מאמר תגובה על מדוייטים בע"מ.
בס"ד
לפני כחצי שנה שלחה לנו "דלת אחורית" מאמר בשם מדוייטים בע"מ, חיפשנו,שאלנו וחקרנו האם יש מישהו שמוכן לכתוב מאמר תגובה, והנה מגלה לנו הניק "דוסי סטורי" שבאתרו החדש והמוצלח קיים כזה מאמר.
הנה הוא לפניכם...
מאת ישיביש סטייל, המאמר מופיע באתר דוסי סטורי http://www.dosystory.com/
הנה יומא חדא תוך כדי גלישה נתקלתי במאמר המכונה "מדוייטים בע"מ". http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=1883633
קראתי ועיינתי בו כה וכה, וצללתי למים אדירים והעליתי חרס בידי. ברם מה שכן העליתי ממצולות עיוני, הוא שהמאמר משדר נימה מסוימת של זלזול בבני ציון המסולאים בפז.
על כן אזרתי כגבר חלצי, נתגברתי כארי, והתיישבתי לנסות להשיב בקולומסי דבר. כצאת המכבים להילחם ביוונים, כצאת חניבעל לכבוש את צפון איטליה, כן יוצא אני אל המעבד תמלילים להשיב לחורפי הישיבישער'ס דבר. עוצו עצה ותופר, תכתבו מאמרים שיתפרסמו, כי עמו אנוכי בצרה, ואנוכי הקטן יאחז בשם בני ציון את קשת קולמוסי ואשיב מטר חיצי. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.
בלי להכביר בדברים למכביר נפתח בדברינו, שהרי אנו מהאומרים מעט ועושים הרבה. כנאמר בפרקי אבות "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה".
וכבר תמהו רבים וטובים, מה ענין שמיטה אצל הר סיני, מה לדרקון בפארק הירקון. מה הסמיכות התמוהה של סבר פנים יפות ותורתך קבע אצל אמור מעט ועשה הרבה? לכאורה תורה וסבר פנים יפות אלו הוראות מפורטות, אמור מעט ועשה הרבה זה הלך חיים כללי? תמיהה רבתא.
אלא הפשט שהן הם הדברים. אדם שמתנהג כראוי עם הבריות, ועושה תורתו קבע, חלק מהאורחות הכלליות שלו הם לומר מעט ולעשות הרבה. אדם שמדבר הרבה, אין הוא בגדר מקבל בסבר פנים יפות. שהרי מטריח הוא פעמים רבות את הרבים בדרשות ארוכות וטרחניות לעיתים עד כדי גבול אובדן שפיות השומעים. כנ"ל לגבי עשה תורתך קבע, יהודי שאומר חבורע'ס שבנויות על בנין קלפים, והוא מדבר הרבה להוכיח את הבנין הרעוע, אין זה בגדר תורתך קבע. ויעויין בספרי הראשונים איך הם מסבירים סוגיא ב3 שורות, ולא כמו ספרים שצצים היום חדשים לבקרים שאמורים לבאר סוגיות, ובסוף יוצא שתכליתם מעקר תורה מישראל.
נחזור לעניננו. והנה נראה דיש חמישה מינים עיקריים בבנות ישראל המצויות.
(מצויות בשידוכים דברינו אמורים. אין אנו באים לדבר במאמר זה על בנות ישראל המהדסות בשווקים וברחובות כתרנגולות שקפצו מהגג ודליל קשור לרגלן).
הראשונה היא הנייסנית. אוחזת את כל הנייעס, יודעת כל מה שקורה, מה שקרה, ומה שיקרה. ואם זה לא קורה, היא תדאג שזה יקרה.
לפגישה היא דווקא מופיעה בזמן, לבושה באופן סביר פחות או יותר, וגם נראית סביר. שום דבר לא מכין אתכם למה שיקרה עוד 2 דקות.
"אז אתה גר בהר נוף? איפה, בשאולזון? אההה... אתה בטח מכיר את הבן של משפחת שעכשיו בדיוק ירד לחו"ל בגלל שהסתבך עם המשטרה". אתה משיב לה בנימוס שאתה לא כל כך מתמצא בשכונה, כיון שאתה יותר בקטע של לחזות בנועם ולבקר בהיכלו במגמה של ביקור תמידי.
"אז אתה יודע מה קרה בסוף עם המשגיח שלכם? אמרו שהוא עזב. אבל השמועות אומרות שהוא בעצם עדיין בישיבה מופיע כל יום לתפילות. אז זה אומר שהוא בעצם נשאר?" המשגיח? מי מכיר אותו בכלל?.
השיחה מתקדמת לפסים יותר מענינים כשהיא מתחילה לשאול אם אני מכיר את בחור X מהשיעור שלי, שנפגש עם חברה שלה Y. את לא חושבת שזה קצת מוקדם להתחיל דסקוסים על אחרים לפני שיש בסיס רציני לשבת איתך אפי' עוד 5 דקות?
ממש לפני הפרידה, הגיע הקש ששבר את גב הגמל. משפט השפר שנאמר דקה לפני שליויתי אותה למונית "אומרים שהישיבה שלכם הבחורים שקטים קצת. קשה לנהל איתם שיחה זורמת, אבל הם שקועים בלימוד. אני לא כל כך מאמינה לשמועות, אבל במקרה שלך נראה שברוך ה' הישיבה משפיעה עליך." רגעע, בענין השקיעות בלימוד, או בענין הקושי לנהל שיחה זורמת? מאוחר מידי.. היא נסעה.
השניה היתה המודרנית. מדוע נפגשתי איתה? כי אני סומך על אמי שתחיה לאורך ימים ושונים. אבלאפי' אני חושב שבמקרה דנן, הכסף של אבי הכלה סנוור את אמא שלי.
המקום המיועד נקבע בלובי של איזה מלון יוקרתי בתל אביב, מקומות אשר לא ידעום אבותינו. למה בשביל להתחתן בחור צריך להטריח את עצמו לעיר החולין והטומאה? נו שוין. אם יעקב אבינו הלך עד חרן בשביל לאה/רחל מעשה אבות סימן לבנים.
אני מחכה לה בכניסה ללובי, באיחור אלגנטי של 5 דקות מגיעה מרצדס CLS ויורדת ממנו בחורה מטופטפת מכף רגל ועד ראש. משאירה לשוער להחנות את האוטו, ובאה לכיווני. אני מאבחן שהיא לובשת עליה חצאית מיני בלון, ומהלכת על נעלי עקבים כה דקים, שאם תדרוך בטעות על נמלה, דומני שתאבד את שיווי המשקל ותקרוס. אני מקווה שזה לא יקרה, כי אז אצטרך לתפוס אותה כמנהג ג'נטלמנאי יהודאי, הבעיה שיש לי משחר ילדותי אלרגיה קשה לריסטיאן דיור. לא שיש לי משהו נגד הריח, פשוט זה לא עושה לי טוב.
מתיישבים בפינה שהיא רגילה לשבת בו (מסתבר שזה המלון הקבוע שהיא מביאה לבחון את המועמדים. זה מסביר את פשר הקשרים עם השוער). מתחילים לדבר על הא ועל כאילו דאא...(היא נשמעת צפונית כזאת כאילו.. בעצם היא באמת צפונית כשחושבים על זה.) כל מספר דקות היא מקבלת SMS בסוני אריקסון דור 3 שלה, ולוקח לה דקה ארוכה להקליד מענה, בגלל הציפורניים. כיון שהנני מנומס, לא התרעמתי על ההפרעות הסלולריות ואז היא הפתיעה אותי במחמאה לא ברורה. "הנימוס שלך מקרין לסביבה כמו בלוטוס. אתה יודע?". מה זה בלוטוס? קיצור לבלוטת התריס? זה לא אמור להיות משהו בגוף שמציק לפעמים? למה זה מחמאה?.
כשנכנסים יותר לשיחה, היא מתגלה כבחורה רדודה ומשעממת, שברגעי החסד שהיא מטה אוזן לשיחה, היא טורחת ללהג על אוצרות בית אביה, החופשה האחרונה בשוויץ, ועל BMW סדרה 7 שאבא הבטיח לה כשתתחתן. (המרצדס של אבא שלה כנראה. אני רוצה לשאול אותה מזה סדרה 7? אין לדגמים שלהם שמות? אבל התביישתי אז שתקתי)
מה שכן ייאמר לזכותה, שהיא היתה יפה ונראית טוב. אם הייתי יותר שטחי, הייתי מנסה לכבוש את ליבה. זאת אומרת, בהנחה שהייתי יוצא מתוך נקודת הנחה שיש לה לב, עם משהו פועם שם בפנים. בטוח יהיה איזה בחור קל דעת שייפול ברשתה בחודשים הקרובים, או ברשת המרצדס. מה שיגיע קודם.
אבל אני כבן תורה שחונך על ברכי התורה ויראה יודע ש"ששקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". לא שאיני מחפש בת זוג יפה, אלא שאני הבנתי את הפסוק שללא יראת השמים, גם היופי איננו אמיתי, ואני רוצה יופי אמיתי.
השלישית היתה הפרומערית. בבירורים סיפרו שהנערה למדה במכללה בפינה נדחת בארץ, שם התעלתה במעלות התורה והיראה, עד שהפכה לאילנא רברבא. היא מקורבת ביותר לרבנית שם, מספרים שפעם אפי' זכתה להכין לה כוס תה...
הגעתי באיחור של דקות אחדות כמנהג ישיעבשערס מלומדה, וראיתי אותה ממתינה לי, קוראת בספר מסילת ישרים. לשאלתי מה כל כך דחוף ללמוד מסילת ישרים דווקא בלובי של מלון ענבל, השיבה לי כי היא צריכה לגמור את הספר עד ר"ח, שכן ככה קיבלה על עצמה עם החברותא שלה.
במבט שני, אני מסתכל מסביב לראות אם יש בסביבה ערפדים מוצצי דם, שכן אם לא, אין דרך הגיונית להסביר את ישיבתה הכפופה משהו, כאילו היא ארעית בעולם הזה, עולם הבל ותעתועים. אני שואל את עצמי האם הגרביים שלה חסינות כדורים. (בעצם אני אפי' לא מסתכל לכוון הזה של הגוף שלה).
יושבים השיחה מתחילה להתפתח. התשובות מתחלקות ל2. יש חלק כמו "כן ברוך ה'." לא ברוך ה'". ויש אתה התשובות היותר מפורטות שמתחילות בפתיח "המחנכת הזאת אומרת כמוך... והר' X גם אמר ככה בהרצאה בחודש הקודם." סו?? אני צריך תימוכין של רבנים ומחנכות עלומות שם לדברי? כל דברי יסודם בהררי קודש, ומקורם בש"ס ראשונים אחרונים הלכה ואגדה. מה היא חושבת שאני ממציא?.
המלצר מגיש לנו קולה ותה. (למה היא שותה תה? כנראה מסורת מהרבנית...)
רגע התה הזה הזה כשר? מתעוררת לפתע בחלחלה ומגלה שזה לא הכשר מהודר. היות שהיא נערה תכליתית ומעשית , היא מוצאת מוצא לסבך. " שניה אני יוציא את הפלאפון כשר (הוא של אמא, לא שלי) ואתקשר לרב זריצקי לשאול אותו". מתברר שהוא מספר 1 בחיוג מקוצר, מה שמעלה ספיקות על הקביעה שהטלפון של אמא שלה. או שאולי אמא שלה גם למדה שם? אבל לא היו בזמנו פלאפונים כשרים? וצריך עיון.
כהשיחה מתחילה להתפתח יותר לעומק, האגו התורני שלי נפגע קצת, כשאני מגלה שהיא בקיאה בכמה סוגיות בש"ס יותר טוב ממני. לדוג' מה היא מבינה יותר טוב ממני את הפשט של ר' אלחנן איך מגו עובד. וגם ידיה רב לה בסוגיות רוב וקרוב, ובשר שנתעלם מהעין, ושולטת טוב בחמורות שבהלכות שבת. מתברר שכשאחים שלה מדברים בלימוד, היא יושבת בצד ומקשיבה. "לעזעזל, אבשלום קור היה רווה נחת ממנה!"
מה שיצא לנו בשיחה, שהמקום האידיאלי עבורנו לגור הוא תפרח, שם אני יוכל לגדול ולפרוח להיות ר' חיים קנייבסקי הבא, והיא תוכל לשבת בגינה תחת עץ מוריק ולומר תהילים לגאולת עמ"י.
לגור בדרום? לא בא לי טוב... בסוף אני עוד יושפע מהשכנים שם ויהיה גנב רכב (אני מתכוין לבדואים), או במקרה הטוב אפתח בסטה לפלאפל ב-5 ₪ בתחנה המרכזית בבאר 7. אז ההצעה ההיא ירדה. חבל, כבר בניתי לחרוש שיחות על הכשר של אמא שלה.
האחרונה שברה את ליבי.
הגיעה אחת לבושה כראוי, היא לא חננה, אבל גם לא מודרנית מידי. למדה בסמינר עממי כלשהו, ואחר כך המשיכה לאחד המקומות שלומדים תואר ראשו (כמדומני זה היה לוסטיג)ן, שזה דבר נצרך בימינו. שהרי אם אין קמח אין תורה, ואם אין תואר ראשון, יש רק תעודת הוראה שלא טובה אפי' לעטוף דגים, שהרי מוכרים בימינו דגים עטופים בתוך ניילון, נמצינו למידים שהתעודת הוראה בימינו אינה שווה אפי' לצור על פי צלוחיתו.
היא נאה, ומאופרת במידה הראויה. זאת אומרת אם מביטים ליד האוזן, לא רואים פתאום מדרכה, ובחלק של הכביש עור טבעי, ועל המדרכה האיפור. אלא מאופרת בטעם טוב.
היא מרתקת, ומדברת דברי חכמה וטעם, אולם ליתר שינוי בשם עצמה. מגלה בקיאות עצומה בישיבישקייט, ושואלת האם בליל שישי אני מאלה שאוכלים צ'ונט בזכרון מוישה, או שווארמה במרציאנו. שאלה הרת גורל לדידה, שכן היא מואסת בצ'ונט, ואם אני מאלה שבענין של הצ'ונט, זו בעיה רצינית של חוסר התאמה. למזלי אני גם לא מחבב גדול של צ'ונט, אז את המהמורה הזאת צלחתי.
אני הנני מתענין גדול בנושאי תלונות צרכנים, ולמעשה אני חושב שאני הקורא הנאמן ביותר של מדור "הקו החם" ביתד נאמן. בשלב מסוים מתברר שהיא עורכת את מדור הצרכנות באחד השבועונים הנפוצים בא"י, בגולת בבל, אירופע, ואמריקע. השיחה מתפתחת בנושאי תקלות והחזרות קניה, ואז בסוף הפגישה היא אומרת לי "חבל... חשבתי שאתה יותר מתענין בלימוד...". לו היתה יודעת שבמדורי צרכנות גלום קיום הפסוק "והשיב את הגזילה אשר גזל". ניסיתי להבהיר לה את הענין, אבל היא כבר יצאה מהחביבות, ונהייתה קרה ומסוייגת מעט. יום לאחר מכן, השדכנית השיבה תשובה שלילית.
הקיצר , מאז אני קורא קבוע של המדור שלה, בנוסף על הקביעות ב"קו האדום" של יתד.
אתם יודעים מה? טוב שלא התחתנתי איתה. אני חושב שהיא יותר מידי קשוחה עם הספקים. האמת, תמיד אני יוכל ליצור איתה פגישה באמתלא של צרכן שעלה על תקלה סדרתית בדגמים של אמקור. לא?
לא יודע.
------
אם אתם חושבים שאני משעמם, מצחיק, או סתם חסר עניין, תרגישו חופשי להגיב.
ערב טוב ושבת שלום!
ישיביש סטייל.
_________________
 |
|
|
