מי שולח את בנו לת"ת החדש...?

בס"ד

יעקב, תיקון טעות כתיב: אגודה אחת המקורית.

וזה רק אם לא יהיה פילוג לאגודה אחת איחוד ואגודה אחת מאוחד...

לעניינינו, ליטוואק, ואם כל הילדים בחיידר של הבן שלך יקבלו השלמות בבית, לא כדאי כבר לעשות את זה באופן מסודר לפני שהם באים הביתה?

עוד הרבה נצטרך לייגע עצמינו עד שנוכל לפתוח מסגרת כפי שאיפתם של רוב החבריםכאן. אולם הייתי שמח שבתחילה נעמוד על קיים ולדרוש את אשר מגיע לילדינו.
הרי בכל חיידר יש בכל יום שעת לימודי חול וכן שעה ללימודי נ"ך, אלא שהנהלת הת"ת מזלזלים בזה מאוד. אם היו משקיים קצת יותר בשעה זו, ניתן היה להספיק ולדעת רבה מאוד. אני זוכר את שעת הבילוי הנעים שהיה לנו בשעת לימודי החו"ל, במקום ללמוד  זה הה הזמן להציק למורה ולקשקש ולעשות מה שרוצים, כמו כן מכל לימודי הנ"ך לא יצא כלום זה היה זמן לישון. ועל זה חבל.
לו היינו דורשים לפחות את זה יכולנו להגיע להשגים טובים. ידע טוב בנ"ך, וידע בסיסי במתמטיקה ואולי עוד כמה דברים.

מאיר

אין צורך להבהל. יש מספיק ת"תים שממש לא איכפת להם מהסלולרי שלך. יותר איכפת להם מהעסק שאתה עושה מזה... אני מכיר מספיק חיידרים שלא יזדרזו לשאול את ההורים איזה פלאפון יש להם. (אמנם אני לא בטוח מה הם יעשו אם תטרח לתלות מודעות באיצקוביץ שאתה מתנגד לסלולרי המאושר...) .השאלה היא אם אתה רוצה בדווקא לשולח לאותם ת"תים שאינם נותנים לך לסטות במילימטר, ולקטר. אם כך, אין לי עצה בשבילך.




בעניין הת"ת עצמו

מובטחני שהבעיה הגדולה ביותר היא הנקודה עליה עמד מרא דאתרא קדישא הדין רב"צ שליט"א  קרוב לסוף דבריו: מי יהיה הקובע??? תחילתם וסופם של דברים מסוג זה הינם תמיד בשאלה זו.
מניתוח סוציולוגי ואידאולוגי (די חובבני...) של קשת הכותבים כאן, קשה לי להניח שתמצא בנקל נוסחה שתספק את רצון חמישים אחוז מהם על הדגשים, התכנים, אופי הצוות, גבולות הקוים האדומים, ועוד שאלות רבות. גם במידה ותיווצר הסכמה מסוימת, חזקה שתהפך לחוקה ממוסדת, ואם כן, חזרנו לנקודת ההתחלה, כשבעוד עשר שנים (לכל היותר) יפתח כאן אשכול חדש על פתיחת ת"ת חדש, שיכלול קיטורים על מנהלי ת"ת 'אגודה אחת', והכרזה על 'אגודה אחת המקורי' (לא יכולתי להתאפק....).

חובה ליצור קודם כל נוסחה מוסכמת על תהליך קבלת ההחלטות.



 

איש לומד



אתה לא ירושלמי, נכון?

לפחות ירושלים תהווה הוכחה שהנושא לא אידיאולוגי. כי ההצעה שהצעת מיושמת פה.

כמו כל אשכול,
התפצלנו לשנים.
יש הנוגעים בנושא בצורה תיאורטית, ויש המנסים לראות איך ניתן ליישם דברים בשטח.

רבים האשכולות שנוגעים בכיוון הראשון, מעטים התגובות בשאלה השניה.

ברצוני לתת עוד נקודה שאולי נוגעת בחלק הראשון אך משמעות רבה לה גם בנושא השני.

רוב החדרים מותאמים כך שהלימודים מסתיימים ביחד עם הכוללים בשעה 1 ולגדולים יותר יש המשך בשעות אחה"צ כך שבשעה 1 רואים את האברכים צועדים לכיוון גני הילדים והכיתות הנמוכות, או שנשים יקרות שבשעות הבוקר טרחו בשיחות עם שכנות על תפריט הצהרים מקבלות את ילדיהן.
אם היתה מסגרת שהיתה קצת יותר מותאמת לחיי אנשים עובדים, (גם אברכי הכולל יוצאים נשכרים מכך,)כך שהיו אוכלים בחיידר ואז ממשיכים עד ארבע בפעילויות מתאימות לכל גיל, אם בחוגים שונים אצל הקטנים יותר, ובתיגבור אצל היותר גדולים חושבני שהשיקול הזה היה תופש הרבה מקום אצל הרבה אנשים.

אני אומר לך שזה מבוצע בשטח. איזה מציאות טפחה לי בפני?

ואתה יכול לתאר לך שאני לא שולח לתשב"ר.

ליטוואק ולומד

אם עד לפני שבוע יכולתם לטעון כך, הרי באה המציאות וטפחה על פניכם, איש אינו מתכוון לאפשר לכם מרחב תימרון ולו מינימלי על מנת לגדל ילד השונה במילימטר מהליין המוכתב, כל הסנקציות יבואו לכלל שימוש כדי לוודא זאת.

היחיד שמסכים או היחיד הליטאי?

אני מסכים עם דעתו של הליטוואק שלנו (היחיד מסתמא...), ואני מוצא לנכון להעיר שזו תשובה על עוד כמה וכמה דילמות, שניתן לפותרן בעדינות ובטקט בתוככי הבית היהודי. זהו בעיני סוד הבית היהודי.

הדרך הכי טובה היא,וכך מנסיוני האישי, זה לשלוח בחיידר קיים (שיהיה כמובן טוב) ולהשלים בבית את החסר, לא קל אבל אפשרי. בריא לילד ובריא להורים.

קושי נוסף:
לפעמים אפילו ללא ריחוק גאוגרפי וללא חשש סכסוך עם החברה, יהיו כאלה שימנעו לעבור לחיידר חדש - ואפילו ממיטב האגודיסטים הנלהבים.
 הסיבה לכך שבחינוך הילדים מתערבבות סיבות מסיבות שונות מעבר לאידאולוגיה החברתית. במקרים רבים ההכרעה לגבי היענקלה הפרטי תווצר משיקולים אישיים שהם מינוריים לחלוטין ברמה הכללית, אבל מתאימים במציאות הממשית באותו זמן.