אז למי נמכר יוסף? לישמעאלים? למדיינים? למדנים?

.


את הסיפור כולנו מכירים עוד מגן רחל. יוסף מגיע לעמק דותן, האחים משליכים אותו לבור. יהודה מציע למכור אותו במקום להניח לו למות שם.

למי בדיוק נמכר?

"וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו.  וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה. ...
 
וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל-מִצְרָיִם:  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים. 

(מועתק מתוך אתר מכון ממרא)



ישמעאלים, מדיינים או מדנים?


=================================


רש"י פותר את הכל באמירה כי הדבר בא ללמדנו שנמכר פעמים רבות. בדרך שבין עמק דותן לבין מצרים, החליף יוסף ידיים רבות, עד שנמכר בסוף לפוטיפר. בכור שור ואבן עזרא, סוברים כי הישמעאלים הם-הם המדיינים, וכי אין בכך אלא שמות שונים לאותם האנשים. על ההבדל בין "מדיינים" לבין "מדנים", אין כמעט מי שטורח להפנות תשומת לב, הרי אפילו אונקלוס מתרגם את המדנים כ"מדיינים" (ולפיכך, מי שירצה יכול לכנות את פנחס בן אלעזר בשם "רודף מדנים").

לשיטת רש"י, ברור מדוע יש כינוי שונה. לפירושיהם של בכור שור ואבן עזרא, קשה מעט. מדוע על המספר לנקוט בשמות שונים?
דומה כי שני האחרונים מתעקשים על פירושם בשל מבנה אחד מהפסוקים:
"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים..."

לפי קריאתם של הבכור שור ואבן עזרא, הנושא של הפסוק - מבצעי פעולת ה"וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ ", הם אחי יוסף. ולפיכך, המדיינים שבתחילת הפסוק, הם-הם הישמעאלים שבסופו. גם המדרש על כך שמדיינים=סוחרים, נובע ממבנה הפסוק, מהצמדת התואר "סוחרים".


==========================

בני יעקב מורכבים מארבע קבוצות, כפי שאנו רואים בפרשה. בני בלהה וזלפה קבוצה אחת (ואין הכתוב קורא להם בני השפחות, ודוק') - שכן הם נמצאים בנפרד, ולכן יוסף יכול להיות נער איתם, ולא עם כולם. בני לאה, כפי שאנו רואים מתאור מכירת יוסף, גם הם אוכלים בשתי קבוצות, האחת סביב ראובן והשניה סביב יהודה. יוסף, ואולי יוסף ובנימין, זו הקבוצה הרביעית, קבוצת בני רחל.

אין אחדות. אין פעולה משותפת.

המדרש הקובע כי בני לאה היו מבזים את בני השפחות, מתבסס - ככל הנראה - על הפסוקים הראשונים בפרשה. העובדה כי יוסף נער איתם, מראה כי הם בנפרד. לבני לאה יש דוגמא משפחתית טובה. כולם יודעים מה עשה סבא אברהם עם בני הפלגש - עם ישמעאל ועם בני קטורה. את כולם שילח - לישמעאל אפילו לא נתן מתנות בעת שילוחו. מבחינתם, זה מה שאמורים לעשות עם בני השפחות, והעובדה כי יעקב נשאן והן נשותיו ולא שפחות, לא ישרה בעיניהם (והנה ראובן, מבלבל יצועי אביו כדי להדגיש כי המדובר בשפחה, לא באשה חוקית).

בני יעקב מפורדים. מה עם בניו של אברהם, אלו שלא ירשוהו?

ביניהם אנו מוצאים גם את בן הגר - ישמעאל - אך גם את מדן וגם את מדיין, בני קטורה. הם, כפי הנראה, אינם עסוקים במריבות אחים, ולכן יכולים לומר על ישמעאל כי על פני כל אחיו נפל. הם, כבר משגרים שיירות של סוחרים בסחורות יקרות. הם, באים - במצוות הדרשן - להעמיד דוגמא מול בני יעקב. כשחמש האצבעות מאוחדות, הן יכולות לקמוץ אגרוף, כפי שעשו חמשת בניו של מתתיהו. בני מתתיהו למדו את הפרשה, וההנהגה עברה בין ארבעה מהם- ולא החלו בבכור אלא בשלישי, ובחמישי לפניו. רק אלעזר, שמת בקרב עם ליסיאס, לא נטל את השרביט.

האם בני יעקב הפיקו את הלקח? נראה שעשו זאת עוד טרם ימי החשמונאים. כבר בהגיעם אל יוסף במצרים, הם מכריזים: כולנו בני איש אחד נחנו.

חיבורים,

פשוטו של מקרא הוא ש'המדנים' אלו נפשות פועלות ולא סיבות מופשטות הפועלות מאחורי הקלעים. אין דרך המקרא (לפי פשוטו) ליחס פעולות ארציות כמכירה וכדו' לגורמים או סיבות, ודאי לא במהלך סיפור פרוזאי.
אגב, בדרכך ניתן היה לצעוד צעד אחד קדימה, ולומר כי 'ויעברו אנשים מדינים סוחרים' אלו בכלל בני יעקב עצמם.. שכן, המה 'אנשי מדינים' (כלה"כ במשלי כו, טו: "ואשת מדינים נשתוה", וכן שם כו, כא: "ואיש מדינים לחרחר"), דהיינו - אנשי מדנים, הנוהגים באחיהם כסוחרים (וביטול צורת הנסמך הוא ודאי מסגנון המקרא).
מדוע קשה לקבל את הצעת רשב"ם ש'המדנים' אלו המדינים, כפי שתירגמו כל התרגומים הקדומים - ראה הודעתי לעיל, והיינו שהמדינים מכרוהו להורידו מצרימה? או את הצעת שד"ל בפרושו בשם בן דודו שחבד"ל (תחרות ניקים בסגנון איטלקי...), ש'ישמעאלים' שם כולל לכל בני אברהם, ובתחילה נזכרו עוברי האורחה בשמם הכוללני, ואחר כך בשם אביהם - מדן, ותבואר לשון הכתוב 'ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים'?


רודולף 

ווטו

אולי זו הכוונה של שבעים פנים בתורה
ויש האומרים שמדובר על כל אחד מפרד"ס

היינו שהתורה נדרשת בשבעים הפנים - והכל יכול להיות אמת

מה שמענין הוא שהפוך בה והפוך בה שכולה בה
לפעמים, אתה קורא פירוש או איזה דרש שנראה לך רחוק ומופקע
אבל לאחר כמה פעמים נוספות שאתה קורא שוב ושוב, פתאום הדברים מובנים ואינם כל כך רחוקים

 "וַיּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן וְאֶת-מְדָן וְאֶת-מִדְיָן וְאֶת-יִשְׁבָּק וְאֶת-שׁוּחַ" (בראשית כ"ה, א'-ב')

מואדיב,

הרעיון לראות בפרשה זו הקבלה בין בני הפילגשים לבני השפחות הוא מקסים, אך אינו ניתן להאמר אלא לפרשנות רש"י - "שנמכר פעמים הרבה".
דומה יותר שפשוטו של מקרא מתיישב באחת משתי דרכים אלו: א) הם מדינים, הם ישמעאלים והם מדנים. כדברי ראב"ע. דוגמא לכינוי 'ישמעאל' ביחס למדין, כבר מצא א"ע בשופטים ח, כד. את הצורה 'מדנים' פרש א"ע כ'מדינים', כאונקלוס וכל התרגומים הקדומים (אנציקלופדיה מקראית, ערך מדין), ולא ראה צורך לעמוד על כך. כדבריו, פרש בפשיטות רד"ק בשופטים שם. [איני רואה חריגות במספר כינויים בפרשה אחת, אך השימוש בפסוק אחד במדינים וישמעאלים הוא מעט חריג, ואולי יש כאן רמז דק על חוסר הזהות בין בני הפילגשים לבן הגר, כדבריך. כל זאת שלא כדרשת חז"ל - קטורה היא הגר.]
ב) כדברי רשב"ם שהמכירה התבצעה בלא ידיעת האחים. לדבריו (נתבארו באריכות רבה בפרוש שד"ל) האחים עמדו למכרו לישמעאלים שנראו מרחוק, אלא שטרם בצעו את זממם עברה לתומה ארחת מדינים, העלתה את יוסף מן הבור ומכרתו לישמעאלים. לפי זה התחביר בכתוב 'וימשכו ויעלו... וימכרו' עולה יפה. ואולם, המדנים (שוב, אלו המדינים) מכרו את יוסף אל מצרים (לז, לו), כלומר, מכרוהו ליורדים אל מצרים.  רודולף