מדוע למען השם, לא ניסיתי להתחיל איתה?
שלום אני חדש פה, ואולי מישהו מכם יוכל לייעץ לי?
אני מנסה לישון והמחשבות לא נותנות לי מנוח,עצובות וטרחניות.
והכל בגלל מה שקרה היום, יותר נכון אתמול בצהריים.
היתה לי איזה עבודה של כמה שעות באינטל בירושלים, כשהגעתי להר חוצבים
אני מבחין מולי באחת, בחורה דתיה, בסגנון לבוש שאני כה חושב שמתאים לי.
עכשיו אתה מסתכל ימינה ושמאלה ומריץ מחשבות כיצד לנסות לפתוח שיחה.
אני מחליט לשאול אותה איפה בעצם זה אינטל, אבל כשאני מגיע קרוב אליה, כלום.
הפה דומם והיא ממשיכה לדרכה.
עכשיו, ייתכן שהיא הייתה מסבירה לי, הייתי אומר תודה והולך לדרכי. כי בעצם
למה שתעיף מבט לכיווני. אבל ייתכן גם אלף ואחד דברים אחרים.
מה שמפריע לי שלא ניסיתי אפילו, ובעצם אני מאבד את הסיכוי היחיד שלי אי פעם
להתחתן. (אין הצעות, אין פגישות, כלום, כאילו אני לא קיים!)
זה מעצבן ביותר כי לפני כמה שנים, זה קרה באוטובוס לכיוון פסגת זאב, כשאני
מסתכל לכיוונה, היא לכיווני, ואין לי אומץ לפתוח את הפה ולנסות, לא יודע אפילו מה.
אני מנסה לנחם את עצמי בכך שהכל משמים, ואם זאת הייתה באמת זיווגי, אז ה' יסובב
את הענינים, כך שניפגש היכן שהוא בעתיד. אבל השנים חולפות להם, כולם מתחתנים מסביבי,
מביאים ילדים חמודים, ואני נותר רק עם הנחמות...והמקרים שבהם אולי היה לי סיכוי.
מישהו יכול לייעץ לי בבקשה?
 |
|
|
