| נשלח ב-8/1/2007 01:33 |
 |
| |
תלמוד תורה לילדי מחפשי הדרך.
בעזהי"ת
א. שלום וברכה כאן לחברים הותיקים. קראתי מעט מאשר נדון כאן, ושמחתי.
ב. אם נזדמן לכם לקרוא מדברי לאורך הזמן ב"בחדרי חרדים", בוודאי ראיתם חוט שזור של תהיה "מה מכאן והלאה". הרי, אתה כשלעצמך, האיש, זה שדרכו לכבוש, לא עד כדי כך מפריע לך לילך לדרך חדשה משלך, דרך עצמאית, בלי צורך להגיש כל בוקר דין וחשבון לאי מי, ולמעשה גם בלי שאף אחד ישים לב שאתה בכלל ב"ראש אחר" משל הסובבים.
דוגמא לכך היא מנהגי העתיק, לשיר את פסוקי דזמרה. מצאתי שכמה מנגינות פשוטות ויפות, מהן של שבת, מהן של היהודים הספרדים, מהם ששמעתי בתפילות בישיבת מרכז הרב, וכו', שמתאימות להפליא לפסוקי דזמרה הפשוטים של כל יום ויום. אמנם, כמובן, יוצא שנדיר מאוד שאומר פסוקי דזמרה בשלימותם, והמצוי יותר שבזמן שהציבור יתחרה במירוץ המילים הגדול -לאורך פסוקי דזמרה, אשיר לעצמי בחצי לחש את "ברוך שאמר" "אשרי" "ישתבח".
ג. אלא, שבכך שמצאתי לעצמי דרך נפלאה, ויתרה מזאת שאיני מוצא צורך שאף אחד ליד ישים לב למנהגי השונה (להפך!), אין די.
האם אוכל להורות דרך זו לילדי (את הישום הפשוט של מאמר השלחן ערוך "טוב מעט בכוונה") כשיגיע הזמן? מעבר לאתגר החינוכי, יש את לחץ הסביבה החרדית, שלא רק שעלולה לקבל בעוינות כל שונה באשר הוא -ואפילו אם הוא מוצלח יותר, אלא שסכנה מוחשית היא שתמנע ממני להעביר הלאה את דרכי זו בהצלחה.
ד. לכן, אחת התהיות המרכזיות כאן, סובבת אודות קהילה מתאימה למחפשי דרך, שהרי טוב ויפה שיש לך דרך משלך, אבל סוף סוף כל הרעיון הוא לחנך את ילדיך סביב אשר אתה מאמין בו.
דווקא בחברה החרד"לית אני מכיר כמה הצעות לכך, ולמשל "תלמוד תורה מורשה" בירושלים, אלא שסוף סוף איני רואה באמונה הלוהטת בציונות ובמדינה הנוכחית, כדרך שארצה בה.
עד כמה יש מקבילות כאלו אי שם בקצוות הציבור החרדי? מוסדות קטנים שלקחו על עצמם דרך אחרת לגמרי?
ה. ואם אין, האם אין זאת מתוך קבעון למוסד התלמוד תורה הנוכחי, כמפלצת גדולה, מרובת תלמידים, חדרי כיתות וצוות הוראה?
שמא, די בגרסה מפותחת למלמד הדרדקי של העיירה, כאיש רוח ומחשבה שגם בקיא בשבע החכמות, כדי לפרנס צרכיהם הלימודיים של חמשה עשר ילדים? ושמא המקום המתאים לכל זאת הוא דייקא מחוץ לסיר הטשולנט של הגטו העירוני?
איני כותב כאן מתוך אמירה מעשית מובהקת, אלא מתוך רצון להוליד רעיון ראשוני.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 18:52 |
|
| |
אלישיר שלום,
אני רוצה להסב את תשומת לבך לדבר מה שכתבתי בשרשור אחר, אני חושבת שהוא משקף את הסיבה למה צריכים באמת את דרך ניהול הת"ת שאתה מדבר עליה, אתה מציע בעצם ת"ת שיהיה בו מקום מסויים לדרכי הבית להשתלב עם דרכי הת"ת - אז מה שכתבתי שם הוא -
שרק נכנסתי לחברה החרדית שמעתי את המושג " מודרני" ולא הבנתי, מה לזה ולמודרניות? ואז הבנתי שמודרני זה מה שנקרא : פתוחים והחזקים יותר כביכול נראו בעייני החניוקים. היום אני יודעת שזה לא כך, שזה לא "אפשר להיות פתוח ומחובר לה' " אלא שזה הכרח לחיבור לה' הפתיחות הזאת, החברה עצמה היא "חניוקית" וגם מנהיגיה ואלו שעומדים בראשה. כדי להיות מחוברים באמת לתורה ולה', אתה צריך חשיבה עצמית וכדי להגיע לזה - אתה צריך פתיחות אולי אח"כ תהיה באמת יותר "חניוק" תחמיר בדברים מסויימים אבל נקודת הפתיחה חייבת להיות פתיחות כדי שתהיה שם בזכות עצמך ולא כתוצאה מהחברה בעצם.
ראיתי אחרי שנים בחברה החרדית שהרבה אנשים שנראו לי מבוססים רוחנית באמת (!) הם כאלה שפרשו וחזרו - כי הפתיחות שלהם הביאה אותם אל התורה ממקום שלהם אישי, יכול להיות שהיום הם חניוקים אבל הפתיחות קיימת אצלהם בדם.
קבלת השונה ממך היא מה שיכולה בסופו של דבר לגרום לשינוי והתחזקות בך , אני חושבת שההצעה שהועלתה מדברייך זה חלום והלוואי שיתגשם- אני מכירה המון הורים שחושבים כמוך אך לא ישלחו את בנם למסגרת הזו, כדי לא לקטלג את בנם כמוזר ושונה כמו שאמר כאן אחד החברים.
אז עכשיו באמת רק נשב ונתבעס (סליחה על הסלנג) שאנחנו נמצאים בחברה שלא יכולה לקבל את זה - וכאן בחרנו להיות, אין אופציה אחרת למחפשי האמת בשלמותה כמו שסיכמנו כבר בפורום אחר....
_________________
יצר הרע הוא חוזר האיזון
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2007 02:05 |
|
| |
בעזהי"ת
ידידי הנכבד 'הבוחן'.
מילתא זוטרתא היא, מנהגי האישי שמצאתי בעניין פסוקי דזמרה. פרט הוא לאמירת כללית, ולא את הפרט ארצה ללמד לאי מי, אלא את הכלל ש"טוב מעט בכוונה" אינו איזו הלכת "דרוש וקבל שכר", אלא דרך חיים כלפי עסקנו בעבודת הלב.
וגם האמירה הכללית הזו, אינה אלא מילתא לסבר את האוזן, בשאלה שאתמצת אותה בעז"ה: דרכו של החינוך החרדי לקבע שטאנץ שאינו מאפשר אמירה אישית. מה יעשה מי שתקיף בשמועתו ובסברתו, ומעוניין שיהיה לה ביטוי בתוך השטאנץ הזה? אמנם כשלעצמו אין בכך בעיה, אם ערמומי הוא ביראת ה', אבל מה יעשו בניו לנוכח השטאנץ הזה? האם הוא יוותר על דרכו, וישאיר אותה לאשר יצווה את בניו לפני מותו? תמהני מאוד. היפך רעיון היהדות הוא שתחנך את בניך בדרך שאינה אמת, רק בגלל לעג הבריות לכל אמירה אישית של אמת (כי אותן בריות לועגות כמובן ישתחוו אפיים ארצה לאמירה אישית של רהב ואגו, דוגמת משקפיים עדכניות ויוקרתיות של ארמאני).
בדבריך, עדיין לא חרגת מההרגל ליצור שטאנץ. אז אם אין זה שטאנץ של ברנדולינו ובורסלינו, יהיה זה שטאנץ של חבקו"ק...
אמנם בלתי אפשרי ליצור קהילה חסרת מסגרת מחייבת, אבל קהילה שמאפשרת חופש נרחב לאמירות ביטוי אישי של חבריה, אם נראית רחוקה מעין, אין זה רק בגלל תוקף חומות השטאנץ שמקיפות את הגטו החרדי מכל עבר. ועל זאת אני תוהה.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 10/01/2007 2:15:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 23:13 |
|
| |
אלישיר
בת"ת שלך ישירו פסוקי דזמרא- א"כ זו תהיה "קהילת שרי פסד"ז".
או שמא בזמן פסד"ז חלק מהילדים ישירו וחלק יסיימו שמונה עשרה?
או שמא יהיו השלמות של שירים וריקודים בסוף התפילה, ובתחילתה ישירו רק ברוך שאמר ואשרי?
בלתי אפשרי ליצור קהילה חסרת כל מסגרת מחייבת. ק"ו ובן בנו של ק"ו ליצור מסגרת חינוכית אשר איש כל הישר בעיניו (או בעיני אביו) יעשה.
הצורה היחידה היא בתוך מסגרת חינוכית מחייבת אפשר לחנך לעצמאות מחשבתית (תלמוד המביא לידי מעשה).
אך גם בזה לדעתי (בשלבים אלו) יהיה קשה מאוד ליצור מסגרת שכזו:
לדוגמא- אני איני רוצה כלל וכלל שילדי ישירו פסד"ז (או יעסקו בכתבי ר' נחמן והמסתעף).
ומאידך אני חפץ שילמדו ויעסקו בפשוטי המקראות (בפשט).
האם תקבל את ילדי לחיידר זה?
כל אחד מה"רוצים בשינוי" כאן שם דגש על נקודה שונה המפריעה לו, ולאחד את כולם יחדיו- זו משימה קשה בציבור קטן כ"כ.
היכולת היחידה היא ע"י יצירת ציבור גדול- כך שיוכל להתחלק לקבוצות בעלות משמעות ולהקים מוסדות ע"פ ההדגשים הקיימים והחשובים לכל קבוצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 18:19 |
|
| |
בעזהי"ת
"אזרחי" הנכבד.
וכי סלקא דעתך לומר, שהטוחנים פסוקי דזמרה במירוץ נגד השעון והסבלנות, יכולים להתיימר כאילו אמרו מילה אחת או חצי מילה מתוך הסדר החשוב כל כך?
הרבה מים עברו, מאז מחלוקתם של רבי יהושע שאומר "מעין שמונה עשרה" (מתפלל אדם בכל יום), ומשיב רבי עקיבא לעומתו שאם שגורה תפילתו בפיו, יתאמץ היהודי להאריך לשמונה עשרה כסדרו. מאז, נוספו פסוקי דזמרה, וקורבנות, ופרשת העקדה, ו"והוא רחום" הגדול, ואמירות שיר של יום ופיטום הקטורת וכמות כמעט כפולה של אמירות קדיש.
התוצאה היא, שלמרות כל העניינים הגדולים והנכבדים שיש לתפילה בנוסח המוכר כיום, על מנת להתפללו כסדרו, כמונה מרגליות, עליך לפנות שעה וחצי עד שעתיים בבוקר לצורך תפילת שחרית, והיות שזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, הרי שהמוני עם קדוש ישראל מתייצבים בוקר בוקר לתחרות ריצה של שחרית.
ובזאת אתה בא לומר שיש חשיבות רבה?!
תפסת מרובה לא תפסת, והלכה היא שמוטב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה.
מכל מקום, השאלה האם וכמה צדק במנהגי זה, שבלאו הכי הובא רק כדוגמת מסברת אוזן, אינה כאן העיקר, אלא מה יעשה מי שתקיף בשמועתו ובסברתו, ורוצה לנהוג אחרת בביתו, הנהגה שאינה כהשטאנץ הרדוד שמזכיר את האמירה היפנית "מסמר בולט, דופקים עליו בפטיש", האם וכיצד הוא אמור לעשות זאת בגטו החרדי?
(בהנחה שלהקים מלון אורחים במדבר, אינה אפשרות זמינה לרובא דאינשי).
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 09/01/2007 18:28:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 18:12 |
|
| |
בעזהי"ת
אכן, סיינפלד, בדבריך נגעת סביב פתרון אפשרי שבעז"ה כבר כתבתיו בקיצור.
אבל אתחיל ראשית בבירור הצורך לכזו מסגרת, מסגרת קהילתית חינוכית שלא תתאמץ למסמר את הלומדים בה לשטאנץ אחיד.
לעניות דעתי, למרות דבריך, התהליך בארץ ישראל הוא בדיוק הפוך. אמנם דרגי המנהיגות והעסקנות מנסים לקבע את היהדות החרדית ככל שאפשר, אבל הנטיה הנפשית של חלק נכבד מהדור החרדי שגדל בארץ ישראל היא של חיפוש דרך אחרת, עד גבול האנרכיזם.
נתתי בעבר טעם לעניין הזה, על פי תעניותיו של רבי זירא כדי להשכיח ממנו את תורתם של הבבלאי טפשאי דיתבינן בארעא חשוכא ואמרינן שמעתין דמחשכא, ומחבלין זה לזה בהלכה. זה וראה שעיקר התורה המצויה כיום בידי היהודים היא תורת בבל, ואם נצא מנקודת הנחה שיש לארץ ישראל ערך סגולי-רוחני גבוה שמעורר ביהודים הווית חיים אחרת לגמרי מאשר שנות הגלות, הרי שלא פלא שהמימסד הגלותי ואורחותיו כבר לא נשמעים משכנעים כל כך, לאלה שזכו ונולדו בארץ הקודש.
אמנם המימסד נאבק כנגד זאת, אבל למרות השרירים המנופחים שלו כרגע, לעניות דעתי המלחמה כבר הוכרעה, ולא לטובתו.
לכן, יש חשיבות רבה למסגרות חרדיות-יראות שמים, שיאפשרו חופש הוויה והשקפת עולם גדול ככל האפשר למשפחות ששולחות את ילדיהן ללמוד שם, ואולי אף זאת לומר, שחלק נכבד מחברי הפורום להם ילדים בגילאי החיידר, נאלצו להשאיר בבוידעם את דרכם הפרטית שלהם, להחביאה מעיני ילדיהם, החמצה אישית ועוול חברתי כאחד.
ואכן, האם יש להצמד לקולקטיב?
מדוע בעצם?
האם, מיימוני למשל, לא יכול לשמש כמורה דרך מקיף, מרישא ועד סיפא, מתורה ועד שבע חכמות, לקבוצת תלמידים, ללוותם מכיתה א' ועד לאחר גיל מצוות? הרי סוף סוף דמות המלמד הדרדקי מהעיירה, למרות שנראית נלעגת, היא היא פרנסה דורות של מחשבה יהודית ושמירה על הגחלת. אמנם מיימוני לא יתאים לכל סוג של הוויה יהודית, אבל כאמור זו דוגמא.
דמות כזו של תלמוד תורה, מאפשר להקים קהילות קטנות הרבה יותר, וכך לאפשר חופש מחשבה מרובה יותר לפרט החרדי, ולא פחות -לפטור אותו מעול הפחד של הטוטליטריזם המימסדי.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 13:31 |
|
| |
אלישיר,
אפילו הניק שלך אומר שיר.
אתה כותב:
אמנם, כמובן, יוצא שנדיר מאוד שאומר פסוקי דזמרה בשלימותם, והמצוי יותר שבזמן שהציבור יתחרה במירוץ המילים הגדול -לאורך פסוקי דזמרה, אשיר לעצמי בחצי לחש את "ברוך שאמר" "אשרי" "ישתבח".
ג. אלא, שבכך שמצאתי לעצמי דרך נפלאה,
ועל כך יש לי לומר שאינני בטוח שזה כל כך נפלא שזה נדיר מאד שאחד כמוך שמתפלל אינו אומר פסוקי דזמרה בשלמותם.
לדעתי את מנהגך הטוב תשקיע באמירת תהילים במהלך היום
אך לא על חשבון פסוקי דזמרה שכפי הנראה סודרו כולם באופן כזה שיש לו חשיבות רבה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 15:05 |
|
| |
התלמודי תורה שהוקמו בשיטת זילברמן גם יכולים לספק מענה (א''כ אני לא יודע עד כמה תרגיש נוח עם האוירה הגרא''ניקית השורררת בה שגובלת באנטי חסידות קיצונית לטעמי)
בסופו של דבר, הנך צריך לשאול את עצמך בקול רם (בכדי שאחרים גם ישמעו) מדוע עלי להוות חלק מקולקטיב ענק? האם האמת ומימושה תלוייה בהשתייכות לקולקטיב הענק?
בסופו של יום, הציבור החרדי מסיבות שונות חותר להאחדה, ואינו יכול להרשות לעצמו איים תרבותיים וביטויי אינדיבידואליות ברמת הממסד - אלא בפריפריה (קרי חו''ל, בעלי תשובה, וכו' וכו').
נקודה משיקה נוספת היא מחוייבתך לבריאותם הנפשית של ילדיך. במידה שבחרת בחברה החרדית כדרך המתאימה ביותר, והנך מוכן לשלם את המחיר, אזי שעליך לשקול בזהירות יתירה כל ביטוי אינדיבידואליות שיתייג את ילדיך כמשתייכים למשפחה מוזרה - דבר שיפגע בהם חברתית ונפשית. ברגע שהורה בחר בדרך חינוכית מסויימת, הוא מוותר על האוטונומיה הבלתי מוגבלת שלו להנדס חברתית ותרבותית את צאצאיו. במילים בוטות יותר: תמשיך לזמזם את המנגינות שלך מתחת לשפמך ואל תשגע לילדיך את הראש.
גם אני אישית מסתייג מהיחס הדל''י ללאומיות (או ליתר דיוק חושב שהיא אינה רלוונטית, ארכאית, ופתטית, אך מזיקה או לא מזיקה במידה שווה למקבילתה ההתנגדות החרדית לציונות) ואפ''כ בתנאים מסויימים הייתי שולח את ילדי לזרם הנ''ל (אחרי הכל, הם פחות קנאים ולא שורפים שם בתים של הורים שאינם אומרים הלל ביום העצמאות). אבל לבל נשלה את עצמינו, רוב בוגרי הזרם הנ''ל דוגלים בדוקטורינות הציוניות המטופטפות השכם והערב, והשאלה היא עד כמה חשובה לך ההתנגדות לציונות לעומת ערכים אחרים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 13:28 |
|
| |
אלישיר
ברוך הבא!
לדעתי די בכמה הורים חזקים במוסד אחד עם נתוני פתיחה ליברליים יחסית כדי ליצור קבוצת לחץ על ההנהלה שתשנה אט אט מגמות במוסד.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2007 03:58 |
|
| |
מה עם רפפורט בירושלים?
בשנים האחרונות עבר מהפך, המנהל וכל צוות המלמדים, כולם חרדים יר"ש, ורציניים. הרמה גבוהה מאד, והחינוך מעולה.
|
|
|
|
|
