וירא כי אין איש: על ראיית העתיד ונבואה

האם תפקידו של הנביא הוא למלא את מקום המעוננים והקוסמים שהתורה אסרתם -
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2262102&whichpage=4#R_11
ובהמשך

_________________

בברכה

איקה:

בעניין הכח המשער – כח המשער בא להסביר לנו את התופעה של מגידי העתידות , וכיצד הם מצליחים לצפות מראש את הצפוי להתארע – כאשר אדם רואה את הנתונים באמצעות כוחו המשער, הוא מדלג על כל שלבי הביניים המחייבים עיון הדרגתי, ומגיע אל הסוף, דבר הנראה בעיניי ההדיוט כאילו היתה כאן הגדת עתיד. – והכוח המשער הוא רק תנאי לנבואה וזה ברור מההודעה הראשונה שלי. הקשי שלי שלפי תפיסת הרמב"ם אין התערבות מן החוץ! זו הבעיה שלי, והדברים שהוא שומע מפי ה' הן דברים שמתרחשים בתודעה שלו, ולכן הנבואה באה מתוכו, במצב שבו הוא הגיע אל השלמות הנדרשת, ורוח הקודש נאצלת עליו הוא שרוי בתוכה

ולגבי הנביא, אביא את הדברים כמו שהם מפי הרמב"ם

"וכן תמצא כולם עליהם השלום היתה בהם גבורה גדולה, וביתרון כח המשער גם כן בהם, יגידו העתידות במהרה, ויתחלף זה גם כן בהם כמו שידעת. ודע כי הנביאים האמיתיים, יגיע להם השגות עיוניות בלא ספק, לא יוכל האדם בעיון לבד, להשיג הסיבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא, ודומה לזה הגדם דברים, לא יוכל האדם בסברא ובמשער הכולל לבד שיגידם שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכח הדמיוני עד שהשלימו, עד שהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה,וישיגוהו כאילו הם עניינים כבר הרגישו בהם החושים, והגיעו אל זה הכח המדמה מצד החושים, הוא גם כן ישלים פועל הכח הדברי, עד שיגיע מפעולתו שידע עניינים נאמני המציאות, ויגיע לו זאת ההשגה כאילו השיגה מהקדמות עיוניות. זה הוא האמת, אשר יאמינוהו מי שיבחר להודות באמת, כי הדברים כולם יעידו קצתם על קצתם, ויורו קצתם על קצתם. וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר, שאמתת שפע השכל הפועל אמנם הוא עליו, והוא יוציאהו לפועל, ומן הכח המדבר (השכלי) יגיע השפע לכח המדמה, ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השיעור, והוא ההשגה מה שלא יגיע אליו מן החושים, ולא יגיע כמו זה לכח הדברי, והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה. וזהו עניין אמיתת עניין הנבואה..."

אם מקבלים את תפיסתו של הרמב"ם בעניין הנבואה שהכל בא מן האדם עצמו אל האלוקים, והנבואה מבטאה את טבע האדם והאדם נתבע ונדרש לממש אותה, שהרי זוהי תכליתו. אינני רואה פרובלמטיקה בראיית מה שראוי שיהיה כבדרך כלל.
אלא אם אדם מבין את הנבואה לפי ריה"ל שאז יש לו בעיה רצינית.

האם הנבואה על שיבת עשרת השבטים שנתונה במחלוקת היא מוסרית או עובדתית?

אפשר לקבל הסבר יותר מפורט על ההבדלים בין נבואה מוסרית, לנבואה עובדתית?

אינני מקבלת את דבריו של ליבוביץ כתורה מסיני, אבל דבריו אינם תמוהים בעיניי ובטח שהוא לא מוציא דברים מהקשרם, "אלה בודאי מסוג הדברים שרק מי שחשב עליהם יבין אותם" (ויטגנשטיין), זה לא סתם שהדברים התאימו לו, אלא, שאי אפשר לזלזל בידע שלו , במיוחד לא ברמב"ם, גם אם לא היה בקיא בש"ס

*****
יצחק_יהונתן:

איקה,

אינני רואה בדברי הרמב"ם שצטטת שום מקור לכך "שהכל (היינו הנבואה י"י) בא מן האדם עצמו אל האלוקים, והנבואה מבטאה את טבע האדם והאדם נתבע ונדרש לממש אותה, שהרי זוהי תכליתו".
וכדרכנו אנו נגררים למחלוקת בהבנת הנקרא אשר אין בה טעם, ודי בזה.

נבואה מוסרית מבטאת דרישה מן האדם (מה שראוי להיות) כנבואתו של מיכה "ומה ד"א דורש מעמך". נבואה עובדתית היא חיזוי העתידות (מה עתיד להיות) או הנסתרות (היכן לעזאזל השארתי את המפתחות/האתונות). נבואה החוזה את חזרתם של עשרת השבטים (אם אכן נאמרה נבואה כזו, ובזה נחלקו התנאים) היא נבואה עובדתית.

כאמור לעיל, לא טענתי שליבוביץ' טעה בסוגיות שהזכרתי מחמת חוסר בקיאות בש"ס, שהרי גם בעל בקיאות מינימלית יכול לעמוד על כך שדבריו עומדים בניגוד לדברי חז"ל. לדעתי הוא בהחלט היה מודע לכך שדבריו אינם קונסיסטנטיים עם מחשבת חז"ל ואף לא עם שיטת הרמב"ם שעליו אהב להסתמך. אלא שמסיבות של רטוריקה וטקטיקה פולמוסית היה נוח לו להציג את עמדותיו כאילו הו עולות בקנה אחד עם הרמב"ם, תוס' או כל מקור אחר לעת מצוא. אם תרצי, הוא חיקה את הרמב"ם ונקט בכתיבה אזוטרית: כלפי חוץ כאילו פרש את הרמב"ם אבל הוא ידע היטב שהבקיאים בשיטת הרמב"ם (וכדי להיות כזה, חובה להכיר את מקורותיו של הרמב"ם, היינו דברי חז"ל) יודעים כי אין זה אלא אמצעי ספרותי גרידא.

השימוש שעשה תכופות בדברי התוס' שעליהם נסוב דיוננו, הוא דוגמא בולטת להוצאת דברים מהקשרם, כפי שיווכח כל המעיין במקור עצמו (ובגמרא שם). אם לדעתך יש בדברי התוס' אמירה חדשנית מעבר למה שמפורש בחז"ל (שמא יגרום החטא) אשמח לשמוע כיצד ניתן לראות זאת בתוספות.

*****
איקה:

י"י

שאלת על הכוח המשער עניתי לך, ובהקשר לשאלה; אמרתי שאצל הרמב"ם הנבואה מבטאה את טבע האדם, עיין ערך שמונה פרקים.

באשר לציטוט, אולי תפרש את דברי הרמב"ם, שאני אבין פעם אחת ולתמיד את הדברים כמו שצריך?

לא נאמרה נבואה בקשר לשיבתם של עשרת השבטים? אופס... פה אני מתחילה להסתבך, ואם היא עובדתית כיצד יתכן שתהיה במחלוקת?

את חיבתך היתרה לליבוביץ ממש קשה לך להסתיר, אשריך! שלא לדבר על חיבתך אלי, ועל כך שלמרות הצהרותיך, אינך יכול להתגבר על יצרך לחנך אותי.


עוד כמה הערות

* הרמב"ם סבור שהנביא צריך להיות שלם במתעורר (בגבורה) במדמה(המשער) ובשכלי(בדברי), באותה מידה, ולא כפי שהשתמע מדברי י"י רק בפרט בכוח המשער.

* "וביתרון כוח המשער גם כן בהם, יגידו העתידות במהרה" – מורה על כך שנבואתם בכוח המשער, יכולה להיות בבחינת חיזוי עתיד – כמו במקרה איתור האתונות. 

* מקרה יעקב איננו בגדר נבואה? "והנה אנכי שמרתיך בכל אשר תלך" זאת לא התגלות ה' ליעקב? אמר, ופטר. האם כאשר ה' מבטיח, ההתייחסות היא לא כאל נבואה באופן גורף?
רק כאשר הנביא מבטיח זאת נבואה? כמה נבואות שהם בבחינת בשורות טובות *במאמר מוחלט בלא תנאי* ישנן בכלל?

* אם ישנה החלוקה בין נבואה מוסרית לעובדתית, והעובדתית לא תתכן שלא תתקיים, "ושבו בנים לגבולם" - אולי מישהו מבין חכמינו בפורום יש לו השערה איפה נמצא נהר הסימבטיון שמשם יופיעו באחד מן הימים, עשרת השבטים? ונא לקחת בחשבון שרבי עקיבה סבר "שאין הם עתידים לחזור".

יצחק_יהונתן:

בפשטות הרמב"ם חולק על דברי התוספות. בפ"י מיסוה"ת מבואר שנבואה על דבר טוב מפי נביא אמת מוכרחת להתגשם, וזה לא כדברי התוס' הנ"ל. בנוסף מבואר שם כי הנביא נותן שרותי "חיזוי עתידות" כפי שמורה פשט הכתוב גבי שאול והאתונות. שרותים כאלה אינם נכללים בכלל "מה שראוי להיות".

אמנם שיטת התוס' נתמכת בדברי חז"ל "שמא יגרום החטא" וכו' וכבר דנו בזה בשיטת הרמב"ם.

גם דברי התוס' עצמם מתפרשים לכמה פנים, והפרשנות הרדיקאלית (כפי שמוצגת ע"י ליבוביץ') היא, לפי קוצר הבנתי, בחזקת הוצאת דברים מהקשרם. בהחלט ייתכן שכוונת התוס' אינה אלא לדברי חז"ל הנ"ל - שמא יגרום החטא (וגם זה שלא כדברי הרמב"ם).

*****
ווטו1:

איקה,

כפי שציין י"י התוספות קושרים את ביטול הנבואה בחטא.
"אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא".

הפרופ' לייבוביץ למד ש"אם לא היה חוטא" אינו אלא הסבר מקומי לסיבה שלא התקיימה הנבואה לגבי הנידון שם ביבמות לגבי שנות חזקיהו המלך. אבל כמו שהחטא סיבה כך תיתכנה סיבות אחרות. זה בהחלט סביר.

אין דברי הפרופ' תחת ידי, אבל לפרש בדעת תוספות שלכתחילה אין הנביא בא לומר את שיהיה אם יתקיימו התנאים הנדרשים, אלא לתאר מצב אידיאלי שאין סיבה שיתקיים, הרי לא רק שאין לומר כך בתוס' אלא גם מהגמ' מוכח שם שהנבואה היא דבר האמור להתקיים איכשהו בפועל.

סביר שפי"ל סבר את שסבר גם אם זה לא מתאים לתוס' כפי דרכו, אלא שניסה לעגן עד כמה שאפשר בד' תוס'.

[לגבי שי' הרמב"ם, י"י, א"צ לומר שהוא חולק על "שמא יגרום החטא", אלא שהוא מעתיק מד' חז"ל שכתבו שלשבח לא משתנה והיינו בדרך כלל. ההסבר לכך ראיתי ממהגרג"נ ש' שענין הוא שאם נבואה לא תתקיים יצא מזה חילול השם. לכן מהפיכה לטובה לא יהיה חילול השם, כי יאמרו שהשם ריחם בחסדו. אבל בהפיכה לרעה כדי שלא יהיה חילול השם צריך שיהיה פשוט לכולם שהיתה גרימת חטא כזו שברור שראויה ההפיכה לרעה.]

*****
איקה:

י"י, וכיצד אתה מסביר את ה'כח המשער' שעליו מדבר הרמב"ם בהקשר לשלמויות הנבואה?

ווטו
את דברי הרמב"ם בהקדמה למשנה על הנביא אני מכירה וגם את כל התנאים המאמתים שהוא אכן נביא אמת

"ובהיות הנביא הגון לנבואה כפי מה שראוי שאצלנו אין הנבואה שורה אלא על חכן גבור ועשיר, נאמר לו: הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר למדך הקדוש ברוך הוא. ויגיד ויבטיח. ואם יתקיימו יעודיו כולם – אז נדע שכל נבואתו אמת....ולולא זה לא בא שאול לשמואל בעד האבידה שאבדה ממנו בהתחלת עניינו..."

....כל דבר שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה – אפילו על תנאי – אינו חוזר בו: (ברכות ז) אבל עניין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בבשורות טובות, כמו שנאמר : והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית) והיה מפחד פן ימות, כמו שנאמר : וירא יעקב מאוד ויצר לו (שם) אמרו חכמים ז"ל בעניין ההוא : שהיה מפחד מעוון שמא יהיה גורם לו מיתה, והוא מה שאמרו : קא סבר שמא יגרום החטא. יורה זה: שהקדוש ברוך הוא יבטיח בטובה ויגברו העוונות – לא יתקיים הטוב ההוא, ויש לדעת שעניין זה אינו אלא בין הקדוש ברוך הוא ובין הנביא, אבל כשיבטיח הנביא בני האדם בבשורה טובה *במאמר מוחלט בלא תנאי *, ואחר כך לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר מקום לקיים בו אמונת הנבואה....." (הקדמה למשנה)

למה לא יתכן שהנביא יאמר לאור דברים אלה מה שראוי שיהיה, איפה הסתירה כאן? הרי לא נאמר שהנביא בודה מליבו נבואה ומשער על פי נתונים שכליים "רגילים" את מה שיהיה, הוא הרי זוכה להתגלות של השפע האלוקי!

(אני אינני מתנצחת שיהיה ברור, אני באמת מעוניינת להבין)

*****
יצחק_יהונתן:

איקה,

לא הבנתי קושייתך בענין הכח המשער, אנא פרשי דברייך עבורי.

אמת כי הרמב"ם סבור כי הנביא צריך להיות שלם במעלותיו, ובפרט בכח המשער. אולם, לא מצאתי כי הרמב"ם סבור שהפעלת הכח המשער (מושלם ככל שיהיה) היא היא הנבואה, אלא רק שהיא תנאי לנבואה. מה אם כן הקושי כאן?

הסתירה בין הגישה שהצגת על פי דברי התוס' לדברי הרמב"ם היא בשתים: (א) לפי הגישה הנ"ל הנבואה היא הגד מוסרי בלבד (מה שראוי להיות) ולא הגד עובדתי (מה שעומד להיות בפועל). לפי גישה זו אין כל קושי בפחדו של יעקב, ומדוע נדחק הרמב"ם ליישב קושי שאינו קיים. כמו כן, לפי גישה זו, מדוע נבואה לטובה אינה חוזרת? (ב) הפסוקים המוכיחים על כך שנבואה נבחנת במבחן התממשותה, ודברי הרמב"ם המחזיקים בתפיסה זו כפשוטה, עומדים בסתירה חזיתית עם גישה זו. גם ראיית ספור האתונות כפשטו, לפיו הנביא משמש כחוזה עתידות עבור בנ"י, אינו עקבי עם התפיסה הנ"ל - איזה הגד מוסרי, בבחינת מה שראוי להיות, יש באיתור אתונות, או ייעוץ להשקעה בבורסה?

ווטו,

לא התכוונתי לומר ש"שמא יגרום החטא" אינו כשיטת הרמב"ם, שהרי הוא עצמו מיישב את הקושי כפי שצטטה איקה. כוונתי לומר שהרמב"ם מחזיק בדעה לפיה נבואה לטובה אינה חוזרת (ומקרה יעקב איננו בגדר נבואה). לעומת זאת התוס', בעל העקדה ועוד חולקים עליו וסבורים כי יש חזרה גם מנבואה לטובה.

לדרכים נוספות ביישוב הסתירה (שהיא סתירת הסוגיות ברכות ז לעומת שבת נה) ראו במהרש"א ח"א ברכות ד. (ובמקורות שהביא שם) וברא"ם ריש וישלח.

לגופו של ענין אני סבור, כפי שכתבתי לעיל, שגם שיטת התוס' ודעימיה רחוקה מפרשנותו של ליבוביץ' (היינו, שאין בנבואה שום מימד של חיזוי העתידות) כרחוק מזרח ממערב. זאת הן מחמת שדברי התוס' עצמם אינם מורים כדבריו, והן משום שפסוקים מפורשים וסוגיות ערוכות מורים להפך.
כמוך, אינני סבור שליבוביץ' טעה בהבנת הנקרא, אלא שהוא השתמש בלשונם של התוס' לעיגון שיטתו ולא טרח להבהיר שאין זו אלא שיטתו, שיטה שבפשטות אינה עולה בקנה אחד עם המקורות. בלשון העם זה נקרא הוצאת דברים מהקשרם. אולם, כך היתה דרכו במקומות רבים (וראו בענין זה האשכול בענין עליית נשים לתורה והאשכול בענין ריקודים מעורבים; לענ"ד גם בשני הענינים הללו הוא נקט בטקטיקה של עמדה מהפכנית ללא ביסוס במקורות, בכסות של פרשנות לדברי חז"ל/הראשונים).

*****
ווטו1:

איקה,
אינני טוען שיש סתירה מן התורה לפרשנותו של הפ"ל, אלא שלא כן דעת חז"ל ותוס' וכדברי יצח"י הבהירים

איקה: הנביא - הגדת העתיד או מה שראוי שיהיה 19/7/2003

מוקדש לווטו

"וכן כוח המשער הזה ,הוא נמצא בכל האנשים, ויתחלף במעט וברב, וכל שכן בעניינים אשר לאדם בהם השגחה גדולה, ומחשבתו משוטטת בהם, עד שאתה תמצא בעצמך, שפלוני כבר אמר כך או עשה כך בעניין פלוני ויהיה העניין כך, ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד ונכון, עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו, יהיה כמו שידמה, או יהיה קצתו, וסיבות זה רבות מעניינים רבים, קודמים מתאחרים והווים, אלא שמכח זה המשער, יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות. ואי אפשר מבלתי היות שתי הכוחות האלו בנביאים חזקות מאוד, רצוני לומר כח הגבורה (המתעורר) וכח המשער (המדמה)"

("מורה" חלק ב, פרק לח)

קאפח מתרגם 'כח התפיסה' - במחשבה ראשונה אפשר לחשוב שהרמב"ם מדבר על כושרו האינטואטיבי של האדם, למשל, אני לא שמעתי מה אדם פלוני אמר או עשה, אבל אני משער לעצמי מה היה מסוגל הוא לומר או לעשות, וזאת משום שאני מכיר אותו, ולפעמים יוצא שהשערתי זו נכונה.

אך לדעתי אין ספק שבכח התפיסה- ה'משער' נעשית פעולה של חשיבה ושיקול דעת שלא כמו באינטואיציה, לפיה התגובה היא ספונטנית, ללא פעולת שכל. וזה גם לא עניין של הגדת עתידות, אלא האדם משער משהו לגבי המציאות.

'מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד'- מורה שהרמב"ם מבחין בין השערה לבין דימוי או דמיון.
הרמב"ם בעצם אומר לנו, שהמשער איננו רק עניין של הכח השכלי באמצעותו האדם מסיק מסקנות, כגון שמתוך א הוא מסיק ב, ומתוך ב הוא מסיק ג וכו'.. אלא במשער יכול האדם לקפוץ מהנחה א להנחה ד, והוא משער את ד שלמעשה מתחייב אך ורק מתוך השתלשלות רעיונית ארוכה, העוברת את כל שלבי הביניים.
עניין הכוח המשער בא להסביר לנו את תופעת הנבואה של הגדת העתידות וכיצד הם מצליחים לצפות מראש את הצפוי להתארע. כאשר אדם רואה את הנתונים באמצעות כוחו המשער, הוא מדלג על כל שלבי הביניים המחייבים עיון הדרגתי, ומגיע במהירות אל הסוף, דבר הנראה בעניי ההדיוט כאילו היתה כאן הגדת עתיד , אע"פ שאין כאן שום גילוי נסתרות וצפיית עתיד

לכאורה תהליך הסקת מסקנות הוא דדוקציה רציונלית, והאדם מניח תחילה א וממנו הוא מסיק ב וכו', ואילו אצל אדם בעל כח המשער, תהליך זה הוא מאוד מהיר, והדבר נראה כאילו היתה כאן אינטואיציה.

'בלא זמן' כלומר : לצופה הבלתי מנוסה נראת התמונה כאילו לא היה כאן תהליך שיקול דעת העובר את כל נקודות הביניים, אלא שהתהליך הוא מואץ
תרגומו של פרופ' שוורץ : ' אלא שמכח המשער יעבור השכל על ההקדמות כולן, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה הכח יגידו קצת בני האדם עתידות עצומות'

כמובן שהנביא בנוסף למדמה/משער, והמתעורר חייב בשלמות הכח השכלי - כדי שתהיה בו התכונה : לומר את מה שראוי שיהיה!

---
לווטו, אמנם דובר על כך:
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=440828
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?whichpage=2&topic_id=154916
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=127473

אלא שמדבריך הבנתי בפעם האחרונה שדובר כל כך, כי הדברים אינם כפשוטם, והם מסויגים לגבי מקרים מסוימים, לגבי התוספות ב"יבמות" 'שאין הנביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות" הייתי רוצה להבין למה התכוונת אז.

תוקן על ידי עצכח ב- 09/09/2008 9:39:02

קראתי רק את שלושת השורות האחרונות. את טועה.

אני התכוונתי לומר שכשאת אומרת משהו את לא ממש מתכוונת למה שאת אומרת. כי אם את רוצה לטעון שהרמב"ם טעה, תגידי את זה. אם לא, תגידי מה כן.

אם את לא רוצה להתווכח, תגידי עד כאן.

חבל שבחיידר לא מלמדים עברית.

עכ"פ מי שחושב שנבואה היא הנס היחיד - אינו אלא טועה.

< בעצם אתה רוצה לומר שבעוד שהרמב"ם אומר דברים מפורשים הוא לא ממש מתכוון למה שהוא אומר, ואתה יודע למה התכוון? >

ננסה שוב, אחרון ודי...

 : כל מי שנאמר אודותיו (במקרא) ויבוא א-לוהים אל פלוני בחלום הלילה, אין זאת נבואה כלל ואין אותו אדם נביא - הרמב"ם מתכוון לומר שכל מי שנאמר עליו ויבוא אליו בחלום הלילה ..אין אותו אדם נביא, ולא שיתכן שהוא נביא ורק אין הוכחה לכך שהוא נביא - מפני שההוכחה שאותו אדם אינו נביא היא שאינו עומד בתנאים המחייבים שהם אלה שעושים אותו למה שהוא. קרי, חכם גבור ועשיר -

לשיטת הרמב"ם אין יוצאי דופן ומלבד הניסים עשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות אין ניסים- הנס היחידי הוא שאדם יכול להתגבר על טבע נפשו ולהגיע לנבואה. נבואה איננה באה מן החוץ, אלא היא פועל יוצא של פנימיות האדם ובאה מתוכו - ובכל המקרים שבהם נאמר "ויבוא אליו ה'" הרמב"ם מתכוון שאותו האחד שנאמר בו ויבוא אליו ה' סימן שאין הוא נביא מפני שהנבואה באה לו מן החוץ - והוא שייך לקטגוריית כל אלו שה' יכול ל'בוא" ולהתגלות  אליהם בכל זמן ומקום שיחפוץ, בלי קשר להשגיהם הרוחניים, ולגרום להם לומר או לעשות דברים שלא עלו בדעתם - לפעמים גם היפך ממה שהתכוונו לומר או לעשות.

 זה שכתוב ויבוא אלוקים אל פלוני בחלום הלילה, זה לא מוכיח שהוא לא נביא, הרמב"ם מתכוון לומר שאין הוכחה שהוא כן נביא.
וגם, כשהוא אומר שאין זאת נבואה זה לא בהכרח, כמו שאמרתי שתמיד יכול להיות יוצא דופן, במקרה הזה בלעם יוצא דופן, והראיה, שהרמב"ם מונה אותו כנביא.

גדור,

אתייחס רק לנקודה אחת בסעיף 9: שלפי הרמב"ם, בלעם היה נביא , (ואולי ממנה אפשר ללמוד על שאר דבריך, ודיקדוקך)
 ובכן, בציטוט שהבאת מהמורה הוא אומר במפורש "ואילו מה שנאמר על אודותיו: ויבֹא אלהים אל פלוני בחלום הלילה15 - אין זאת נבואה כלל ואין אותו אדם נביא", והרי לפני כן בדוגמאות שהוא נותן הוא כותב במפורש "ויבוא ה' אל בלעם" ...?!

אז היה או לא היה?

ריב,

סיכום

1. אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גיבור ועשיר.
2. (רק לפי המדרש?) מצינו יוצאי דופן, שהרי בלעם בא על אתונו ואף היה קוסם.
3. לפי ריהל והרסג ארץ ישראל מיוחדת לנבואה יותר מכל שאר הארצות.
4. לשיטת הריהל מצינו יוצאי דופן - שהרי אברהם ומשה נבאו בחו"ל.
5. לפי ריהל (מאמר א, צה) הראויים לנבואה הם רק סגולת האנושות, דהיינו: עשרים ושתיים דורות מאדה"ר עד יעקב, ומיעקב לבניו עד סוף כל הדורות."לא ישוה הגר לבן ישראל מלידה, כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה, ואילו הגרים תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות לחסידים ולחכמים" (א, קטו)
6. לשיטת ריהל מצינו יוצאי דופן - איוב. (ואולי ריהל סובר איוב משל היה, אי נמי לשיטתי לא קשיא כי איוב זה יוצא דופן ומיוצא דופן לא מביאים ראיה)


7. הרמב"ם מונה את התגלות ה' לבלעם בתוך דוגמאות לנבואה: מו"נ ח"ב פרק מ"א: 
  
   "הסיפור על אודות הדיבור המגיע לנביא, לפי התבטאות ספרי הנבואה, בא בארבע צורות. הצורה הראשונה: הנביא אומר במפורש שאותה פנייה בדברים היתה מן המלאך בחלום או במראה. ...אשר למה שהופיע בצורה הראשונה, הרי זה כגון אומרו: ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום (בראשית ל"א, 11); ויאמר אלהים לישֹראל במראֹת הלילה (שם, מ"ו, 2); ויבֹא אלהים אל בלעם (במדבר כ"ב, 9); ויאמר אלהים אל בלעם (שם, שם, 12).
...כל המופיע באחת מארבע הצורות הוא נבואה ואומרו נביא.

ואילו מה שנאמר על אודותיו: ויבֹא אלהים אל פלוני בחלום הלילה15 - אין זאת נבואה כלל ואין אותו אדם נביא. זאת מפני שמשמעות (הדברים האלה) שבאה מלפני האל הערה לעורר את תשומת-לבו של אותו אדם וביאר לנו שהערה זאת היתה בחלום. שהרי כשם שהאל מסבב את יציאתו של איש אחד להציל איש אחר, או לאבדו, כן הוא סיבב שיארעו דברים אשר הוא רצה שיארעו בראיית חלום. שכן אין לנו ספק שלבן הארמי רשע גמור וגם עובד עבודה זרה16. ואבימלך, אף כי היה איש צדיק בעמו, אמר אברהם אבינו על עירו וממלכתו: רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ', 11); ונאמר על כל אחד מהם, כוונתי לבן ואבימלך: ויבֹא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם, שם, 3); וכן לגבי לבן: בחלום הלילה (שם, ל"א, 24)."

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_41.htm


8. אני לא מצאתי ברמב"ם התייחסות מפורשת לסגולת עם ישראל וארץ ישראל באשר לנבואה.

9. אני עצמי קטונתי מלהכריע ולומר הלכה כהריהל או לא, בפרט שלא מצאתי חולקים. אמנם לפי הרמב"ם בלעם היה נביא, אבל לפי דעתי יוצא מן הכלל אינו ראיה. 

10. למה יוצא דופן אינו ראיה? כי זה נס. כמו שלא תביאו ראיה שהאתון היא יצור אנושי כי היא דברה עם בלעם. וכמו שלא תביאו ראיה מקריעת ים סוף שמים אינם נוזליים.

הבנתי, אז על מי שסובר כשיטת הכוזרי להתעלם מכך שחז"ל ראו לנכון להקדיש להכרת ה' של איוב ספר שלם על שמו, ולכלול אותו בין ספרי הקודש ? - ממנו לא מביאים ראיה?

ובקשר לאברהם - אם בשאלה: במי דבק העניין האלוהי עיסקנן, אז הרי יתכן שאדם שהוא לא מבני בניו של יעקב, שחי באיזה שבט נידח באפריקה ילך בדרכו של אברהם אבינו (ראה הלכות עבודה זרה פ"א ברמב"ם)  והעניין האלוהי ידבוק בו - הלוא כן? אם אברהם אבינו הגיע מעבודת אלילים לעבוד את ה' - הרי שכל בן אנוש מזרע 'אדם הראשון' (= הגויים)  יכול להגיע לכך - ולכן, זה שלזרע ישראל (= ליהודי) יש יתרון בזכות אברהם אבינו, אינו שולל את האפשרות  גם מאלה שהם לא מבני בניו של יעקב מלהגיע לנבואה..