בין הקבוצות השונות המרכיבות את עם ישראל ואת מדינת ישראל, ישנו כיום ריחוק גובר והולך הגורם להתפתחות עויינות ופירוד לבבות. במהלך השנים פוחתת ההיכרות ההדדית של בני הציבורים השונים, שכן כל קבוצה חיה את חייה בנפרד והידיעה של כל קבוצה על רעותה ניזונית מתקשורת פנימית ומסטריאוטיפים שאינם נבחנים בחיי המעשה. למרות שבבחירות האחרונות נעלמה מהמפה הפוליטית מפלגת "שינוי" שחרטה על דיגלה את השנאה לציבור החרדי, נדמה לי שהכעס אי ההבנה והעויינות כלפי החרדים אינם נמצאים כלל במגמת ירידה. היחס השלילי איננו חד צדדי, גם אנו החרדים מפתחים טינה ודימויים שליליים כלפי הציבור החילוני ובפרט לקבוצות האליטיסטיות אשר מייצגים כלפינו את העולם האקדמי ומערכת המשפט ואת השמאל המדיני ו/או הימין הכלכלי במדינת ישראל, אם כי יתכן שבפועל אנו פחות מחצינים את עויינותינו כלפיהם.
בשנים האחרונות קמו מספר ארגונים שחרטו על דגלם את המטרה לקרב לבבות בין חלקי העם, כדוגמת עמותת "צו פיוס" היוזמת מהלכים להידברות והבנה בין כל חלקי העם היהודי בכלל והציבור הישראלי בפרט. אולם, כמדומני שפעילות זו איננה מצליחה כלל בנוגע לציבור החרדי, בעיתונות החרדית אף נכתבה לא אחת ביקורת על פעילות זו. כפי הנראה, מנקודת מבט חרדית אין שום עניין ב"קירוב לבבות" בין חרדים לשאר חלקי העם, כל עוד לא מדובר על מהלך שנועד להחזיר בתשובה את החילוניים או להעביר את הדתיים הלאומיים לעולם החרדי. אדרבה, ישנו חשש שמפגש עם קבוצות אחרות באופן של הידברות הדדית, יגרום לפחות רתיעה מאורח חייהם ולנשירה של צעירים חרדים מאורח החיים שלנו. להפתעתי, למרות זאת העיתונות החרדית מבקרת מאוד את אי ההכרה של החילוניים בחרדים ואת הסכנה שאנו נהפוך לשני עמים, כשכפי הנראה זוהי דווקא ההעדפה של החרדים.
לצערי הרב, תופעה זו משתרשת אף בתוך הציבור החרדי עצמו. החלוקה לחוגים עדות וחצרות ולתתי קבוצות, גורמת אף לפירוד לבבות בתוך המחנה. כל קבוצה מעמידה לעצמה מנהיגות רבנית משלה, מקימה לעצמה מרחב גיאוגרפי נפרד, התארגנות פוליטית עצמאית [לפחות כסיעה במפלגה המשותפת], מוסדות חינוך, ארגוני חסד, עיתון וכיו"ב ומרחיבה את ההתייחסות לשונה ולא לשווה.
האם אמנם אין עניין בהרגשת אחווה קולקטיבית גם עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות? מה הוא העניין בניכור בין שומרי התורה עצמם הגובר על הצורך באיחוד השורות? האמנם "ואהבת לרעך כמוך" הוא ציווי רק לבני החוג והעדה שלי? האם יש קשר בין הדברים, או שמדובר בשתי סוגיות נפרדות לחלוטין?
בנוגע ליחס לאלו שאינם שומרי תומ"צ נדמה לי שהשאלה מורכבת מאוד, גם בדברי חז"ל ובפסוקים כמדומני שישנם מקורות לכאן ולכאן, מחד דרשו חז"ל על הפסוק "חבור אפרים עצבים הנח לו" שגם כשיראל עובדים ע"ז הם צריכים להיות באחדות. מאידך אנו מוצאים את חומרת ה"התחברות לרשעים", כפי שנאמר בפסוק "''כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך''.
השאלה נוגעת לי כעת למעשה, אשמח מאוד לשמוע את דעת חברי הפורום בעניין.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-6/8/2013 20:54
לדעתי הנקודה המרכזית היא מה שאמר הבוחן. החרדים עקרונית רוצים הידברות. אבל הם לא יכולים ובצדק לראות אותם כלגיטימיים כחילונים כלל. אז מה עושים? טוב, פה יש הרבה מה לדבר אבל הכל מורכב מראש, וזה כבר ידוע במחוזותינו שמורכבות היא כיום לא כ"כ לגיטימית בפרהסיא החרדית.
תוקן על ידי בעיקרשומע ב- 06/08/2013 21:00:20
נשלח ב-11/7/2013 00:48
דעתי
אתחיל מעניין החילונים. לטעמי החילונים כלל וכלל אינם מכירים אותנו,יתרה מכך ,הציבור שלנו אינו מכיר אותם. אני מצר על כך. איך הגענו למצב כה חמור,בו עם ישראל נמצא בפילוג כה עמוק,כאן בארץ אבותינו. הציבור שלנו עסוק יום וליל בקיום מצוות השם, איך שכחנו את מצוותינו הגדולה ביותר, ואהבת לרעך כמוך. גם לי במשפחה ישנם מספר אנשים שחזרו בשאלה, וביתם נמנה בעיר תל אביב ליד בני ברק. היום,הם שאלו אותי על החרדק שהלך לבקר את אחיו בירושלים ,או סיפור כלשהו. לא ממש ידעתי על מה הם מדברים,אבל הסיפור הוא איום ולא ארחיב בו מפאת כבוד למכובדי הפורום. פתאום נפל לי האסימון התקשורת החילונית הביאה את הסיפור,שיתכן נכון ויתכן שלא, אך מקרין על ציבורינו בורות , בריונות ,וחוסר כבוד לבני האדם. דברים שכמובן מיוחסים לאנשים ספציפיים בציבור שלנו, אך אין למנות אותם עם כולם. ציבור יקר,הבא נתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי,לפני שהציבור יתבדל מעם ישראל. אין זה משנה שהחילונים אינם נוהגים בדרכינו אנו, יש לנסות ולשקם את היחסים בכל מחיר,ולהפסיק להיות אלו שכל שיחה עם חילוני הופכת לשיחת החזרה בתשובה מרתיעה. איש באמונתו יחיה,זו אינה דעת הרוב , אך זוהי דעת החילונים,ציבור נרחב בעם ישראל. שכל אחד יפעל במחוזותיו לשיפור היחסים לפתח חטאת רובץ.
נשלח ב-11/7/2013 00:47
אתחיל מעניין החילונים. לטעמי החילונים כלל וכלל אינם מכירים אותנו,יתרה מכך ,הציבור שלנו אינו מכיר אותם. אני מצר על כך. איך הגענו למצב כה חמור,בו עם ישראל נמצא בפילוג כה עמוק,כאן בארץ אבותינו. הציבור שלנו עסוק יום וליל בקיום מצוות השם, איך שכחנו את מצוותינו הגדולה ביותר, ואהבת לרעך כמוך. גם לי במשפחה ישנם מספר אנשים שחזרו בשאלה, וביתם נמנה בעיר תל אביב ליד בני ברק. היום,הם שאלו אותי על החרדק שהלך לבקר את אחיו בירושלים ,או סיפור כלשהו. לא ממש ידעתי על מה הם מדברים,אבל הסיפור הוא איום ולא ארחיב בו מפאת כבוד למכובדי הפורום. פתאום נפל לי האסימון התקשורת החילונית הביאה את הסיפור,שיתכן נכון ויתכן שלא, אך מקרין על ציבורינו בורות , בריונות ,וחוסר כבוד לבני האדם. דברים שכמובן מיוחסים לאנשים ספציפיים בציבור שלנו, אך אין למנות אותם עם כולם. ציבור יקר,הבא נתעורר לפני שיהיה מאוחר מידי,לפני שהציבור יתבדל מעם ישראל. אין זה משנה שהחילונים אינם נוהגים בדרכינו אנו, יש לנסות ולשקם את היחסים בכל מחיר,ולהפסיק להיות אלו שכל שיחה עם חילוני הופכת לשיחת החזרה בתשובה מרתיעה. איש באמונתו יחיה,זו אינה דעת הרוב , אך זוהי דעת החילונים,ציבור נרחב בעם ישראל. שכל אחד יפעל במחוזותיו לשיפור היחסים לפתח חטאת רובץ.
נשלח ב-26/1/2007 11:19
"לא אמרתי... ללכת לקולנוע עם אשתך (ראיתי את זה כבר קורה)",
למה לא ללכת לקולנוע עם אישתך? (רק לסרט טוב כמובן),
תוקן על ידי גוונא ב- 26/01/2007 11:20:03
נשלח ב-26/1/2007 08:34
לומד מכל אדם,
דווקא קיבלו אותי, אני קבלתי על העוול שעושים לאחרים, לי יש "גב" אשכנזי ליטאי חזק
אנשים גדולים רוחנית וידועים בציבור במאמינים בי ובדרכי, לצערי- כי בלי פרוטקציה
אין מצב לקעבור וועדת קבלה אם אתה לא בשטאנץ,
אבל עזבנו בגלל שהמקום חולה ומרגישים את זה, מספיק לבדר בפורום שלהם ולראות את הרמה, ה' ירחם וזה נקרא מקום של תורה, מעניין מה זה לא. , אבל זה לא נושא השרשור.
אלישיר,
לא הבנתי מה זה קשור אם אתה חרדי מבית או לא ליחסיך עם החילונים, לא אמרתי להסתובב בשנקין ביום ו' או ללכת לקולנוע עם אשתך (ראיתי את זה כבר קורה) - אלא לא לפחד או להגדיר אותם כרשעים גווים וכו'... יצא לי לראות את הסרט אושפיזין עם כמה חרדיות מבית-
הם היו בטוחים שכל החילונים מתנהגים כמו החילונים בסרט, כאילו כל האיכות התנקזה בברכפלד ודומיה וכל הבררה בתל אביב..... (ועל כך יש לקבול בפני שולי רנד)
אני חייבת לציין נושא מסוים,
אם אתה לא מעריך מישהו אתה לא יכול להחזיר אותו בתשובה,
הייתי פעם בכנס של לב לאחים, אחת הנשים אמרה לרב : אני לא בדיוק מתחברת לחילוניות שאני מקרבת,
הוא אמר לה : את לא צריכה ברור לי שהיא לא הייתי חברה שלך אם היא הייתה שכנתך ולא היית מסתדרת איתה ,אבל את צריכה להעמיד פנים שאת חברה שלה כדי לקרב אותה.
אני התקוממתי: אמרתי לו " מה זאת אומרת אח"כ הן מגיעות לגור איתכם וחיות בריחוק וכאב גדול" אז הוא התכשיט אמר לי "את כועסת?" "כן" אמרתי " "מה אכפת לי העיקר שאת כאן" ענה לי הכוכב.
בקיצור התפיסה של החברה החרדית את החילונים לא נותנת ברירה אחרת אלא התנשאות- וכשאדם מרגיש שמתנשאים עליו הוא שונא, ושהוא שונא הוא יוצא נגד כמו שינוי ומרץ וכל חבר מרעיהם.
נשלח ב-26/1/2007 01:42
בעזהי"ת
שלום לכל החברים.
א. לפני מספר שבתות קראתי עלון פרשת שבוע דתי לאומי, שהנושא שבו עסק הדגים ביקורת קשה שלי כלפי ההתנהלות הדת"לית. דובר שם על שנת ה'תשע"ז, כשיהיה ראש ממשלה עם כיפה, וכשספר התקציב יכתב בשיקול והתייעצות עם המלצות גדולי התורה, וכו' וכו'. דיון איך תהא דמות מדינה חילונית, עם כיפה על הראש.
כמה היה תמוה בעיני. לא מצאתי בית מקדש בדיון ההוא. לא מלך ולא משיח. לא ימי הנחמה והגאולה. שומכלום. פשוט -כהגדרה לעיל, דגם מדינה חילוני-דמוקרטי, כשהפעם יש לו כיפה על הראש, ואולי גם פיאות בצד הלחיים.
ליהודי הנאמן, יש אמירה ברורה ונוקבת כלפי העולם האנושי מסביבו. הוא מתחבר אל האמירה הזו שחרית מנחה וערבית. הוא מתעורר איתה בבוקר ונרדם איתה בלילה. "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח".
אף כאן, כשאנו באים לבחון את היחס שלנו כחרדים אל החברה הישראלית סביב, חובה לצאת מתוך האמונה שלנו כיהודים שומרי תורה ומצוות. חובה עלינו לזכור את ההשלכה המעשית של אותם פסוקי-תפילה שציטטתי הרגע. את המשמעות של התקיימותם על שאר החברה הישראלית, ועל העולם כולו.
ב. המושג קירוב לבבות, למרות שנשמע יותר פוליטקלי-קורקט מאשר "החזרה בתשובה", עדיין מגלם בתוכו קווי איפיון שלא רצויים ומועילים בכל מקום ולא לכל אדם, אלא גולשים להתנהגות של קלעפטע.
לאדם יש בחירה חופשית בזה העולם. אי אפשר לקחת זאת ממנו. אפילו אם עוד רגע הוא מפיל את עצמו מעבר לצוק, מרוב מעשים הרעים והשגויים, עדיין הוא זה שצריך לבחור לרצות לצאת מהפלונטר. נסיונות לקחת ממנו את הבחירה החופשית הזו, לשטוף לו את המוח ללא הפוגה, להופכו למושא שכנועים תמידי, לא רק שלא מועילים, אלא מעוררים תגובת נגד חריפה.
המושג הקרוב יותר ללבבי, הוא "הפצת יהדות".
היות ש"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" וכו', והיות שכולם מסביב אחי הישראלים שכולנו ערבים זה לזה, בוודאי שאם יש ביכולתי לפרסם את שמו של ה' יתברך בקהל רב, עלי לעשות זאת.
לכאורא, מה ההבדל בין "קירוב הלבבות" שקטלתי אותו בביקורת, ובין "הפצת היהדות" הכל כך נשגבת? פשוט! גם כשאתה הולך עם ציצית, זקן וכיפה, וקל וחומר כשפניך מאירות מתורה שלמדת, והליכותיך מעודנות ממידות שקנית, אתה מפיץ יהדות בצורה חזקה ורצינית מאוד, עוד לפני שהוצאת בכלל מילה מפה. גם כשאתה פותח בשיחה עם אחיך החילוני בנושאי חכמת היהדות, בלי בכלל לדבר איתו על חזרה בתשובה, אלא פשוט על חוכמתם האנושית של חז"ל, אתה מפיץ יהדות. גם כשאתה פותח דוכן תפילין, ויושב ללא מילה, ורק נותן לכל עובר ושב לראות תפילין מונחות על השולחן -אתה מפיץ יהדות בצורה חזקה מאוד.
ג. העולם החילוני משול לפעמים לאותה אמרת חז"ל על תינוק שרחצוהו וסכוהו והלבישוהו בגדים נאים, ותלו כיס בצווארו, והושיבוהו על פתח של זונות. הוא מסוכן ליהודי שומר התורה והמצוות (DOBIT. לחוזר בתשובה הרבה יותר קל עם הפיתויים של העולם החילוני. הוא כבר מכיר אותם. אין לו סקרנות או תמימות כלפיהם). אין מה לציבור החרדי לחפש סתם כך בעולם החילוני.
אם כוח צבאי מעוניין לתת לחייליו זמן חופשי, לישון ולאכול ולהחליף כוחות, אסור אסור שיעשו זאת בשטח האויב. בשטח האויב או שאתה בנוהל קרב, או שאתה לא שם. היצר הרע אויב לאיש היהודי, וכבר אמרו בזוהר הקדוש שעיקר יצרא בישא על העריות.
רק מתוך אמונה שיש לנו, כל אחד בנפרד וכציבור, שליחות לעשותה -למהר ולקרב את בא המשיח, ורק מתוך היכרות עם אופי האנשים בעולם החילוני, ואופי התרבות שהם חשופים אליה, אפשר לדבר על יצירת דפוס פעולה והתנהלות כלפי אחינו הישראלים החילונים.
(כמובן, דוגמא מאלפת לכך, היא חסידות חב"ד.
היא גם דוגמא שאין זה כל כך מסובך.
והיא אולי הביקורת הנוקבת ביותר, על יושבי הספסלים האחוריים בשטיבלאך, שתוך כדי תיפוף על כרסם ושיחת מקווה נייעס באמצע קריאת התורה, מרגישים שכל העולם לא נברא אלא בשבילם).
ד. הא, בן ציון כהנא!?
ראה שאפשר לצמצם את האמירה שלנו כלפי אחינו היהודים החילונים למשפט אחד, מוכר מאוד: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. ואף על פי שיתמהמה אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא.
שבת שלום.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 26/01/2007 1:51:51
נשלח ב-25/1/2007 20:24
דובית
את לא שמחה שלא קיבלו אותך בברכפלד? מה לך ולצרה הזו?
נשלח ב-25/1/2007 19:10
עוז והדר -
מי דיבר על חזרה בתשובה?
מי אמר שכל פעם שדוס פוגש חילוני הוא צריך לקרב אותו לאביו שבשמיים?
אי אפשר לשוחח על דברים אחרים? אני לא מבינה את זה, אני לעולם לא מנהלת שיחות "מחזירות בתשובה" עם משפחתי ואני בעלת תשובה - אני עושה לעצמיו מי שרואה את הצדדים הטובים שלי מוזמן להצטרף מי שישאל אני אענה אבל אני לא אנהל שיחה בנושא או אשלח לסמינר.
חוץ מזה, התפיסה של החרדים את החילונים היא לא טובה מילדות, אני בעלת תשובה עם בית מאד מקבל - אחותי אמי ואבי חילונים גמורים ואהובים על הילדים עד בלי די , וגם ילדי שלומדים במסגרות חרדיות קוראים לחילונים גווים ורשעים כי ככה אמרה הגננת!!!!! ואני יוצאת מדעתי, הרי "הם" המשפחה שלי, איך הגננת מעיזה להכפיש ככה קבוצה שלמה של אנשים.
אז, אני מנסה להסתכל על כל מצווה שחילוני עושה אפילו בטעות ומצביעה על כך בפני ילדי, בנוסף אני מדגישה שהם עדיין לא חזרו בתשובה אבל בע"ה זה יקרה.
אבל שוב, כדאי לפתור קודם את הבעיות שלנו בינינו לבן עצמנו, אמרו לי פעם כאשר קבלתי על הצער של ועדות הקבלה בברכפלד - אמרה לי איזה תכשיט- ברכפלד נבנתה בשביל אשכנזים ליטאים, מי שלא מתאים לו יכול ללכת לנתיבות. זוועה, קודם צריך לפתור את זה. תאמינו לי שעם החילונים הבעיה פחות גדולה.
נשלח ב-25/1/2007 18:49
בלי שקראתי את כל התגובות:
לדעתי יחסי חרדיים חילוניים, זה רק ע"י הזמנתם לסמינרים לחזרה בתשובה.
לא כל אחד יכול לענות לחילוני על שאלותיו, ולכן כדי שלא ייפול בפח, טוב להפנות לאירגון שיודע לענות.
הנוער - לא כדאי שיתקרב אחד לשני, חוץ מלדרדר את החרדים, לא ייצא מכך כלום.
_________________
נשלח ב-23/1/2007 00:38
סיפור קצרצר מהחיים.
יהודי לבוש "שמונה בגדים" הזדמן ביום שרבי לרחוב "צבעוני" בתל אביב. בעודו מזדרז לסיים את סידוריו, נטפל אליו צעיר מקומי, ושאלה בפיו:
יאמר לי כבודו, לא חם לו בתוך כל העטיפות הללו, שאל תוך שהוא מצביע על החליפה והמגבעת.
"שמונה בגדים": ואתה, תגיד לא כאב לך כשעשית את הקעקוע? האצבע הפעם הייתה מופנת מצידו של בעל "השמונת בגדים" לכיוון קעקוע בולט באזור המקום ששמור לתפילין של יד.
"הצבעוני" [מופתע מהכיוון החדש]: ת'שמע זה יפה.
"שמונת בגדים": גם החליפה שלי יפה.
"הצבעוני": הואלה ב'מת?
"שמונת בגדים": כן, כל אחד והטעם שלו, לא כך? "שמונת בגדים" הוסיף חיוך קטנטן והתכוין להמשיך לעיסוקיו.
"הצבעוני"[לא מרפה]: כן אבל אףחד לא הולך ככה.
התבונן בו "שמונת בגדים" רגע קט כמחפש דבר מה, עד שלבסוף אמר: "הקוצים" שעל ראשך מקובלים יותר? תראה לי ח"כ אחד שהולך כך.
ליטף "הצבעוני" את שערו ואמר: נכון כל אחד בטעם שלו...
אכן לסגנון התשובות של "שמונת בגדים" יש טעם משלהם...
נשלח ב-10/1/2007 23:13
המתנצל והמתפלסף - הכסף והכבוד
פעם בנוסעי באחד מקווי מהדרין יצא לי לשמוע וויכוחים והתכתשויות בין אחד הנוסעים לבין הנהג.
לאחר שהנוסע בא על סיפוקו [כרגיל או שלא כרגיל, תלוי מי אומר זאת] סינן הנהג לעברי [ישבתי
בספסל הראשון] "תמיד יש לכם בעיות." ואז אמרתי לו משפט שלדעתי הוא נכון ואמיתי. "תדע לך
שהמתווכחים הם תמיד אותם אנשים, זה פשוט גלגל שחוזר ע"ע."
בכל משפחה יש תמיד את אותו אחד שעושה את הבושות. מה שמוטל עלינו כמשפחה זה להבליט
את האחים הטובים של אותו "בושה" וזה עוד לפני השאלה שעורר בןציון.
עניין זה לא קשור לחזרה בתשובה, מה שנדרש זה התנהגות איכותית ורצון להבין את הזולת, לאו
דוקא להשמיע, להפגין "ידע", "ולהבריק".
ולעצם העניין, לדעתי חשוב כן ליצור קשר לבבי, כמובן תוך כדי שמירה על גבולות. ציטוט פסוקים על
חומרת האיסור בקירבה לרשעים קצת צורם. חילוני הוא לא רשע! ההתנהגות האנושית קיימת אצלם
ברובם. להזהר מללמוד מידות מושחתות צריך תמיד, גם בין תושבים חרדים. [מי שרצה פעם להציא
מרפסת, או מי שהיה נדרש לאישור מהשכנימ לבנות על הגג, ושאר דברים מסוג זה כמו שטח לסוכה
או לחניה, יודע שהרוע קיים בכל מקום. בתי הדינים יוכיחו.(הסוגריים במקרה זה הם גם דגש)]
בעניין מה שנדרש מאיתנו כחברה. הזכירו קודם את 'צו פיוס'. [הייתה לי פעם איתם היכרות לא
מרשימה במיוחד אבל לא זה העניין] יש לי איזה שהיא הערה לשונית שיש בה, לטעמי משמעות
רחבה יותר.
כל יום שעובר והאירגון ממשיך להיקרות צו פיוס זה ציון גרוע עבורם.[זה נשמע יומרני אבל חשוב
לתפוס את הנקודה] פיוס זה אומר להחאות קרעים, התופר מתקיים מקרעים והעורך דין ממריבות.
אולי הגיע הזמן להחליף שם למשהו כמו 'צעד קדימה'?
המסבירן ישראל איכלר עסוק רב הזמן "בלתפוס" את החילונים ולהתחכך איתם.משהו פעם שמע
אותו לוקח עניין ומסביר? אני לא יודע לאן הוא חותר, אבל שוב אני רוצה להיכנס,לעניין "הלשוני"
האם לא יותר מתאים שיקראו לו הלוחם או 'הפלספן הלוחמני'?
העניין הוא שבשביל להסביר צריכים להיות חיוביים.לא להרבות בתלונות שב,כמו לדוגמא נושא
הצפיפות באוטובוסים בשכונות החרדיות, פוק וחזי מה קורה בקווים אחרים בירושלים, מה קורה
בתחבורה מת"א לר"ג ולפ"ת וחזור ברב שעות היממה. הרבה מדובר בסתם קשקשת מיותרת
ומזיקה.
מדהים לראות את ההתיחסות החיובית של כמעט כל חילוני לחב"ד. "אה אתם מחב"ד, תזכו
למצוות" משפטים מסוג זה הם שיגרתיים. הם נאמרים גם לבחור חבדי שהוא לא חכם ומרשים, כי
הכלל והעיקר זה הלב והכוונה, והשליחים החבדיים לא מחפשים כבוד וכסף.
חשוב להקים גוף שיביא לקירוב לבבות, רק שיפעל בדרך הנכונה. ומהי זאת הדרך? אפשר לעשות
מיבדק בקרב החילונים, האם 'צו פיוס' "עושה להם את זה" או חלוקת המודיע, ושמא י.איכלר, ואולי
חב"ד מה שלא יהיה אפשר וכדאי להעתיק מודלים שמצליחים.
ברור לי שחב"ד לא רק שלא יפריע אלא גם יעזור, וזה אומר לא מעט...
נשלח ב-10/1/2007 06:06
יצאו מגדר "אחיך".
אין ענין גם לפעול בכח שיחזרו בתשובה.
כמובן כמו שהדגיש בן ציון יש להתנהג בכבוד ובידידות עם כל אדם באשר הוא.(מלבד נגערע).
ואם הם חזרו על ידך שכרך רב מן השמים.
נשלח ב-28/12/2006 01:18
כמו שהבהיר בצכ היטב הנושא הוא האם יש ענין באותו קרוב לבבות. נראה לי, שהענין של קרוב לבבות בין שומר המסורת לחילוני, הוא כענין קרוב הלבבות בינך לשכן שלך. וכמו שכאן אין בזה 'ענין' מיוחד אם אין לך אליו רגשות טבעיים ורצון להתחבר עימו, אף עם החילוני שאינך מכיר כך הוא הדין.
מה שכן, יש צורך בהסברה בתוך הציבור פנימה על ערך של כל יהודי גם אם הוא רחוק מקיום המצוות, ובעקירת החינוך לזלזול בכל מי שאינו חרדי. במקביל יש צורך להראות לחילוני את אורח החיים המיוחד של שומר המצוות כדי שלא ירגיש ניכור כלפי אחיו החרדים שנותן לחלק מהחילונים תחושה שחיים כאן שני עמים. שני סוגי הסברה אלה צריכים להיות נפרדים ואינם קשורים האחד לשני. מה שמנסים לעשות ארגונים כצו פיוס זה לחבר את שני הציבורים. בזה איני רואה כל צורך כמטרה בפני עצמה.
נשלח ב-27/12/2006 13:41
rwasser
זה נגד גמ' מפורשת שבת ד. שלא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך אפי' שיעבור עד דרבנן ויציל חבירו מעוון סקילה.
מגוכח הוא להביא אדם לעשות רצון ה' ע"י שהוא עצמו עובר על רצון ה'.
(אמנם קיימת סברא שיחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ויל"ע ואכמ"ל)
נשלח ב-27/12/2006 00:08
כל ספרי החסידות-- בתחילתה--מלאים מראים בסיסמה "לבל ידח ממנו נידח" וכיצד מטפלים
בזה. לפי בעל ה'תולדות' ומותר וחובה לעבור עבירה קלה ע'מ לקרב את הרשע.
פן אחד של פעילות חב'ד הוא בכיוון הזה--בניגוד לכל יתר החסידויות שדואגות רק לאנשיהן,
ועוסקים לפעמים בקירוב בתור 'פרנסה'.
