| נשלח ב-28/12/2006 13:44 |
 |
| |
אמונה מכח מופתים ובעיית האינדוקציה-הערות ראשוניות
אמונה מכח מופתים ובעיית האינדוקציה
(הדברים להלן אינם מגובשים וברורים לי מספיק. סתם מחשבות ראשוניות שרצות לי בראש ביומיים האחרונים, אולי נכונות אולי לא. לכן כתבתי אותם בתחילה באשכול המשאלות, אלא שהתברר שההנהלה סבורה שאין שם מקומם אלא באשכול נפרד, ואני מעתיק לכאן, בצירוף ההסתייגות הנ"ל).
א התורה מספרת על מופתים רבים שנועדו לתמוך את האמונה בה'. פרשנות מקובלת (רמב''ן ואחרים) רואה במופתים אמצעי לגיטימי להעמיד עליו את האמונה. פרשנות אחרת (רמב''ם למשל) רואה בהם חיזוק אפשרי בלבד. לא מוכרחים אותם, אבל יש להם ערך פסיכולוגי.
ב בעיית האינדוקציה מהפיל' של יום מדברת (בניסוח אחד שלה) על חוסר האפשרות ללמוד משהו מן העבר על העתיד, או מן הנסיון על מה שמחוץ לנסיון. כל הכללה חורגת מן הנסיון. אפשר לחשוב על מופת כעל ממצא אמפירי מן העבר הטוען ביחס להווה ולעתיד, כעל הכללה ע''ס נסיון. נדמה לי שההיבט הזה של בעיית האינדוקציה חל גם על מופתים, אין בהם דבר מיוחד מבחינה זו.
ג דבר אחר - מופתים משתמשים באינדוקציה לצרכיהם, הם מניחים סדירות, שבהפרה מכוונת שלה ניתן יהיה להוכיח משהו. הבעיה היא שהפרת הסדירות איננה מאורע חד פעמי שיכול להיזון מהסדירות הרגילה, יחד עם המופת מתמוטט גם 'הטבע' שהוא נשען עליו. מאורע שמש בגבעון איננו בגדר נס אלא אם מניחים סדירות אינדוקטיבית של מהלך השמש, אחריו אין עוד סדירות כזו. זה הכל לכאורה, לא?
ד הפתרון הפסיכולוגי של יום יכול להועיל גם ביחס למופתים? מובן שלפתרון הזה אין שום ערך נורמטיבי. אנחנו פשוט נוהגים כך וכך, (בהקשר הזה נכון יותר לומר שבעבר מתברר שמשום מה נהגנו כך וכך). זה מתאים למופת?
ה אפשר לחשוב שהתורה 'מסתפקת' באותה רמת הכרה של העולם, היא מבקשת שנכיר את האל כשם שאנחנו מכירים את העולם. ומה על הספקן הקיצוני, הרציונליסט של יום, מופת לא יוציא אותו מספקנותו, ולא יוליך אותו לאמונה באל. כלומר, אין הכרת האל קודמת להכרת העולם, כמו אצל דיקרט, וגם לא עולה בחשיבותה עליה.
ו אולי צודק הרמב''ם שאי אפשר שמופתים יבססו אמונה, אפילו אם הם מתרחשים. אפשר לחשוב על זה מכיוון אחר, בכדי שמעשה המטה והנחש יהיה בעל משמעות בקשר לדברים שאינם מטות או נחשים, עלינו להוסיף הנחות אחרות, (כשם שכל הוכחה קוסמולוגית למציאות האל זקוקה להנחות חיצוניות, לא אמפיריות). במקרה המופתים מדובר בהכרח בהנחות אמוניות, צריך להניח שיש סדירות ושהיא מכוונת, ואז יהיה גם משמעות להפרה שלה. אז מה הרווח? נשאר הערך הפסיכולוגי שהרמב''ם מדבר עליו.
ו מצחיק אותי לחשוב על כך שגם אילו היו מופתים מתרחשים היום לא היתה להם משמעות, אם הדברים למעלה נכונים. בעבר הם התרחשו (כמסופר בספר שמות), ואז באמת היתה להם משמעות. יש ברקע איזו תובנה שאני מתקשה לחלץ מהצחוק הזה, אבל היא שם.
(הודעה שניה)
אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת דיברתי עם מישהו מהכותבים כאן בטלפון ושמתי לב שאולי לא הסברתי את
עצמי נכון. בב' אני לא מתכוון לכשל שמתייחס לחוסר האפשרות להסיק ממה שישנו למה שראוי שיהיה (הכשל הנטורליסטי), אלא לכך שיש בעיה פורמלית קטנה - מופת שקרה הוא לא יותר מממצא אמפירי אחד, בעבר. היישום המעשי שלו הוא בעתיד, כתוצאה מהכללה ומעבר מן הפרט (המופת הבודד) אל הכלל (אמת אוניברסלית ביחס לבריאה) לבעית האינדוקציה יש בין היתר היבט צר שמתייחס לעבר \ עתיד בלבד, ולכאורה הוא חל גם כאן. למרות שיש קשר כמובן בין הבעיות הנ''ל. השתכנעתי שזה לא מהותי, אם כי אני לא מבין איך הבעיה הפורמלית נפתרת. (לצורך העניין אני חושב על הידיעה של הסדירות בטבע כאילו היא לא אינדוקטיבית אלא בנבואה, נניח. השאלה אם נס שמופיע על רקע כזה הוא בעל משמעות, בגלל הבעיה הנ''ל. נכון שצריך לדון על זה בהקשר יותר רחב ונכון, של ידיעה אינדוקטיבית, ואז עולות שאלות אחרות שכתבתי אח''כ). בצורה קצת שונה אפשר לשאול כך: האם כשם שאיננו יודעים על השמש של מחר למרות שאנו יודעים על השמש של היום, כך איננו יודעים על האל של מחר למרות שאנו יודעים על זה של אתמול (מהמופת), או שאין קשר בין הדברים.
******
הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 28/12/2006 13:48:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2008 10:51 |
|
| |
ווטו1: "מופתים" כהוכחה לצדקת אידיאולוגיה 12/1/2006
ראיתי בפורומו של אזרחי סיפור אשר אניח, עכ"פ לצורך דיון זה, שהוא מדויק.
לא אעתיק את הסיפור [רק אביא את הלינק] כי איני רוצה למקד את הדיון בסיפור הספציפי, אלא ברעיון שבכותרת אשכול זה.
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1748275
בהודעה השניה שנכתבה ע"י חןVעמית.
למען הדיון אצעד עוד צעד קדימה ואמציא סיפור שהנה הופיעה יד מן השמים וכתבה ש"אידיאולוגיה פלונית צודקת". האם תהווה זו הוכחה שהאידיאולוגיה אכן צודקת? לכאורה לא רק שאין זו הוכחה אלא אדרבה אם לאידיאולוגיה אין דרך להוכיח את עצמה רק כך ולא בהיגיון צרוף, הרי חסירה היא. [כסיפור עם הכומר שהציע כסף להמרת דת שאמרו לו שהמבקש בתשלום שיקחו את סוסו, הרי שאין הסוס כה מושלם.]
מה ש"מופת" כזה מוכיח, הוא או שהווה ית' היטיב למי שנעשה לו המופת או שגם זה לא הוכח ואין כאן הוכחה אלא עובדה יבישה "ככה".
קראתי ספר שלם של מופתים בנצרות שאינו מבייש אף ספר מסיפורי חסידים וכד' ולאמור אין הוכחה מאלה כמאלה. לאמור, אף אין צורך במה שתירצו חז"ל [ע"ז נ"ה.] ובעצם התורה עצמה [פ' ראה] על מופתי ע"ז שהם באים לניסיון. וא"ת א"כ למה אמרה תורה כן? התשובה; כי שם מדובר בקביעת קריטריון לקבלת דברי נביא ע"פ תורת משה. על זה באה התורה לומר שעבודה זרה יוצאת מהכלל של סמיכה על נביא ע"פ מופת. [ואדרבה משם שאין ה"מופת" ההוכחה האולטימטיבית.] כן י"ל לפי האבן עזרא שפירש הצורך לומר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ" בעשרת הדברות, עבור חלשי הדעת וכן נראה שזה היה הצורך לחז"ל במס' ע"ז.
*****
דורש_אמת:
ווטו
אני חושב שמופת לא מהוה הוכחה לאידאולוגיה מסויימת .
ואביא קטע מהרב צדוק הכהן.
ר צדוק הכהן שואל בפרשת קורח מביאה התורה שבני ישראל התלוננו על משה ואהרון אתם המיתם עם ה' .
שואל ר צדוק הכהן איך אחרי שני המופתים של בלעת האדמה ושריפת המחתות ,אמרו בני ישראל אתם המיתם עם ה',
מסביר ר צדוק שלפעמים יש לאדם סיעתא דשמיא שדרכו מנצחת אפילו שהיא לא הדרך הנכונה , כלומר אדם יכול לבקש מהקב"ה תעזור לי בדרכי , והרב"ה יעזור לו , אפילו שיתכן שדווקא דרכו היו הדרך הלא נכונה.
ולכן בני ישראל יתלוננו "אתם המיתם עם ה'" , כלומר אתם בתפילתכם, אבל אין כאן הוכחה לצדקת דרכיכם.
ולכן עשה ה ' מופת של השקדים כדי להראות לעם ישראל , שהמופת בא לצדקת הדרך של משה ואהרון , ולא בגלל תפלתם.
כמדומני שגם ראיתי בשיחת השבוע של פרשת קורח בשנת תשס"ה. הסבר דומה בשם הרבי מחב"ד.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
*****
מרובקה:
מדוע שמופת יהיה הוכחה לאידאולוגיה ולא לדעה הלכתית?
תנורו של עכנאי.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1031805
וסליחה מלינקזעצר שהחלפתי אותו...
*****
לינקזעצער:
אותות ומופתים אלו לשם מה?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2132898
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2007 21:00 |
|
| |
ר' מיכי
א. אתה מניח כי מושא החריגה הוא האדם, מניין? כבר הרמב"ם לימד כי אין האדם תכלית הבריאה.
ב. ואם תמצי לומר לאדם - היותי הצופה / אחד הצופים בחריגה אין בה בכדי לגזור כי החריגה מופנית אלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 21:47 |
|
| |
מיכי, מצאתי מעט זמן פנוי לחזור לחילופי הדברים הקצרים שהיו לנו בעמוד השני של האשכול.
כתבת שם:
בוא אקח את הטיעון שלך אד-אבסורדום.
בא מישהו ואומר שהוא אינו רוצח כי יש לו תחושה שרצח הוא מעשה נורא. כעת עליך לומר לו שתחושות הן דבר מסוכן מאד, שהרי מחר יבוא מישהו אחר ותהיה לו תחושה שיש לרצוח את כל העולם. אולי ניקח את אותו אחד ששפט/עצר את וייסגן דנן, שעושה זאת מפני שיש לו תחושה ברורה שמעשה רצח הוא זוועה ויש לעצור את מי שמבצע אותו.
הטיעון שלי מודה לך על שהואלת לצרף אותו לטיול שלך לאבסורדום, אבל מוסר שאינו מבין מדוע זכה לכבוד הזה.
השופט ששפט את וייסגן אולי חש "תחושה ברורה שמעשה רצח הוא זוועה", אבל לא מתוקף זה נעשו המעצר או המשפט. אלה נעשו לפי כללים ידועים, שלפעמים תואמים את "התחושות הברורות" של השופט ולפעמים לא. אם תמצי לומר שהחוקים נובעים מתחושות ברורות של הרבה בני אדם, אזי הדרא פיתה לבירה עם בוטנים –חוק ומדע מושתתים על הסכמה בין בני אדם לגבי מה שהם רואים ומה שהם רוצים. מה שכתבתי לעיל היה, שמערכת היסק שאין בה כללים מוסכמים, "מערערת את האפשרות לקיים חברה מסודרת". המילה "היסק" אכן לא מתאימה כאן, נכון לומר "מערכת קבלת החלטות", אבל ההיטפלות שלך למונח מיותרת, שכן הסברתי במפורש את כוונתי. הבה נפתח קצת את הנקודה הזו. כתבת:
דבריך אינם פונים ל'צורת ההיסק' שלי, כפי שכתבת, שכן צורת ההיסק שלי היתה לוגית למהדרין, והיא מבוססת על כללים חדים וברורים. הבעיה שלך היא עם הנחות היסוד שבבסיס הטיעון שלי, ולא עם הטיעון עצמו. הנחת היסוד שלי היא שיש אלוקים, ושהוא עשוי לפנות אליי. עוד אני מניח שהוא מנהל את העולם. מתוך הנחות אלו אני טוען שאם מנהל העולם גרם לי להיבחר מבין מיליון אנשים כדי שייעשה לי ה'נס' הסטטיסטי, אזי פירוש הדברים הוא שכנראה הוא רוצה לרמוז לי בזה משהו...מתוך ההנחות שלי אין לך מסקנה לוגית טובה מזו.
כמובן שאם אתה מניח שא' גורר ב', אזי המסקנה ב' בהנתן א' היא "לוגית". הבעיה היא (כפי שכתבתי לעיל), שחומר הגלם שלך להסקת מסקנות, אינו ידוע, אפילו לך (!). כתרגיל בשיעור לוגיקה, אין שום בעיה בדרך שאתה מציע לפענח את העולם, אלא שחוץ מהמילה הלא מוצלחת "היסק", אין בטענות שלי קשר ללוגיקה. הבעיה קשורה לאפשרות של תקשורת יעילה ועקבית בין בני אדם. הרי גם אתה, חוץ מהטענה המופתית שהבאת לעיל, שאם אלוקים מתכוון למשהו אזי זה בכוונה (כמעט ציטוט מדבריך), לא אוחז בקצה קצהו של חוט למימוש עקבי של אותה "שיטת היסק". אתה לא יודע לתחום אירוע (מה קרה?), אתה לא יודע איזה מהצופים בארוע אמור לקבל את המסר (למי קרה?), אתה לא יודע אם המסר הוא בארוע או באחת מהתולדות הטבעיות שלו, ואיזו מהן (מתי קרה?), אתה לא יודע אפילו אם יש משמעות לבטוי "תולדות טבעיות", שכן ייתכן שכל הטבע הוא עקביות מתמשכת שתלויה ברצונו של הקב"ה לגבי כל חלקיק בבריאה. ואם החוקיות היא אכן פרי של ניהול פרטני, איזה חלק ממנה הוא מסר? אם מליון גרגרי חול נזרקים לאוויר ונופלים על מליון בני אדם, האם כל גרגר כוון מראש כך שיגיע לאדם מסוים, או רק גרגר אחד שנועד לנמען מסוים? זה האחרון לא נראה אפשרי, שכן תנועתו של כל גרגר משפיעה ומושפעת משכניו, כך שהארוע מתפשט מהנמען הבודד לקבוצה. ואיזה תפקיד משחק כאן הזורק? האם בחירתו החופשית (מונח חיוני לרציונל של מערכת האיתותים הרב-מימדית שהגית כאן) הופקעה לרגע כדי להעביר מסר לאחד הנמענים? האם יש קבוצת ביקורת – ארועים שלא תוזמנו על ידי האל הנוקם וגומל החסדים? ואם יש כאלה, האם הם מתפלגים אחרת מאשר השדרים הטמירים והנעלמים?
השאלות התיאורטיות האלה, מיתרגמות למונחים מאד מעשיים בחיים שלנו כקולקטיב. אם המדידה שלנו היא לפי פרמטרים פרטיים, אי אפשר לקיים חוק או מדע. אי אפשר לאכוף "חובה לעצור באור אדום" אם כל אחד מחליט לעצמו מה זה "אדום". באותו אופן, אם מסרים אלוקיים הם מניע לגיטימי לפעולה, אבל אין שום קריטריונים מוסכמים לשפת המסרים (כמו שכתבתי בהודעה שניסית להגיב לה), נקבל "איש הישר בעיניו יעשה", אם כי מסיבות נאצלות יותר, שכן כל אחד עושה את הישר בעיניו מתוך נאמנות לבורא עולם. ע"ע עוקר ההרים "מוציא לאור", בדרשותיו בפורום הזה בגנות ההומוסקסואלים.
יש, כמובן, אלטרנטיבה לשיטת הרמזים הקוסמיים שלך. קוראים לה "שפה" והיא נמצאת בשימוש לפחות כמה אלפי שנים. יש שפות מילוליות ולצידן אמצעי תקשורת כמו טון, "שפת גוף" או מוסכמות חברתיות. כשפלוני רוצה להעביר מסר לאלמוני, הוא משתמש באמצעי תקשורת שכלליו ידועים, פחות או יותר, לשניהם. פעם, אגב, הקב"ה השתמש בדיוק בשיטה הזו כדי להעביר מסרים לנתיניו. לפי הספרים הקדושים, היו זמנים שבהם הוא דיבר עם אבותינו בתעריף משפחה. הנוהג הזה שלו עבר מן העולם, בדרך פלא, בערך בתקופה שבה בני אדם הפכו חשדנים יותר ותבעו לקבל הוכחות לטענה "אלוקים אמר לי". אם השינוי הזה בחברה מזכיר לך התבגרות של פעוט והפסקת השימוש בתירוצים של חבר דמיוני, אתה לא בהכרח טועה לגמרי. כל ההתגלויות והמופתים נעלמו, ברגע שהיה צריך להוכיח את קיומם מחוץ לספירה הפרטית של מקבל המסר. מאז, יש לנו רק מרכזיה קוסמית משוכללת, שמנהלת דיאלוג מתוחכם עם האנושות, באמצעות שינויים לכאורה בתופעות שהתפלגותן, תדירותן ומקומן לא ידוע.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2007 00:36 |
|
| |
כפי שכתבתי למעלה, אם יש מי שמנהל את הזירה כולה, והוא מכוין דווקא אליי את החריגה הסטטיסטית, אך סביר הוא לתלות זו בכוונה כלשהי מצדו. זה הכל.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 21:55 |
|
| |
ר' מיכי
ניתן - מה פירוש ניתן?
מבחינה הגיונית - מחריגה יש להסיק רק שהיתה חריגה ממה שעד היום הכרנו.
א. איני מצליח להבין איזה קשר / סיבה יש לתרגם חריגה למשמעות דתית לפניה אלי - זה פשוט נראה לי היסק שלא במקומו, ואיני מצליח להבין את הרציו מאחורי ההיסק.
ב. שלב נוסף שיש לדון בו - אף אם היתה פניה - האם ניתן להבין האם משמעותה חיובית או שלילית, וכיצד? (- עין ערך דברי הרב עמיטל שציטטתי לעיל).
יודגש - אני מסכים שחריגה אולי יכולה להדגיש באדם את רעיון הסדר - אם הוא מכיר בכך - אך הכרה זו אינה מוגדרת בעיני כהכרה דתית!
(לענ"ד, הסיבה שניסים בתנ"ך הוגדרו כפניה היא רק ואך ורק בגלל המימד הנבואי שהתלווה להם!)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 20:10 |
|
| |
כמתעסק, לא הבנתי. אם ישנה חריגה, האם אינך מסכים שניתן לראות בה פנייה של הקב"ה אליי (מנקודת מבט של מאמין)? מה עניין זה להימור הפסקלי וכדו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 19:30 |
|
| |
ר' מיכי
הנה כי כן דומה שהצלחנו למצות הפעם עמדות כלפי פרשנות ל'חריגה' ללא מושג הנבואה:
לשיטתך: הפרשנות לחריגות יכולה להיות תוצאה של אמונה.
לשיטתי: הפרשנות לחריגות היא חריגה אמונית.
(ובלשון עדינה: אמונה קטנטנה או הימור אמוני; במקרה הלא טוב - בריחה מאחריות / שרירותיות / אינטרסטיות / נאביות)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 15:35 |
|
| |
ירוחם,
1. הפסימיות הנצחית שלך, כרגיל, מציגה תמונה מעוותת. עם ישראל בחר בכן, בכ"ף רבתי. הקב"ה נוכח כמעט לכל אורך ההיסטוריה שלנו, על אף שהוא מנסה להסתתר מאיתנו בכמה וכמה צורות. יש שנלחמים נגדו ויש שעמו, אך קשה להישאר אדיש אליו (עד השנים האחרונות).
2. כפי שהתבאר, הנס אינו יכול להיות כרטיס ביקור למי שאינו מאמין. הוא אולי מהווה פנייה למי שכן מאמין.
כמתעסק,
איתור החריגות אינו תוצאה של אמונה. הפרשנות לחריגות הזו יכולה להיות תוצאה שלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 11:57 |
|
| |
במעגל היוצר
<האם אין הוא דורש אמונה בכפיה> זה בעצם הרעיון של כפה עליהם הר כגיגית.
אבל התשובה לשאלותיך היא- לא. מעשי הניסים הם כעין כרטיס ביקור
שבו ה" מציג את עצמו לפני האלו שלא מכירים אותו. כך הוא עשה גם למצרים, אבל הרשות היא שלך, ברצונך לחבור אליו, וברצונך לא,
עם ישראל לדורותיו בחר בלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 10:51 |
|
| |
תמיד יש מקום לבעל דין לטעון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 10:26 |
|
| |
רגע קטן לפני שמסיימים
אם האלוהים גם "בנס" יותר נכון מופת מרהיב מאוד
עיניינים של לוגיקה מציאותית אלוקית
אם האלוהים עושה לך מופת ,ובמהלך המופת יש פתרון ,פתרון חד וברור,מפליא ומדהים
והוא מפנה אותך לקיום תורה ומצוות,בצורה ברורה
האין כאן התערבות אלוקית לאמונה בו?
האם אין הוא דורש אמונה בכפיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 09:50 |
|
| |
ר' מיכי
סוף דבר, הואיל ונדמה לי שיש ביננו הסכמה שבה ועלה השאלה הפשוטה.
הנס כחריגה שלעצמה:
א. זיהויו אינו אלא פריה של אינטואציה תיאורית ראשונית כלשונך הזהב.
ב. הוא מותנה באמונת המאמין במכלול אמונותיו הקודמות.
ג. אין אפשרות להסיק ממנו מסקנות דתיות.
ג. הוא אינו נושא שום משמעות המתייחדת לאירוע שקרה, או נלמדת ממנו (מלבד כלשונך אולי אישוש לכך שיש סדר, ובזה המאמין אמור כבר להאמין).
ד. המאמין רואה נסים ושאינו מאמין אינו רואה נסים.
א"כ אנו במה שמוכנה 'שפה דתית סוביקטיבית' - עד לאימה! אז למה לי כלל צורך להכניס כיום את מושג הדתי של 'נס' לתוככי מה שנדמה לי כחריגות, שיוצר לי יותר בעיות מפתרונות?
אנסח זאת באופן קצת אחר:
הנני רואה משהו שנדמה לי נוכח אינטואיציה ראשונית שאני מכיר כמשהו שנדמה לי כחריג, ואולי הוא אינו חריג כלל?
וכי אך מאחר שאדם מאמין הנני, יש לי איזו סיבה לחזק לעצמי שהדבר חריג? ועוד לטעון לעצמי שמה שנדמה לי כחריג בראייה ראשונית כל כך נושא עבורי משמעות ייחודית? או נושא כלל משמעות נוספת כלשהי מעבר לכך שאולי הוא חריג?
הרי באותה מידה לפני כן חייתי באורח חיים מושגי של: 'סדר' 'וחריג' - שהרי דרך כלל רובנו מכוונים ומכלכלים צעדינו לפי תכנון; וגם עכשיו יש לי מושג של 'סדר' 'וחריג'.
א"כ למה לי להוסיף בעקבות האירוע הזה טענות ומענות נוספים, מלבד הסקרנות המדעית גרידא - אם ישנה כזו, מה פשרו של האירוע החריג לאור מושג הסדר שאני הכרתי עד כה?
_________________
תוקן על ידי כמתעסק ב- 01/01/2007 10:26:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 09:39 |
|
| |
ר' מיכי
גיליתי דבר חריג! יש ביננו הסכמה!
וואו, איני מאמין.
אופס! בעצם, אולי עתה עלינו להאמין?
[שלוש הערות:
א. שאלת המלחמה נדמית לנו כ 'או' 'או' - אך למען האמת לענ"ד קשה להגדיר אבסולוטית ניצחון והפסד.
ב. שאלת הזיהוי היא היא המקשה על גוף הטענה כי אנו מכירים סדירות וחריגות כלל, וא"כ כל שאלת החריגות וההנחות המתלוות אליה שנידונו באשכול לענ"ד מעיקרא נתונה בבעיה.
ג. לגבי ההתנהגות של אדם, נתכונתי בלא ניבוי! דעת לנבון נקל, כפי שהערתי מפרעה, שהיא מעלה שאלה לגבי הבחירה והענישה והשכר במישור החברתי (-לא האלוקי)!]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2007 08:53 |
|
| |
הואיל ואחר יום הקדיש הכללי נצבים אנו, ובענין 'הנס' עסקינן ראיתי לנכון לצרף כמה קטעים - ויסלחו לי חברי ההנהלה:
"מי שהיה שם בגיא ההריגה לא יכול היה שלא לראות את יד השם; הדברים היו כל כך בלתי טבעיים, כל כך בלתי מובנים, כל כך בלתי הגיוניים...אין מקום להיכנס לפרטים, אבל כל מי שהיה שם ראה: זה לא טבעי, את יד השם ראיתי, אבל לא את הפשר את המשמעות; הוא דיבר אלי – אבל לא הבנתי מילה. ראו את יד השם, ראו את דבר השם, אבל מה הוא אמר?" (עולם בנוי וחרב ובנוי, הרב יהודה עמיטל לנוכח זיכרון השואה, אלון שבות תשס"ב, עמ' 112)
"אינני מבין מדוע הרב שדיבר לפניי דיבר על 'הסתר פנים'. אני הייתי שם, והיה זה 'גילוי פנים' – פנים בפנים בתוך האש" (איתמר יעוד-קסט; מובא ע"י הרב יואל בן-נון, בתוך הספר - על האמונה, ירושלים תשס"ה, עמ' 239)
אותה תופעה חריגה נתנת לשתי פרשנויות הפוכות! וגם למאמין 'הפשר' הוא הוא שאלת השאלות שב'נס'!
"אמרתי לו: איני יודע נסיונו של מי גדול יותר, שלי או שלך. אתה דגלת באמונת האדם. אחרי השואה אתה עוד יכול להאמין באדם? אני מאמין בקב"ה. איני יכול להבינו. אבל אדם אמורים להבין? במה אתה מאמין עכשיו." (עולם בנוי וחרב ובנוי, הרב יהודה עמיטל לנוכח זיכרון השואה, אלון שבות תשס"ב, עמ' 124)
דברי הרב עמיטל לאבא קובנר (-שניהם ניצולי שואה).
ולבסוף בענין אחר - אך כתנא דמסייע לר' מיכי:
"שורש הכפירה היא פתיות מוחלטת, להאמין בנס גדול ומבהיל בלא שום הכרח ותוצאה. בריאת העולם והנהגתו ע"י בורא כל בחכמה, זה דבר מובן ופשוט מאוד. כל הכבדות שיש בחקר א-לוה היה בפרטים איך לקרב אל השכל את העניין הא-לוקי, ואת ההתקשרות שבינו ובין העולמים כולם, אבל עצם הדבר שתוכן של חכמה והשקפה, יכולת וחסד מושל בבריאה כולה, זה אין מקום לכחד. ולהיפוך, ההחלטה לצייר בלב בתור אמונה, שההויה כולה, המלאה כל כך דייקנות וחכמה, היא דבר הנעשה בלא כוונה, הוא עניין נסי כזה שאין לו שום מבוא בשכל על אפשריותו" (ראי"ה, שמונה קבצים, ק' א, שכח)
ואולי יש קשר גם לקטעים האחרים לאור דברי הרב עמיטל לאבא קובנר.........
_________________
|
|
|
|
|
|
