| נשלח ב-24/12/2006 23:30 |
 |
| |
הפחד לסגור שידוך
האם גם אתם הגעתם למצב שבו ידעתם שאתם לקראת סגירת שידוך ו.. קיבלתם איזה מן פיק ברכיים של הפחד האם זה באמת השידוך שלכם? האם זו הבחירה הנכונה?
האם זו תסמונת של הגיל המבוגר או שזה תופעה שקוראת גם אצל הצעירים?
מנסיון אישי, כל אנשי המקצוע והרבה ראשי ישיבות אומרים, שזו בעיה חמורה אצל הגיל המתבגר (כלומר 30 פלוס) שהם מפחדים לסגור שידוך, הם כבר לא בטוחים בעצמם ומחפשים את כל הסיבות למה להגיד לא ולמה לא לגמור.
מנסיון, אני יודעת שזה נכון. ועוד איך.
אשמח לשמוע מה יש לכם לומר על הנושא.
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 23:20 |
|
| |
חיהההה
איזה יופי "לראות" אותך פה.
אני מסכימה במאה אחוז עם מה שאת אומרת (למרות שזה לא פייר, אני משוחדת  )!
אבל מה עם הרווקות שהן רווקות לא בגלל קשיים בהחלטה????
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 16:34 |
|
| |
לדעתי, כל אלו שחושבים שבגיל מבוגר קשה יותר להחליט, צודקים! אבל זה מפני שגם בגיל צעיר לא יכלו להחליט, וחוסר ההחלטה רק נעשה גרוע יותר עם הגיל.
לאנשים שקל להחליט, פשוט מחליטים בגיל צעיר וחוסכים את ההתחבטויות...
השאלה כאן היא מה קדם למה : הביצה או התרנגולת...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 09:39 |
|
| |
פרימוש,
כנ"ל... 
איפה איפה הבחורים ההם...עם ...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 00:18 |
|
| |
קודם שאני אגיע לפגישה שניה...
אח"כ נדבר על הפחד מלסגור
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 23:59 |
|
| |
נראה לי שקראתי את הספר הזה, אבל מזמן. אינני זוכרת כ"כ מה כתוב בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 23:20 |
|
| |
רזית
אם קראת את הספר מפנקסה של שדכנית
שם היא כותבת באריכות על הרעין הזה
ויש לה שם איזה רעיון של אחד מארה"ב שיטת שבעת השערים
תחפשי את הספר ותקראי
_________________
קח את החיים באיזי
אם לא החיים יקחו אותך באיזי
חבר פורום "שידוכי חרדים"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 17:32 |
|
| |
אריאל, אתה צודק מאד בתובנותך. האמת היא, שאני חושבת שהפחד של המבוגרים נובע מזה שהם מכירים יותר מידי טוב את החיים והספיקו ללמוד אותם היטב ולכן הם מודעים לקראת מה הם הולכים, לא כמו הצעירים שמתלהבים כשהם נפגשים עם בחור/ה ואחרי 2 פגישות הם מתעלפים אחד על השני ולא יכולים יותר ומתארסים. נכון שבד"כ וברוב המקרים הזיווגים האלו מצליחים, אבל לא הייתי רוצה לחזור אחורה ולהיות בגיל ה-20 ולהתארס כילדה שלא מבינה את החיים. אני חושבת שהשנים האלו של רווקותי בגיל המתבגר נתנו לי הרבה בבשלות ובהבנה על החיים ובכלל, זה הפן החיובי בגיל הזה. ברור שהכל נקבע בשמים מתי נתחתן ולכן אני מסתכלת על הצד הטוב שבזה. הצד הגרוע הוא, שאנחנו מגיעים לשלב הקשה של ההחלטה הסופית ואז.. נעצרים ולא יודעים כבר להחליט מה בשבילינו ומה לא. וזה קשה. ההתמודדות קשה מאד. בווידוי אישי, בשנה האחרונה, עברתי נסיונות לא קלים בכלל בנושא הזה, לפעמים אני הייתי המאכזבת ופעמים אני הייתי המתאכזבת.. מה לעשות.
ואפרופו מה שכתבת שכל מי שנפגשה אתך כבר התחתנה, אז אצלי היתה תקופה שכל מי שהציעו לי, אחרי שבועיים בדיוק, התפרסמה מודעת אירוסין שלו בעיתון! ורוב אלו שנפגשו איתי, עדיין לא התחתנו עד היום... (מה זה אומר?)
אני עדיין מקוה ומאמינה למצוא את האחד והמיוחד. ובמהרה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 08:04 |
|
| |
חחחחחחחחחחחחחחחחחח
אריאל... תסדר לי גם פגישה...
הרסת אותי מצחוק על הבוקר~!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 02:52 |
|
| |
עזרכנגדו ! ("זכה - עזר, לא זכה - כנגדו")
מה שהתכוונתי לומר שאם פעם חשבתי שכשאני יפגוש את האחת אני יהיה בטוח שמצאתי את שלי
ולא יהיה לי שמץ של ספק שזו האחת, היום אני ממש לא בטוח זה יהיה במושגים של שחור ולבן, יותר
בכיוון של אפור אולי,
ואם כבר דיברת על יסורי בליינדטים,אחות של חבר סיפרה לי שהיא נפגשה עם בעלה בפעם הראשונה
הוא נראה לה כמו שימפנזה,בפגישה השנייה (אחרי איומים ברצח מצד השדכנית) יותר בכיוון של קוף,
אחר כך קופיף חמוד כזה,בהמשך סוג של קוף-אדם, עד שלאט לאט היא החליטה לאמץ אותו,
לסיום, אם את באמת רוצה להתחתן, הייתי ממליץ לך בחום להיפגש איתי,
בנתיים כל הבחורות שנפגשו איתי התחתנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 02:28 |
|
| |
אריאל,באופן מאד תינוקי אך עם פן צודק הייתי אומרת לך:"כי עדיין לא פגשת אותי"סתם בדיחה שהפסיקה להצחיק אנשים כבר ב1567
אבל אתה עדיין לא פגשת את האחת שלך,אז איך אתה יכול להיות סקפטי?אני די אוחזת בעניין שכל לא מקרב את הכן, ראיתי את זה במשפחה שלי.
אני בטוחה שראית או שמעת על אנשים שהתחתנו אחרי המון ייסורי בליינדייטים למיניהם...אבל הם התחתנו בסופו של דבר,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 02:05 |
|
| |
אני חושב שזה נורמלי לחלוטין שיש את הפחד הזה,
סוף סוף אנחנו מקבלים החלטה לגבי האדם שיגיד לנו בקר טוב במשך שמונים השנה הבאות...
ועל אחת כמה וכמה בגיל יותר מבוגר שלכל אחד יש את השיגעונות שלו וברור לו שהוא יאלץ לוותר
ולהגיע להרבה פשרות,
עוד סיבה לפחד מוגבר בגיל מבוגר... בעצם "סיבות", הם החברים הנשואים הכי טובים שלנו שתמיד
דואגים לעדכן אותנו בפרטי פרטים על חיי הנישואים שלהם שלא תמיד עושים חשק לקום מחר
בבקר ולהתחתן,
תכלס, איך מתגברים על הפחדים? האמת שאין לי מושג,
שהייתי יותר צעיר הייתי בטוח שכשתגיע האחת אני ירגיש בוודאות שזו היא, היום אני הרבה יותר סקפטי בקשר לזה,
מה שנשאר זה להתפלל הרבה ולבטוח בבורא עולם שיהיה בעזרנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 01:13 |
|
| |
יש לי כמה וכמה חברים רווקים בגילאים 35-49, אני לא מאמין שאף אחד מהם הולך להתחתן. הם פשוט מפחדים... 4 מקרים שכרגע עולים לי לראש אני זוכר כמה שהצעתי, ושכנעתי, ודברתי, ודרשתי, והסברתי, וכלום! היה בלתי אפשרי להזיז אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 00:31 |
|
| |
כמאמינים בני מאמינים אסור לנו להאמין בדברים כאלה, יש מי שמנחה אותנו וברור לי לפחות שכשיגיע רגע האמת אחוש בכך ונקפוץ למים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 23:55 |
|
| |
יש לי כמה קרובי משפחה מבוגרים,רווקים..
ככל שאת רואה פחות עולם אתה פחות מבולבל ויש לך פחות דרישות,
ככל שהשנים עוברות אתה קולט עוד ועוד רשמים מהעולם ואתה מתחיל לפתוח את העיניים ולרצות דברים שלפעמים לא קיימים,לכן לדעתי קשה יותר לסגור שידוך אצל בחורים ובחורות בגיל המבוגר יותר..
הם ראו עולם,וקשה להם להתפשר בעיקר משום שהם מבינים שהם צריכים להתפשר בין כל מיני דברים שהם לא היו כל כך רוצים לוותר עליהם...
ככל שאתה צעיר יותר,אתה יותר תמים ואתה משתדך עם מישהו בגילך,ואתה לומד את העולם יחד איתו...מתבגרים יחד ופחות או יותר רוצים את אותם הדברים
עוד משהו,אני זוכרת ששמעתי את המושג "ליל החרטות",בערב האירוסין,אומרים וואי איזה שטות עשיתי,למה שלא נפחד?
אנחנו בוחרים לנו את האדם שעימו אנחנו הולכים לבלות את שארית חיינו,ותמיד אנחנו שואלים את עצמנו מאיפה אני אמורה לדעת אם הוא האחד,מאיפה אני יודעת שזאת לא טעות...
אז מה לא טבעי פה?
תוקן על ידי עזרכנגדו ב- 24/12/2006 23:57:09
|
|
|
|
|
