| נשלח ב-19/1/2007 00:23 |
 |
| |
למשמעותם הפילוסופית של כמה מדיבוריו של ר' נחמן
החכמה נמצאת בדיבורי ההמון, אומר ר' נחמן בכמה מקומות. גם סיפוריו הגדולים הם תרגום של דיבורים המוניים. יש כמובן הבדל בין דיבור המוני סתמי להבנה המחודשת שלו אחרי העמקה, אבל מדובר באותם הדיבורים עצמם. הנה דוגמה:
בשיחות הר''ן מדבר רבינו על ''שאלות שהם תשובות''. הוא אומר שישנם שאלות רבות, בעיקר בענייני אמונה, שהם בעצם תשובות. המהלך הלוגי פשוט: ההפרעה שבשאלה מלמדת על בטילותה, צריך לחפש את שורשה מחוצה לה. הוא מדגים במשל טריביאלי על ילד שנשאל מדוע יחליף מי שנשבר חלונו את הזגוגית בזגוגית מחלון אחר באותו חדר. הילד בדרך כלל יתמה מה הרווח בהחלפה כזו, הרי הרוח תחדור מהחלון האחר. כילד, הוא יתרכז בפרדוקס ולא יבין ששורש הבעיה בסיפור, בהצגת הבעיה לפניו.
מה המשמעות לכך ששאלת האל לא נפתרה עדיין, וכפי הנראה לא תפתר לעולם? האם עובדה זו עצמה מגדיר מחדש את השאלה? בהנחה (אונטולוגית) שאלוהים ישנו, שאלת האל (ההכרתית) מקבלת טעם חדש: זו תשובה, לא שאלה. חוסר האפשרות להגיע להכרעה מהותי, משום שהאל עצמו סיפר את הסיפור, הוא הציב את השאלה בפנינו. ויש כאן כמובן עומק מחשבתי נפלא - הדרך אל האמונה עוברת דרך השאלה, בדווקא. ורבינו מאריך בזה בכמה הזדמנויות.
אבל יתכן כמובן שהאל איננו. במקרה כזה, אין לשאלת האל משמעות מיוחדת. היא מקרית לחלוטין. אין כאן כמובן התקדמות לוגית, ובכל זאת מאמינים זוכים להנהרה טובה יותר של המערכת. השאלה החשובה ביותר שאפשר לשאול מוצבת בתוך הקשר. רבינו מדגיש בכל ספריו את הנקודה הזו - האמונה מוכרחה לנבוע מנקודה לא שכלית. אי אפשר לגזור אותה דדוקטיבית משום דבר קודם, היא ראשית הדברים כולם. אין פגם בכך, גם רציונליות אי אפשר לגזור משום דבר קודם, כמו שכתבתי כאן בכמה הזדמנויות. אבל המאמין מרויח משהו שחברו הלא מאמין לא מרויח, למרות המעגליות: בסופו של חשבון העולם שלו ברור יותר, גם במונחים רציונליים.
ממש כמו התם מן הסיפור הידוע. במונחיו של החכם, התם נתחכם בסופו של דבר יותר. נקודת המוצא של החכם היתה הספקנות, ממנה הוא לא יכול היה להתקדם לשום מקום. נקודת המוצא של התם היתה אמונה, כשנתחכם הוא יכול היה לשוב לבחון גם את נקודות המוצא שלו, כתם שנתחכם.
ואלו דיבורים של עלוני פרשת שבוע ושיחת מלמדים בת''ת. ולענ''ד אפשר למצוא בהם טעם ועומק, כמו שאומר רבינו בהקדמת ספר המעשיות שלו ובכמה מקומות אחרים, וכפי שפתחתי לעיל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2007 09:01 |
|
| |
בי טי,
הא-להות שמחוצה לחלל הפנוי היא א-להות לא רלוונטית לקיום האנושי. יש למקובלים פרשנות נועזת למושג של "הבריאה יש מאין", הם קוראים לא-לוהות שמחוצה לחלל הפנוי, או בלשונם האין סוף ב"ה, אין, והצמצום היינו עשיית מקום הבריאה היא יצירת היש אשר נוצר מהא"ס היינו מהאין.(ראה בספרו של ג. שלום, פרקי יסוד בתורת הקבלה וסמליה (אם אין זה שמו של הספר לפחות זה זכרו).)
הא-לוהות הנוכחת בעולמנו, זו הא-לוהות הנוכחת ונעדרת כאחת בעולם הצמצום או בחלל הפנוי( האין סוף שמחוצה לחלל, הוא הסובב כל עלמין היינו אינו בתוך עולם החלל הפנוי, ואותו א"ס הוא גם נמצא בתוך החלל הפנוי בבחינת ממלא כל עלמין)
הקושיות הבאות מן החלל הפנוי הם קושיות על א-להי העולם, היינו על הא-לוהות הרלוונטית לאקסיסטנציה שלנו, ועל א-לוהות זו דיבר ר"נ מה שדיבר.
ותודה על הערתך מר"נ שקושיות על הצדיק האמת הם כקושיות על הא-ל, נדמה לי שהכוונה בזה היא כמ"ש, רק תפיסה של הצדיק האמת, היא הנכונה בתפיסת הא-ל, שניהם אין להם מבוא בדרך ההגיון, לכך קושיות על הצדיק האמת הם קושיות על תפיסת הא-לוהות אליבה דצדיק האמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2007 04:17 |
|
| |
dfl ,
[ איזה אאוטיג ? כתבתי לך ולדוד12 כאחד . ועל תפקידו של הפסיק , שמשום מה נעלם ממך , ורשות השימוש בו , ראה במסתו המועילה של מיכאל הנדלזלץ ב"ספר" ]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2007 00:18 |
|
| |
dfl,
אולי אתחיל מהשורה התחתונה. חשבתי על מה שכתבת. זה נראה נכון, אבל
גם מה שכתבתי נכון... אתה מבין, אין פה שום עניין של שכנוע, כי אין לי במה
לשכנע. אם נק' המוצא היא אמונה, אני חושב שאפשר להכיר בתועלת שאחר כך כמו
שכתבתי. אם נק' המוצא היא אובייקטיבית (אם יש כזה דבר), אתה צודק. בעצם
אתה רשאי בהחלט לראות בדברים שהבאתי מר''נ דיבורים מבולבלים ולא
קוהרנטיים. לי נדמה שיש שם משהו שאתה מחמיץ, למרות שכמה הודעות שלי לא
הצליחו לחשוף אותו.
ועוד משהו: אני בעיקר מתלבט. וכמו שכתבתי יש
להתלבטות הזו תפקיד מובנה בחיי האמונה. כך שאני שמח על דבריך... וגם את זה
אתה רשאי לראות כדיבור מעגלי שלא אומר כלום.
נחזור לדבריך שאצטט ואעיר באות אדומה:
המינימום שאני מצפה,
מטענה שבתהליך כלשהו יש רווח רציונלי, הוא שאפשר יהיה להסביר את הרווח הזה
באופן רציונלי. אם לא כן, אנחנו נשארים בתוך משפחת ההיגדים מן הסוג של
"האדם הרציונלי סובל כאשר שוברים את אפו". נכון לגמרי, אבל לא קשור
לרציונליות. [מוסכם. זה מה שנסית לעשות. בינתיים ההערה שלך כללית].
לא ברור לי מהי ההקלה השכלתנית שאליה התייחסת כאן כמה
פעמים. המשפט הקונקרטי היחיד שמצאתי, היה "ולהבין, דרך השאלה הנצחית הזו,
שיש מספר לסיפור". ובכן, התועלת שיש ב"הבנה" הזו, דומה לתחושת ההקלה
שמקבלים אנשים רבים, כאשר הם מתחילים להשתמש בכרטיס אשראי. הקניה הופכת
פתאום קלה יותר, אין בעיה של מזומנים ואם המצב ממש דחוק – אפשר לחלק ל-12
תשלומים (בלי ריבית!). לך זה אולי נשמע מגוחך, אבל אצל עשרות או מאות
מליוני צרכנים בעולם המערבי, האשליה הזו הפכה לדרך חיים (עיין בשירו של
הג' אלברט קולינס זי"ע, MasterCharge). לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה
הקלה מיידית, סילוק הסימפטום המציק מלפני העיניים, בלי להיות מוטרדים מכך
שבתמונה הגדולה שום דבר לא השתנה.
האם האמונה שהעולם מסופר על ידי מספר
כל יכול, עוזרת במשהו לשאלות כמו מקור הקיום ומשמעות הטוב? זו שאלה
רטורית, BT, התשובה עליה שלילית. האמונה הזו היא הלוואה שמרחיקה את
התעלומה רמה אחת למעלה.
[מהסוגריים הקודמים עד כאן העלת טענה אחת שאותה המשלת במשל כרטיסי האשראי.
הטענה שלך היא שאין בהבנה שהצעתי שום התקדמות משום שהיא מובילה לרגרסיה
אינסופית. לא נכון. אני דברתי על כך שהכרה שכלית בספק, אחרי אמונה לא
שכלית, מתבארת על ידיה. לספק יש מובן במסגרת האמונה. אין לו מובן במסגרת
כאוס. זו התקדמות. היא מתבארת בשפה שנראית לי ברורה די הצורך גם לענות על
דרישתך הכללית מלמעלה, וגם נקיה מחשש הרגרסיה שכתבת עליו. תעזור לי להבין
מה השאלה הבאה שתשאל, בהנחה שאתה מסכים למה שכבר נאמר. זו הלא רגרסיה: היא
מעניקה פתרון נקודתי ואשליה כאילו הוא סופי. אחר כך נשאלת שאלה דומה
לראשונה ומתבררת האילוזיה. מהי השאלה שתוכל לשאול כאן, בתנאי שתסכים לשלב
א'?] החוב לא מתפוגג מאליו. גם בני אדם, תופסים את עצמם
כמספרים של סיפורים קטנים. אם גיבורי הסיפורים האלה – הכריך שאני מכין
בבוקר, התוכנה שאני כותב בצהריים, מכתב ההתנצלות שאני כותב בערב, על
ביצועי התוכנה מהצהריים – יגלו שאני המספר, האם זה יפתור עבורם את שאלת
הקיום בכלל? [המשכו של משל כרטיסי האשראי שלמעלה].
מי שמסתפק בידיעה שהוא חלק ממערכת גדולה יותר שבה יש
"סדר", או "צדק", יכול באמת לשאוב עידוד מהאמונה שלסיפור שלו יש מספר.
[זו לא ידיעה רבת משמעות בעיניך?] האמונה הזו לא תקדם אותו כהוא זה, בשאלות המציקות על עצם הקיום, על הקשר
בין תודעה לבין זמן, על משמעותו של מוסר אוניברסלי, [לא ברור לי איך השתרבבו לכאן המוסר האוניברסלי והקשר בין תודעה לזמן] על דברים שאפשר בעיקר
לשתוק בגינם.
[אתה לא מרגיש שהתביעה לשתוק גם היא אמירה? נק' המוצא של ויטגנשטיין היא
נק' מוצא מסויימת, שאפשר להנגיד אותה לנק' מוצא אמונית גם בלי לקרוא לה
בשם מפורש] כל מה שעשית, זה לגהץ כרטיס - לעטוף את השאלה בתשובה שהיא
חידתית בעצמה ואז לרוץ לשחק בתקווה שהחיוב אף פעם לא יגיע. בני אדם בהחלט
מתנהגים כך, אבל רציונליות אין פה. [שוב כרטיסי האשראי].
כפי שציינתי קודם, יש עוד בעיות
חשובות באופן שבו הצגת את הדברים, בפרט בהנחה שלך שיש דבר כזה, "שאלת
האל", כלומר שכוח עליון או תודעה אוניברסלית חייבים להתאים לאיזה מודל
פולקלוריסטי של ישות בעלת כוח והבנה שאין להם שיעור, אבל עם פסיכולוגיה של
בן אדם. זה ילדותי עד כדי מבוכה ואולי נגיע לזה פעם. [בסדר]
בינתיים, יש משפט אחד
שלך שזוקק תיקון מיידי: ההגדרה ש "הלך הרוח הרציונליסטי, האמונה בדבר כוחו
של השכל לבדו לספק לאדם את מקסימום המידע לו הוא זקוק ביחס לעולם". יש
בוודאי אנשים, אשר אוחזים בעמדה הזו, אבל היא אינה מבטאת את האלטרנטיבה
האמיתית לאמונה, שהיא ספקנות שפלת רוח. השכל אינו מקודש ואין סיבה להאמין
שיש לו כוח כזה או אחר. אנחנו פשוט תקועים איתו, כלומר – אנחנו הוא, הוא
אנחנו ואין כלי אחר בסביבה. יהיה נחמד לגלות שהשכל יכול להשיג תשובות לכל
שאלה שמטרידה אותו, אבל האמונה שאלה פני הדברים היא סוג של דת.
[אתה שוגה בתיאור הרציונליזם. כהלך רוח פילוסופי, מדיקרט ושפינוזה והלאה,
מדובר במפורש על אמונה בכוחו של השכל לבדו לדעת את כל הדרוש לו. הספקנות
אצל דיקרט מיתודית. בסופו של התהליך השכל מוכר כמקור סמכות. כעמדה ראשונית
ובלתי ניתנת להצדקה אובייקטיבית היא איננה עדיפה לדעתי על עמדה אחרת, על
אמונה].
אמיר,
רוח הדברים שלך מדברת גם אלי מאוד, ובכל זאת שתי הערות:
נדמה
לי שאתה מפרש את מושג החלל הפנוי בצורה שגויה. ההקשר הוא סוד הצמצום,
וההבנה שבריאת העולמות כולם היא מעשה של הטבה שנבע מהטוב המוחלט, אלא
שלצורך הבריאה הזו נעשה סילוק של הטוב. זה לא אומר כלום על האלוהות אלא על
גילויה. שאלות מחלל הפנוי לא יזכו לתשובה משום שאין תשובה. גם לא לצדיק
האמת, אגב. ר''נ אומר שצדיק האמת רשאי לעסוק בשאלות הבאות מחלל הפנוי, הוא
לא אומר שהוא ימצא תשובה.
את הקשר בין הקב''ה לצדיק האמת עושה ר''נ
עצמו בכמה מקומות. מה שאני זוכר עכשיו ומתקשר לעניינינו ממש הוא מה שהוא
כותב, נדמה לי בל"מ תניינא, על שאלות על הצדיק שהם כשאלות על הקב''ה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 23:54 |
|
| |
דפל,
הצדיק האמת של ר"נ לדעתי אינו אלא פסבדונים של ר"נ לעצמו, את כל החרג שהוא מצא בעצמו הוא ייחס למהותו השונה שאותה הוא כינה מהות של הצדיק האמת. כמו כן את תפיסתו השונה והלא מקובלת או הלא נורמאלית ביודעו שהיא כך, הוא ייחס לכך, שכך היא תפיסתו של צדיק האמת.
[ישנו סיפור מפורסם של ר"נ על מדינה שכולם עמדו לההפך שם למשוגעים והמלך ומשנהו מצאו תקנה שקודם שנשתגעו הם סימנו לעצמם סימן כדי שהם ידעו אחר כך שהם משוגעים. אין שום אפשרות - אליבה דר"נ - ולפיכך אין גם שום אידיאל לא להיות משוגע, האידיאל שיש לשאוף אליו זה לדעת את השגעון. ר"נ תפס את עצמו כשונה כחריג כ-א נורמאלי, והוא ראה שהוא מתעלה על עצמו, בזה שהוא יודע זאת, בעוד ששאר הבריות אינם יודעים זאת. שאר בני האדם קרי הנורמאלים הם אינם יודעים שהם משוגעים ולפיכך הם מנסים לתפוס את העולם דרך כללי ההגיון, בעוד שהוא יודע זאת ולפיכך כלל אינו מנסה לתפוס את העולם לפי חוקים וכללים, וזהו האידיאל, ולפיכך מי שמגשים את האידיאל הזה, וזה הוא הוא, הוא צדיק האמת]
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 20:08 |
|
| |
תודה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 19:48 |
|
| |
מוקדש לדוד 12
"בוא אל פרעה". פרעה הוא בבחינת החלל הפנוי. כי פרעה הוא לשון ביטול, מלשון "תפריעו את העם"(שמות ה') שהוא בטל ופנוי מכל. ושם, בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג את בחינת החלל הפנוי. וכל החוכמות הבאות משם יש בהן כבדות לב, כי הן נשארות קושיות על השם יתברך. ואי אפשר למצוא שם את השם יתברך, מחמת שפינה אלוהותו משם כביכול, כדי שתוכל הבריאה להתהוות.
"למען שיתי אותותי אלו בקרבו"דהיינו שמה שהכבדתי את לבו, שאי אפשר למצוא שם את השם יתברך, זה היה "למען שיתי" וכו', כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה, היינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם בתוך החלל הפנוי.
"ולמען תספר". כי שם, בתוך הבריאה שנתהוותה בחלל הפנוי, שם תוכל לספר ולדבר, כי יש שם אותיות ודבור, שעל ידם נתהוותה הבריאה.
"באזני בנך ובן בנך". כי עיקר הבריאה היתה בשביל הרחמנות, "מה הוא נקרא רחום", והבריאה היתה על ידי הדבור, כנאמר לעיל. כי הרחמנות שורש כל הבריאה, והכל נברא כדי לגלות רחמנותו. וזה "ולמען תספר באזני בנך" וכו', עד כאן רחמי אב על הבן.
"את אשר התעללתי במצרים". זה בבחינת הקליפות שבאות מריבוי האור, משבירת הכלים. כי "התעללתי" פירש רש"י "שחקתי". דהיינו שעשיתי שחוק בעולם. שהקליפות הם כנגד הקדושה רק כמו מי שמדמה ומשחק עצמו ומעקם עצמו לחברו, וכמו קוף המשחק ומדמה עצמו לאדם.
"ואת אותותי אשר שמתי בם". כי יש שם אותיות, הבאות מריבוי האור. משבירת הכלים.
"וידעתם כי אני ה'". כי שם תוכלו להכיר את ה', כי יש שם ניצוצות הקדושה ואותיות, כנאמר לעיל. דהיינו שאפילו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקליפות, דהיינו בחינת אפיקורסיות, גם שם תוכל להכיר את ה'"
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 19:17 |
|
| |
בעל,
מה זה משנה מאיזה אגף, העיקר זה לא לפחד כלל ..שאפילו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקליפות, דהיינו בחינת אפיקורסיות, גם שם תוכל להכיר את ה'
ראה בליקו"מ, הסיפא בדבריו בפירושו על שני הפסוקים שמות י',א' -ב' "ויאמר ה' בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי בקרבו, ולמען תספר באזני בנך...וידעתם כי אני ה'"
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 17:38 |
|
| |
DFL, לצחוק על עצמך זו עבודה שרק צדיק אמת יכול לה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 15:45 |
|
| |
dfl
אז מאיזה אגף שלך אני אמור לבקש ברכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 14:15 |
|
| |
אמיר,
כתבת - "ר"נ טוען שאין בהשגת הא-להים את השגת השלוות אל-הים, שכן רק נפש נעדרת שלווה קרועה ושסועה ובעיקר סותרת את עצמה היא שיכולה להבין את את מושג הא-להים של החלל הפנוי שהוא מושג נעדר שלווה והסותר את עצמו. "
אולי זו הסיבה שדברי ר"נ מוצאים להם מהלכים אל כ"כ הרבה אנשים בימינו. במובן הזה, הקדים ר"נ את זמנו - הוא היה מודע להתלבטויות האמוניות ולהתחבטויות הנפש, ולא חשש "להשתמש" בהן ככלי להשגת החוויה האמונית, ואפילו כחלק ממנה ממש. הספרות המודרנית ("מודרנית" כשם של זרם ספרותי) עסקה בנפש האדם היחיד ובמהלכיה הסבוכים, כבר בזמנו של ר"נ, אבל בעולם היהודי הדתי הוא היה מבשר של דרך חדשה, שמצאה לה קהל דוקא בדור האחרון, שבעבורו בלבול, ספקות, ריקנות רגשית ואמונית, חיבוטי דרך ומצוקה פילוסופית ופסיכולוגית אינם מושגים מאיימים ורחוקים אלא דרך חיים (בין במובן הפילוסופי ובין במובן היומיומי).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 13:59 |
|
| |
תודה, ספרן. המחמאה שווה את האאוטינג.
חשבתי לכתוב כאן עוד כמה מסקנות משעשעות, הנובעות מהטענה (?) שצדיק האמת אינו משועבד לחוק הסתירה. אלא שאז, התבררה לי עובדה מדהימה: אני, dfl, הוא הוא צדיק האמת, והראיה - אני לא צדיק האמת. משהתבררה לי העובדה הזו, חדלתי מיד מהנסיונות להתלוצץ בנוגע לצדיק האמת. למה לי לצחוק על עצמי?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 11:23 |
|
| |
דוד , dfl ,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 08:59 |
|
| |
אמיר חוזה,
ניסיתי להבין את מה שתיארת לגבי "הצדיק האמת", אבל חלק מהמלים שכתבת לא
מתחברות אצלי למושגים שאני מכיר, כנראה בגלל שאין לי רקע תורני. ניסיתי
לתרגם את המשפט
"הצדיק האמת מבין שא-להים מכיל בגופו סתירה, כנראה גם בגלל שהצדיק האמת אינו משועבד לחוק הסתירה" לשפה חילונית מודרנית, והכי קרוב שיצא לי זה "בגדי המלך החדשים". האם אני בכוון הנכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 05:37 |
|
| |
סתם שאלת תם: האם אי אפשר למצוא משמעות פילוספית בכל משפט שנאמר על ידי כל אדם, כך שבעצם הדבר תלוי בשומע ובלומד ובמפרש ולא במי שאמר את הדברים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2007 01:39 |
|
| |
גאוני! (המשפט האחרון)
אמור לי מי אלוהיך ואומר לך מי אתה.
|
|
|
|
|
