פוסט חרדים

מבוא

העשורים האחרונים מוכרים כעידן ה"פוסט" החל מה"פוסט מודרניזם" וכלה ב"פוסט ציונות". הגם שאפשר לבקר את ה"פוסט" כרעיון (למשל רעיון היחסיות של הפוסטמודרניזם) אי אפשר להתווכח על המציאות ההיסטורית של ה"פוסט "קרי שתקופת הרלוונטיות של המושגים הנידונים חלפה, ותחתיה באה תקופה של פירוק ואולי בניה מחדש. גם אותם המנסים להחיות את המושגים הישנים (למשל מאבקם של המתנחלים למען ציונות התישבותית "בנוסח הישן")  אינם עוד אותה תופעה עצמה,  שכןבהקשר ההיסטורי-סוציולוגי הכולל יש לו מקום אחר לחלוטין מהקשרו המקורי. ברור שאנשי הישוב המפא"יניקים של חומה ומגדל אינם בוני המאחזים ביו"ש.
כידוע גם המושג "חרדי" הוא פונקציה במכלול היסטורי-חברתי מסויים. דפוסי ההתנהגות החרדיים שפותחו במאה ה-19 אינם בהכרח דפוסיו היהודי בן המאה ה-18, אלא מנגנון הבנוי להתמודד עם שימור המסורת כנגד המודרנה, ואח"כ אל מול הציונות החילונית.
עם התפרקות המודרנה (זה התרגום הנכון של המונח החרדי: "השכלה", המתיחס לקשת תופעות רחבה יותר מתנועת הנאורות של המאה ה-18)  ושל האידיאולוגיה הציונית, והמעבר אל ה"פוסט" המלא סימני שאלה - גם החרדיות כמבנה מגובש המחובר בטבורו לתופעות הנ"ל נידון להתפרקות למרכיביו.
תחת החרדי יעלה הפוסט-חרדי, ועלינו להכירו. הוא יכלול בתוכו קבוצות מנוגדות כשם שה"פוסט ציוני "יכול לכלול בתוכו את צימרמן מחד ואת מרזל מאידך - כולם היו בניה של אידאולגיית האם המתפוררת.

1. הנהנתן
הכשל הבולט לעין בחרדיות כהתמודדות אפקטיבית בזמנינו עם "מפריעי הדת" היא שלעומת אידאולוגיות העבר ההתמודדות של זמנינו היא עם חברת הצריכה הנהנתנית. השטריימל שחסם באפקטיביות תופעות של קוסמופולטיות או ציונות, לא מצליח לנופף מעליו את הג'יפים, המותגים והבליינות - בעולם שהכל הולך ובלבד שהירוקים בכיסך. תופעת החניוק הנהנתן ראשיתה באמריקה ואחריתה בירושלים, ושום משגיח לא יכול לעצור אותה, כיון שהמנגנון החרדי אינו ערוך אידאולוגית ל הדגיש את רעת חברת הצריכה. האופציה היחידה היא קריאה לסגפנות, שאינה חלק מהחרדיות המקורית. במקור יש הערכה במחשבה החרדית לגבירים "משלנו" ולקפיטליזם האמריקני בכלל. (זאת מבלי להזכיר "אידאולגיות" סלובדקאיות או ריז'ינאיות כביכול שעושים זאת כשיטה או מסורת).
האפשרות ללכת עם ולהרגיש בלי היא התופעה הבולטת ביותר בעשורים האחרונים.

2.  בעל התשובה
התמוטטות המודרנה והציונות הביאו רבים מבניה לשוב אל היהדות הישנה. אלה הנקראים בטעות "בעלי תשובה" משל היו בחור מהשטייטעל שאכל טריפה ומתחרט ולא נניח "שבים ליהדות", זאת מכיון שהחרדיות לא ערוכה לקבל אנשים שאמורים להיות זרם חברתי חדש,לכן הכינוי אינו קולע. לענ"ד אי ההבנה של מהות התופעה היא פצצת זמן של החרדיות המגובשת.
באשר ל"בעל תשובה" עצמו בשלבים הראשונים הוא היה מתחקה אחר אורחות הילידים ומנסה להדמות להם. אלא שהמבנה התרבותי השונה על כורחו חותר תחת המערכת הקיימת, אם דרך העצמת התנועות המיסטיות, אם דרך יצירת דך חיים אלטרנטיבית. ועוד היד נטויה. איך שלא יהיה מדובר בסוג יהודי עם זקן השונה בתכלית מהחרדי הישן. לענ"ד כשיבדקו את חלקם באוכלוסיה החרדית אנו עשויים להיות מופתעים. אנו נמצאים בשלב שחברה זו עדיין לא פיתחה הכרה עצמית.

3. החוזרים בשאלה החדשים
בהלך החיים הפלורליסטי והאדרת ערך הכנות, בצירוף המבוכה הגדולה בעולם ה"פוסט" החילוני - אנו רואים לצד עוזבי דרך קולניים מסוג הידוע ב"הלל" וכאלה ש"גילו את האור" בנוסח המודרניסטי הישן, גם גוון של עוזבי דרך בעלי לבטים, בעלי רגש דתי עז, אנשים ששבים ודשים ומנסים לחתור להם דרך חדשה ביהדותם. אלו חוברים יחד עם "פוסט חילונים" לבקש להם אלטרנטיבה חדשה לזהות יהודית שאינה ציונות חילונית ולא יהדות הלכתית. אם וכאשר יתגבשו אלו - היהדות ההלכתית תתבקש לתת מענה חדש לאתגר חדש.

4 מיסטיקן כיתתי
קבוצת שוליים חסרת משמעות כמו ברסלב הפכה להיות בולטת ביותר בנוף הפוסט-חרדי. יחס קבוצה שכזו לערכים החרדיים (מהוגנות בורגנית, ציות לגדולי תורה וכו') היא פוסט אם לא א-חרדית. קבוצות כחב"ד וברסלב נוטות לראות רק חבריהן כנושעים, דבר המביא למגמת בדלנות ודחיה מהצבור הכללי.
סמוך ונראה מסתובבים זרמים המשוייכים יותר לחרד"ל הצעיר והנאו-היפי כחבקו"ק, המקושרים עם זרמים מיסטיים חרדיים. הרב שג"ר מגדיר אותם כשיבה אל החסידות האותנטית. האם יווצרו אי פעם יחסים בין "חסידים" אלו לבין חצרות החסידות הישנה? 

5. הפוסט חרדי המודע

עבר את תהליך החיברות החרדי בשלב מסויים בחייו, ומודע לאי ההתאמה של החרדיות לעידן הנוכחי אפילו כמשמר דת. בניגוד לקבוצות הקודמות הוא מודע למצב ההיסטורי חברתי ונוטל על עצמו את הפוסט חרדיות כמשימה ואתגר, קבוצה זו מונה כיום עשרות אנשים בלבד הכותבים ב"אגודה אחת" (יש המכלילים בו גם רבים מכותבי עצכ"ח ואז יתכן שהקבוצה מונה כבר למעלה ממאה).

6. החרד"לי

החרדליות ה"מהוגנת" (בניגוד למיסטי הנ"ל) היא אופציה למנגנון העושה שימוש סלקטיבי בחרדיות. לוקח את מה שהוא מבין כתוכו וככל הנראה משתדל להשליך קליפה (כגון אברכיות לכלל העם). החרדי הקלאסי שמח מתהליך זה אך עודו ממתין לשלב הסופי של ההתחזקות – קרי חליפה וכובע. משזה בושש לבוא נסדק עוד סימן שאלה בהכרח של המנגנון הקיים כמשמר דת בלעדי.

סוף דבר

כל אחת מהתופעות הנ"ל נידונה בעבר, וראויה לעוד דיון בעתיד. במאמר זה באתי להראות כיצד הקבוצות מהוות פנים שונות לתופעה אחת, והיא שידוד המערכות של החרדיות הקלאסית עכב חוסר הרלוונטיות שלה בתקופה שבה ה"אויבים המשותפים" פרשו לגימלאות.

שבוע טוב.

תוקן על ידי לבהעיברי ב- 24/12/2006 0:31:14

לכל המינים הנ"ל יש להוסיף את קבוצת הבלופרים, אלה אינם חיים כקבוצה מגובשת, אבל מפוזרים הם בכל קהילות הקודש , ורק בקודש.

אמת, תמיד היו מתחזים, אלא שכיום בשונה מבעבר הזן הזה תופס תאוצה ומגיע אף "לחלונות הגבוהים"

אף אחד לא קם בבוקך, מכנס את בני ביתו, ומודיע להם על החלטתו לעשות הסבה ולהחליף מסגרת. אם היה כך היה טוב.

כך אולי היה נראה פעם, האדם ידע שאין הוא ירא אלוקים,  הוא לא אכל טרפות תוך כדי מילמול "שלא להנאת גופי כלל"

כיום אפשרי לזרוק ווארטעס' לכל עבר, להפגין למדנות בכל פינה, ואף להיות זה המוכיח בשער. אם יש צורך אף להיות השוטר שרודה והכל כמובן לשם שמים. כל זאת בלא להיתחייב בכלום, בכלום. חוץ מכמובן להמשיך לקנאות להשם ולתורתו...

לאחר מחשבה:[לא מאומצת] אכן אין זה מן הנכון להכניס אותם לרשימה, עדיף וקל יותר להוסיף לקטלוג את אותם שאינם כמותם, לא יודע איך לקרוא להם, ואולי טוב שאין להם שם וכתובת, אחרת כל הרמאים יקטלגו את עצמם לקבוצה הזו של האמיתיים...