הרהורים על הכוללים

ושוב חזרתי, המצב רוח קדורני למרות הפי נו ייר,  הגשם של ניו יורק אפילו בבוקר מזפת ומאפר לך את היום,  למה רק לכם יש שירים על אויר הרים צלול כיין.     (ואם כבר יין,  אולי צריך לפתוח אשכול על הרגלי השתיה בחברתנו ובכלל המלצות על משקה משובח,אבל לא אני אעשה זאת)


מייסדי הפורום באים בעיקר המחנה הליטאי,   המחנה הליטאי שהביא עלינו את תופעת הכוללים.  כמובן בתור יהודי מאמין שהתחנך על ברכי ותלמוד תורה כנגד כולם לא נוכל אפילו להרהר או לערער על כך.   אבל בעדינות אפשר לציין שתופעה זו חיובית כשלעצמה גם הביאה עמה תופעות לוואי שליליות,  ועיקרן בחירת מסגרת שלא תמיד מתאימה ללומד, ונטילת הבחירה ממנו, מה ללמוד כמה ללמוד, או בכלל לבחור חיי עבודה.  

אין בחפצי להאריך אבל הייתי רוצה להציע מתווה שבקוים גסים הוא ייחשב מודרני מאוד ואין לו סיכוי לא בדור הזה ולא בדורו של לפני משיח,  אבל אני חושב שאופרציה כזו הייתה מיטיבה עמנו במאוד.  מיטיבה גם עם עולם התורה (אם אכן יש כזה מושג)

בברוקלין היה אדמו"ר צנוע ונחבא אל הכלים,  אבל פקח מאוד ושמו ר' נפתלי מבאבוב,  הוא כתב פעם מכתב לתמיכה בכוללים של החסידות, והמכתב הכיל את המסר הבא,  הכולל מיועד לשני סוגי אברכים,  א.  כל אברך לאחר חתונתו עליו ללכת לכולל לפחות לחמש שנים,  ובזמן הזה עליו להשתלם בחיים יהודים מעשיים,   היינו לרכוש בקיאות בהלכות שבת במקורם (לא רק משנה ברורה וש"ש  כהלכתה)  ובכלל הכרות מקרוב עם שו"ע אורח חיים עם נו"כ,  +ידיעה בשו"ע י"ד עם ההלכות הנחוצות נדה בשר וחלב וכו',  (המציאות היא שישנם אברכים חסידים העובדים פול טיים ז'וב,   אך כשיש שאלה פרקטית הנוגעת להלכה הם מתמצאים בהלכה מקרוב עם מקורותיה יותר מאשר אברכים ת"ח החובשים עדיין את ספסלי בית המדרש)  כמו כן הוא ביקש שכל אברך יכיר כמה מסכתות בעיקר מסדר מועד בע"פ) ולאחר חמש שנים עליהם לצאת לחפש פרנסה,  והוא דרש מהחסידות לייסד לאברכים אלו כוללי ערב ובוקר,  בשביל שלברך מעין זה תהיה מסגרת לימודית איכותית ולא רק שיעור דף היומי לצאת יד"ח)   ב.  אברכים שמתאימים מצד כשרונותיהם ונטיית נפשם לשבת וללמוד כצורת חיים,   הללו כמובן הם מיעוט לפי השקפתו.

אני חושב שיש פה מתווה נכון וצריך להרחיבו ולפשט אותו.     המסגרות הלימודיות שלנו,   במיוחד בישיבות הגדולות מציעות בדרך כלל חומר לימוד אחיד,  צורת לימוד עיוני של הסוגיות הראשונות בנשים נזיקין עליהם חוזרים חלילה בשנות הישיבה הגדולה,   צורת לימוד זו לא בהכרח מתאימה לכל אחד.  והאחידות גורמת לרבים שכשרונותיהם המתאימים אולי ללימוד הלכה או בקיאות לא יבואו לידי ביטוי.    לא אבוא להמציא את הגלגל,   אבל אחרי לימוד בישיבה  ושנתיים בכולל אפשר כבר להכיר את האברך ולדעת למה הוא מתאים מבחינת כשרונות ואופי ובמה ליבו חפץ,   (אני הייתי ממליץ בכלל על תעודות) ואז צריכים למיין,  לא עוד אברך יכול לבחור כולל כאות נפשו רק בגלל גובה המלגה או החבר הטוב שלו שלומד שם או פרוטקציה כלשהי,  כמו בעולם האקדמי הוא יצטרך לבחור מסגרת לה הוא מתאים,  אם אכן הוא מתאים ללומדות הוא יבחר במסלול המתאים,  אם אינו מתאים לזה,  אזי עם כל הצער והמה יאמרו יהיה עליו לבחור מסגרת לה הוא מתאים ובה הוא בא לידי ביטוי ולא רק מחמם את ספסלי בית המדרש.   כך יוקמו מסלולים שונים מסלול הבקיאות מסלול ההלכה מסלול הלומדות אבל בעיקר,  במסגרת זמן מסויים אברך יצטרך לבוא עם קבלות, זה עשיתי בשנתיים הללו,  הוכיח את עצמו יוכל להתקדם הלאה,  לא הוכיח אולי בהחלט יש אפשרות ליצור עבורו כולל לחצי יום עבור מצוות תלמוד תורה,  ובחצי השני ללמדו אומנות מקצוע,  כך שבמסגרת הברירה הטבעית ישארו בכוללים רק המתאימים וגם הם במסגרות המתאימות,  לאלו צריך לתת לא מלגת רעב אלא מלגה רצינית יותר כפולה ואף משולשת (הכסף יגיע מהחסכון של אותם אלו שיעזבו)   אותם אלו יהיה התשתית המנהיגותית רוחנית של הדור הבא. אני חושב שגם ראש כולל או מג"ש צריך להיות אחד שעבר מסלול מסויים והוכיח את עצמו לפני אנשים נטולי פניות כמוכשר לכך ושבכוחו לקדם את תלמידיו,  אפשר לתת לזה צורות שונות אבל העיקרון מחוייב להיות כולל אינו מקום מפלט כי כולם הולכים,   כולל חייב להיות מסגרת ההולמת כישורי האברך ונותנת לו אפשרות לתכנן ולבנות את עתידו.

שמואל

המודל שהצגת הוא אופטימלי גם בעיני ראשי המחנה הליטאי, לפחות אלו מהם המוכנים לחשוב על מה שמתרחש כאן, אני באופן אישי שמעתי את המודל הזה כראוי ורצוי בשיחה בארבע עיניים עם אחד מהקדקודים הבולטים והמוברגים בציבוריות הליטאית, אך כאשר צוטט חלק קטן מדבריו הוא הזדרז להכחיש מכל וכל.

עיקר הפתרון הוא, שהלימוד בכולל יהיה עם "קבלות". ואין זה משנה אלו קבלות, או הוראה, או כתיבה תורנית, או סיכום מסכתות בסגנון דרשו. אבל שלא יהיה מצב שלומדים ולומדים בלי "תחנות אתגר". הדבר גורם שהאברכים מרגישים שיש להם את כל הזמן שבעולם, וכתוצאה מכך הם לומדים בנחת. וזה מאוד חבל. צריך הספק, ויצירה!

כמדומני שבכולל הראשון שהקים ר' ישראל סלנטר היה ברור כי כל אחד מהלומדים ישתלם בתחום אחר, אחד ביו"ד אחד באו"ח וכן הלאה ולבסוף ישמש כל אחד כרב פוסק בענינו, אם כי לכאורה שיטת הפסיקה הליטאית בנויה מהיקש דבר לדבר ומהצורך לרכז מערכת שלמה של ידיעות במגוון נושאים, ואיך יספיק לימוד עיוני של נושא אחד להכריע למעשה בענין דומה, בכל אופן אין ספק כי השיטה המנחה של הכוללים כיום בעייתית ואינה נותנת מענה ליצירת פוסקי הלכה מכובדים המתבססים על עיקרי הגמרא והשולחן ערוך ולא מסתפקים בשחזור ספרי הלכות סדורות המרבים לצאת בתקופה האחרונה.
אם כי ידוע לאחרונה על כוללים מסויימים אשר לומדים את סוגיות הש"ס הלכה למעשה אולם מחמת קוצר המשיג תוצאות עמלם אינם ניכרים בעיני עצמם ובטח לא בציבור הלומדים.