מלחמות ה' - קנאות או אלימות?

ראשית אפתח בדברי הערכה לחברי הפורום ומנהליו, אנו מוצאים את הפורום כאתגר אינטלקטואלי ורוחני כאחד.
רציתי לעלות נושא שכואב לי , אולי אני לא מספיק רוחנית או מדי דמוקרטית או לא מספיק קנאית לה' ומצוותיו, אך אני מרגישה שמלחמות רבות שמנהל הציבור החרדי כנגד החברה החילונית אין להם מקום.
 הגעתי לכך מכתבה שפורסמה היום : "חרדים חטפו גופת אישה כדי שלא יתבצע בה ניתוח שלאחר המוות, אותה כתבה ודאי הגזימה , אבל לאחר מכן קראתי את המודעה גם כן כאן, ועדיין הזדעזעתי קלות,
1. מה יש לבעל הנ"ל להסתיר? גופת אישתו נמצאה בשדה האם יש לזה קשר אליו שיכול להתגלות עם הניתוח?
2. כמקורבת לרב ראשי בזק"א אני יודעת שהוא נכח בניתוח שכזה ושמר על קדושת המת, כל הבעיה היא לקיחת איברים בניתוח כזה, הוא שהה של במהלך הניתוח והשגיח על הנעשה. אז למה להתנגד?
3. למה באלימות?
גם בתקופת מצעד "הגאווה" המטופש לא יכולתי להסכים עם הדברים, לדעתי זה לא עניין שלנו מה עושה פלוני או אלמוני עם גופו ולאן הוא רוצה ללכת, נכון שהיה בכך חוסר טעם מצדם לעשות את המצעד בעיר הקודש, אבל האם תגובת הציבור החרדי הוסיפה לכבוד ה' בעולם או שמא ההפך? לדעתי לתת להם ללכת ללא התייחסות מצדנו רק מקטין את כוחם והופך את מאבקם לטיפשי וחסר כל חשיבות, היכן הרבנים כשכל האספסוף החרדי יוצא לרחובות ומשליך זעמו על פחי אשפה ועל שוטרים? 
אולי צריך לתת הכשר גם לכך?  

הציבור החרדי הוא מאד חזק גם ללא אלימות חרם צרכנים הוא כלי חזק למלחמה וחסימת כבישים בגופך או הפגנה ברמה של אנשים בוגרים, לא הוכיחו את עצמם שלא יעילים, מהשתולליות לא יוצאים דברים טובים, מלהגיד - אם ילכו ה"גאים" ברחובות ירושלים יהיו פגיעות בנפש, אף אחד לא קידש שם שמיים אלא חילל, כל המצעד היה נגמר בשקט יחסי וללא תמיכה מהצבור כמו שהם קיבלו עכשיו, אנשים שלא הסכימו עם דעתם לצעוד בי-ם היו רבים מאד, אבל היו גם ששינו את דעתם בגלל תגובתו של הציבור החרדי.
כל מה שאני אומרת- תרבות דיון לעולם לא הזיקה לאף אחד לא כך? לשרוף פחי אשפה תורם אולי לשחרור יצריהם של בחורים שישבו יותר מדי זמן על ישבנם בחוסר מעש, אבל לקידום מאבקים לגיטמיים כלל וכלל לא.
 איש לומד-
האם אדם שרצח ואח"כ הלך ללמוד תורה לעשות חסד ולהתפלל ביחד, האם זה הופך אותו לעושה לשם שמיים? לא נראה לי.....

_________________

ידועים דברי המשגיחים,

שהמבחן האם דבר הוא חיובי או שלילי הוא גם בנסיון לראות מה עושים אח"כ,

אם אחרי ששרף זלמן ה' פחים הולך ולומד בהתלהבות הרי שמצוה גוררת מצווה אולם אם אחרי חטיפת הגופה הוא ממשיך לא לעשות כלום, הרי לך עבירה גוררת עבירה...

לצערינו הרב הרבה מהדברים שהגיעו לכותרות לא היו מטופלים ללא זה, כולנו עצלנים ואם אף אחד לא עושה עסק משום דבר וכהכל בדרכי נועם לא מגיעים רחוק.

ואכן לא ניתן להגיד שלא יצאו גם דברים טובים מההשתוללויות הללו.

בעזהי"ת





   לא הוכחת דבר, גוונא היקר.

   הוצאת את עצמך מעבר לגבולות ההגיון כדי למצוא מציאות בה לא תתקיים החוקיות שטען חברנו היקר, ובהיותך שם מעבר לגבולות ההגיון, אנא אל תקשה קושיות הגיון. רוצה להקשות בהגיון? שאר בתחומיו. עדר פילים שהצלחת בדמיונך הפרוע להכניסו בחור המחט, אינו  יכול להוות הוכחה הגיונית לאפשרות היות חור מחט כביש תלת מסלולי.

_________________


לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'' צבאות  

נניח וקרה מקרה כזה, זה לא יתכן מבחינה לוגית? הבנאדם בטוח שצריך להרוג מי שלא אוכל מצה בפסח כשיעור חזון איש!
הוכחתי היא שבוודאי שאלת המניע לא הופכת את המעשה לחיובי,

בעזהי"ת


   DOBIT.
   בהצביעך על זאת שמלחמה היא עסק מלוכלך, אמנם הרשמת את חבר המושבעים, אבל עוד לא התקרבת כמלוא הנימה למאזני הצדק. יש לבדוק תחילה מי הם העורכים מלחמה ביניהם, והיכן הצדק נמצא. להחליף חיתול לילד, זו משימה מוסרית עילאית, ואפילו שהיא מסריחה. הווי אומר שהסירחון לבדו אינו מדד. 
   הרי אלמלי הקנואים, על טעויותיהם, עדיין כיכר השבת הייתה סואנת תחבורה במהלך היום השביעי, ועדיין אדיסון היה שוקק בליינים ובוהמה בליל שבת, ומצעד הגאווה הבינלאומי לא רק שהיה צועד, אלא שהיה עושה זאת היישר אל הכותל המערבי ועורך שם את בימת ההופעות והסטריפטיז המרכזית שלו.

בעזהי"ת


   גוונא.
   אפילו כששואלים בהיכי תימצי, צריך על כל פנים קצת להכפיף את הדוגמא למציאות. בכך שהבאת דוגמא פרועה ולא מציאותית במאומה, ובה קושיא על דעתו של חברנו לאשכול, לא עשית כלום, חוץ מהתחמקות מעצמך.
   קודם תביא לי אתה מציאות בה יתכן שראובן יכרות לשם שמים את רגלו של שמעון בגלל שיעורי רבותינו החזו"א ורבי חיים נאה...

הבוחן,
מה תגיד במקרה שבו ראובן רצח את שמעון רק בגלל שהוא ישב בתוך ד' אמות של המתפלל? או במקרה שבו אחד כרת את רגלו של חבירו רק בגלל שהוא אכל כזית בשיעור ר"ח נאה ולא חזון איש?
האם גם אז תאמר שמכיוון שהמניע הוא לש"ש אז המעשה הופך לחיובי?

אני חושבת שהבוחן התכוונן לאנשים בריאים בנפשם. אני בטוחה שחבורת הליצנים שנסעו לאירנים הם משוגעים אחד אחד- אחרת אין לי דרך להסביר את זה , ובמטהפיזיות קשה לי להאחז כי יתכן שדבק בהם דיבוק או משהו, אבל אני טיפוס מעשי, לדעתי - הם סתם דפוקים.
אבל באמת, האם יתכן שאותו בחור אברך או שות', נלחמים באלימות זאת לשם שמיים? הרי מרב שם שמיים אין מקום בשמיים, האם זה מה שנתבקש מאיתנו לעשות? אולי אנחנו טועים כשאנחנו לא יוצאים לרחובות, תמהני....

_________________

הבוחן
החרדים שהשתתפו בכנס מכחישי השואה בטהרן. עשו את זה לשם שמים במסירות נפש שלמה
זה גם חיובי בעיינך? הרי לפי דבריך אך מצד המעשה עצמו- הוא כבר הופך לחיובי

_________________

מודה ועוזב

שוב הנקודה היא המניע- כאשר המניע הוא אקשן המעשה הוא אכן בריונות לשמה. כאשר הוא נעשה לש"ש- הוא מעשה קנאות טהור (אשר אפשר להתווכח אם הוא נצרך או לא- אך מצד המעשה עצמו- הוא כבר הופך לחיובי).