חזרתי.
תחילה נעדרתי בגלל חופשת הקיץ שהיתה בארץ בה אני גר, והמשכתי להעדר מסיבות אישיות, עכשיו שהחופשה נגמרה, והסיבה חלפה חזרתי.
_____________
בבג"צ 18/72 - בנימין שליט נ' שר הפנים, ( פ"ד כו (1), 334,עמ' 336-337), שבו ביקש העותר לרשום את בנו כבן הלאום ה"עברי", להבדיל מהלאום היהודי, אמר השופט ברנזון:
"... אבי האומה, אברהם אבינו, נקרא בתורה "אברם העברי", (בראשית, י"ד, י"ג), וכפי שמסביר בן יהודה במילון הלשון העברית, משמש השם הזה במקרא בעיקר כדי להבדיל בין ישראל לנוכרי, ובאופן כללי המונח "עברי" פירושו "אדם שהוא מבני ישראל". אף מצינו בפסוק אחד במקרא (!) שימוש בזה אחר זה בשני המונחים, עברי ויהודי, במשמעות זהה, כפי שנאמר בירמיהו, ל"ד, ט : "לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש". גם המילון החדש של אבן-שושן מראה שעברי ויהודי היינו הך. "יהודי" מפורש כ"עברי, בן ישראל, בן לעם ישראל", ו"עברי" - כ"ישראלי, יהודי, אדם מזרע אברהם יצחק ויעקב".
לדברי השופט, עברי ישראלי ויהודי, הם לא יותר מאשר שמות נרדפים לאותו "עם", ללא הבדל "עניני".
אלא שייתכן שאין הדבר כן.
המהר"י מברונא כותב בשו"ת סימן קלה:
"מעשה בבחור אחד שמו ליוו"א מפס"או שנדר שלא לשחוק עם שום יודי. והיה בנוי"שטט משומד עבר ה"ט יש' ושאל ליוו"א את מהר"ר איסר"לן אם רשאי לשחוק עמו, והתיר לו דמשומד לא איקרי יודי, (התואר יודי ליהודי מופיע במאורות אשכנזיים רבים), אע"פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד א) מ"מ לא איקרי יודי ולא חל עליו הנדר. ונ"ל להוכיח ולהביא ראיה מפ' דסנהדרין, היהודים ופרש"י ז"ל שכל הכופר בע"ז נקרא יודי (מגילה יג א), אלמא משומד שכופר באלהי ישראל ומודה בע"ז לא נקרא יודי".
לדבריו, ישראל ויהודי אינם הייינו הך, ואף שהמומר ממשיך להיות ישראל, הרי הוא מפסיק להיות יהודי.
____________
"עברי" היה שמו של אברהם:
"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי". (בראשית פרק יד פסוק יג).
למה הוא נקרא כן?
"ר' יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד, ר' נחמיה א' שהוא בא מעבר, ורבנין אמ' שהוא מעבר הנהר, שמשיח בלשון עברי". (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה מא ד"ה ויגד לאברם העברי).
גם נינו-יוסף כונה בשם "עברי":
"הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לצַחֶק בָּנו, בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי". (בראשית פרק לט פסוק יד, ובפסוקים הבאים לט, יז, ופרק מא פסוק יב).
וגם העם:
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו". (שמות פרק ב פסוק יא).
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם". (שמות פרק כא פסוק ב).
וארצו:
"... מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים". (בראשית פרק מ פסוק טו).
השם ישראל החל כשמו הפרטי של יעקב:
"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". (בראשית פרק לב פסוק כט).
"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב, לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל". (בראשית פרק לה פסוק י).
וממנו הוא המשיך לשמו של העם:
"ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקֹב בן האשה הישראלית את ה' ויקלל". (ויקרא כד, י-יא).
ועד לשמה של מדינה מודרנית בימנו-מדינת ישראל.
כשהאדמו"ר מליובאוויטש נשאל ע"י הגברת גאולה כהן, מדוע אין הוא משתמש בביטוי "מדינת ישראל"? הוא השיב לה, (אגרות חלק כ"ה עמוד צב):אני משתמש בשמה התנ"כי של המדינה-"ארץ ישראל".
אלא שהתואר התנכ"י מתייחס לשטח, ולא ל"ממשל וריבונות".
מהי הסיבה האמיתית?
האם הוא הסיבה שבהמשך דבריו, (סוף עמוד רצ"ב)?
"יש מפרשים (ה)תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה /מהגישה/ הכללית ותכנית /והתכנית/ הכללית של נהיה כגויים כמשפחות הארצות, תכנית אשר בלשון הכתוב הרבה חללים הפילה, חללים בגופם וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערנו ובעוונותינו עדיין עושה שמות בתוך בני ובנות ישראל".
אם תחילתן של השמות עברי וישראל הוא בשמם של אנשים פרטיים, הרי השם "יהודי", כבר בראשיתו היה שמו של העם. אמנם היה יחיד שכונה יהודי - מרדכי, אך לא היה זה מפני שהיה בן העם היהודי, המופיע במקורות רבים, (בספרים מלכים ב, ישעיהו וירמיהו), אלא היה זה ע"ש מלכי יהודה:
"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי". (אסתר פרק ב פסוק ה), "אישׁ יְהוּדִי הָיָה", על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה, היו קרויים יהודים בין הגוים, ואפילו משבט אחר הם". (רש"י שם)
מכל שלושת השמות השם שנתקבל לבני העם היה "יהודי".ולא עברי או ישראלי.
מדוע?
לדברי הת"י (תרגום יונתן או תרגום ירושלמי) היה זה "בגלל" ברכת יעקב:
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"... בגין כן לך יהודון אחיך ויתקרון יהודאין על שמך". (בראשית פרק מט פסוק ח).
(יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ",... לכן יודו לך אחיך והיהודים יקראו על שמך.
ובהרחבה יותר בבראשית רבה (וילנא) פרשה צח:
"יהודה אתה יודוך אחיך, אחיך מודים בך אמך מודה בך אני בעצמי מודה לך, אמר רבי שמעון בן יוחאי יהיו כל אחיך נקראין על שמך אין אדם אומר ראובני אנא שמעוני אנא, אלא יהודי אנא".
בימנו כל השמות ממלאים "תפקיד":
העם הוא יהודי, ארצו היא ישראל, ושפתו היא עברית.
__________
מי הוא יהודי?
למי הוא יהודי ישנן מספר הגדרות: חילונית, הלכתית וישראלית-משפטית.
ההגדרה החילונית:
"כל אדם זכאי להחליט לעצמו אם יהודי הוא אם לאו. אחד הנימוקים שנתתי לפסקי הוא, שכיוון שנמנע המחוקק מלקבוע בחוק מבחן אובייקטיבי, כלומר הגדרה מחייבת למונח "יהודי" סימן הוא ... שהמבחן יהיה סובייקטיבי, אינדיבידואלי, ... סבור אני שיהודי הוא כל מי שמצהיר בתום לב על יהדותו". ( חיים כהן, "מי הוא יהודי", יהדות חופשית, גיליון 27-26, 2003).
לדעתו, די בלרצות להיות יהודי כדי להיות יהודי.
ההגדרה ההלכתית:
לרצון ללא מעשה אין כל ערך, ורק מי שנולד לאם יהודיה, (או שהתצטרף לעם ע"י גיור) הוא יהודי, אך מי שרוצה להיות יהודי, או מי שנולד מאם נוכריה (או הצטרף ע"י שלא ע"י פעולה המתאימה מבחינה הלכתית) אינו יהודי, אפילו אם אביו היה יהודי (או שהוא נוהג במנהגי היהודים), והדבר נלמד מפסוק:
"בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי". (דברים פרק ז פסוקים ג– ד):
"והיינו שחתנך הנכרי יסיר את בן בתך, ולא נאמר על בתו לא תקח לבנך שכלתך הנכרית תסיר את בן בנך, לפי שאותו בן אינו קרוי בנך אלא בנה". (קדושין ס"ח ע"ב לפירש"י, ועי"ש בתוס' פירוש אחר. ועי' רמב"ם אסו"ב פי"ב ה"ז ויבום פ"א ה"ד, שו"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף כ).
האם הוא פירושו הפשוט של הפסוק?
לא בהכרח, ייתכן שהדבר לא היה תמיד כך, וכך ניתן להבין מהפסוק הבא:
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל...". (ויקרא כד, י-יא(.
מהיכן יצא, למה היה שם ולמה קילל?
הספורנו כתב שהסיבה לקללתו היתה העובדה שהיה "בן איש מצרי": "... ובכן העיז פניו לברך את השם , דישראל לא פקירי כולי האי". (סנהדרין ס, עמוד א), אולם אין הוא כותב שהיה "מצרי".
"ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף ... בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר". (דברי רש"י ויקרא כד, י-יא).
המתניתא שבדברי רש"י היא הספרא (אמור פרשה יד):
"... מנין יצא? מבית דינו של משה, שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן, אמר להן מבנות דן אני אמרו לו הכתוב אומר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב ועמד וגידף, והוא בן איש מצרי, אעפ"י שלא היו ממזרים באותה השעה הוא היה כממזר, בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר, וינצו במחנה, על עיסקי מחנה, בן הישראלית, ואיש הישראלי, זה שכנגדו".
לפי מדרש הלכה זה, היתה עילת הסכסוך, זכותו של "בן האיש המצרי" להתנחל בתוך מחנה שבט דן, ובעוד שהמתנגדים למעשהו הסתמכו על הטיעון שדינו של "בן איש מצרי" לעניין ההתנחלות הוא כנכרי ולא כדין "ישראל", מאחר ואביו היה מצרי, טען "בן האיש המצרי" להגנתו, שהוא שהוא ישראלי בן שבט דן, מאחר והוא "בן אשה ישראלית" משבט דן.
בית הדין פסק, שלעניין נחלות קובעין היוחסין של האב, שנאמר: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". (במדבר פרק ב פסוק ב).
האם בענין "יחוסו" הלאומי היה ישראלי כי אמו היתה ישראלית?
מדברי הספרא (וממנו לרש"י), הכותב בסוף הקטע ש"בן איש מצרי" בישראל "נתגייר", ניתן להבין, שבאופן כללי "בן איש מצרי" אף אם אמו היא ישראלית הוא נכרי, אלא שבן האיש המצרי שבנדוננו היה "יהודי" מפני שהתגייר, ומכאן ניתן להסיק, שלדברי הספרא (שהוא מקור תנאי), בימי משה היו נקבעים היוחסין בישראל לפי האב ולא לפי האם- כפי שהוא במקרה שלפננו.
ואכן, אצל הקהילה היהודית האתיופית שהיתה מנותקת מהשפעת תהליך השתלשלות ההלכה בארץ ישראל ובבבל, ונשתמרו אצלם מנהגים רבים בצורתן הראשונית-המקורית, הקריטריון לקביעת הייחוס, הוא כל מי שנולד לאב יהודי. (הרב שרון שלום: "מיהו יהודי?", ד ף ש ב ו ע י מספר 652, אוניברסיטת בר-אילן).
גם הקראים פירשו את הכתוב כפשוטו, וקבעו שהיוחסין הן לפי האב. (ראו אהרן בן יוסף הקראי, ספר המבחר, עמ' יז, ב).
מתי היה השינוי?
על היחוס לפי האם מצאנו בגזרת עזרא הסופר:
"ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ, ועתה יש מקוה לישראל על זאת. ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה' והחרדים במצות אלהינו, וכתורה יעשה ... ויקם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה, וישבֵעו". (עזרא י, ב-ה).
לדברי השופט זילברג (משפט שליט, בג"צ 58/68 שליט נגד שר הפנים ואח'):
"גם היסטוריון שאינו מאמין בדברי חז"ל... יודה - שאם לא כן, בור ועם הארץ יהיה - כי ההלכה של התייחסות הילד אחרי האם קיימת בישראל לפחות החל מתקופת עזרא..."
אלא שמצאנו בתלמוד הירושלמי יבמות פרק ב הלכה ו, קידושין פ"ג הי"ב שהיו שלא חשבו כן:
"... יעקב איש כפר נבורייא אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא וסבר למישרי להון מן הדא ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם שמע רבי חגיי אמ' ייתי וילקי אמר ליה מהיכן את מלקיני אמר ליה מן הדין ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגו' אמר ליה ומן הקבלה את מלקיני אמר ליה וכתורה יעשה אמר ליה מן הדין אוריתא אמר ליה מן ההיא דאמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי לא תתחתן בם וכו' אמר ליה חבוט חבוטך דהיא טבא בקלטה").
ואף כי היא דעה חריגה בתלמוד, ואין לה אח ורע, מצאנו את הרמ"א כותב, (שולחן ערוך אבן העזר סימן טו סעיף י):
"ויש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העובדת כוכבים, אבל מדרבנן הוי זרעו".
מקורו הוא הספר אור זרוע ח"א - הלכות יבום וקידושין סימן תקצה:
הרב הרצוג שואל בשו"ת היכל יצחק, (אה"ע א סימן כב ד"ה ג):
"בהא דרמ"א בסימן ט"ו סעיף י' ובדרכי משה בסימן קנ"ו, עניותי לא אדע מקור לזה לגזור מדרבנן… ובאמת דבריהם חידה סתומה".
__________
שאלת היוחסין והצורך בגיור שבפרשת המקלל, נידונים גם בדברי הראשונים:
הראב"ד כותב בפירושו על הספרא:
"מלמד שנתגייר" - "על אביו הוא אומר, שנתגייר ובא לו עם ישראל למדבר. ומכל מקום כשבא על אמו, גוי היה, דכתיב: 'בן איש מצרי'".
אולם הדוחק שבפירושו נראה לעין.
ואילו הרמב"ן כותב בפירושו על הפסוק:
"... וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי - להורות כי העו"ג הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי. ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה א) דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, (ישנם הטוענים שהפסק במסכת יבמות הוא הוספה סבוראית מאוחרת, ראו: י' פרנצוס,"מעמד הנולדים מנישואי תערובת במקורות חז"ל", סידרא ד (תשנ"ח) 91, בעמ' 101, 103, ליד ציון הערה 38), הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן (במדבר כו נה). ומה שאמר בת"כ (פרשה יד א) בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה (כריתות ט א), אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל. וזה טעם "בתוך בני ישראל", שהיה עמהם ולא רצה ללכת אחרי אביו להיות מצרי. וכן מה שאמרו בת"כ (שם) אע"פ שלא היו ממזרים באותה שעה הוא היה כממזר, כדברי יחיד היא שנויה, והלכה הולד כשר".
לדברי הרמב"ן בן האיש המצרי אף שהוא מיוחס כישראל, לא היה נחשב כישראל לעניין הנחלה:
"אינו ישראל בשמו לעניין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי לשמות מטות אבתם''. (במדבר כו, נה).
ואשר לדברי הספרא על ההתגיירות "שאינה צריכה", כותב הרמב"ן:
"אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל בני ישראל שנכנסו לברית... שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל... וזה טעם "בתוך בני ישראל", שהיה עמהם, ולא רצה ללכת אחרי אביו להיות מצרי".
בהמשך דבריו מביא רמב"ן תירוץ לצורך ב"גיור" בשם ה"צרפתים", (כן הוא בחזקוני):
"והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו (יבמות עח ב) באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול''.
לדברי הצרפתים לפני מתן תורה נהגו להתיחס לפי האב, ומאז חל שינוי-התייחסות לפי האם, אולם אין הם אומרים מתי חל השינוי.
אף שבהלכה לא נתברר טעם עיקרון זה, מצאנו את הרב יעקב יחיאל וינברג כותב:
"לפי דיני התורה, הולך הולד אחרי האם. אין אנו יודעים טעמי התורה. יש אומרים שהוא טעם ביולוגי ביצירת הולד ותכונתו הגופנית והנפשית, ויש אומרים שיש בזה טעם מוסרי, שכן האם והשפעתה התמידית מכריעה בחינוך הבנים... ואחרים רואים את הטעם בוודאות הבלתי-מפוקפקת בהשתייכות הילד הנולד לאמו. אבל יהיו הטעמים איך שיהיו, כאן מכריע לא היסוד הראציונלי של החקירה המדעית, אלא היסוד הדתי שהוא היה הגורם המכריע בעיצוב דמות האומה ובעיצוב המשפחה העברית ...". (חוות דעת של הרב וינברג לממשלת ישראל, שפורסמה בקובץ מיהו יהודי, ירושלים תשי"ט, עמ' 73).
אלא שהרמב"ן שהביא את דברי הצרפתים כותב עליהם:
"ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו, וכמו שאמר בעשו (קידושין יח א) ודילמא ישראל מומר שאני. וק"ו הדבר, אם לאחר מתן תורה שהכותי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קידושין היא מקוה טהורה לאומות להכשיר את ולדה להיות כמוה, לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהיה מכלל בני ישראל".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/02/2007 4:08:10
עולם הפוך אני רואה
ח"ח לנישטיך על המאמר המחכים
