אסתר פרהסיה הואי - מתיר יחוד?

אני מקבל את דבריכם, תודה.

צבי

לא קשה שום דבר ממעשה אסתר, שם אין נידון של יחוד אלא של עבירה ממש בפיקוח נפש, אני ניסיתי ללמוד משם שידיעה עקיפה נחשבת ידיעה, קושיא ודאי שאין.

מאיר.

האשראי שמעשה אסתר נותן לך אינו גדול עד כדי ללמוד שחשש מידיעת הציבור יחשב פרהסיה. באסתר מתקיימים תנאים המקרבים את ידיעת המעשה לציבור, בייחוד הם לא מתקיימים.

הסיבה שהמעשה עם אחשוורוש נחשב כפרהסיה, כיוון שהוא היה מספר מה בדיוק קרה שם, לא מפריע לו לספר, ומתוקף היותו מלך, הדברים היו מתפרסמים כאילו נעשו בפרהסיה. (ולא משנה מה היה שם - יחוד, עבירה, חילול שבת)

ואולי אפשר עוד לתלות שאסתר היתה מתייחדת אך ורק איתו, ואם היתה יולדת לאחר תשעה חודשים, הרי שהדבר היו ידוע לכל.

בייחוד בו מתקיים חשש העבירה, לא מדובר אפילו ב'כעין' פרהסיה, אלא רק בחשש שמא הדברים יהפכו לפרהסיה. בנוסף, בייחוד מלכתחילה שני הצדדים רוצים מאוד להימנע מהפרסום.

כשהיצר הצליח להסיר מהאדם את כל ירא"ש, סביר להניח שהוא גם לא יתחשב במחשבה "שמא בעתיד השני ישתגע ותספר לכולם"

ההיתר כשבעלה בעיר הוא מסיבה רגשית, כמו שכתבו קודם, פחד עכשווי.

היתר יחוד בבעלה בעיר וכיוצא הוא משום שעכשיו ברגע זה האשה מפחדת. וכנ"ל לגבי פתח פתוח וכדומה ששניהם מפחדים עכשיו. והוא משום שאין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות, ולאחר מעשה הרי רובם מתחרטים, אלא בעינן שמירה בשעת מעשה ממש. ואם כן בפוליטיקאים, הרי אין הם מפחדים עכשיו, אלא הפחד הוא שאפשר בעתיד יזיק להם המעשה שלעכשיו, בזה אין הם שונים מכל אשה מזנה שיודעת עכשיו שאולי היא תסבול מזה לעתיד. ועל כן אין להתיר יחוד בנסיבות כאלו.

מאיר

ידועה שיטתו המחודשת של הרב שך הנזכרת בסיפרו "אבי עזרי על הרמב"ם" בהלכות איסורי ביאה שם האריך כי ההתירים שנתנה הגמ' בקידושין כמו בעלה בעיר או בפתח פתוח לרשות הרבים, אינם משום שכיון ששייך שמאן דהו יכנס וכו' לכן אין איסור יחוד, אלא בכל מקרה ומקרה שהוזכר בגמ' לגופו לא שייך האיסור מטעמים שונים (אין הספר תחת ידי כעת)
אך בכל מקום שבו ניתן להפחית מחשש יחוד עקב גורם שאינו מוזכר בגמ' אין זה מתיר יחוד.

ועתה יש להבחין בשלושה נקודות
א. אם נכון חידושו של האבי עזרי, איך יתרץ את מעשה דאסתר שהבאת בסוף דבריך

ב. כל הנידון שהעלית הוא רק לפי שיטת התוספות שאין איסור, אולם לפי רש"י כל ההיתר הנ"ל הוא רק לענין מלקות ולא לענין איסור

ג. א"כ נתת דבריך לשיעורין - ויש לציין שטענה זו הינה קלף תלמודי מאוד חזק

_________________

צבי

מענין שרבי יהושע לא הכיר את בית הדין הזה.

בית דינו של דוד גזרו על יחוד הפנויה בעקבות מעשה אמנון ותמר ולא מעשה בת שבע.

אבגד

הדוגמא אינה דנה באיסור יחוד משום שאחשוורש לא חש כל בעיה, היא קשורה באמירה כי פרהסיה אינה מותנית בנוכחות אלא גם ידיעת הציבור נחשבת לפרהסיה, אני מבקש ללמוד מזה כי ידיעה כזו אף תציל מאיסור יחוד.

עושה רושם שהגמרא שם מתכוונת שרבנן לא תיקנו ספציפית על המעשה של דוד ובת שבע, אלא כתוצאה מהמעשה ספציפי ההוא הם החליטו על סוג חדש של תקנות,

הדוגמא שבכותרת כלל לא קשורה.

באסתר ישנו צד אחד השותף למעשה העבירה שכלל לא אכפת לו מפרסום הדברים, ועל כן הדבר נחשב פרהסיה.

הרתיעה של האשה מבעלה שבעיר - דוקא אם הוא קרוב, היא כנראה רתיעה ייחודית. (ואולי בגלל שהיא נוגעת מאוד לרגש)

מעבר לכך שני הצדדים עלולים להתפתות בהנחה שהאחד יסמוך על השניה שהדברים ישארו בינהם, ועל כן אסור להם להתייחד. (חשבונות שכליים על רמת החשש "שמא היא תספר", לא נלקחים בזמן התאווה, בפרט שבד"כ האינטרנס לשתוק הוא משותף)

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 15/01/2007 15:11:46

מאיר.
סליחה אבל אין לי ולא כלום רעה על המלך דוד. לדעתי כל מה שאנו אומרים עליו היום מקובל עלי ויותר. הוא המלך והוא וזרעו הם הם מלך המשיח.
אבל יש לי, עם שיכויות של תקנות, ובתי דין אלו ואחרות המולבשות על אישים. שזה פשוט לא מתאים להם.

שמא יש הבדל בין חשש מתפיסה בעת מעשה, או קרוב מאוד לכך,
לבין חשש רחוק שבעבור תקופה ארוכה יתגלו הדברים, וכדמוכח במציאות
שחשש כזה פחות מרתיע מאשר חשש עכשווי...

ירוחם

אבקש את סליחתך, לא ידעתי שדוד המלך אינו אהוד עליך, הייתי נמנע מאזכורו.

מה הקטע? אי אפשר להזכיר את דוד בלי להסתכן?

א. אם חיים רמון היה נזהר יותר, הוא היה סובל פחות. ואידך זיל גמור.
ב. בנוגע לחברי הכנסת: דווקא הפירסום מרתיע, שכן הם יודעים ש"מחפשים" אותם.
הלוא כן?

אגב ב"עם אחד שני עולמות" (הספר אינו תח"י כעת, לכן איני מציין מס' עמ') יש דיון מרתק בסוגיה דומה - הפרדה בבית כנסת, מגע (לחיצת יד) בין נשים לגברים ועוד. ומשם תקחנו.

כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

בית דינו של דוד גזרו על יחוד עם הפנויה.

האם זה היה לפני מעשה בת שבע או אחריו?       אוף שכחתי היא לא היתה פנויה.