"על כל קערה התחזקות צריך כף התעוררות"

בס"ד

נשאלתי שאלה בפרטי, ועניתי עליה תשובה בס"ד.
חשבתי שיהא זה מן הראוי להציע את השאלה והתשובה לכלל, הואיל וזה נוגע לכל אחד מאיתנו.
השמטתי את שם הפונה הואיל וזה ממש לא רלוונטי, זה יכול להיות כל אחד מאינו ממש....

____________________________________________________________

....... (תאריך: 09/01/2007 16:13:00)שלום מרדכי, 
לפעמים, ועכשיו אני נמצא בתקופה כזאת, אני נמצא במשבר אמונה. לפעמים נראה לי שהכול בעצם שטויות. להניח תפילין, להתפלל שלוש פעמים ביום, לרדוף אחרי מצוות, וכו' וכו'. שלא לדבר על החטאים הקשורים לפגם הראייה וכו', אם כבר מזכירים את תקופת ימי השובבי"ם. הנה, אני אומר לעצמי, יש כל כך הרבה אנשים בעולם, בעצם הרוב, שחיים טוב מאוד גם בלי כל ה"כאב ראש" הזה של אמונה וכיו"ב, וזה מאוד קשה לי. אני בטח לא הראשון שעובר את זה. מה עושים נגד מחשבות כאלה? יש לך אולי עצה?
תודה,
..........

_______________________________________________________________

בס"ד

שלום וברכה אחי .......
אם היית עושה העתק הדבק, היית מגלה שאצל רוב בעלי התשובה, וכן גם אצל רבים משומרי התורה
מצויים צירופי האותיות בהם השתמשת לתאר את שעובר עליך....:) 

אכן, סר מרע משתולל, והעת הזו נוראה, עליה קוננו תנאים ואמוראים, והסכימה דעתם שלא להיות בעת גילוי
המשיח המיוחל, ובלבד שלא יצטרכו להצתרף באש הזיכוך של הדורות האחרונים, שמא יקלקלו.

אז אם, ענקי רוח עצומים שכל רז לא אניס להם, שביכולתם להחיות מתים, ולכפות כוחות ס"א לעשות רצונם, חוששים בכגון דא, מה נאמר אתה ואני?

אני עובר את הדברים שאתה מתאר בדיוק רב כפי שתיארת אחי. אני נופל...וקם. נופל....וקם. וכל פעם שאני קם מחדש, אני מקבל יותר ויותר כח, לא ליפול שוב.

העיצה היעוצה אחי ....., זה לחזק את האמונה בכל מה שאפשר, לזרוק את השכל, לא לחפש חכמות,
לדעת שהמוסר היהודי הגלום בתורתינו הקדושה, הטוהר, הקדושה, הצניעות, הם חלקו של בורא עולם אותו הנחיל לנו.

התאוות, הפיתויים, התעתועים, הם כלים שנועדו על ידי הבורא לבדוק את נאמנותינו, ואת מדרגתה.

בדיוק כמו שמאמנים חייל כך מאמנים אותנו באמונתינו, בתחילה עושים לנו טירונות של רובאי פשוט, ככל שהמיומנות נרכשת, עולה דרגת האימון, ואתה הקושי, זה נכון שרוב "קלי העולם" חיים את חייהם מבלי כביכול לתת דין וחשבון, אולם זו טעות.

גדולים הם יסורי הרחבת הדעת בזה העולם, אולם שבעתיים גדולים יהיו בחסרונה לעתיד לבא.

בתעולומת החידה המופלאה בה אנו חיים יש וודאי, ויש שמא, הדבר היחיד המספק תשובות חד משמעיות
לגבי תכלית העולם ובריאתו, שהוא בבחינת וודאי, זה תורת ישראל, והאמונה בה הנחילו גדולי ענקי הרוח העצומים בעלי השכלים הצחים, לדורותם הם חכמי ישראל, תורה זו.

כל השאר זה שמא.

וודאי ושמא, וודאי עדיף.

טעם העבירה, ותאוותה בחולפה, מרים הם עד מאד, ואינם שווים את הצער האיום שיש לנשמה של יהודי מאמין בהבינו את גודל האפסות בה הוא נותר לאחר מילוי תאוותו כביכול (אין אדם מת וחצי תאוותו בידו).

נכון, זה קשה, איום ונורא כמה זה נהייה קשה יותר, ויותר מיום ליום, אולם, עם תמימות ופשיטות, אפשר להתחזק
בלקיים את המצוות ולשמוח בכך שמחה עצומה.

אשרינו שאנו יהודים מזרע ישראל קדושים.
אשרינו שיש לנו תורה, שבת, תפילין, טלית, וכו'.
אשרינו כשאנו חוטפים בדור המטורף הזה עוד מעשה טוב.

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

חזק חזק ונתחזק. 
 

רוצה את לבושי הגאולה....