מהות הנביא וסמכותו

הרמב"ם כותב בהקדמה לפירוש המשניות (ד"ה והנני):

"ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, [1] ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון אין שומעין לו, ...
וכך אומרים חז"ל האלקים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה ציתנא ליה ולא שמענא מניה, .... כוונתם בכך שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים.
 
וכן [2] אם אמר הנביא שה' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך, [3] ושדינו של פלוני הוא הנכון, הרי אותו הנביא נהרג לפי שהוא נביא שקר כמו שביארנו,
לפי שאין תורה אחרי השליח הראשון ואין תוספת ואין גרעון, לא בשמים היא"


לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הרמב"ם. הרמב"ם אומר שאין תוספת וגירעון בתורה מצד הנבואה, אבל פירוש אינו לא תוספת ולא גירעון? וכן דין שאין לו תקדים (כפי שהבנתי את מקרה מספר שלוש). ומה שהרמב"ם אומר על "פסק במצווה פלונית" משמע שזוהי הלכה קבועה שנשתכחה, וא"כ גם בזה אין לא תוספת ולא גירעון.
חוץ מזה הדוגמא של יהושע בן נון נראית לי גרועה כי משה היה נביא יותר גדול.

הסתכלתי בפנים, ומצאתי תשובה:"ובזה בלבד נבדל הנביא משאר בני אדם בתורה, אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא כשאר החכמים הדומים לו שאינם נביאים".
אבל אז עולה קושיה הרבה יותר גדולה: בשלמא בעיון ובדין ובחקירה, הרי הוא כשאר בני אדם הדומין לו שאינם נביאים, אבל בנבואה ודאי שהוא עולה עליהם. והרמב"ם אומר "ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון", כלומר, את הפירוש עצמו - אמר הנביא מסברא דיליה, אבל אמיתות הפירושו אינו תולה בסברא דיליה, אלא בנבואה. וכי לא יתכן שה' יגלה לו אמיתות סברא כלשהיא? וכי כל הנביאים התנבאו רק כאשר לא היו להם שום סברות בנושא הנבואה הנוכחית שלהם או שסברותיהם היו הפוכות מהאמת והקב"ה העמיד אותם על טעותם?

תוקן על ידי עצכח ב- 15/02/2007 20:09:01

ymy33655:

ראוי לציין שהמקרה היחידי שעליו מתבסס הרמב"ם באומרו שיתכן שיגיע אדם למדרגת הנבואה ולא יתנבא הוא ברוך בן נריה על פי מכילתא דרבי ישמעאל <בתחילתו>

בגמרא במגילה יד: לעומת זאת נאמר "שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ... וכן שם טו. מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ...כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש.

ואפשר אולי לקיים שניהם שבזמן ירמיהו לא זכה לנבואה וזה המקור לטיעון של הרמב"ם ורק לאחר כשבעים שנה זכה לנבואה משום שהתשובה על טענתו -יגעתי באנחתי- היתה "כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס ...ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש... כלומר שבזמן שהכל חרב אל תבקש ולכן כששבו מן הגלות והתיר דריוש לעלות לירושלים ,התנבא.

chouteng:

בספרו המפורסם של William James הנקרא The Varieties of Religious Experience שולל את גישת ה medical materialism - פירוש, רידוקציה של חוויה רוחנית כתופעה פיזיולוגית, עיי"ש דברים הנוגעים לאשכול זה.

*****
הפרעתוני:

ymy33655:

אני לא כל כך מבין במערכת הלימבית, אבל השאלה היא האם אתה מתכוין שכל אחד שחווה התקף כזה הוא נביא או שאתה מתכוין שהנביא עובר תהליך כזה?

לאפשרות השניה, כמדומני שיש בנותן ענין להפנות לדברי הרמב"ם במורה <ח"ב מפרק לו> להלן ציטוטים נבחרים [מתרגום הרב קאפח]:

דע כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע השופע מאת ה' ...על הכח ההגיוני תחילה ואחר כך על הכח המדמה...
וכבר ידעת כי שלמות הכחות ...אשר מכללן הכח המדמה נספח הוא לטוב המזג ...וזה דבר שאי אפשר למלא העדרו או להשלים חסרונו בהנהגה בשום אופן...
כבר ידעת הדימוי באמרם חלום אחד משישים בנבואה ואין עושין השוואה בין שני דברים השונים במינם...
כך פעולת הכח המדמה בעת השינה היא פעולתו בעת הנבואה אלא שיש בו חסרון ולא הגיע לתכליתו...

ועוד האריך שם הרבה עיין שם.

ואף שהרמב"ם דיבר על חלום ואתה מדבר על התקפים מוחיים דומני שהיום מקובל שגם חלום הוא סוג של פעילות מוחית וסליחה אם אני מדבר שטויות כי אינני מכיר את החומר.

לאפשרות הראשונה זה יכול להיות הסבר יפה לדברי הגמרא מיום שחרב בית המקדש נתנה נבואה לשוטים ולקטנים.

*****
Yedidya:

ymy33655,

כוונתי היא לאפשרות השנייה.
אע"פ שלכאורה יכול להיות שאכן כל מי שחווה את ההתקפים הללו הוא 'קיבל' נבואה, עדיין אין זה אומר שהוא נביא. מאחר והרמב"ם כותב בפרק ז מיסודי התורה:
"ו [ג] הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה--דרך משל מודיעין לו, ומיד ייחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה, ויידע מה הוא: כמו הסולם שראה יעקוב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכייות, ושיעבודן; וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר הנפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגילה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה.
ז וכן שאר הנביאים, יש מהן אומרין המשל ופתרונו כמו אלו; ויש מהן אומרין הפתרון בלבד. ופעמים אומרין המשל בלבד בלא פתרון, כמקצת דברי יחזקאל וזכריה. וכולם, במשל ודרך חידה הם מתנבאים."

הנה עוד ציטוט מהספר "תעתועי המוח", על הנושא:

"כששומעים את המלה "אפילפסיה", נוטים בררך כלל לחשוב על מישהו שסובל מהתקפי עווית - התכווצויות בלתי רצוניות חזקות של כל שרירי הגוף - ומנפילה על הארץ. ואמנם, תסמינים אלה מאפיינים את הצורה הידועה ביותר של אפילפסיה הנקראת כפיון מרבי ("המחלה הגדולה"). התקפים כאלה הם בדרך כלל תוצאה של פעילות לקויה של צביר נוירונים זעיר במקום כלשהו כמוח המתבטאת בכך שהוא יורה ללא אבחנה עד שהפעילות מתפשטת במהירות הבזק ומקיפה את המוח כולו. [-רמב"ם: וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה"]. אבל התקפים עשויים להיות "ממוקדים"; כלומר להיות תחומים לאזור קטן במוח. אם התקפים ממוקדים כאלה מתרחשים בעיקר בקליפה המוטורית, התוצאה היא רצף של עוויתות שרירים, או כפי שהם מכונים התקפים ג'קסוניים. אבל אם הם מתרחשים במערכת הלימבית, התסמינים הבולטים ביותר הם רגשיים. חולים אומרים ש"רגשותיהם לוהטים", החל באקסטזה עזה ועד לייאוש תהומי, תחושות של אסון מתקרב או אפילו התקפים של זעם ואימה קיצוניים. נשים חוות לעתים אורגזמות במהלך התקפים, אבל מסיבה לא ידועה הדבר לא קורה אצל גברים. המיוחדים מכולם הם אותם חולים שיש להם חוויות רוחניות מרגשות במיוחד, הכוללות תחושת נוכחות אלוהית ותחושה שיש להם קשר ישיר לאלוהים.[רמב"ם: "אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו--מיד רוח הקודש שורה עליו... ובעת שתנוח עליו הרוח--תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים"]. הם מייחסים משמעות קוסמית לכל דבר סביבם. הם יכולים לומר, "סוף סוף אני מבין את המשמעות של כל זה. לרגע הזה חיכיתי כל חיי. לפתע הכל מובן." או, "סוף סוף אני מבין את טבעו האמתי של היקום." לדעתי, יש אירוניה מסוימת בעובדה שתחושת ההארה הזאת, ההכרה המוחלטת בכך שהאמת יצאה סוף סוף לאור, מתרחשת דווקא במבנים הלימביים המופקדים על הרגשות - ולא בחלקי המוח המופקדים על החשיבה וההיגיון הגאים כל כך ביכולתם להבחין בין אמת לשקר. לנו, האנשים ה"נורמליים", העניק אלוהים ברוב טובו הזדמנויות מעטות בלבד לחוות אמת עמוקה (אצלי זה קורה כשאני מקשיב לקטע מוסיקלי מרגש במיוחד או כשאני מביט בירח של כוכב צדק בטלסקופ), אבל חולים אלה נהנים מזכות יתר ייחודית; הם מביטים בעיניו של אלוהים בכל פעם שיש להם התקף. מי יכול לקבוע אם חוויות אלה הן "אמתיות" (תהיה משמעות הדבר אשר תהיה) או "פתולוגיות"? האם היית אתה, הרופא, רוצה באמת לרפא חולים כאלה בתרופות ולשלול את זכויות הביקור של הכל יכול?
‏ההתקפים - התגלויות - נמשכים בדדך כלל שניות אחדות בכל פעם. אבל סערות קצרות אלה באונה הרקתית יכולות לשנות לפעמים את אישיותו של החולה לצמיתות, כך שגם בין ההתקפים הוא שונה מאחרים. איש אינו יודע מדוע זה קורה, אבל נראה שההתפרצויות החשמליות התכופות בתוך מוחו של החולה (המעבר התכוף של מטחים מסיביים של דחיפי עצבים בתוך המערכת הלימבית) "משחררות" מסלולים מסוימים ויכולות אפילו לפתוח ערוצים חדשים ממש, כמו שהמים לאחר סופת גשמים זורמים במורד ופותחים ערוצי נחל חדשים, תלמים ומעברים בשיפולי הגבעה. תהליך זה, המכונה שלהוב (kindling‏), יכול לשנות לצמיתות את חיי הרגש הפנימיים של החולה ולפעמים גם להעשיר אותם.
‏כתוצאה משינויים אלה מתפתחת מה שכמה נוירולוגים מכנים "אישיות של האונה הרקתית". חולים אלה חווים רגשות מוגברים ורואים משמעות קוסמית באירוע'ם פשוטים. יש הטוענים שהם נוטים להיות חסרי הומור, מלאים חשיבות עצמית ומנהלים יומנים מורכבים המתעדים אירועים יומיומיים בפרטי פרטים תבונה הנקראת היפרגרפיה. לפעמים קיבלתי מחולים מאות דפים כתובים מלאים בסמלים ובסימנים מיסטיים. חלק מן החולים אינם נעימים בשיחה, וכחניים, דקדקניים ואנוכיים (אם כי פחות מרוב העמיתים המדעיים שלי), והם עוסקים באובססיביות בנושאים פילוסופיים ותיאולוגיים."

--- ניתן אולי לומר, שאנשים אלו או כאלו הם נביאים, אך אינם יודעים 'לתרגם' את הרגשותיהם או חוויותיהם בהסבר רציונלי לאחרים או אפילו לעצמם (הרמב"ם בהלכה ט"ו: "הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ, או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם; וכשמשלחין אותו, נותנין לו אות ומופת כדי שיידעו העם שהאל שילחו באמת"). ולכן פעמים שהם מפרשים את חוויותיהם אלו בצורות מסטיות הידועות להם אולי אף מן התת-מודע, כצורות וסמלים המבטאים דת, רוח ואלוקים, שהרי כך הם חונכו או גדלו.
ומעניין לדעת כיצד היה מתאר אדם שגדל ללא שום ידע רוחני כלשהו את החוויות הללו.

Yedidya: ‏אלוקים והמערכת הלימבית 31/12/2005

עלתה מחשבה בראשי, להסביר את עניין הנבואה עפ"י הכתוב כאן בספר של ד"ר ראמאצ'נדרן "תעתועי המוח", ישנם אנשים שבשעת התקף מוחי אפילפסי הם "מרגישים" את אלוקים ופעמים אף חושבים שמתקשרים איתו!

יכול להיות שהעבודה הרוחנית של האדם להגיע לנבואה גורמת לשינוי הפיסיולוגי במוחו, וע"כ כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז:

"ג ובעת שתנוח עליו הרוח--תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר בשאול, "והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר" (שמואל א י,ו).

ד [ב] הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה: כמו שנאמר "במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו" (במדבר יב,ו).

ה וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו" (בראשית טו,יב); וכמו שנאמר בדניאל, "והודי, נהפך עליי למשחית, ולא עצרתי, כוח" (דניאל י,ח)."

וכמובן שתתכן נבואה בגויים כבלעם הרשע שר"י, כידוע.

ניק_שנשכח: היינו עקב הימחקות כותרות ההודעות לאחר זמן

אילו אברהם אבינו חי היום, והיה מל את בניו, יתכן מאוד שהיה נעצר ע"י הרשויות, והן היה עובר בדיקה פסיכיאטרית מקיפה.

אם היה אומר שאלוהים ציוה אותו לכך, הפסיכיאטריה הייתה אומרת שהוא אינו כשיר בשיפוט המציאות
אין האלוהים מדבר עם בני האדם (אלוהים דומם)
הדברים נכונים למציאות של היום, ולא למציאות שהייתה, אבל אנחנו חיים מצוות שנצטווינו בעבר
ואין לפי סברת ההגיון שהאדם יקום היום ויאמר, כך ציוה אותי אלוהים.
אם אין היקש לאמר שיתכן והשם אכן מנבא את בני האדם גם דהיום, מכאן לא יתכן היקש לקיים את המצוות שנצטווינו בעבר.
אלוהים דומם ואין אפשרות לדבר איתו (ככה תאמר הפסיכיאטריה), אלו הן אלוצינאציות, הזיות....
ואלו היה אומר חלום חלמתי וכך אמר לי, היו אומרים לו ,חלומות השוא ידברו. (כך יאמרו אנשי הדת)

נכון, היום כבר אין דתות חדשות, וגם היהדות לא עוסקת בפתרון בעיות הדת בדרך נבואה כי אם ע"י חכמה (אם בכלל), ותו לא.
נכון נצטווינו לא ממעמד אברהם אלא ממעמד הר סיני
אם כן ההיקש הוא כנ"ל לגבי מעמד הר סיני

המוסכמה שלקבל את מצות המילה (רק לשם הדוגמא), כיון שהיא נאמרה במעמד הר סיני,ולא לידי אדם אחד בלב (האמנם?)
היא זאת המחייבת אותנו לקיים את מצוות המילה?

אין הנבואה קיימת, מוכרת ע"י הפסיכיאטריה ....
אין הנבואה קיימת, מוכרת ע"י הזרם הדתי ו"החרדי"
אין הנבואה קיימת כלל היום....

האם אין זה פתרון עלוב, להתמודד עם האמת?

תוקן על ידי עצכח ב- 09/09/2008 10:07:47

ספרן הביא באשכול הקישורים כתבה/מאמר על נבואה עכשיו.

מתוך המאמר:

< לא מדובר שאדם קם בוקר אחד ונהפך לנביא, אלא שהוא עובר תהליך נפשי ורוחני ממושך, וגם אז - רק אם יש לו כוח דמיון חזק, הוא ייהפך לנביא.

"בעצם, מדובר בסוג של בני אדם שלא מקבלים את ההכרעות שלהם משיקולים רציונליים, אלא מאינטואיציות פנימיות. בכל מקרה, אני לא רואה את הנביאים של ימינו מטיפים לעם מה לעשות. גם אם תבוא עכשיו נבואה, אני מעריך שהיא תכוון יותר אל הפרט". >

הכותב שכח או לא ידע או לא דייק בלשונו:

הנבואה המכוונת אל הפרט היא השלב הראשון של הנביא (ואצל נביאים זוטרים - גם האחרון), וההטפה לעם נועדה לנביאי המעלה בלבד, מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה:

"דרך לאדם איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם  דומים זה לזה ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים היו הולכים אצל הנביאים 'לדרוש את ה'' והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה דרכו אשר ילך בה לפי שורש נשמתו (אופיו של האדם, ג.ור.) ולפי טבע גופו." (ביאור הגר"א למשלי ט"ז ד', ד"ה סוד של ארבעת הפסוקים)

ברצוני להוסיף שנראה לי שדרגה מעל ההטפה לעם היא אותה נבואה הראוייה להיכתב לדורות - קרי ספרי הנביאים שבידינו.

מיהו נביא ולמה שנקשיב לו?

רציתי לאחר את הנושא, אבל הקהל דוחק.

כתוב בספר דברים פרק י"ח:

{כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אובוידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך.

תמים תהיה עם ה' אלוקיך כי הגוים האלה, אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך.

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב ביום הקהל לאמר לא אוסף לשמוע את קול ה' אלוקי ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות. ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו. }

נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצוונו.

והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעמו.

אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלוקים אחרים ומת הנביא ההוא.

וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'? אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה', בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו.





כלומר: משה כותב לנו בספר דברים שה' הבטיח להקים מבני ישראל לנביאים.
מהו נביא? מהם תפקידיו? אין לי תשובות ברורות. בפרשה דלעיל ניתן לראות תכונה אחת של הנביא: חוזה עתידות. כאשר הנביא מתנבא בשם ה' - בהכרח שדברו יתקיים. על כן כאשר הדבר אינו מתקיים - סימן שהוא נביא שקר. מאידך, אם הדבר התקיים - האם בהכרח הנביא הוא נביא אמת. מסתבר שלא בהכרח. אבל זה מגדיל את הסיכויים. ולכן נראה שהדין למי שלא שומע לנביא הוא בידי שמים. כי רק ה' הוא בוחן לבות ויכול לדעת אם המורד בסמכות הנביא כוון לשם שמיים אם לאו.
מאידך, נביא שקר או נביא לע"ז - יש הוכחות ברורות שהוא שקרן או מתנבא לע"ז.



עוד מתנאי הנבואה וענייניה כתב הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה:
פ"ז: "ואין הנבואה חלה אל על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד... כשיכנס לפרדס... והוא מתקדש והולך... מייד רוח הקודש שורה עליו"
פ"י: "לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן. ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.
והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם, אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל,

אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה, וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל,
 ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו',

הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן, ואפילו צרכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה, וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא "

ועוד כתב הרמב"ם (פ"ט): "וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים, והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת, ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון, ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום, היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה, אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל, ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם, ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם."

ירוחם,

לסיום,

א)דברי המשנה של בן זומא באבות הם דברי פילוסופיה , נכון. אבל תזכור שהם נכתבו במשנה ולא בספרים חיצוניים ר"ל - אז אולי המרחק בין דברי פילוסופיה לבין דברי תורה הוא לא עד כדי מרחיק לכת? ואפשר שהשניים ישתלבו?

ב) אדם שנתון לתוך מציאות של עוני מרוד יודע שהוא עני, ולא יחשוב שהוא עשיר  גם אם הוא תמים שאינו מבין מה שהוא לומד
 
ג) דו"ק ציינתי בהודעה שמדובר על אשה חכמה, וכתבתי בלשון רבים מה שיצטרכו לו..
 

תוקן על ידי riv ב- 13/02/2007 16:25:21

ריב
קודם כל סליחה זה לא היה אישי בשום מקרה.
מה את הבאת מחז"ל שהנביא הוא חכם וגיבור ונביא, מקובל עלי , אבל להסביר את המונח גיבור ועשיר כדברי  הפילוסופיה של בן זומא , מרחיק לכת
למה אדם שקרן הוא למד פרקי אבות ושם הוא הבין שהוא עשיר סך הכל. הוא לא שיקר, הוא פשוט אדם תמים שלא מבין מה שהוא לומד ובאיזה הקשר הדברים נאמרים.
אולי המסתפק יכול תמיד להשיג מה שהוא צריך, אבל שאלה היא אם זה יספיק לאשתו.

ירוחם,

לא הבנתי, זה שאתה פוסל על הסף את דבריי ומכנה אותם רעיון תעתועים, גם אחרי שהבאתי מקור מחז"ל כדי שתקרא שם כדי להיווכח למה הם מתכוונים, מילא  - אך מה קשורה לכאן הלכה שנוגעת בפחיתות מוסריות של אדם, ולזה שהקידושין תופסים גם במקרה והאשה נפלה קורבן לשקרן? יש מקומות במשנה שבה העשיר מתפרש כפשוטו, ויש מקומות שלא.

אגב,אם בתמימותו אדם יטען לעשיר בחלקו, אדרבא, אם היא אשה חכמה היא תדע שאת מעלת המסתפק אי אפשר לקנות בכסף, ולעומת זאת המסתפק תמיד יוכל להביא את מה שיצטרכו לו - 

 

_________________

ריב
אני לא יכול להתאפק    <מתכוונים כפירושו של בן זומא באבות  עשיר= מסתפק, גבור= הכובש את יצרו.
מאיפה בדיוק לקחת את רעיון התעתוים הזה?- ואיזה חכם? הלומד מכל אדם.

רק כתרגיל מחשבתי--ויבואו כל בעלי התריסים ויפריכו את דברי-- האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני עשיר, ונמצא עני מרוד- מקודשת! הרי הוא יכול לטעון אני שמח בחלקי??? ולכן אני עשיר. זה הגיוני בעייניך. לא כל רעיון פילוסופי ומוסרי מתאים לכל סיטואציה