| נשלח ב-16/1/2007 00:45 |
 |
| |
סגנון הכתיבה ומאפייניה
כותב טרי אנוכי בפורום נכבד זה, קורא אני את הדברים הנכתבים בו ומתרשם מכתיבה והבעה טובה, יכולת ניתוח משובח ואף עסיסיות בריאה.
אלא שהתרשמותי זו עצמה הביאה אותי למחשבות אודות הרוב הנסתר מאחורי כל תגובה או מאמר.
וודאי שאיני מתכווין לשמות המקוריים, מקום מגורים, או עיסוק. אפילו לא להשתייכות מסגרתית כזו או אחרת, שהלא זהו הדבר הטוב והיפה שיש באינטרנט, שהכותב אינו חייב לחשוף את פרטיו.
כוונתי בשאלה אודות לאישיתו של הכותב, עד כמה הכתיבה יש בכוחה לאפיין, האם כתיבה ברמה מצביעה בהכרח על כותב אייכותי או שניתן להפריד בין הכתיבה 'ותוכנה' לכותב ותוכנו.
אשתף אותכם בדבר מה מעיין ואף קצת תמוה בקיצוניותו שקראתי בעבר. אין לי בראש את הפרטים המדויקים אך הרעיון ברור.
וכך פחות או יותר כתב כותב הדברים:[הוא מביא את סיפורו של סופר מוכר שסיפר על סופר גדול אחר. שניהם לא מהתקופה של היום.]
"קראתי הרבה מספריו והתפעלתי עמוקות, חשקה נפשי לפוגשו פנים מול פנים ולשוחח עמו . הרגשתי שמדובר "במשהו גדול". ההזדמנות לא איחרה לבוא, הוזמנתי לערב שאורגן לסופרים ואנשי רוח, ושם ציפיתי לפוגשו.
...בלילה מאוחר שבתי לביתי תמה ומאוכזב, השיחה עמו הייתה רדודה ומשעממת , בקושי הוצאתי ממנו משפט, דווקא בכדור רגל הוא גילה ידע והתענינות...
הסיפור בתוכנו כנראה אמיתי [כך אני זוכר את תחושתי בזמנו כשקראתי את הדברים, כותב אמין וכו'] והוא מלמד על אפשרות מרחיקת לכת ואף קצת "מפחידה".
אין לי כרגע הסבר מושלם לענין ואני לא לגמרי בטוח עד כמה הדבר אכן כך.
באשר על כן, ובהייות שהדבר נוגע להיתיחסות יום יומית של כל הכותבים אל חבריהם בפורמים השונים וא"א בתוכם, מפנה אני שאלה מעניינת זו אליכם כותבים מוכשרים לדיון פורה בנושא.
יש באמחתי עוד כמה פירורים בנידון, אכתוב אותם בהמשך. מי אנו ומה אנחנו???
שונתה הכותרת לבקשת הכותב בהמשך העמוד.
תוקן על ידי - אגודה_אחת - 19/02/2007 13:24:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 22:49 |
|
| |
ידעתי מאיר ידעתי.
מסגנון כתיבתך כפי שראיתי עד עתה, אינך חשוד על חשיבה מרובעת כלל וכלל.
אבל יש משהוא בגר"א שיכול לתת לי מקום לחשוב שאנשים יראו בו מלאך ולאבד פופורציות. גם לאנשים עם אופקים רחבים יותר.
בכל מקרה, טובים הדברים שנאמרו גם בלי קשר למקרה זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 21:43 |
|
| |
תשרת
דבריך נכונים, אצלי לפחות התפרצת לדלת פתוחה אם לא עקורה מציריה, אין לי בעיה עם זה שהגר"א לא היה אמן הניסוח, אני פשוט דן על ההנחה הזו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 20:24 |
|
| |
מאיר
סגנונו איננו רק קצר, אלא גם לוקה באי בהירות.
גם אם הוא היה הגאון מוילנא, הוא לא היה חייב להיות גאון בהתנסחות.
הנטיה לראות את גדולי ישראל לדורותיהם כ"מיני כל יכול" ואין מקצוע וכשרון שנעדר בהם, הוא דבר הראוי לחקירה,ואולי אף לשירשור נפרד בפורום נכבד זה.
לדעתי הדבר הזה גורם לפעמים לבעיות באמונה בקרב אנשים מסויימים, בחושבם, אם רב ושמואל או רבי וחביריו, ואפילו אחד הנביאים, לא ידע על המצאת הטלפון, או שלא ידע על מהות החומר ממנו מורכבים ירח וכוכבים, וידיעת כדוריות הארץ, ולחילופין, אם נעדר ממנו תכונה מסויימת, זה מעיד על גדלותו וסמכותו של אדם זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 16:07 |
|
| |
רוב כתבי הגר"א הם כתבי תלמידים, מה שיש ממנו אינו 'לא בהיר' אלא קצר מאוד.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 15:40 |
|
| |
הרב שך?
ולשאלה ששאלת בתחילת האשכול: נראה לי שהגר"א כתב בצורה מסורבלת. אין לי כרגע ספר שלו תחת ידי, אבל מהזכרון דומני שסגנונו לא בהיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 08:41 |
|
| |
לא הבנתי, חי בשנים האחרונות או לפני שנים רבות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2007 18:26 |
|
| |
רמז ג': לא "חי" בשנים האחרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2007 19:57 |
|
| |
אני עדיין ממתין עם החידה, אך אחזור לעניין שתחת כותרת האשכול.
לאותם חברי הפורום שהשתתפו במפגש שנערך בחנוכה, האם הגילויים היו מסעירים? האם שמות כאלה שלא ידועים כמחודדים, ואין למדנות וידענות ניטזת וניכרת מאופן כתיבתם, התגלו לפתע כאחרים? ואולי הפוך.
ומה בדבר פערי הגילים, האם הם קיימים ועד כמה.
ובכלל האם לאחר שהכותב מתגלה במלוא הדרו, לבושו, וכו', ההתיחסות אליו לטוב ולמוטב, שונה?
ספרו לנו ע"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 19:48 |
|
| |
'הרחקת לכת',
מה גם שרמת הצלחתו של "התנא דבי אליהו" בשום אופן אינה שואפת לאפס.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 19:12 |
|
| |
תנא דבי אליהו
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 18:47 |
|
| |
רמז א': היה חי בשנים האחרונות.
רמז ב': היה חי לפני שנים רבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2007 01:17 |
|
| |
חידה:
ספר שרמת הצלחתו שואפת לאפס, למרות ההיותו של המחבר דמות מאוד פופולארית???
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2007 20:36 |
|
| |
בן ציון
הינך בהחלט צודק, הקשר בין שני הנושאים הוא לא הדוק במיוחד, ובטח לא תחת הכותרת "מי אנו ומה אנחנו" במחשבה שנייה הייתי נותן לאשכול את הכותרת "סגנון הכתיבה ומאפייניה", אך הדבר כבר יצא משליטתי, אשמח אם הכותרת תוחלף.
מ"מ נחזור לעניין הראשון.
שמעתי שלעומת הכתיבה שאין בכוחה לגלות הרבה על הכותב, בשירה אין הדבר כך. [שירה יכול להיות ע"י יצירת לחן או ע"י כתיבת שיר, אך אולי בנידון דידן הכוונה להלחנה בדווקא.]
ע"פ המקובל ביהדות, שהנגינה שורשה במקום גבוה, אפשר להבין שהיוצר בשעת ההלחנה מתחבר לעצמו [האמיתי] וזאת רק ע"י שהוא יוצא אל מחוץ "לעצמו" [המדומה]. כאשר האדם מתחבר לנפשו, מן הנמנע שיוציא תחת ידיו משהו שאינו הוא או בדומה לו. כמובן שלא כל אחד יוכל לשמוע מה מספר הלחן אודות לבעליו.
לא כך בכתיבה, שם הכותב חייב "לצאת מעצמו" ולהתחבר לדברים שאודותיהם הוא רוצה לכתוב. סופר טוב הוא מי שמצליח להתקשר עם הדמויות והאווירה, עד כדי כך 'שהוא עצמו' כלל לא "בעסק".
ברוח אלה הדברים, ניתן להסביר את כבדות לשונו של משה רבנו. בן ציון הביא לעיל את ההסבר 'הטכני' לכך, אך ההסבר הוא עמוק יותר.
הרמב"ם מתאר את הנביאים בשעה שהם מקבלים את דבר הנבואה, כאנשים שיצאו 'מדעתם', דעתם דייקא. בשעת קבלת הנבואה הם היו מחוברים כביכול רק בדעת קונם. [מי שיכול להביא את הרמב"ם ביתר דיוק שיעשה זאת.] גם בפסוק מוזכר שהנפש יוצאת בזמן הדיבור עם הקב"ה, והעניין הוא כנ"ל.
משה רבנו בחיר הנביאים, שדיבר עם הקב"ה פה אל פה, שלא כשאר הנביאים היה "ליזום" את הדיבור. הוא היה נתון בכל רגע ורגע במצב של דיבור, דיבור במובן האמיתי .
[בספר "עמוד העבודה" לרבי יעקוב מקוסוב, מתלמידי הבעש"ט, מבאר את הנאמר "היד הגדולה", "הדום רגליו", ועוד פסוקים שרבים נוטים להסבירם כמשל, שהרי לקב"ה אין יד ורגל. לדבריו היד שאנו מכירים זה המשל, מה שנחשב באמת ליד, נמצא רק בעולם האמת.]
לפי כל הנ"ל יחד עם המובא ברמב"ם , פשוט למה היה משה רבינו כבד פה. אצלו הדיבור התבטא כמו שהוא בא לידי יטוי בעולם שהוא הנמשל ולא המשל.
הסבר זה על משה רבינו נלקח 'בכללותו' מספרי האר"י והחסידות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2007 18:42 |
|
| |
גוונא
הרייטינג הוא משהו שיכול להביא להצלחה, ודמותו רבת האנפין של המהר"ל אכןיוצרת הילה וסקרנות כלפיו, ואישיותו חוצה את כל החוגים. אולם בנוגע לחיבורו הגדול [ שלמרבה הצער אין לנו את כולו] איני יודע עד כמה אפשר לקשור את המחבר [כדמות היסטורית] לסיפור הצלחה של ספריו. וזאת משום שחיבור מסוג זה, בהקיף ובסגנון החשיבה המקורי והמגרה, טרם נמצא. אני מסופק אם בחיבור כ"כ "תוסס" יש צורך לחפש סיבות להצלחה, וזאת, נזכיר שוב, וכמו שציין ספרן, למרות שהכתיבה אינה קולחת.
בנקודה זו יש להוסיף את המלבי"ם שגם זכה לרייטינג גבוה, [בעקבות החרמות והמחלוקות עליו ועל ספריו...] ואולם חיבורו הענק זכאי בפני עצמו.
בנוגע לט"ז, אין ספק "שהט"ז" יצר לבעל הט"ז את הרייטינג ולא להפך.
אם יש למשהו ידיעה על ספרים שזכו לפירסום רק אודות לרייטינג של המחבר, כאן המקום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2007 13:15 |
|
| |
בנימיני
בהודעתך הראשונה הבנתי שאתה מתייחס לפערים שעשויים להיות בין תכונותיו ורמתו האישית של הכותב לבין התכנים שהוא מפרסם, בעוד שבהודעותיך הבאות אתה מתייחס לפער שבין גדלות בתורה לבין התנסחות לא מובנת, אלו הם לענ"ד שני נושאים שונים.
יתכן בהחלט שאדם המבטא בדבריו שבכתב או בע"פ רמה אינטלקטואלית גבוהה, יכולת ניתוח וחשיבה מערכתית ועולם ערכים אידאולוגי, יתגלה בחיי היום יום כבעל חשיבה צרה ומצומצמת אנוכיות ומידות מגונות אחרות. בדיוק כפי שניתן למצוא אנשים המתנהגים בעולם החיצוני באופן יוצא מן הכלל, לעומת התנהגותם הנוראית עם בני ביתם הקרובים. זהו למעשה הפער הגדול בין הבנתו של האדם כיצד ראוי לנהוג, לבין יכולתו לעשות זאת בפועל לנוכח מידותיו הרעות. לא לחינם טורחים המשגיחים בישיבות לספר תמיד על אריסטו שהתנהגותו לא תאמה את דבריו, דרך ארוכה נדרשת לאדם מההבנה המופשטת ליישומה בפועל.
ניתן גם להבחין לא אחת בפער בין הידע רב וההתנסחות הרהוטה של האדם בספרים ובמאמרים שהוא מפרסם, לבין מיעוט הידע וההתנסחות הלקויה המתגלים במפגש פנים אל פנים. ההסבר לכך הוא כנראה מפני שהאדם מסוגל לצבור ידע ולסגנן את דבריו בעבודה ארוכה, אבל כשהוא צריך בזמן נתון לשלוף מידע ולהתנסח היטב הוא מתקשה לעשות זאת. מאידך מי שמורגל בדיבורים בע"פ ואיננו מיומן בכתיבה עלול להוציא מתחת ידיו טקסטים קשים להבנה או מנוסחים בשפת הדיבור השונה בהרבה משפת הכתיבה. בנוגע לגרב"ב ליבוביץ אכן קראתי שהוא היה בעל הסברה נפלאה בעל פה ולכן הניסוח הבעייתי של ה"ברכת שמואל" אכן מפתיע עוד יותר, יתכן שהיה לו קושי לתרגם את מחשבותיו ודבריו מאידיש לעברית. שמעתי פעם אימרה של אדם גדול, "יש מי שספרו גדול ממנו, יש מי שהוא גדול מספרו ויש מי שהוא וספרו חד הם".
בין גדלות בתורה להתנסחות רהוטה אינני רואה כמעט קשר, ישנם המטיבים להתבטא בע"פ ובכתב ואין להם מאומה באמתחתם, לעומת גאונים שאינם יודעים לבטא היטב את דבריהם הנפלאים. כמדומני שיש שפירשו את כבדות הפה והלשון של משה רבינו גם במובן זה, כשהם מסבירים שאכן בנ"י קיבלו את דבריו רק בגלל תוכנם ולא מפני שהיה נואם בחסד עליון. הפרדוקס הוא שלפעמים ככל שהדברים נשמעים מסובכים יותר הם זוכים ליותר הילה, אני מסופק אם ה"ברכת שמואל" היה כל כך נחשב אם דבריו היו כתובים יותר בבהירות. סיפר לי חבר בשם סבו שזכה לשמוע שיעורים אצל הגר"ש היימן והגר"א קוטלר, לדבריו שיעורי הגר"ש נוסחו באופן כה בהיר שגם כלפי חידושים נפלאים הגיבו השומעים בפשטות "מה החידוש בדברים אלו?" בעוד ששיעוריו של הגר"א קוטלר שהיו בלתי מובנים בעליל לרוב השומעים גרמו להם להגיב בהתלהבות כשהצליחו לקלוט מעט מדבריו הקשים.
_________________
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 18/01/2007 13:15:32
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
|
