כיום הישיבות הגדולות משמשות אבן הבוחן לכל החיים. החינוך בת"תובישיבות קטנות מכוון כהכנה ללימודים בישיבה גדולה, והחיים הנותרים שלאחר הישיבההגדולה, הם כחזרה על מה שמחנכים בישיבות הגדולות. בהקשר לכך ידוע הביטוי,אמור לי היכן למדת ובאיזו שנה ואומר לך מי אתה.
בעקבות ההשפעה העצומה שלהישיבות על החברה, הצורה של הישיבות והעומדים בראשה ראויה לבדיקה דקדקנית. הבדיקהנדרשת יותר מאי אילו בקורות ולא פחות מהביקורת הנשמעת על החינוך בתתים ובישיבותהקטנות. קצת חסר טעם לדון על המוסדות הקדם ישיבה גדולה מבלי קיום של דיון מעמיקומהותי על מקומם של הישיבות גדולות. לא ניתן לדון על ההיבטים הרוחניים והחברתיים שלילדינו מבלי לבחון עד כמה אנו מרוצים מהחינוך של ראשי הישיבות.
יש מס'נושאים שחשוב לדון עליהם ואשמח שאחרים יוסיפו עוד.
א. צורת הלמוד בישיבות גדולות. בחור מצטיין יכול לסיים את לימודיו בישיבה ומלבד הנאתהפלפול אין בידיו הרבה יותר.
ב. החינוך בישיבות. יש מגמהשל חינוך לפרזיטיות וחוסר הבנת האדם הקטן. לדוגמה אי התחשבות בעובדי הישיבה ובכללזה אי הרמת חפצים על המיטות ביום שטיפה או אי ריכוז צלחות בחדר אוכל כדי להקל על העובדים.
ג. ראשי ישיבות שאינם ראויים. יש ראשיישיבות העושים עצמם אלילים והם אינם אלא כנערים שבשפולי המחנה. גאוותם ושחיתותם הם מחנכים לנוער, ולצדקות ויושר הם קוראים עוון.
ד. אנשי חינוך שאינם מוכשרים לכך. יש רמי"ם ומשגיחים שהקשר בינם לחינוך אינו אלא מקרי. אין כל פיקוח על יכולתם האישית של אנשי ההוראה בישיבות (ישפיקוח שלא יוכשרו ח"ו), וכמו"כ אין מעקב על הישגי המשגיחים בקידוםתלמידיהם.
ראוי לדון על תופעות נוספות הקיימות בעולם הישיבות, כדוגמת : היעדר מבחני הערכה לתלמידים על הספקים, מיון לא מקצועי בקבלה, מחסור בתוכניתלימודים מסודרת, בחירה של צוות לפי קשרים משפחתיים, ירושת שררה, ניהול כספים לאנכון, אי סדרים כספיים, אחוזים גבוהים לאוספי הכספים, אפליה של חוגים ועדות. אשמחשהחברים ירחיבו איך ראויים הדברים להתקיים למען כבודתורותינו.
נושא נוסף הראוי לבחינה מדוקדקת, תפקידם של הישיבות כמנחילי ההשקפה הטהורה ומבססי דעת התורה בדורינו.
לאור יכולתם המפוקפקת של ראשי הישיבות בהבנת החיים, ספק גדול האם תפקידם לקבוע איך ההשקפה ראויה להתקיים.
נ.ב. הנני מזהיר את הקורא, כי כל מכל מהשכתבתי אין לסמוך לפסק הלכה אלא להתעוררות לבירור ההלכה. וכל המוסיף בירור יוסיפולו משמים בכפל כפליים.
תוקן על ידי - חיים9999 - 30/12/2006 23:42:31
נשלח ב-3/11/2007 19:26
למה יש לי הרגשה, שאין הביקורת במכתב למשגיח על הישיבות, כי אם על ההשקפה החרדית בכללותה.
קודם תסכים על ההשקפה ואח"כ תתלונן שלא מחנכים אליה.
אם הממסד אינו מסכים לדעותיך מדוע שיחנך אליהם.
בעיני, החיסרון בישיבות - כמו שהזכירו לעיל - הוא אכן קידוש הנעורים, אלא שאין מקורו כמו בציבור החילוני, בהגשמת ערך היופי. מקורו הוא בראית דברים בצורה חיצונית, כמותית, ולא בראיה הפנימית האמיתי.
בחברה החרדית מעריכים כישרון, בצורה שאינה פרפרציונלית להערכת כישרון בציבורים אחרים. אצלנו - ככל שאדם לומד יותר, יותר לעומק, יותר זמן, הוא יוערך יותר.
איננו מסתכלים על הלימוד בהסתכלות אמיתית ונכונה, כמו מהי מטרתו, והאם הוא מגשים את האידיאל שלשמו הוא קיים, אלא ככל שנראה בעינינו יותר תורה, יותר למדנות, יותר נעריך את האיש.
זוהי הסיבה שיש כ"כ הרבה הערכה לכישרון - הערכה שאיננה נכונה. וזו הסיבה שישנה תופעה של קידוש הנעורים, משום שבחורים לומדים יותר (וגם מייחצני"ם את העובדה הזאת). והמדד היחיד הוא כמות הלימוד, וכמש"נ.
ראיה זו היא הסתכלות פרימיטיבית - בה האדם נמדד רק לפי מראה עינים, ולא יראה ללבב, ואכמ"ל.
נשלח ב-18/10/2007 20:56
ודאי וודאי!!!
------- מאיר
נשלח ב-18/10/2007 20:47
מאיר,
נעם לי מכתבך הוירטואלי למרן המשגיח. אפס הוא עורר בי שאלה מסקרנת:
האם, ב"גילך המופלג", עדין שאיפה בוערת בלבבך "...ללמוד וללמד..." את כל דבר תלמוד תורת ה' באהבה?
ר"מ
נשלח ב-18/10/2007 14:30
בעל בעמיו!
אינני חושב שההחלטות האלו באמת מגשימות את עצמם לגמרי אבל נראה לי שבסופו של דבר במבחן התוצאה מוסדות שמתנהלים בצורה כזו מצליחים להתיעל יותר מאחרים
נשלח ב-16/10/2007 19:09
היולי זכור לך ביטוי בסגנון קריטריונים שמיטריונים?
נשלח ב-16/10/2007 17:37
לאור קריאתו של ב"צ כהנא להעלות נושאים אפשריים לדיון. אני מעונין להעלות נקודה מסוימת שלדעתי יכולה לעזור להוציא את המערכת מהניוון המתמשך.
בעולם המודרני המבנה של הפרדת רשויות שהוא מאבני היסוד של השלטון הדמוקרטי,קיים בכל אוניברסיטה וכל גוף ציבורי.בכל גוף ציבורי כיום דורשים מההנהלה לנסח ולהגדיר את יעדיה, ואח"כ ישנו גוף מבקר שיושב לחקור את ההשיגים בצורה אוביקטיבית.
מלבד זה לגופים חיצוניים מותר לפרסם מחקרים על האוניברסיטה מה שבציבור שלנו כמובן אסור בתכלית האיסור. אצלנו מקפידים לשמור על הכביסה המלוכלכת בבית ולהחנק איתה.
גם המינויים לכל גוף ציבורי כיום ישנו מאמץ שהוא יהיה אוביקטיבי ע"י התאמה לקריטריונים ברורים ובחירה ע"י גופים חצי חיצוניים.בישיבות על אף שהם הגוף המשפיע ביותר מבחינה ציבורית והם מתוקצבים מכספי הציבור או מתרומות המיועדות למטרות ציבוריות בלבד,בכל זאת הישיבות מתנהלות כעסקים פרטיים.(משפחתיים שכל אחד מגן על השני)
גם עסקים פרטיים שאין עליהם ביקורת עלולים לקרוס, אבל שם יש עוד את המוטיבציה להצליח,בישיבות המוטיבציה להצליח של בעל העסק-ראש הישיבה אינה אותה הצלחה שאנחנו הציבור רוצים לראות ולכן לא מספיק לנו שהוא מעונין צריך להקים מערכות ביקורת שקופות בתוך הישיבות ואולי מערכת אחת לכל הישיבות ששם ינסחו ברור מה המטרות והאם אנו עומדים בהם.
למערכת ביקורת אין שיניים אם הציבור לא מעודכן מה קורה שם ולכן דבר זה גם מחייב שינוי רציני למדיניות העיתונים החרדיים.
נשלח ב-15/10/2007 20:09
חלילה
ועל כך נתכנסנו כאן
אלא שהיא מתאימה לחלק גדול מבני האדם בגיל מסויים ולחלק קטן בגיל מבוגר יותר. ובמידה רבה זו הנשמת חיים של האומה בכללה (או עכ"ם כך היה אמור להיות).
ואת זה חבל לאבד,
ואם "איקדום" ישיבות פירושו סתימת הקבר על רגש זה, את המעדר לקיום מצוה זו הייתי אוחז בידיים רועדות.
נשלח ב-15/10/2007 16:45
האם רומנטיות נלהבת כזו מתאימה לכל אדם?
_________________
נשלח ב-15/10/2007 15:52
אני יודע - הרומנטיקה הזו לא מתקיימת היום. או שהיא בטלה באלף.
ובכל זאת: אם "נאקדם" את הישיבות למסלולים קבועים. היכן יהיה מקומה של רומנטיקה זו, שהיא חלק מהאתוס הליטאי ואולי היהודי בכלל.
(אני יודע... אני יודע ... הרמב"ם אמר שיש גבול ללימוד וכו' אבל הרמב"ם גם לא אכל געפילטע פיש. אנחנו לא תופסים את היהדות בדיוק באותה צורה)
נשלח ב-15/10/2007 15:48
סליחה אתה צודק,
מטרה להקנות ידע - ודאי.
התכוונתי לומר שלימודי תעודה מקצועיים לרבנות עוררו מחלוקת בשעתו - כידוע בפרשת הסמינרים לרבנים. יש שיאמרו שזה היה רק בגלל הגוון של "רב משכיל מטעם" אבל זכורני שראיתי אי אלו מכתבים מהתקופה (ואיני זוכר מה ומי) המתארים את הישיבה כמקום של "תורה לשמה" שלא תכיר מסגרת מוגדרת לסיים "חוק לימודים".
זה לא היה רק מאבק בין "קידמה" ל"שמרנות", אלא גם בין פרגמטיות לרומנטיקה.
וכאמור כל זה נוגע לאנשים שהיו באמת רומנטיים, במאה אחרת ובארצות אחרות, והישיבה היתה בשבילהם מקום מסירת הנפש עד דם התמצית.
ואידך זיל גמור
נשלח ב-15/10/2007 15:30
במקור (אם אני טועה תתקן אותי כי אתה בקי יותר ממני בהיסטוריה), כן היתה מטרה להקניית ידע, וכך פעלה ישיבת וואלוז'ין. בתקופת ההשכלה, הותאמו שיטות לימוד מסויימות המתאימות לזמן, אך לא לגמרי נשכחה המטרה העיקרית של הקניית ידע לתלמידים.
הקטע האחרון של דברי בא לומר כי יש לקחת מהאוניברסיטאות את הדברים הטובים שלהם, אבל לא בכרתי את האוניברסיטאות (לתלמוד תורה בלבד) ע"פ הישיבות.
_________________
נשלח ב-15/10/2007 15:19
חיים
איני מבין מה אתה מציע? שנעבור ללמוד מדעי היהדות ברחוב איינשטין? או כוונתך שעלינו לאמץ מודל אונברסיטאי ללימודי הקודש? או שסתם עצם ההבדל צריך לעורר אותנו, אבל לא לשנות את המודל הבסיסי של הישיבה אלא רק את האידאולוגיה הקבענית?
במקור לא רצו שהישיבות יהיו בתי חרושת לציון ולתעודה, אלא מקום להתעלות רוחנית. אז המימסדיות של האקדמיה נתפסה כחסרון. לכן הקניית הידע בצורה הפשטנית לא עמדה על סטנדרטים מסויימים.
אבל אלו היו סלובודקה ומיר האליטיסטיות במאה הת"ר,
לא מוסדות המוניים כשלנו.
אני מסכים שאם אנו רוצים לחדול מהניוון הנ"ל לא יהיה מנוס בסופו של דבר אלא לאמץ מודל השגי דומה לאקדמיה (בעניין זה) בישיבות הגדולות.
_________________
נשלח ב-15/10/2007 15:01
מה רב השוני בין הישיבות לאוניברסיטאות.
בעולם הישיבות מנסים לבנות בחור ולקבע אותו בצורה כזו שישאר אחיד במשך כל ימי חייו.
באוניברסיטאות מנסים לתת לסטודנט כלים שבהם הוא יוכל לפרוץ לכל הכיוונים.
בישיבות אין כמעט כלים למדידת קנינם הרוחני של התלמידים, פרט למצב האמוני שלהם.
באוניברסיטאות התלמידים נמדדים ע"פ ידיעותיהם.
השוני הגדול הזה בין הישיבות לאוניברסיטאות, מלמד על מטרת החינוך של הישיבות. אין מטרתם להקנות ידע או להכינם להתמודדות עם החיים, אלא לסחוף ולקבוע אותם בחברה ובמפלגה הנכונה.
השאלה האם אין לישיבות תפקיד נוסף? כנראה שלא.
_________________
נשלח ב-15/10/2007 12:10
מאיר הלא הישיבה היא העולם האמתי והעולם שבחוץ הוא רק שווא ודמיון, אז כלום האמת משמשת מבוא לדמיון?
נשלח ב-14/10/2007 22:31
כבוד מו"ר המשגיח שליט"א
ביום א שעבר הרב שאלני מה עיסוקי היום והיכן אני אוחז בלימודי, עניתי תשובה כללית ממנה היה ברור שאין לי עיסוק מסודר במקצוע ישיבתי כלשהו.
הרב הסיק מזה שלדעתי 'עולם הישיבות הוא טעות', אני הסתייגתי מהקיצוניות שבאמירה והעדפתי לנסח כך: עולם הישיבות הוא כיתה א אך יש גם כיתה ב.
אני חושב שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. בתור כיתה א עולם הישיבות הוא אכן חשוב ואני שמח ומודה להקב"ה על השנים היפות שעברו עלי בישיבה ובמיוחד על ההתקדמות הרוחנית באותם שנים.
כל זה אני אומר בפיו ולבו שוים ואני אכן מרגיש תמיד ששלב זה היה חשוב מאוד בהתפתחות הרוחנית שלי והוא מהוה את היסוד והתשתית לשלבים הבאים.
אמנם, אם אנו באים לטעון שעולם הישיבות כפי שהוא הוא המסגרת הסופית בה צריך בן העליה להסתופף עד סוף ימיו או ליצור לעצמו חיקוי לישיבה, וכי אין כל דרך עליה נוספת ומעולה יותר שאינה דומה ואינה מחקה את הישיבה ואת עולמה, אם נטען כך אזי אכן עלולה הגדרת מו"ר להיות נכונה, עולם הישיבה עלול אז להיות טעות.
ניתן לעורר על כמה וכמה שלבי התפתחות רוחנית בעבודת ה' החסרים מהותית בישיבה. יש כאלו שאינם מהווים טענה וחסרון כל עוד נכיר באפשרות להשלים אותם אחרי שנות הישיבה ויש כאלו שאני תמה היאך ניתן לראות את המסגרת הישיבתית כשלמה ללא השלבים הללו.
אלך מן הכבד אל הקל, מהטענה הפשוטה יותר אל המחודשת יותר.
א. בישיבה עיקר העיסוק הוא בשקלא וטריא. עיסוק בסוגיות של יראה ואמונה הוא שולי. בחור יכול להחשב מצוין גם אם אינו עוסק כלל במעלות היראה ובתיקון המידות באופן רציני. אמנם מו"ר כמשגיח מחזר ומעודד לעסוק בכך, אך עדיין המסגרת הישיבתית אינה שואפת לזה והדברים באוירת הישיבה הכללית הם מן השפה ולחוץ. איני מדבר כבר על עיסוק גבוה יותר בבירור של השקפות ואמונות כמו ספרי קדמונינו שערכו וכתבו את אמונת ישראל. אף אם היו מגדולי ישראל ששללו עיסוק במורה נבוכים, הרי ספרו של רס"ג אין בו כל סיג. ומה על דברי הרמב"ם ביסודי התורה שהיאך היא הדרך לאהבתו יתבונן במעשיו. ומה על דעת הרמב"ם שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם העניינים שבתחילת משנה תורה.
לא רק לימוד של הדברים חסר מאוד, אפילו כאשר כן לומדים וגם בחבורות הקדושות שכן שומעים שיחות ואפילו עוסקים באופן מעשי בענייני יראה, העיסוק הוא בקטנות. מדברים למשל על תיאוריו של רבי חיים וולאז'ינער על הגר"א כתיאור של מלאך שאינו נוגע אלינו כלל. מישהו חושב בצורה מעשית איך עובדים לשמה? איך משיגים מעלת האהבה? הכל מן השפה ולחוץ ופטומי מילי בעלמא. אם יבא אדם ויטען כי הוא השיג מעלה אמיתית כלשהי, יגחכו לו בקול רם ואף יצטטו איזו מעשיה מאיזה בעל מוסר עד כמה צריך אדם לחשוד את עצמו ולא להאמין בשום הישג שרכש. לשם מה אם כן קיימות כל המעלות הללו? כדי לייצר סיפורים לא מציאותיים על גדולי הדורות הקודמים? מה רווח צומח לבן העליה מתיאורי מלאכים שאסור לו אף להעלות בדעתו שהוא ידמה למשהו מתיאורים אלו?
ב. וכלום בלימוד שמעתא הישיבה היא יותר מאשר כיתה א? והיכן לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא שהיא חובה גמורה והיא עיקר גדר תלמוד תורה? כל העיסוק בישיבה כל היום כולו הוא ב'פטטיא דאורייתא'. אברך מתמיד ורציני שבוחר להשאר במסגרת הישיבה שנים ארוכות, יגיע לגיל חמישים עם אוסף מרשים ורחב של סברות ופלפולים ועם חוסר יכולת כמעט מוחלט לקיים את דברי התורה שלמד בעצמו. כל ידיעת התורה היא בלמדנות גרידא שלא נוצרה אלא כדי לחדד התלמידים ואילו ללמוד על מנת לקיים נדחק לאיזו חצי שעה ביום של לימוד משנה ברורה לצאת ידי חובה. כלום לזה יקרא לימוד תורה? כלום זוהי דרך של עליה?
ג. וכעת לדבר החידוש שלא נשמע בין כתלי הישיבה והמעוררו הרי הוא מן המתמיהים.
הלא לא תוהו בראה לשבת יצרה. הלא אין אנו יושבים ביום שכולו טוב, כולו ארוך ונהנים מזיו השכינה. הלא עולם המעשה הוא עולם זה. האם אין חובתו של כל בחור בר דעת לברר לעצמו את דרכו בחיים? האם לא חובה גמורה היא להתבונן בעתידו ומה ה' שואל ממנו?
היאך יתכן שבחור מגיע לגיל 22 ועומד לבנות את ביתו והוא לא חשב לרגע איך יקנה דירה, האם ראוי לקחת חובות, האם ראוי יותר שיקחו עבורו חובות, האם אין חיוב ללמדו אומנות. כל אלו שאלות שבחור אינו יודע כלל שהן קיימות, האם לא תפקיד הישיבה הוא לפקוח עיניים עוורות ולהנחות בדרך אמת? האם משה קיבל מסיני יבמות וכתובות ולא קיבל ארחות חיים הנוגעות לכל הנהגת האדם בחיי המעשה?
האם בחור מסוגל לענות על שאלת תורה עם דרך ארץ? האם בחור יודע מהו נשאת ונתת באמונה כפשוטו? הלא עינינו הרואות שאברכי משי יוצאים לחיים ונכשלים לא אזרו חייל. לא אחד ולא שניים נופלים לחובות ונצרכים לצדקה, האם לא חוסר חינוך תורני יש בזה? האם לא תפקיד הישיבה הוא?
הלא כל מי שקצת יודע ומתבונן בדרכי החיים של קדמונינו,
נוכח מיד שהיו מהם בעלי מלאכה, היו מהם בעלי מדע, היו מהם שעסקו בדקדוק, במקרא, ברפואה ועוד. בחור חושב שואל את עצמו מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ואין מרגוע. האם לא על סוגיות יסוד אלו היו צריכים לעמוד בשנות הבחרות למען לא תעלה בידם בורות?
אחד הדברים שגרמו לי לסערת נפש היו דברי הרמב"ן בשם הראב"ע על הפסוק וה' בירך את אברהם בכל: "בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים וזאת כל חמדת האדם". איך אמור בחור ישיבה להבין משפט זה?
ואני תמה ושואג מנהמת לבי,
האם פלפול בקובץ שיעורים כל היום, חצי שעה מוסר וחצי שעה משנה ברורה, היא דרך העליה שמי שיזניחנה מאבד את עולמו?
חם לבי בקרבי, בהגיגי תבער אש, דברתי בלשוני. כל אלו העליתי על ספר כדי להשיח את לבי.
אחלה פני מו"ר לדונני לכף זכות ולחוס על נפשי לחונני ולבאר לי מעקשות למען אלך בדרך טובים.
