כיצד משיבים טעות של הממסד

אדם שלח דבר דואר בבול רגיל, לאחר מעשה התברר לו כי הוא חרג מהמשקל התקף שהוא עשרים גרם, האם הוא אמור להטרד בשל כך?

א. האם אסור לעבוד על הדואר?
ב. האם זו עבודה על הדואר או שדירוג הבולים הוא למשקל המזוהה ולא למשקל האמיתי? והלא בידם לבדוק אלא שהם התעצלו, אם כך על דעת זה הם עובדים, ואולי אין בסמכותם לוותר?
ג. האם יש דרך לתקן זאת? אין עם מי לדבר במערכות גדולות על השבת כסף קטן, לא שווה להם ואין להם גם דרך להתעסק עם זה.
היו שקרעו בולים כדי להחזיר כסף לדואר, האם זה נחשב השבה? הלא זה כאדם שכדי להחזיר כסף לחנווני קונה חלב ושופכו, הבול הוא מוצר, רכשת אותו ושילמת, לא נתת כסף עבור מה שלא קיבלת, קרעת אותו? בעיה שלך! הדואר לא קיבל כלום.
ואולי לא, אולי הבול אינו אלא קבלה המחייבת את הדואר לשרת אותך, את הכסף אתה משלם עבור השירות, אם שילמת ולא דרשת שירות נמצא שנתת כסף לדואר בחינם, אם כך זו הדרך להשיב כסף לדואר.

_________________

יעקב,

רק הפיזמון "חד גדיא, חד גדיא" היה חסר בסוף הודעתך.

מס בריאות אינו מחיר, כשמו כן הוא - מס. כל אזרח משלם מס בתעריף קבוע, המבטא אחוז מהכנסתו. האזרח אינו משלם עבור השירות הרפואי שהוא מקבל. אם הוא בריא כשור, ואם הוא מאושפז כל ימיו בבית חולים, התשלום הוא אחיד. כך גם הביטוח הלאומי, מס ההכנסה וארנונה.

ההיפך, בדרך כלל החולה מרויח פחות ומשלם פחות מס, העני מקבל יותר ביטוח לאומי אך משלם פחות מהעשיר. תשלומים אלה אף מכונים "תשלומי העברה" בשל תכונתם, להעביר הון משכבת אוכלוסיה אחת (המשלמת יותר מס) לשכבה אחרת (המקבלת יותר תשלומים).

כפי שציינתי, מחיר מבטא שווי כלכלי. מס מבטא סכום שמוטל על כל הציבור (או הציבור הרלוונטי לאותו מס). אפשר למתוח כל הגדרה אב-אבסורדום, ולטעון שכיון שהממשלה עושה עבורי משהו, הרי שכל המסים הם מחיר, כל השירותים הממשלתיים הם שירות, ובא לציון גואל. רק חבל שמומחים לכלכלה שהתמחו במסים יצטרכו מעכשיו לחפש עבודה, כי כל התיאוריות שלהם נגוזו.

רק מה, אם יש לי דירה נטושה בשעריה ואני גר כל ימי בקנזס, גם אם לא קיבלתי ולו שירות מינימלי מהעיריה (מי שהיה אי פעם בשעריה יודע על מה אני מדבר...), אני חייב לשלם ארנונה. זו המשמעות של מס.

_________________

זה ממש מענין ויש ללמוד מזה הרבה. נושא האשכול הוא טעות של הממסד.
 ואנו עוסקים ברמאות וגניבה של עצמנו, מן הממסד. כלומר מעצמנו.

השכן


מדוע "מס בריאות" איננו "מחיר"? אמת שהוא מחיר כפוי, אבל אתה משלם עבור ביטוח שאתה מקבל. הוא הדין לגבי תשלום ביטוח לאומי בכלל.


במידה ותקבל את ההנחה כי תשלום ביטוח לאומי הוא מחיר לשירות אותו אתה מקבל, הרי שכל העלמת מס, ולוא הקטנה ביותר, המשנה את גובה דמי המס תהיה בגדר גזל. אותו הדבר לגבי הנחה בארנונה. אם שיקרת למס הכנסה, והשומה שלך נמוכה מהאמת, וכתוצאה מכך גם דמי הביטוח שלך נמוכים יותר, וגם קיבלת הנחה בארנונה, וכתוצאה מכך גם בטיפת חלב ובגני הילדים, ובהמשך (הלוואי...) גם תקבל מס הכנסה שלילי, הרי שכמעט כל התהליך הזה כרוך בגזל.

ואל תשכח שגם שילמת בסוף פחות כסף למע"מ (כדי שהדו"חות יהיו תואמים), ושלחת יד בפקדון גם לשיטתך...

מאיר
שני עורכי דין דברו בינהם על החפץ חיים שקורע בול דאר( זה היה דאר של גויים) כשהוא שולח מכתב על ידי שליח. שאל עו"ד אחד את חברו, אתה מאמין לסיפור הזה. ענה החבר מאמין או לא מאמין עלינו לא מספרים סיפורים כאלה.
אשריך שכך נהגת. אשרנו שאתה ידידנו.
לפני זמן ביקרתי ידיד בישיבה בחו"ל הוא היה שם ראש ישיבה, והדבר התאים לי לארוחת צהריים.
כשישבנו לשיחת חולין, ראה הראש ישיבה שאחד התלמידים, שומר לו על הפתח. אמר לו שיתקרב ושאל אותו מה מבוקשו. אמר התלמיד שיש לו בעיה גדולה והוא חייב את פסקו של הרב. אמר לו ידידי דבר, והוא סיפר כי לפני זמן מה הוא נכנס לחנות של גוי לקנות משהו, ובעל החנות הגוי, נתן לו בטעות עודף יותר מהמגיע לו. והוא לא יודע מה לעשות האם מותר לו להחזיר לגוי, כי הרי טעות עכו"ם מותרת. והשבת אבדה לנכרי אסורה? ענה ידידי מה שענה, ואני נסעתי משם בהרגשה לא טובה.

_________________

מודה ועוזב

שכן,
אנא קרא היטב את דבריי.
אני דיברתי גם על כך שהתשלום הוא תנאי לקבלת שירותים. אם לא שילמת, אז גזלת את השירותים שקיבלת, ולא את הכסף שלא שילמת (שכן המדינה אין לה חלק בהכנסותיך, כפי שכתבת).
ועוד העליתי אפשרות שלפחות חלק מהמיסים הם ממש מחיר. גם תשלומי מיסים בהלכה, כמו דמי בניין חומה לעיר, אינם מחולקים תמיד לפי הצרכים (='כמות הנהיגה', בלשונך הזהב. שאז זה מחיר) אלא לפי היכולות. אמנם יש בזה מחלוקות רבות, כבר בגמ' פ"ק דב"ב ובפוסקים. בכל אופן, לפי זה ניתן לראות גם את המיסים כמחיר, אלא שהוא מושת על כלל אזרחי החברה (מתוך ערבות הדדית) ולא על כל אחד לחוד. וכידוע, ר"ת וסיעתו ראו את החקיקה הקהילתית כקניין וחוזה (שאינו דורש מעשה קניין), ותו לא. אמנם בזה יש לפלפל, ואכ"מ.

אגב, שאלה צדדית: תהיתי לאור הגדרתך, מה עם אגרת חינוך? האם זו לא אגרה על שירות שהוא חובה?

הקנס על עבירה הוא סוג תשלום רביעי, ולכן ודאי שאין לדמות קנס חנייה ("קנס זמר, קנס שחקים רקוע") לנדון דידן. מי שעבר עבירה אינו חייב לשלם עד שהקנס יוטל עליו. ואלו בדיוק דיני קנסות בהלכה. זה בדיוק אותו דבר: אדם אינו מטיל עונשים על עצמו, וכל עוד אין גורם מוסמך שהטיל את העונש (ולא רק קבע אותו בחוק), אני לא חייב אותו.
אגב, בתפיסות ליברליות של המשפט החוק בכלל אינו פונה לאזרחים אלא לרשויות. לנו מותר לחנות במקום אסור. רק לרשויות מותר (ואף חובה) לקנוס אותנו על כך. לפי תפיסות אלו, החוק אינו יכול להכתיב לאזרח מה לעשות, אלא רק להטיל סנקציות על מעשים מסויימים. תפיסה כזו הופכת גם את הקנסות לסוג של תשלומים (שאל"כ אינני רואה מה ההבדל בין  החלת איסור על אדם לבין השתת קנס עליו. למה זה יותר ליברלי מזה?).

_________________

מיכי

יזהר נא השכן במתן "היתרים הלכתיים" שיש בהם משום פגיעה בנסיון לנהל פה חברה מתוקנת.

ודוק כי אלמלא "נותני ההיתרים לעצמם" היה יכול הנטל להיות מוקטן (לאלו הנושאים בו...)

_________________

משו למחשבה

מיכי ומאיר

באופן כללי, מוכרים שלושה סוגי תשלום לרשות ולנותן-שירותים או מוכר: מחיר, אגרה ומס.

מחיר = תשלום עבור שירות או נכס, בערכו הכלכלי (לא משנה לצורך הענין כיצד נקבע הערך או המחיר). מחיר קיים הן ביחסים עם נותן-שירותים או מוכר פרטי, והן ביחסים עם המדינה.

אגרה = תשלום עבור שירות או נכס, שמשולם לרשות. סכום האגרה אינו חייב להיקבע לפי ערך השירות או הנכס. סכום האגרה קבוע, במטבע או באחוזים. האגרה משולמת עבור שירות שהוא רשות, היינו, שירות שלאזרח יש בחירה שלא לצרוך. יודגש, שהאגרה מוטלת גם על נכס או שירות שניתן על-ידי צד שלישי ולא רק על שירות שנותנת הרשות הקובעת את האגרה.

מס = תשלום שהמדינה קובעת שעל האזרח לשלם, בלי יחס ישיר לשירות או לנכס. המס משולם על-ידי כל מי שבקבוצת הנישומים, בין באופן אחיד, ובין באופן מדורג.

מובן, שיש מקרים בהם קשה להגדיר את התשלום לפי אחת מההגדרות לעיל, אבל אביא להלן דוגמאות להמחשה.

לגבי מחיר, איני חולק שלא משנה מיהו המוכר או נותן השירות, מי שמקבל שירות או נכס ולא משלם הרי הוא גזלן (מה שהערתי הוא לגבי תשלומי כפל שנראה שפטור, וגם צריך לדקדק איך משיבים למדינה, אבל האיסור ודאי קיים).

המדינה קבעה שכדי לנהוג ברכב, על כל נהג לשלם פעם בחמש שנים אגרה. מי שנוהג בלי ששילם את האגרה עובר עבירה פלילית. אין מדובר בשירות שניתן לאזרח - עבור השיעורים והמבחן משלמים בנפרד. גם אי אפשר לומר שהאגרה הזו באה לממן את שיפוץ הכבישים או החשמל לרמזורים. שהרי, אין קשר בין כמות הנהיגה של הנהג הפרטי לבין התשלום שהוא משלם, ואין גם קשר בין מספר הנהגים המשלמים לתקציב סלילת הכבישים. העובדה שמשרד התחבורה רשאי לממן באמצעות האגרה את תקציבו אינה מעלה ואינה מורידה ממהות התשלום. לאזרח בחירה שלא להחזיק ברשיון ולא לשלם, או להחזיק בו ולשלם. כך לגבי מכס, מס נמל, אגרת טלויזיה, תשלום רבעוני לרופא מקצועי, ואפילו דמי חניה ב"כחול לבן". כל אלה הם אגרות שהרשות מטילה על שירותים ונכסים. הצדיקים דלעיל, שסבורים שאסור להתחמק מתשלום אגרה, יואילו נא להצמיד כרטיס חניה לחלון המכונית גם כשהם מגיעים לרחוב שומם בחצות הלילה, או קופצים לשניה לקנות קוקה קולה בקיוסק (ואם כבר, בפעם הבאה שאתם לא עוצרים בעצור שלחו למשטרת התנועה שיק של 400 שקל, אם לא תפסה אתכם ניידת. למה לא בעצם?)

אגרות אלו אינן רכוש של המדינה, ואיני יודע מנין בא להן איסור גזל, אם אין הן משולמות. יש גדר הלכתי שמקנה לרשות תשלום שעדין לא בא עולם, ואם אני נמנע מלשלמו אני גוזל את הרשות? 

כך הוא גם בענינם של מסים, כגון ביטוח בריאות, ארנונה, מס הכנסה ועוד. גם כאן, ובמיוחד כאן, איני רואה את המקום בו מי שלא משלם (וכבר ציינתי בהערתי הקודמת שאיני מתכוון למי שמרמה, שאז הוא עובר איסור אחר) הופך לגזלן. ממתי למדינה יש חלק בהכנסה של האדם? לאדם יש חובה לעשות מעשה, לשלם. אם אינו משלם, עובר הוא על החוק. אבל מכאן ועד גזל, שהוא לקיחת דבר ששייך לאחר, יש מרחק. האם מצד דיני ממונות מי שלא נותן מתנות לעניים בפורים הוא גזלן? הוא עובר על מצוות עשה דרבנן, אבל לא גזלן!  יש חובה לתת, אבל זה לא שייך למקבל עד הנתינה (יוער שלגבי מס עקיף, כגון בלו ומע"מ, כשגובה אותו מהלקוח גובה עבור המדינה, ואם אינו מעבירו למדינה הרי הוא כשולח יד בפיקדון).

לכן, אם יכול להיפטר בלי לשלם ובלי לשקר, בין אם בתכנון מקלט מס לגיטימי, ובין אם נתעלמה מהרשות חובתו לשלם, אינו גזלן.

_________________

יפה העיר הבוחן בפורום סמוך, כי הדוארהיום אינו קשור לממסד המדינה והמיסוי, אלא הוא חברה פרטית לכל דבר, אולי זה משנה קצת את התמונה ההלכתית.

_________________

צבי - (המבינים)

מאיר
לא התימרתי להיות מה שאיני פסיכולוג. אבל לקרא לדאר ממסד. זה היה מוזר. וחו"ח שחשדתי בכשרים, אבל המרגלא בפומיה של אנשנו, הטרידה