורת של קלבסה תראה שהוא עשה העתק הדבק מתוך אתר של דתיים לאומיים והוא ציין עובדה זאת בסוף.
חרדים אמיתיים לא רואים "סרוגים" ומי שרואה "סרוגים" כבר אינו חרדי. (בעיני.ויכוח ישן)
אגב,אקווה שהשורה האחרונה ששכחתי למחוק בהודעתי הקודמת,כבר נמחקה.
נשלח ב-24/9/2008 12:06
.
לינקי:
דיון אצל חרדים בשאלה אם "סרוגים" משקפת מציאות בביצה או לא, משול לדיון אצל חברי הקיבוץ הדתי אם הספרים של סגל משקפים נכונה את המציאות בפוניבז'.
ינחם אותך לדעת שבפורום הבית של שוכני הביצה, מושאיה של סדרת הטלויזיה הנ"ל, גם כן מתווכחים אם הסדרה משקפת או לא?
בין הצפייה בסרטה של קרנית מנדל לבין הצפיה בסדרה "סרוגים"חייבים לברך המבדיל בין אור לחושך, בין אמת לשקר (תרתי משמע) ואין לי מושג למה שניהם נכנסו לאשכול אחד.
השאלה ששאלתי את עצמי בזמן הצפיה בסרט היתה בזכות מה זכה האב לבת שחוזרת אל מחוזות ילדותו השנואים?
מעבר לעובדה, החשובה כשלעצמה, של זכות הדורות הקודמים במשפחת מנדל נדמה לי שדמעותיו של האב, אותה הבעת רגש נדירה שהגבר הזה הרשה לעצמו להביע בסרט, את הרגש הזה הוא הנחיל לדעתי לשתי בנותיו.
האחת יצרה את אחד הסרטים הדוקומנטריים הכי יפים שנוצרו, והשניה שבה אל מחוז הרגש האולטימטיבי, אל מאה שערים, השכונה שמיצגת את היהדות הגלותית הישנה, שמעוררת געגועים אצל כל מי שלא מסתפק רק בלסייר בין סמטאותיה בערבי סליחות.
על אף שהאב הפנה עורף לשכונה שבה נולד, והשליך את העבר ככלי אין חפץ בו ,כנראה שהניגונים הישנים, שפת האידיש המופלאה, את כל הנסתר הזה הוא העביר בדרך מופלאה לבתו.
השאלה שמסקרנת אותי כרגע היא האם השילוב בין המדרשה המודרנית לבין המגורים במאה שערים הצליח? האם ליאת עדיין מתגוררת שם או שהשילוב הנדיר הזה לא היה אפשרי במציאות היום יומית?
כעת יש בוואלה-יס סדרה שנקראת סרוגים. אפשר ללמוד ממנה הרבה על החיים על התפר שבין דת לחילון, נדמה שאפילו יותר מאשר מהסרט הזה. הסרט הזה הוא מרגש כי הוא דוקומנטרי מהחיים עצמם אבל מצד שני התפר בין החרדיות לחילון שבסרט הזה הוא מלאכותי וקיים רק מחמת נסיבות מיוחדות כמו שכתבו כאן. לעומת זאת בסרוגים מתוארים החיים של הסרוגים שהם באופן טבעי על התפר והקטעים שם משקפים באופן מצויין את המתח שעל התפר הזה לציבור יהודי גדול.
צפיתי עכשיו בסרט. לדעתי יפיפה. בכיתי מאד. תודה על הקישור.
נשלח ב-19/12/2006 13:03
מדברי שמואללל בקישור של ספרן -
אשר מנדל אומר בסרט לשכנתו, "מצאתי אצלך אנושיות לא דת" גם בתו מתארת את היחס הקר לה זכתה בחנות הספרים. האמנם איננו אנשים טובים? כל ארגוני החסד והצדקות וזהירות מלשון הרע, הכל הכל זה היצמדות לחוקים אבל בתוכנו אנו קרים לזר ולמסכן חסר הישע, האם הטוב הבסיסי שקיים בקרבנו קשור לאנושיות שלנו ואינו משוייך כלל לדת. הנה אותו אשר מנדל אשתו אומרת שהוא עובד את ה' בכך שהוא צמוד אליה כבר 20 שנה למרות שאינו הולך לבית הכנסת, יש משהו בדבריה. כל אותם הדברים הטובים שיש לנו שעושים אותנו לבני אדם אהבת הורים החמימות המשפחתית עם אחים ואחיות, הקשר עם האשה המסירות לילדינו, הרי אין זה בגלל היותינו דתיים, ובכן אני בוחן את עצמי נוגות הערב במה הדת עשתה אותי יותר טוב, יותר קשוב לזולת, יותר חש בצערו או שמחתו, בהרהורים כאלו אני ניגש למטתו של בני, מיטיב את השמיכה, אני מנשק אותו כן בלב אני חש מעין תחושת הודיה לה' שנתן לי כזה אוצר, גם על אהבה שיש לי אני מודה לו, אבל המחשבות ממשיכות להציק.
_________________
בברכה.
נשלח ב-19/12/2006 05:51
בקישור הבא , דיון בנקודה מרכזית , שאליה מפנה ווטו את תשומת הלב בהודעתו הראשונה:
אשכול זה הוא יותר לייט לכן סטייה קלה כשלך נסבלת ובפרט שאין לה מקום אחר שניתן להכניסה [וביותר שמחיקתה תבזבז לך אנרגיה למעט כעס ויותר רחמים ].
בחזרה לנושא, תודה ללינקזצר על הציטוט ואוסיף לינק שקיבלתי באישי המצביע על כך שמוצאים גם בקרב החרדים עמדה ש"יש דרך אחרת" לשיפור המידות גם ללא התורה. אך אם כי תפס המצביע נקודה מעניינת, לא דייק ואין הוכחה.
בין הדקה 5:30 לדקה 7:30 על זה שישנם שנולדים עם מידות טובות [והנסיבות לא קלקלון] ולכן אין להם צורך לעבוד על המידות המסוימות הללו. [שם מדובר על זוגיות טובה.] המצביע פירש את כוונת המרצה שנחסך מאלה לקיים את המצוות המקנות את המידות הללו [כמו דמא בן נתינה שללא תורה קיים כיבוד אב בצורה מופלגת].
אך כמה תשובות בדבר:
א. גם לרח"ו שתכלית המצוות תיקון המידות, אין יומרה לידיעה מדוייקת איזו מצוה ובאיזו מידה נדרשת למידה מסוימת עד שניתן יהיה לפטור ממנה.
ב. הדבר נאמר על עבודת המידות הנפוצה להיות מופרדת בדעת בנ"א מהמצוות וההלכהומסווגת כ"מוסר" [דלא כחזו"א] ולכן יש להניח שלא עלה על דעת המרצה ו/או שולחיו לפטור מאן דדהו ממשהו גם לא ברמה התת מילולית.
ג. הדבר נאמר לציבור חילוני ואת עמדותיהם מכבדים גם המחב"תים האגרסיביים ביותר עד לצידתם, מסיבה טקטית [אך זה ועוד הערות על תוכן אתרים כאלה, שייך לאשכול שהלינק מואדיב למעלה].
נשלח ב-15/12/2006 14:24
ראיתי את הסרט ודווקא רציתי להוסיף שלא בקשר לנושא שאליו התפתח האשכול (כצפוי), שהגיע הזמן לעבור לסרטים ישראליים, ראיתי עוד סרט ישראלי בזמן האחרון והוא היה משובח,
אולי התרגלנו יותר מידי לאמריקאיים, החתיכים כחולי העיניים וזהובי הבלורית ושלל גיבורי העל האחרים מה זה לא מעניינים,
(אם תמחקו את התגובה אני לא אכעס יותר מידי, אני רק ארחם),
].
