חזרת הש"ץ / תפילה

(תמונת הגר"א)



ר' פנחס בר יהודה הוא אחד משבעת תלמידי הגר"א שנכנסו תדיר אל הקודש פנימה, ואף זכה לקבל ממנו מעין הסכמה לשני ספרים שהדפיס, דבר שהיה נדיר ביותר. (כפי הידוע לי, הגר"א נתן הסכמה רק לארבע ספרים בכל החיים שלו).

אתה הבאת טעם, אבל גם לאמירת מזמור שיר חנוכת הבית יש טעם, נכון? והגר"א התנגד משום טורח ציבור!
ובל"נ, בהזדמנות הקרובה, אוסיף את מה שיש לי להוסיף.

ומה אעשה שאינך מתייחס לדברי בתגובתי דלעיל, בה אני מסביר טעם רעיוני לכך שתקנת חזרת הש"ץ תשאר גם עכשיו?!

יינן,

אף אחד לא ביקש לבטל שום תקנה. מעולם לא הייתה תקנה להתפלל שמונה עשרה פעמיים, כאשר את הפעם השנייה הש"ץ אומר לבד וכולם שומעים. התקנה הייתה שיעשו זאת כאשר חלק מהקהל בקי, וחלקו אינו בקי בתפילה. כאשר ברור שאין מי שאינו בקי, אין סיבה לומר חזרת הש"ץ. תעיין שוב בסעיפים ד' וה' שכתב דוד הנ"ל:

<ד. בימינו שיש סידורים, שוב אין צורך כי
1 חזקה שאין מי שאינו בקי וגם אין לו סידור.
2 חזקה שאף אחד (כמעט?) לא מקשיב.
3 הרמב"ם (תפילה,ח,ט) אומר שמי שבקי לא יוצא ידי חובה בתפילת השץ.
- א"כ לא שייכת התקנה.
ה. הרי ידועים דברי הרמ"א, שהיום שאין מכוונין בתפילה, מתפללים גם כשחולים ולא יכולים לכוון, וכן לא חוזרים אפי' על ברכת אבות. כ"ש בימינו שאין סיכוי שעשרה מכוונים, ועוד בחזרת הש"ץ, אז זה ודאי ברכות לבטלה. בשלמא אם היה מי שאינו בקי. אבל כשאין מציאות כזאת?>

את דברי הגר"א הבאתי רק כדי להראות, שמה שאתה קורא שיקולי נוחות, אינו דבר קל כלל וכלל, אלא חומרתו גדולה עד כדי אי הוספת פסוקים מעטים בתקנה חשובה שיסודה בדברי גדול הנביאים, תקנה שכל עניינה הוא לקשר את העם לתורה. והגר"א לא נשא פנים בדין, וכיוון שיש כאן טורח ציבור, לא התחשב בתועלת וחשיבות התקנה. וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו כאן, ששמונה עשרה דרבנן, וחזרת הש"ץ זה תקנה על זה, וכשאין הכרח, למשל כשידוע שאין מי שאינו בקי או שאין לו סידור - שלא יהיה חובה לומר חזרת הש"ץ.

בסדר, אי לי בעיה עם זה,

אבל איך אתה מקשר בין דברי הגר"א לרצון המובע לעיל של כמה מהכותבים לבטלת את חזרת הש"ץ?!

הגר"א תיקן שלא יוסיפו על התקנה בגלל טורח ציבור, אבל לא ביטל אותה בגלל טורח ציבור!!!!
ואף אנן נענה אברתיהו: אם מישהו ירצה להוסיף על חזרת הש"ץ, זה לא יתקבל. אבל לבטל חזרת הש"ץ? איך למדת את זה ממננו ומביא אתה זאת כדוגמא לכך שמבטלים תקנות חז"ל?! אתמהא!


כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

בספר מעשה רב כתוב שלדעת הגר"א אין מוסיפים אפילו פסוק אחד יותר מעשרת הפסוקים שחייבים מעיקר הדין.
גם "מזמור שיר חנוכת הבית" לא אומרים לדעת הגר"א מאותה סיבה, והוא מוסיף שם (בספר מעשה רב, אני חושב בקשר למזמור הנ"ל) וכן כל מזמור חוץ משיר של יום אין אומרים מפני טורח ציבור.

גד וראובן.

בירושלמי אמרו שעזרא תיקן לישראל שיהיו קורין בשני וחמישי (י' מגילה פ"ד ה"א). ומשמע, שאף עצם הקריאה תיקן, כשם שתיקן קריאת שבת במנחה.
דעת הבבלי אינה כן, אלא ש"הנביאים שביניהם" (וראה כס"מ הל' תפילה פי"ב ה"א) התקינו להם כן, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא תורה. ועזרא רק תיקן שיקראו שבני ובחמישי שלושה בני אדם ולא יקראו להם פחות מעשרה פסוקים. -בבא קמא פב, א. רמב"ם פי"ב ה"א. וכ"כ הרי"ף והרא"ש.
הגרי"ד סולובייצ'יק בשיעורים לזכר אבא מרי (מהדורה חדשה ח"א עמ' קעו) מסביר בזה:
 בתקנות קריאת התורה בציבור, יש הבדל מהותי בין תקנת משה לתקנת עזרא ועל ידו מובן למה הקפיד עזרא על מנין עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים ומשה לא הקפיד על כך. משה תיקן קריאה של תורה שבכתב, קריאה פשוטה ולא לשם לימוד דוקא.
לעומת זאת תקנת עזרא הכניסה יסוד חדש ביחס לקריאת התורה בציבור. הוא תיקן קריאה בתורה שבכתב המקושרת בתורה שבע"פ. במסגרת תקנתו אנו קוראים ומפרשים כתבי הקודש ע"פ מסורות תושבע"פ. ולכן הנהיג מנין עשרה פסוקים המהווים שיעור שלם בענייני התורה. חילוק לפסוקים יוצר חטיבות בפעולת קריאה, פחות מפסוק אחד לא ניתן לקריאה, לפי תקנת משה, וכן פחות מעשרה פסוקים ניתן לקריאה אבל לא הבנה שהיא מהותית לפי תקנת עזרא, שיסוד תורה שבע"פ הוא הבנת התורה, וזהו עניין עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים, כנגד אלה המקדישים חייהם למשא ומתן התורני.
ובספר התקנות בישראל ח"א עמ' קצ - קצא.

וארשה לי לשאול אותך:
מה הקשר של הגר"א לעשר פסוקים של שני וחמישי?!

כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!