תהליך ההטפשה הציבורי – האם מאוחר מידי ?

בפורום זה נדונים בכובד ראש פתרונות שונים המיועדים לעזור ולהועיל לציבור שומרי התורה באשר הם, לצערי, לנוכח הכרה עמוקה יותר של המציאות היום יומית הרדודה בה נמצאים חלק נרחב מבני הציבור החרדי, עולה ההרגשה כי פורום זה קצת אחר את המועד, האלטרנטיבה שיש בכוחו לספק לא תענה על תאוותיו ורצונותיו של הציבור לו מעונין הפורום להועיל, הוא אולי יפיס את דעתם של צנועי החכמה והדעת אך לא יניח את רצונם של ההמון התם והנגרר.
ברעש גדול אנו מתבשרים חדשים לבקרים על תקנה כזו או אחרת על איסור חדש ומחודש, האתיקה המינימלית אליה מחויב כל מחליט החלטה על הציבור נעלמה במחי יד אל מחוזות אפלים בהם קבוצות קיצוניות כופים את דעתם על רבנים חשובים לבל יביעו את דעתם העצמאית, והקיצונים כמו תמיד מנצחים בגדול.

גם אם מקובלת הגישה שאין אפשרות לחלוק על החלטת גדול וכי אין אחר מעשיו כלום, חובה ענינית לתת לציבור המשכיל את מניעי האיסור וסיבותיו, וכי אין הציבור זכאי לראות את הנתונים ההלכתיים או המציאותיים עליהם פסק הרב את איסורו, הלעג לרמת המשכל של הקוראים ברור, כזה ראה וחדש, הקורא התמים כאילו איננו ראוי להבין את שפת המחליטים על חייו, הוא ירכין את ראשו רפה השכל, יענה הן בעל כרחו, ושיירת האיסורים תתקדם לאיסור מבועת אחר.

אם בעמוד ראשון של עיתון יומי חשוב יכולה להופיע ידיעה חדשותית ובה תמונת גאון חשוב מברך ברכת האילנות בט"ו בשבט ובעיתון המתחרה כותרת על מאבק דתי - ציבורי ללא דיון ציבורי אפילו שטחי, ואלפי מנויים אם לא יותר ממשיכים לפרנס את מי שלועג להם יום אחר יום, זאת אומרת שהעיתון מספק את דרישות קוראיו בנאמנות, זוהי לחם חוקם של הקוראים ובתוך מסגרת זו מצטמצמת התחרותיות המטופשת בין עורכי העיתונים.

שבוע שעבר נסעתי לחו"ל לצורך עסקי, ובקרתי בחנות הספרים והעיתונים הידועה במרכז בורו פארק, בצד החנות היו מונחים ערימות ענקיות של עיתון צבעוני הנמכר גם כאן בארץ ישראל, תתפלאו לשמוע בעיתון הזה לא נכתבה אפילו כתבה אחת, גם לא מאמר יחיד, כולו נחשתם נכון.... תמונות של רבנים ואדמורי"ם מכל החוגים והעדות, שאלתי את בעל החנות מה פשר ערימות הענק, עונה לי המוכר לתומו כי כל סוף שבוע נמכרים אצלו בחנות למעלה מעשרת אלפים גליונות, ועוד עשרות אלפים נמכרים בארץ ישראל, ובמחיד לא זול במיוחד, תחשבו על זה שוב, עשרות אלפים כל שבוע !

קיימת תחושה כי תהליך ההטפשה הציבורי נמצא בשלבים די מאוחרים, העיתונים היומיים, השבועונים הצבעוניים קבעו רף חדש לנבערות וללעג, תעמולה של שנים נותנת את אותותיה, שרידי הרבנים ואישי הציבור אשר נותרו על הקרקע יראים לנפשם מנקמת הקיצונים, כותבי טורי העיתונים מתחרים ביניהם בסיסמאות נבובות וממוחזרות, כובשים בלעדיות בפרסום תמונותיו של רב זה או יריבו, ולקורא המבולבל נשאר רק להחליט איזה עיתון הכי כדאי לו לקנות,
שיתוף הפעולה בין כל גורמי הפרסום הישירים היוה במשך שנים ארוכות את בסיס תהליך נוראי זה, עד שספק גדול אם יש מי המעונין באלטרנטיבה חילופית, האם יש אל מי לדבר, האם קיימת אוזן קשבת להבין את שרשי הבעיות ופתרונן, ניתן להסביר שוב ושוב, להתריע, לזעוק, אולם להשאר ללא מענה, קיימת אפשרות לעזור לאדם אם הוא יודע כי הוא נמצא בבעיה, אולם אם הוא חושב כי המצב כמו שהוא אידאלי מבחינתו, מה יוכלו אחרים לעוררו, ואם שמן ליבו, ואזניו כבדו, חי חיי שעה ובטוח בעתידו, מה יעוררוהו המוכיחים.

 
תהליך נוראי זה בעיצומו, כל יום נקבע שיא חדש, הבערות עושה לעצמה נפשות בכל רגע, כאן עולה השאלה לפורום נכבד זה, האם הנכם סבורים כי ניתן להחזיק מעמד תחת שיטפון שכזה, האם יגיע יום והדיון הציבורי יסוב לנושאים האמיתים באמת, נושאים שחלקם נידונים בפורום זה השכם והערב, או אולי שמא נזכרתם קצת באיחור, איחור גורלי אשר אולי רק נס גלוי יוכל לו, נס שיחזיר את הערכים הנפלאים של שומרי התורה לגאוותם, יעמיד את העיתונות במקומה הראוי, ויפתח אופק חדש – ישן למחשבה היהודית המסורתית, הלא נס גלוי דרוש לכך,

ואולי יהיה נס ?

_________________

צבי