| נשלח ב-23/1/2007 08:13 |
 |
| |
דילמת אותיפרון: חלוקה בין מצוות שונות ?
דילמה פילוסופית ידועה, דילמת אותיפרון, מציגה שאלה בסיסית ביחס למצוות הדת: האם המצוות הן טובות ולכן הא-ל ציווה עליהן, או שעצם טובן של המצוות נובע מצו הא-ל. במלים אחרות, הדילמה פחות או יותר הולכת כך: אילו לא היה הקב"ה מצווה על, נאמר, מצוות ציצית, האם עדיין ללבישת הציצית כהלכתה היו יתרונות (נאמר, שיפור במצב בריאותו של הלובש או במצבו המטפיסי של העולם) אלא שלא היינו יודעים עליהם, או שלולי המצווה היתה לבישת ציצית שקולה לקריאת קוקוריקו שלש פעמים בחצות הליל, והדבר הטוב היחיד שיש בה הוא קיום מצוות הבורא.
על דילמה זו נשפך כבר ים של דיו, אבי שגיא ודני סטטמן הוציאו לפחות ספר אחד בעניין. ברור ההקשר לשיטתו של ישעיהו לייבוביץ', לשאלות של טעמי מצוות ו"שמיים בתורה" (אגב גיליתי לאחרונה כי ממציא הקונספט הזה – ניתוק בין שאלת אמיתות כתבי הקודש לבין הצידוק לפרקטיקה הדתית - הוא כנראה הסופר האנגלי מת'יו ארנולד, אי שם במאה ה 19) וכו' וכו'. מובן גם ההקשר למדרשים כמו "וכי מה אכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף", לשאלות על גוי המקיים מצוות אם יש בכך ערך וכדומה.
והנה במקרה נתקלתי דרך הילוכי בשתי גמרות שלכאורה מעבירות את קו התיחום בתוך המצוות, כלומר יש כאלו שיש להן "ערך עצמי" ממשי וכאלו שערכן היחיד הוא צו הבורא.
א. חולין פט. סוטה יז.:"דריש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצוות אפר פרה ועפר סוטה. והאיכא נמי עפר כיסוי הדם? התם הכשר מצווה איכא הנאה ליכא"
הא קמן שיש מצוות "מועילות" ומצוות שאינן כאלו. רש"י פרש שדיני סוטה מועילים להשכין שלום בין איש לאשתו ושלא ירבה ממזרים, ואפר פרה מטהר ומכפר על מעשה העגל – כלומר לא מדובר על תועלת גשמית דוקא אלא על תועלת מטפיסית, וכמובן שאפשר היה להמציא שגם עפר כיסוי הדם גורם לבריאת שני מלאכים המכים על ראשו של אדם ואומרים לו גדל – ולא היא, כנראה. כלומר לפחות מצוות כיסוי הדם אינה ראויה להחשב כשכר על ענוותנותו של אברהם אבינו, מפני שהיא רק ציות לצו שאין בו שום תועלת מעבר לזה. (וכמ"ש רצה הקב"ה לבאס את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר... יתגדל...).
ב. סנהדרין מט: "כל מקום ששנו חכמים דרך מניין אין מוקדם ומאוחר חוץ משבעה סממנים (כלומר ז' סממנים שצריך להעביר על כתם כדי לבדוק אם הוא דם – רוק תפל ומי גריסין וכו' – יש צורך להעבירם דוקא בסדר שנמנו במשנה). רב פפא סבא ... אמר אף ד' מיתות (כלומר אם נתחייב ב' מיתות בי"ד יקבל את המנויה ראשונה לפי הסדר במשנה) רב פפא אמר אף סדר יומא - ... כל מעשה יוה"כ אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ... ההוא (סדר יוה"כ) חומרא בעלמא הוא."
מה פירוש חומרא בעלמא? ברור שמבחינה הלכתית סדר הפעולות ביום כפור מעכב מדאוריתא. רש"י מסביר ש" החמיר הכתוב בעבודת אותו היום שאם שינה בסדרו פסול ולא משום חשיבות דעבודות הוא ... וכי אמרינן אנן במידי דחשיבותיה גרם לו כגון ארבע מיתות .. וכן בשבעה סמנים שצרכו וכחו של כל אחד גורם לו ליקדם..." כלומר לפעמים יש סדר בין פעולות מפני שהוא חשוב מבחינה פנימית, אבל סדר עבודות יוה"כ הוא "סתם" כי הבורא אמר שיש לעשות אותן בסדר זה דוקא, אבל אין סיבה "אמיתית", אימננטית, להקדים דם הפר לדם השעיר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 13:18 |
|
| |
מצטער שלא התעמקתי בכל ההודעות כאן, אבל לדעתי העניה לכל המצוות יש טעם, אם כי טעם לא בהכרח אומר
טובת הנאה גשמית/רוחנית כלשהי. לדוגמא צריך לכבד את ההורים בגלל ההיגיון שהם גידלו אותך, למרות שיכול
להיות שעד סוף חייך לא תראה מזה טובת הנאה כלשהי...
יש אנשים שקשה להם מתן טעם למצוָה מן המצוות. רצוי להם ביותר שלא תושׂכל לציווי ולאיסור כל משמעות. מה שמחייב להם את זאת היא מחלה שהם חשים בנפשותיהם שאין הם מסוגלים לדבר עליה ואין הם מיטיבים להביעה. כי הם סוברים שאילו היו המצוות האלה מועילות למציאות זאת, ונצטווינו בהן משום כך וכך, אזי כאילו באו מתוך מחשבתו ושיקול-דעתו של בעל שׂכל. אבל אם הן דבר שאין מושׂכלת לו משמעות כלל, ואין הן גורמות תועלת, אזי הן באו בלי ספק מן האל, כי אין מחשבתו של אדם מביאה לדבר מזה. בעיני חלשי שׂכל אלה האדם הוא, כביכול, שלם יותר מיוצרו, מפני שהאדם הוא אשר אומר ועושׂה מה שמביא לתכלית כלשהי, והאל אינו עושׂה זאת, אלא מְצַוֶּה עלינו לעשׂות מה שעשׂייתו לא מועילה לנו, ואוסר עלינו מה שעשׂייתו לא מזיקה לנו. הוא נעלה מאוד (ממה שהם מייחסים לו)! הדבר שונה. כל הכוונה היא להועיל לנו, כמו שהסברנו את דברו לטוב לנו כל הימים לחיֹתנו כהיום הזה (דברים ו', 24). ואמר: אשר ישמעון את כל הַחֻקִּים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (שם, ד', 6). הרי שאמר במפורש שאפילו החֻקִּים כולם מורים בעיני כל האומות שהם בחָכמה ותבונה. אילו היה דבר שאין יודעים את טעמו ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על המאמין בו, או העושׂה אותו, שהוא חכם ונבון ורב-ערך, ויעורר פליאה באומות?
אלא העניין בלי ספק כמו שצייַנּו, שכּל מצוָה משש מאות ושלוש-עשֹרה מצוות אלה באה או לתת דעה נכונה או להסיר דעה פסולה, או לתת משפט צדק, או להסיר עֹשֶק או לחנך למידה טובה, או להזהיר מפני מידה גרועה. הכול תלוי בשלושה דברים, בדעות, במידות ובמעשׂי הנהגת המדינה. מה שחייב שאין אנו מונים את האמירות הוא שהאמירות אשר התורה זירזה לאומרן, או אסרה אותן, חלקן מכלל המעשׂים המדיניים, חלקן להקניית דעות וחלקן להקניית מידות. לכן הצטמצמנו כאן בשלושה עניינים אלה בנתינת טעם לכל מצוָה מן המצוות. (מורה נבוכים, חלק שלישי פרק ל"א)
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:59 |
|
| |
זה לא היה בבל- ועיבור מתבצע רק על ידי בית דין- ראה הגמרא בסנהדרין.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:53 |
|
| |
האם הבבלים הקדומים לא ידעו את סוד העיבור?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:42 |
|
| |
בעל מחלוקת תנאים היא
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא עמוד א
י בחג, וקאמר לה בניסן, אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה? תנא: אותה שנה מעוברת היתה. - סוף סוף, כי מדלי מר יומי טומאה - בצרי להו! - אמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה - יולדת למקוטעין, שנאמר +שמואל א א+ ויהי לתקפות הימים, מיעוט תקופות - שתים, ומיעוט ימים - שנים. בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא פקידה פקידה, אתיא זכירה זכירה: כתיב ברחל +בראשית ל+ ויזכר אלהים את רחל, וכתיב בחנה +שמואל א א+ ויזכרה ה', ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב +ויקרא כג+ שבתון זכרון תרועה. פקידה פקידה - כתיב בחנה +שמואל א ב+ כי פקד ה' את חנה, וכתיב בשרה +בראשית כא+ וה' פקד את שרה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן? דכתיב +תהלים פא+ תקעו בחדש שופר (בכסא) +מסורת הש"ס: [בכסה]+ ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו', אגב הגמרא הזו די מצחיקה- בין התרוצים ללידתו של יצחק- היא אומרת שהשנה מעוברת היתה- מענין איזה בית דין עיבר את השנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:42 |
|
| |
שבכל הלילות אנו אוכלים חומץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה,
עכשיו מה הבעיה שלכם ??
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:33 |
|
| |
ניתן לומר גם שלוט הכין מהר את האוכל לאורחים בגלל הכרותו עם אנשי סדום, ולכן אפה מצות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:25 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | ראש השנה דף יא .בי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נולדו אבות - שנאמר +מלכים א ח+ ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג - ירח שנולדו בו איתני עו
הבטחת המלאך-כעת חייה -אם כן לא יכל היה להיות בפסח.
|
|
הנדון לגבי לידת האבות לא כולל את יצחק, כך אומרת המשנה בראש השנה מפורש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:15 |
|
| |
שותף סתם בשביל הויכוח המשונה הזה שהדרש הוא העיקר
ראש השנה דף יא .בי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נולדו אבות - שנאמר +מלכים א ח+ ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג - ירח שנולדו בו איתני עו
הבטחת המלאך-כעת חייה -אם כן לא יכל היה להיות בפסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:11 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | | נו, באמת. |
|
עומק העניין של הדעה הזאת בחז"ל "שהתורה היא שכלית" ולכן נקיים את התורה אפי' שנכחיש ח"ו את הנבואה,
כאין "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו".
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:08 |
|
| |
שותף
אצלך הכל אפשרי. פת לחם זו מצה- שרה הרי הקפידה על לישה של ח"י רגעים גזירת הכתוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 12:01 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | אבל הרי כל הענין איסור אכילת חמץ לאברהם לא הגיונית ולא עולה בקנה אחד עם מה שכתוב בתורה
הרי את כל הרעיון המשונה הזה על פסח לקחו חז"ל מהפסוק הזה..
בראשית פרק יט
(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:
רש"י--(ג) ויסרו אליו - עקמו את הדרך לצד ביתו: ומצות אפה - פסח היה:
נו מילא- אצל לוט היה פסח!?- אבל הרי באותו יום הם באו מסעודתו של אברהם ושם הכתוב מספר
בראשית פרק יח
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:
|
|
ירוחם, אולי תסביר את קושייתך ? מצה לא יכולה להיקרא פת לחם ? עוגות שאופים אותן מהר לא יכולות כשרות לפסח ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 11:34 |
|
| |
דרשות אפשר לדרוש גזירת הכתוב אלו מקראות. ולא דרשות- למה אתה חושב שאם אתה דורש זה פחות בעיני מדרשתו של אחר. הגמרא אומרת שערי תירוצים לא ננעלו - גם שערי דרשות לא ננעלו- ראוי היה לכתוב לפי הדרשה - אברהם ולוט חויבו באיסור אכילת חמץ. אבל הרי כל הענין איסור אכילת חמץ לאברהם לא הגיונית ולא עולה בקנה אחד עם מה שכתוב בתורה הרי את כל הרעיון המשונה הזה על פסח לקחו חז"ל מהפסוק הזה..
בראשית פרק יט
(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:
רש"י--(ג) ויסרו אליו - עקמו את הדרך לצד ביתו: ומצות אפה - פסח היה:
נו מילא- אצל לוט היה פסח!?- אבל הרי באותו יום הם באו מסעודתו של אברהם ושם הכתוב מספר
בראשית פרק יח
(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 11:24 |
|
| |
נו, באמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 11:15 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | כתב מרן הגרש"פ שליט"א
ברור שלרמב"ם התורה צורך העולם ולא העולם צורך התורה וזה פשוט לתשב"ר.
ועתה עלינו לקבל בהכרח שהרמב"ם לא ידע קבלה.
|
|
לא יודע מי זה הגרש"פ, אבל תחילת מדרש רבה ודאי היתה ידועה לרמב"ם.
לכל החברים,
עניין שמירת המצוות של אברהם וכל המסתעף מופיע בדרשות בית הלוי על התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2011 10:46 |
|
| |
| שותפיפשט כתב:
| |
כשם שאיסור אכילת חמץ בפסח היה גזירת הכתוב אצל אברהם ולוט...
|
איזה כתוב? איפה זה כתוב?
|
|
|
|
|
