גירושין על פי תורה

ממליץ (בעצם, למה?) לעיין בחיבורו של רי"פ פערלא הקרוי ספר המצוות לרס"ג משום ששירו של רס"ג 'אזהרות' המונה את תריג המצוות מהוה אינדקס לחיבור הגאוני.
במילים הדנות בגירושין, בלשונו של רס"ג "וכריתות בצאתה להפריד" תולה רי"פ חידושים שלא שמעתן אוזן מעולם, הוא רוצה ליצור שתי פרשיות גירושין; גט מאהבה (שלא תזדקק ליבם) וגט משנאה.
דיני הגט היוצאים מהמילה 'כריתות' לא ינהגו בגט האהבה (תועלת) אלא בגט השנאה.

"בהלכה, בדומה לחק המודרני, החק נקבע לא על ידי המציאות אלא על ידי התאוריה.
נדמה לי שזה מהשפעה יוונית. והמקרא נכתב לפני כן ואין בו שום ראיה למנגנון פסיקה כזה."
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ט:יב, לגבי בני נוח: "ומאימתיי תהיה אשת חברו כגרושה שלנו--משיוציאה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה: שאין לה גירושין בכתב; ואין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה--פורשין"

כלומר, ע"פ הרמב"ם, החוק דווקא כן נקבע ע"פ המציאות - אצל בני נוח, אין אירושין ואין ספר כריתות, הקשר מתחיל עם תחילת המגורים המשותפים ומסתיים עם הפסקת המגורים המשותפים.

אבל אצל בני ישראל יש רובד נוסף - טקסי - מעל הרובד המציאותי - לפני שמתחילים במגורים משותפים צריך לעשות טקס של אירושין, ואחרי שמסתיימים המגורים המשותפים, צריך לעשות טקס של כריתות, שכורת את הקשר שנוצר בזמן האירושין.

דיון מפורט בנושא זה היה כאן:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1260860

מיימוני, אכן אתה צודק ואנני מצפה מהממסד הרבני לאמץ את גישתי- כתבתי את  מטרתי בהודעה הראשונה. אבל שים לב, הנקודה שלי זה לא השוויון, שבנושא השוויון כבר עסקנו בפורום הזה עד אשר יצא מאפכם. הנקודה המרכזית היא הקשר בין החק למציאות.

אתן  דוגמא למה הדבר דומה: יש חק בארץ מגורי ארה"ב שלכל תינוק שייולד, חייבים להוציא תעודת לידה. אם לא כך עושים הרי הילד ייתקל בבעיות להוכיח את זהותו, אבל האם זה אומר שהוא לא קיים?

אני הבנתי את כי שרית באופן הבא. לא שזו בהכרח "כוונת הכתוב". אלא שאנו מנצלים את האפשרות לפרש כך את התורה כדי לחדש מנגנון שאולי היה נסתר עד היום.

הלא זוהי דרכה של תורה. "אם ריק הוא, מכם הוא". צריך לחפש בתורה אחרי תשובות לשאלות מתחדשות ולמצבים משתנים. וכך עשו גם חז"ל.

יש לגישה הזו כמה תשובות:

א. איננו חז"ל ואסור לנו לעשות זאת.

כמה וכמה אשכולות בפורום דנים בשאלה מה מותר ומה אפשר ובמה נבדלים דורות אחרונים מראשונים.

ב. האם פירוש כזה מעוגן בכוונת התורה.

בהנחה שאנו יכולים לעמוד על הכוונה. או בהנחה החלשה יותר אך לדעתי הנכונה שאנו יכולים להבדיל בין מה שהוא בוודאי אינו כוונת התורה למה שהוא כן.

ג. האם פירוש כזה יכול להיכנס לפסוקים ולדינים.

גם כאן תספיק לנו ההנחה החלשה יותר שיש "עיגונים" או "הברגות" שהינם פסולים מעוצם ריחוקם.

הנידון בתשובות האחרונות הוא בשאלה הם דין אמה עבריה יכול להיות בסיס להיתר נישואין לא על ידי גט. סבורני שמשלוש הסיבות שכתבתי הרעיון אינו נכון. כפי שניסיתי לבאר וכפי שביארו אחרים.

אמנם, הבעיה היא בעיה שטעונה ניתוח ובירור. העדר השויוניות בין גבר לאשה. ואולי המסר הוא שאנו מחפשים שויוניות שאינה בת השגה? האם כאן צודקת הגישה המודרניסטית או שמא היא מוטעית בתביעותיה?

סליחה על הקיצור הרב. אך אין זמני בידי להאריך. ובכל זאת אני מקווה שתרמתי משהו.

בהלכה, בדומה לחק המודרני, החק נקבע לא על ידי המציאות אלא על ידי התאוריה.
נדמה לי שזה מהשפעה יוונית. והמקרא נכתב לפני כן ואין בו שום ראיה למנגנון פסיקה כזה.

.


שטיינר, אתה זכרת, אני נאלצתי לפתוח חומש כדי לבדוק...

מואדיב, תודה.
זכרתי שאב"ע שולל את הפירוש, אך שכחתי את הביטוי "רבים טעו". למצער, ראייתי מלשון 'שלוש' מוסכמת?

רודולף

.


למה הכוונה "הגישה ההלכתית לעומת המקראית" ?


וכי אי פעם שלטה גישה שאיננה הגישה ההלכתית?


ניתן לדבר אודות שינוי ההלכה, אודות התפתחות ונסיגה, אודות תקנות חדשות וכו'.

אך תמיד מדובר בהלכה.


אתה גם יכול לטעון שיש צורך בשינוי ההלכה, או בהתאמתה לתנאי החיים המשתנים. מנגד, טענה כי עצם החיוב לכתוב גט אינו אומר שללא הגט האשה עדיין נשואה, זו טענה מרחיקת לכת, שונה לגמרי מפשט הכתוב, ולעניות דעתי - עליך להוכיחהּ.

_________________

כתבתי "לדעתי כל בעיית ה"גט" בעידן המודרני נובע מהגישה ההלכתית לעמת המקראית- הגישה ההלכתית אומרת שהחק יוצר את המציאות, כך שזוג שבמציאות אין להם כל קשר שנים עדיין נחשבים לנשואים על שלא עשו את התפשים והניירות הנכונים, אולם החק המקראי עוסק במציאות עצמו."
 
כך שאפילו אם נעזוב שניה את המקור של האמה, עצם החיוב לכתוב גט, אין משמעותו בהכרח שללא הגט, האשה עוד נשואה לו. הרי החובה עליו, לא עליה. יש צעד גדול בין זה לזה, והוא מוכרח מהכתוב אך ורק בתפישה ההלכתית\תלמודית\ המשותף אגב לחק המודרני.

בכל מקרה, גם אם "שלוש אלה" הם "שארה כסותה ועונתה", לא נראה לי שאפשר להסיק מאמה עבריה לנישואין רגילים שכן אמה עבריה היא נערה שנמכרה ע"י אביה ללא הסכמתה, ולכן יש יותר הגיון לתת לה לעזוב בקלות.

.

שטיינר:

הובא על ידי האבן עזרא כטעות של רבים...


שוטנג - לא אתה טעית, אלא מי שהבין אחרת ;-)

אמשלום:

אולי תתארי בבקשה מוסד נישואין מבוסס על שויון. מעניין אותי לקרוא תיאור כזה.


מואדיב:

טעיתי.

תוקן על ידי - chouteng - 15/01/2007 17:22:31

לענ"ד, אילו היה הכתוב מוסב על שאר כסות ועונה, היה לו לומר "שלושה אלה", כי אחר שהוזכרו שלושה שמות עצם שהאחד מהם זכר, הרי שכינויים ברבים הוא בלשון זכר. מה שאין כן בפדיון ויעוד שאינם מוזכרים בכתוב כשמות עצם, אלא כפעולות או מצבים אפשריים אזי היחס אליהם הוא כגוף סתמי, שלרוב בא בלשון נקבה (ראו נא דבריי בהודעה האחרונה (לע"ע) באשכול "מילון", על המילה "זאת"), וכדברי חכמים במכילתא.
אולם באור מוטעה (מכל הטעמים שהוזכרו) זה, אינו נחלת הפורום בלבד, וכבר הובאה כדעת רבים באבן עזרא, וכן באר "חזקוני" ובעל "אור החיים".

רודולף



  תוקן על ידי - שטיינר - 15/01/2007 12:19:39

.

שוטנג, היאך?

הכתוב ברור ביותר:

וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה--לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. 

כעת, האפשרויות:

 1:  אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר-לא (לוֹ) יְעָדָהּ--וְהֶפְדָּהּ:  לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ, בְּבִגְדוֹ-בָהּ. 

2.  וְאִם-לִבְנוֹ, יִיעָדֶנָּה--כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת, יַעֲשֶׂה-לָּהּ. 

3.  אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ--שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע. 

וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה- ( השלוש שהוזכרו לעיל) -לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ:  וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף. 



כעת, נסה להסביר לי איך מגיעים לפירוש דלעיל בדרך אחרת פרט לקריאה מהירה ושטחית, דבר היכול לקרות לכל אחד וקורה לי לפחות כמה פעמים ביום.

 

נ.ב.

הגט מפורש בתורה, וכי סביר בעיני מישהו שיש מנגנון גירושין אחר ואף אחד עד גולש בפורום לא נתן דעתו לסתירה דאוריתא זו?

_________________