תקציר: טוביה החלבן גר עם אשתו גולדה המעשית וחסרת המנוחה בעיירה קטנטנה בם "אנטבקה", שמבודדת לחלוטין ממרכזי הערים הגדולות, שלושת בנותיו הבכירות צייטל, הודל וחווהל'ה, מגיעות בזו אחר זו לפרקן ובאף אחת מהפעמים לוקחי בנותיו אינם לרוחו כשעם כל אחת מהבנות מגיע חתן "גרוע" יותר, את צייטל חוטף מוטל החייט העני מידי הקצב לייזר וולף העשיר (בן ה-50 והאלמן...), הודל מתאהבת בפרצ'יק, צעיר קומוניסט אידיאליסט שנוסע באיזשהו שלב לקייב ומחולל מהפכות ומשהוא נשלח לסיביר נוסעת אליו הודל ועוזבת את הוריה לעולם, ואילו עם חווהל'ה הסיפור קשה הרבה יותר, צעיר גוי, פיידקה, מתחיל איתה והיא עוזבת את ביתה ובורחת איתו, למעט מעידה קלה בסוף הסרט מבחינת אביה היא מתה,
מעבר לבעייתיות שבאישיותם של כל אחד מהחתנים הבעיה הבסיסית היא שמוסד השדכנות בעיירה אנטבקה (בראשותה של "ינטע") נכשל ובגדול, ההורים לא חלמו שהחתן יבוא בדרך אחרת מאשר שידוך, אך טוביה מתרכך מחדש בכל פעם ונותן את רשותו (או את ברכתו וד"ל...),
היחסים עם הגויים שבעיירה מורכבים, לדוגמא בשמחתם (המוקדמת מידי) של טוביה ולייזר וולף הקצב מגיעים כל שייגצי העיירה ומחוללים יחד עם היהודים, ואילו לאחר מכן, בחתונתם של צייטל ומוטל החייט, עושים הגויים פוגרום אכזרי ביהודים, לבסוף –בסיום הסרט- היהודים מגורשים מהעיירה לצמיתות,
שמו של המחזה בא מכך שלאורך הסרט רואים כלייזמר יהודי שנמצא עם טוביה בכל אחד מהמצבים הקשים שבהם הוא "על הגג" ועומד ליפול, הכנר מייצג את היהודי, כשחווהל'ה מתלבטת האם ללכת אחרי פיידקה הגוי, מי שעומד בצד השני הוא הכלייזמר שמנסה לנגן נואשות כדי שהיא תחזור למשפחתה ולקהילה,
השירים של הסרט התפרסמו מאוד,
1. IF I WERE A RICH MAN. ("לו הייתי עשיר", ובגירסה הישראלית "לו הייתי רוטשילד"),
2. "שדכנית",
3. Traditions"", (מסורות),
ועוד כמה,
הספר מבוסס על סיפורו של שלום עליכם, והוא חצה ימים, עמים ותרבויות, הוא הוקרן בכל העולם והומחז בהצלחה רבה במקומות רבים, החל מגרמניה המערבית וכלה ביפן, (!)
השאלה שמעורר בי הסרט היא בעצם על רגל אחת "אלעס איז סאציאלגיע" או צורת חשיבה שונה?
טוביה הוא יהודי דתי למהדרין שאין לו כל סיבה מיוחדת שבגללה הוא אמור להיות ליבראלי יותר, ובכל פעם שבנותיו מגיעות ומנמקות את החלטתן בעובדה המוזרה שהן מאוהבות בחתן קשה לו מאוד לעכל את זה אבל לבסוף הוא בולע את זה,
(קטע מרתק הוא שבאיזשהו שלב הוא בעצמו שר לאישתו שיר יחסית מפורסם- "Do you love me?", (האם את אוהבת אותי?), ואהבתם של טוביה ואשתו שנשואים כבר 25 שנים ושנפגשו לראשונה ביום חתונתם מתגלית לראשונה, אבל בסוף השיר הם חוזרים מיד לפסים מעשיים ושניהם אומרים "מה זה משנה?" וממשיכים בעיסוקיהם הרגילים בלי התייחסות קלה שבקלות לתגלית המרעישה),
בחתונתה של צייטל מגיע פרצ'יק אהובה של הבת השניה, הודל, קורע את המחיצה ומזמין את הודל לרקוד עימו ולאחר מכן טוביה עצמו רוקד עם אשתו וכל הקהל נסחף אחרי הריקוד המעורב,
כשטוביה שר את השיר המפורסם Traditions"", (מסורות), בכל פעם שאחת מבנותיו מבקשת להתחתן עם החתן הגרוע הבא בתור, אחרי שהוא שר בפאתוס רב Traditions העוויה קלה בפניו אומרת, נו, עברנו את פרעה נעבור גם את זה והמסורות הן לא סוף העולם,
האם לדעתכם, (ויותר חשובה דעתו של מי שראה את הסרט... סרט מצוין!), אלעס איז סאציאלאגיע או שיש כאן חשיבה פראקטית שמבינה שהזמנים משתנים ובימינו אלה (ממש בתחילת המאה הקודמת בערך) בנים רוקדים עם בנות והמסורות משתנות מהקצה אל הקצה?
האם טוביה מתכחש למסורת שלו בכך שהוא מסכים שבנותיו יתחתנו עם אהוביהן או שהוא ממשיך את המסורות שהוא קיבל מאביו בכך שהוא מתאים את עצמו?
רק לסיום, משפט מעניין שאומר טוביה באיזשהו שלב- "מצד אחד, טרודישנס! ומצד שני הרי גם המסורות שלנו מתישהו היו חדשות"...
ווטו,
מה שאני מתכוון זה לומר שוודאי שיש הבדל בין רגש בין אינטואיציה, רגש הוא תגובה או מצב כפי שהגדרת, שנובע לא מחשיבה אינטואיטיבית אלא מתוך חלק אחר במוח,
ואילו אינטואיציה היא הבנה ראשונית שעל בסיסה המוח שחושב לוגית, כל הלוגיקה של המוח שלנו נבנית על אינטואיציה ולכן זה חלק נפרד לחלוטין מרגש,
בכל מקרה זה לא האשכול...
נשלח ב-6/1/2007 20:41
גוונא,
תפוח,מכונית, אכילה, וכל מלה עברית, הוא רגש או אינטואיציה?
כעס הוא כעס דהיינו מצב מציאותי מסויים איך שלא תגדירנו* ולא משנה אם לכועס יש רגש [דהיינו תזוזה שמרוצתה עוצמתית במערכת הפנימית**] אקסלוזיבי המתלווה לכעס או שנפגע בעמוד השדרה שאין לו את הליווי של הרגש [כנאמר במחקרים]. כן לא משנה אם לכועס ישנה אפשרות להגדיר מילולית את תגובתו או שכך הוא חש ללא הסבר [אינטואיציה].
כן אחד הוא אחד [כמו שאחד ועוד אחד הוא שניים] ותינוק שאינו מדבר עדיין תופס את זה רק באינטואיציה [כנראה, לא זוכר] ומי שעובדה זו [כמו אריסטו שבטענתו א' זה א' ראה חשיבות עליונה המונעת מטעויות או משה רבינו ב"אה-יה אשר אה-יה"] חשובה לו יתרגש בזיהויה.
________
* אך למען הקל על הדיון ולא למען הסט, אצטט הגדרה מוצעת על כעס שנא לקחתה אך כמשל ולא לדון עליה כאן:
"סירוב להשלים עם המציאות המנגדת לרצון, כזה המאבד את המיקוד ובורח מהתמודדות ראויה, ייתכן ע"י התקוממות דהיינו כעס וע"י נסיגה דהיינו פחד"
** ציטוט מאשכול מילון עמוד א' עם תיקון:
"ה"רגש" הוא צורה [מצב] של הדעת, הרצה קדימה מעבר למעצור המלל. גם הרגש פועל לפי דעה, בינה והשכל, אלא שאינו מבוקר, כי הוא עדיין במסגרת הטוב ההרמוני הזורם [או הרע שזרמו שבור ורעוע] הבלתי מנותח עדיין מילולית. מתרגשים כאשר אנו נפגשים במהות אליה יש לנו קרבת דעת אבל עדיין בלתי מדודה מספיק שנשלוט על מרוצתה. אני חושב שאין מלה שמורה על דבר שהוא רק רגש ולא שכל כי היסוד הוא בשכל המשכיל את הדבר והרגש הוא עוצמת המרוצה של השכל. ניקח לדוגמא שמחה. השמח הוא שנודע לו שייחול מסוים שלו הושלם. מרוב קרבת הדעת לייחוליו, הרי בדרך כלל מתלווה גם רגש של אותה השמחה הנודעת בהכרה מילולית או תת-מילולית. יש מחקר על כאלו שנפגעו בחוט השדרה שאיבדו את תחושות הרגש, בכל זאת הם ידעו עדיין לשמוח וכדומה.]"
תוקן על ידי ווטו1 ב- 06/01/2007 20:46:43
נשלח ב-6/1/2007 18:23
ווטו,
כעס, הוא רגש או אינטואיציה? אחד ועוד אחד שווה שניים, זה אינוטואיציה או רגש?
נשלח ב-5/1/2007 16:24
גוונא,
אין דבר שהוא רגש כשלעצמו. הכל מושכל אינטואיטיבי שיסודו זיהוי בתחושה. למושכל הביטים צדדיים. מצד אחד הדיבור מפרקו ועוצר את זרם התחושה באמצעות המחשבה ומניחו בתיבות של "מל"ים ו"דבר"ים [ניתוח אנליטי והרכב פורמלי]. מצד שני הרגש תופס את המושכל לפי עוצמת זיהויו הטבעית ללא פירוק.
קיצרתי במקום שיש להאריך בגין כניסת השבת הממשמשת ובאה ודומני שיש אשכול שדן על הנושא בייחוד ובארוכה.
שבת שלום!
נשלח ב-5/1/2007 15:02
ווטו,
התבלבלתי...
אינטואיציה לדעתי שונה לחלוטין מרגש, רגש הוא דבר שאינו נשלט מטיבעו כמו כן הוא אף פעם אינו מוביל אותנו לדבר הנכון כשלעצמו אלא רק כשמכוונים אותו לכיוונים חיוביים,
ולעומתו אינטואיציה היא מכשיר להגעה לאמת,
בחן את עצמך, האם העובדה שאחד ועוד אחד הם שניים היא אינטואיציה או רגש?
נשלח ב-5/1/2007 13:16
גוונא,
אכן יש ליחס את הבלבול למבלבל לא פחות מלמתבלבל כאשר לא היה המבלבל בהיר די הצורך לפי מה שהיה לו לצפות את ההקדמות הנדרשות למתבלבל לבל יתבלבל.
בכל אופן, "הרגש כמרכיב מהותי" באורח החיים הוא הגורם המשאיר את קבלת ההחלטות על האינטואיציה בלבד. לולא הרגש היה הדבר תלוי בהתפתחות האנליטית של מקבל ההחלטות, אך בהתגברות הרגש על החשיבה חודלת האנליטיקה מלתפעל כראוי ובוודאי מלהיות ברת סמכא.
נשלח ב-4/1/2007 18:02
ווטו,
לדעתי אתה מבלבל בין הכנסת הרגש כמרכיב מהותי באורח החיים לבין קבלת החלטות על פי אינטואיציה,
נשלח ב-4/1/2007 17:35
מיכי,
אם התכוונת ש"בר סמכא" היינו היסמכות חיצונית ולא המבט הישיר אז הבנתיך. [בכל אופן אלה היו רק דברים בסוגריים להמחשת הדברים שלמעלה ולא למען התעסקות בנכונות המשפט שהדגשתיו כ"נקוט" ללא הזדהות עמו. על כן חבל לנפח את הנושא ובפרט באשכול לא לו.]
אמשלום,
דווקא מדברייך האחרונים אני רואה שאיננו חלוקים בנושא האשכול אלא משתמשים בשתי שפות. הלימוד השכלתני לו אני מתכוין בדיבורים על כוחו לשנות אינו לימוד כורסה אלא עד כמה שהוא מעורר את האינטואיציות העמוקות ביותר בנפש האדם. נוכחתי מהצלחת האמצעי בשטח [ובפרט כאשר הדיבורים הם בצורת ויכוח בונה, לא ניצוח הורס או הטפה פטרונלית]. לכן גם ה"או או" עליו העיר ומחה גוונא, הוא מוטעה.
לינקז',
ייש"כ על הלינק המחזק את שנאמר למעלה שללא ירידה ליסודות לא יבוא שינוי משמעותי. דרושה לא רק ירידה ליסודות היהדות אלא ליסודות הדתות והאידיאולוגיות בכלל. [כאן אני שוב מסכים לאמשלום שדרושה נחרצות בירידה ליסודות ובעמידה על מה שנשתבש בהם, אך לא נחרצות רבולוציונרית הורסת אלא אבולוציונרית בונה.]
תוקן על ידי ווטו1 ב- 04/01/2007 17:40:56
נשלח ב-4/1/2007 16:17
אוי, הקיצוניות הקיצוניות...די לקיצוניות!
אמשלום ווטו שניכם מעמידים את הדיון על פורמליסטיקה מול אינטואיציה, אני מוחה בתוקף על האבחנה החד משמעית האומרת שיש לנו או פורמליסטיקה או אינטואיציה,
נכון נכון לא אמרתם את זה במפורש,
נשלח ב-4/1/2007 15:58
ווטו,
אני חשה, שלמרות ה"התקרבות", דעותינו עדיין חלוקות במהותן. איני מאמינה שלימוד שכלתני וניתוחי מקורות יכולים להוביל לשינוי. אני מאמינה שהם יכולים לחשוף אנשים לעמדות שטרם נגלו להם, ואולי לעורר בהם אינטואיציות לשאול שאלות וכו'. אני מאמינה בהחלט, שפורמליסטיקה (בדמות חוקים, פסקי הלכה או הנחיות מ"גבוה") יכולה להשפיע על חברה, אבל רק כאשר כבר פועלות בה אינטואיציות מסויימות. לענ"ד, הפורמליסטיקה יכולה לעצב עמדות בהתהוות, אבל לא ליצור יש מאין. אינטואיציות (משיכה רגשית לכיוון מסויים, הבנות עמוקות לא תמיד מנוסחות וכו'), לעומת זאת, מתעוררות מ"מגע" עם אינטואיציות אחרות (של אחרים), וגם מוליכות אל הפורמליסטיקה. הן המקום ממנו (נדמה לי) שרוב בני האדם מוּנעים ומניעים את חייהם, גם אם אינם מודעים לכך או מודים בכך. [אגב, בידי נקוט שכל אמירה גורפת וחד משמעית על ההבדלים שאינם ביולוגיים בין גברים לנשים, היא אינטואיטיבית לחלוטין (גם אם גובשה ועוצבה במשך אלפי שנות פורמליסטיקה). אולי בגלל זה, כ"כ קשה לשנות בה משהו (), אפילו בתלי תילים של ניתוחים ועובדות פורמליסטיים למהדרין...]
מיכי - (לא כי אתה צודק בהכרח, אלא כי אמירות מן הסוג שסיים את דברי ווטו, פשוט "דורשות" נחרצוּת בכיוון ההפוך, כדי להדגים עד כמה הן בלתי נכונות. זה שלב הכרחי בהליך של שינוי - שימוש בנחרצות ההבניה כדי לסתור את יסודותיה ולבנות אחרים במקומם.).
גוונא - (וגם זה שלב הכרחי בהליך של שינוי - ביטול המבנה הנחרץ מעיקרו, שכן כל נחרצוּת וחד משמעיות לגבי בני אדם ואופיים, הן - באופן עמוק - בלתי מדויקות ושגויות. ומה השלב הבא? א-להים יודע. אני מקוה, שהוא יהיה חכם יותר מקודמיו - שכן יכיל בתוכו את התובנות אליהן הם הובילו - ובע"ה, גם צודק יותר.)
תוקן על ידי אמשלום ב- 04/01/2007 16:01:24
נשלח ב-4/1/2007 14:15
ואני אומר, שאצל הג'ינג'ים האינטואיציה היא השלטת ברוב המקרים ואילו לעומת זאת אצל אנשים נשואים הפורמליות שולטת,
), אפילו בתלי תילים של ניתוחים ועובדות פורמליסטיים למהדרין...]
