http://www.msnbc.msn.com/id/32426383/ns/us_news-crime_and_courts/?GT1=43001

_________________

בברכה

מצד שני, כתוב בתורה "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" ופירש רש"י ע"פ חז"ל ""כי יפול הנופל" - ראוי זה ליפול, ואף עפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב".

מכאן, שאסור לאדם לשים בביתו מלכודת שתגרום לכך שמי שייכנס לביתו ימות, גם אם אותו אדם שייכנס לביתו הוא גנב שמגיע לו למות.

אלא אם כן, כאמור, בעל הבית נמצא בעצמו בבית, ואז חייו נמצאים בסכנה ומותר לו להרוג את הגנב מדין פיקוח נפש.

הם לא דיברו על בעל הבית הפוצע את הגנב תוך כדי הגניבה, שזה בוודאי מותר משום "הקם להרגך השכם להרגו".

הם דיברו רק על מלכודת הפוצעת את הגנב כשבעל הבית לא נמצא, שאז לא שייך "הקם להרגך השכם להרגו".

אמנם, לי הקטן נראה שמבחינה מסויימת דווקא עדיף לשים מלכודת מאשר להרוג בידיים, כי כשגנב נכנס למלכודת הוא מביא את העונש על עצמו, ומתקיים הפסוק "בור כרה ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל". http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/onj_acmi.html

תוקן על ידי אראלסגל ב- 20/03/2009 14:08:43

ואנוכי הקטן חולק על כל מה שנאמר כאן. ובמיוחד על הטיעון המוזר "לא זו בלבד שאין לגרום פציעות..אלא שאם הוא נקלע לסכנה חובה להצילו". מה פירוש "לא זו בלבד"? מה הקשר בין הדברים? מותר לפצוע ולהרוג כדי למנוע את הגניבה, אבל אם הוא נפצע אז יש להצילו ולמסור אותו למשטרה. האם כשהוא נפצע עלי לוותר על ממוני כדי להציל אותו (כמו כל אדם מישראל ולא לעבור על לאו ד'לא תעמוד על דם רעך')? אפילו זה לא ברור לי.
ולגבי פציעות וחבלות לגנב, אין שום ספק שמותר לעשות. השאלה היא רק לגבי הריגתו. אדם עושה דין לעצמו, ויכול להיאבק עם הגנב כדי להציל את הממון שלו. אם זה מסכן אותו עליו לפצוע (אפילו על מניעת עבירה הרי יש דעות שכופים עד תצא נפשו). ואם גם זה לא אפשרי אז מותר להרוג.
ולגבי מלכודת, מצווה רבתא לשים אותה (לכל היותר ניתן לדרוש לתלות שלט אזהרה, וגם בזה אני בספק גדול).

נפקא מינה בין הטעמים לדין "גנב במחתרת":

האם אדם היוצא מביתו רשאי לשים מלכודת-מוות לגנב? למשל, האם מותר לו להשאיר בביתו כלב שינשך למוות כל אדם לא מוכר שייכנס?

ע"פ הפירוש המקובל, הטעם לדין "גנב במחתרת" הוא פיקוח נפש של בעל הבית. כשבעל הבית לא נמצא אין פיקוח נפש, ולכן אין היתר לשים מלכודת מוות.

ע"פ הפירוש של הרב מיכי, הטעם לדין "גנב במחתרת" הוא שהגנב התחייב מיתה על עצם הפגיעה בממון הזולת, ולכן יש היתר לשים מלכודת מוות.

ב"מאורות הדף היומי" טוענים, בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאסור לשים מלכודת:

דף סט/א הלעיטהו לרשע וימות

האם "חוק שי דרומי" עומד למבחן ראשון? תושב מושב בן שמן ירה לפנות בוקר (יום ג') בפורץ בחצר ביתו. הפורץ נפצע באורח קשה כתוצאה מהירי ומת מפצעיו לאחר שפונה לבית החולים. כוחות גדולים של משטרת השפלה הגיעו לזירת האירוע והחלו בחקירת המקרה. בסריקות ליד הבית נמצאה סכין ששימשה ככל הנראה את הפורץ.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3614025,00.html

ויכוח בין פוליטיקאים אם: "מן הראוי שכל פורץ ידע בשעה שהוא בא לבצע את זממו - דמו בראשו". או שמא: "חוק דרומי איפשר יד קלה על ההדק"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3614170,00.html
_________________

אושר "חוק דרומי": מותר לירות כדי להבריח פורץ

זה פשוט נגד הגמרא.

אברבנאל מפרש את דין גנב במחתרת באופן מעט שונה מהמקובל: "ירדה תורה לסוף דעתו של כל איש שיש לו שונא, יבוא אל ביתו בלט להרגו, ואם יימצא - יאמר שבא לגנוב ולא גנב, וייפטר. אבל אם זרחה השמש עליו, מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו, ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שיימצא במחתרת, כי לא בא אלא לגנוב ממון, לא להרוג את הנפש, ואין ראוי שבעבור הממון יומת".

כשמוצאים אדם במחתרת, בכלל לא בטוח שהוא גנב, ייתכן שהוא מלכתחילה בא להרוג, ולכן מותר להרגו.

לאורך כל הדיון היתה לי תחושה עמומה, שהדיון היה צריך להתקיים כמה חודשים מוקדם יותר. עכשיו סוף סוף נזכרתי:

כמה חודשים לפני האירוע בדרום, היה דיון בכנסת על השחתת עצי זית וגניבת זיתים של פלשתינים ביהודה ושומרון. הפלשתינים האשימו את המתנחלים, מועצת יש"ע טענה שזו עלילה ושהעצים הושחתו ע"י ערבים או ע"י פרובוקטורים מ"שלום עכשיו", אבל חברי הכנסת מהשמאל קיבלו, כצפוי, את גירסת הפלשתינים.

בדיון שהיה בנושא זה בכנסת, הציע רן כהן (מרצ), להורות לצה"ל לירות לרגליהם של הגנבים. חברי הכנסת מהימין גילו אחריות רבה לחייהם של הגנבים (הערבים/הפרובוקטורים), והתנגדו בתוקף להצעה זו, ואף האשימו את רן כהן בהסתה לרצח. גם בעיתון "בשבע", במדור "שאלת השבוע", התראיינו מספר אישי ציבור מהימין, וכולם כאחד התנגדו להצעה של רן כהן.

עד כמה שזכור לי, בכל הדיון ההוא לא הוזכרה ולו פעם אחת סוגיית גנב במחתרת. ואני תמה, מדוע? מה הסיבה שכולם נזכרו בדין גנב במחתרת דווקא לאחר פרשת דרומי?

אראל

ההשואה היא היסוד לטענתי למעלה ש"נידון על שם סופו" הוא עונש על מידה רעה שנמצאת בו (נכונות ללסטם/נכונות להרוג). שהרי אם זו רק מניעה- למה לדון בן סורר בסקילה שהיא המיתה הקשה ביותר.

אראל,
זכורני שדווקא ההשוואה בין שתי הסוגיות הללו היא שהוליכה אותי למסקנה זו, ואולי לכשאפנה אאריך בראיות ממהלך המשניות והסוגיות שמוכיחות זאת. כעת אני חייב לקצר.

ראה במשנה, סנהדרין ח ה: "בן סורר ומורה, יידון על שם סופו... הבא במחתרת, יידון על שם סופו..." ישנה הקבלה בין שני מעשים, שמצד עצמם אין הצדקה להעניש אותם במוות, והסיבה היחידה שהורגים אותם היא משום שיודעים מה הולך לקרות בסופם. בכל מקרה, מוכח מכאן שעצם עבירת הגניבה אינה מצדיקה מוות, בדיוק עבירת הזלילה והסביאה של בן סורר ומורה.