משנכנס אדר - שאלות במגילת אסתר

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 22/03/2011 12:31:29

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 22/03/2011 12:13:53

על אחשוורוש נכתב שהוא לא היה יורש טבעי של המלוכה אלא עבד פשוט שתפס את המלוכה בזרוע, אפשר לראות בזה אפיזודה חולפת אבל אני בוחר לשים עליה את הדגש ולבנות על זה את הפרשנות לכל מאורעות המגילה.

אני מתאר לעצמי את אחשוורוש כאדם שמלך מכח העם ולאחר הנהגתו לא זנח את האידאולוגיה שממנה צמח הוא.לכן הוא בחר להנהיג "דמוקרטיה" מסוימת בממלכתו ומזה נובע ריבוי השימוש ביועצים והענקת סמכויות לאנשים אחרים. גם בעניין המשתה אפשר להבחין בקוד הדמוקרטי "והשתייה כדת אין אונס" וכן מזה שהוא נתן לושתי לעשות משתה עצמאי (פמניסט) ולא הכריחם להיות רק צופות על המסיבה שלו – של הגברים.

היהודים שהגיעו כמה שנים לפניכן מארץ ישראל ומחורבן הבית נטו ברובם לראות במלך הזה ובצורת הנהגתו פתח של תקווה ומקום לשיתוף פעולה, כי דמוקרטיה טובה ליהודים יותר מאשר דיקטטורה, (מבחינה חברתית הם ודאי צדקו, מבחינה דתית זה נושא טעון כנראה מאז ומעולם..), ולכן הם נענו בשמחה לבוא ולהשתתף במשתה אחשוורוש ולקבל על עצמם את שיטת "האין אונס"..

אפשר לסתום כאן את ההעמקה בעניין זה ולומר שמרדכי ראה בזה סכנה לרוחניות ולצביון היהודי ולכן הוא התנגד להשתחוות לפסל הדמוקרטיה, אבל תרשו לי לנסות להעמיק קצת הלאה ולקחת את הוויכוח הזה צעד אחד קדימה לעבר מה שלדעתי עומד מאחורי הדמוקרטיה מבחינה פילוסופית.

מרדכי לא היה מתנגד לדרך הדמוקרטית לולא העריך שזה רעיון שיכול להוות בסיס למהפכה ולשינוי שיטת ממשל אבל לא שיטה שתחזיק לאורך זמן, וכבר מתחילה התנגדותו נבעה מההערכה ומהחשש שהשיטה הדמוקרטית,כשתתחיל להתמסד (כי הרי מישהו חייב לקבל החלטות בעולם) תביא חורבן על כל תורת ישראל, כי תכניס את חוקיה ואת שליטתה גם לדת ולנושאים שעד היום נשארו בתחום הרוח והיו פטורים מעולו של מלכות, הרעיון שעומד מאחורי התזה הזו היא ששלטון מכל סוג שהוא ככל שהוא נוקשה הוא יותר מתמקד בנושאים העלובים והפשוטים ואינו מניח את ידו על רעיונות ועל הנשמה של אנשים, אבל שלטון דמוקרטי שאינו רואה בעצמו סתירה לרוח ,נוטה להתערב בכל תחום (פרס ישראל לזה ופרס ישראל לזה..) אז אם הוא נשאר דמוקרטי זה מצב לכאורה אידיאלי מהבחינה הזו, אבל אם אנשים שגדלו על מעורבות של שלטון ורוח או במילים אחרון דת ומדינה, כשהם חוזרים לשיטת הדיקטטורה הם יכולים להביא נזק עצום לתחום הרוח ולנשמת האומה.

כל זה נכון לדעתי ברוב המקרים, ומרדכי העריך שזה מה שעתיד לקרות במלכות אחשוורוש ויועציו..

איך כל זה משתלב סיפור המגילה ?

בשביל להעביר לנו את המסר כותב המגילה משתמש בסיפורים עם מוטיבים שאנשים כולם רואים בהם מלבד הסיפור גם אמירה, ונקודת מוצא זו מביאה אותי לראות במשתה ושתי כשהיה בתפארתו את שיא הדמוקרטיה והפתיחות של התקופה, גם הנשים עושות כרצונם וגם הגברים מכבדים את פרטיותן ואינם משתמשים בהן למילוי תאוותיהם וכדרך להנות מיופי וכו', כל זה היה טוב ויפה ועד כאן ידם של החולקים על מרדכי הייתה על העליונה, אבל כל זה עד שאבירי הדמוקרטיה עברו לשתייה כדת שמגלה את צפונותיהם, וכאן חזרו גם מלכי הדמוקרטיה לסורם וחפצו לכפות את רצונם הבהמי על אחרים ועל נשותיהם, וכאן הגיעה המהפכה הדמוקרטית לנקודת שבירה, אם המלך יניח ולא יעניש על שלא הקשיבו לדעתו ויבין שהוא שתוי והתנהג שלא לפי הכללים אזי אפשר לשכוח ולמחול לו על המעידה זהו, לכן בחר מחבר המגילה להדגיש לנו שהדמוקרטיה לא נפגעה גם בשכרות ואחשוורוש בשיא השפלתו ושכרותו לא רצה להליט אלא התייעץ ודווקא ההתייעצות הדמוקרטית הזו היא שהביאה לסטייה ולשבירה של הדמוקרטיה, מה שמוכיח כדבריו של מרדכי שהדמוקרטיה היא רק להתחלה והיא בעצמה כשתתהפך תביא למצב גרוע יותר מאשר לפניכן, וכאן בסיפור המגילה היא קיבלה את הביטוי בנתינת הכח להמן.

מי היה המן ?

לפי המדרש המן היה עבדו של מרדכי, אפשר לראות בזה אנקדוטה שמחביאה בתוכה את האמירה שהמן הוא היה האידיאולוג והדמות שהביאה להוכחת צדקתו לבסוף של מרדכי, המן היה עבד כדוגמת אחשוורוש וגם הוא עלה לגדולה וניסה ללחום כנגד שיטת אדונו, אחשוורוש כבש את השלטון ושינה את שיטתה והפכה לדמוקרטיה, המן היה עבד של מרדכי שמסמל את שלטון הרוח וגם הוא עלה לגדולה אלא שהוא לא הסתפק בדמוקרטיה כי זה בתחום של אחשוורוש אלא הוא ראה בדמוקרטיה ובשחרור מעבדות את ההזדמנות לשים שלטון מחודש והפעם גם על מרדכי – שזה אומר גם לשלוט ברוח ובנשמה של אנשים. כל זה מתבטא אח"כ במגילה בזה שמרדכי לא יכרע וכו'.

ולכן דווקא המן הוא המייעץ והקופץ בראש בהתייעצות על העונש המגיע לושתי, כי נקודת השבירה של הדמוקרטיה היא בדיוק הזמן של המן והוא הוביל מכאן את אחשוורוש לסור מהדמוקרטיה ולהכניס את הכל מחדש תחת שלטון וכפייה.זה מתחיל בעונש על אשה שמעונינת לשמור על כבודה ועל שונותה מדרכו של אחשוורוש (כמו שהזכיר מיימוני מהגר"א, על מחלוקת אידיאולוגית שהייתה בינם) וממשיך אח"כ בהשמדת עם הרוח.. מפוזר ומפורד... את דתי המלך אינם עושים.. ולמלך אין שווה..

לאחר מותה של ושתי, בחירתה של המלך באשה החדשה יכול לסמל תקופה של מלכות מחדשת, כי כעת סר ממנו צלו של אביה של ושתי שהיה המלך הקודם, ובחירתה של מלכה חדשה אם הייתה נעשית בשיטה דמוקרטית היא לא הייתה מנבאת רעות אולם היא נעשתה בצורה של כפייה ועל פי התכתיבים מבית מדרשו של המן, נערה בתולה, הכל נקבע לפי היופי בלבד, והכל בכפייה..

כאן נכנסים לתמונה מרדכי ואסתר, הוא מלך האומה והאידיאולוג של הרוחניות, והיא היא בת טיפוחיו הנשית שמסמלת כאן את הערכים המנוגדים ביותר להמן, היא צנועה, היא לא מגלה על עצמה, היא מחרישה, היא לא דמות היופי אלא מי שירצה בה יאלץ לסור מחיפוש חומרי וייאלץ להשתמש בכישורים נוספים כמו נשיאת חן והבחנה בחוט של חסד.. לאחר הסירוב שלה ללכת היא נאלצת בכפייה וכאן מגיעה נקודת שבירה נוספת בדרכו של אחשוורוש והמן, אלא שהפעם המן "פספס" ולא שם לב לדקויות שהשתלטו על המלך וכך נכנסה לארמונו נציגתו הטהורה של מרדכי וכבשה את לבו של המלך, הוא בחר בה על אף שלא הייתה יפה, והוא נכבש בחן ובמה שהיא שידרה לו, ולכן הוא גם וויתר לה על גילוי עצמה כשהתנגדה, וכל זה הוא ההפך מהמן, ומכאן ואילך אחשוורוש לא היה נתון רק לשליטת המן אלא הוא גם היה נתון לשליטת אסתר ולמה שהיא מסמלת וכל זה נעשה מבחירתו האישית כשהחליט לבחור בחן על פני היופי.

נדלג כרגע על מאורע של ביגתן ותרש ותחילת שלטונו של המן, ורק נאמר שהדרך של מסירת היהודים וקניית הזכות בעניינם על ידי כסף מסמלים שאחשוורוש לא היה שלם עם המן מעכשיו, אולם הוא עדיין היה נתון תחת הדמוקרטיה בגלגולה המעוות ומכר את העם תמורת כסף ליועצו הבכיר.

לאחר גזירת הגזירות על היהודים מרדכי מוודא שאסתר עדיין בתומתה ואחשוורוש עדיין בשליטתה וכל זה הוא מוודא על ידי זה שהיא אינה מגדת את עמה ואת מולדתה, אבל כל זה משתנה בבוא העת שמרדכי מחליט להלחם חזרה על לבו של אחשוורוש ולהעבירו לשליטתו, (ואפשר שלכן מודגש שלאחר שאחשוורוש גילה את "הנשמה" בזה שבחר באסתר מרדכי החליט להגן עליו ולהצילו גם ממוות וגם מידיו של המן).

הדו שיח על צורתה הנכיונה של המלחמה על לבו של אחשוורוש (שזה מבטא החזרת הדמוקרטיה ושחרורה של הרוח), מתנהל בין מרדכי ואסתר בעניין של יוזמה מול פאסיביות וצניעות, ודיבור מול הסתר – כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, כאן מרדכי מעביר את אסתר שינוי קיצוני, היא חונכה ונהפכה לסמל של טוהר (אסתר קרקע עולם) ושל אי גילוי על עצמה, וכאן מרדכי אומר לה שזה הזמן לעבור ליוזמה ולהתחיל להשתמש בכישורי החן והנשמה לצורך כבישת החומר בדמותו של לבו של אחשוורוש, כמובן שאסתר מתנגדת בתחילה ובקשתה האחרונה לפני הסכמתה הוא שכל היהודים יצומו עליה, וכאן שאלנו מה הפשר של הבקשה שיצומו עליה וכי חייהם לא תלויים בזה, אלא שכאן טמון עומק נוסף בכל המהלך.. אסתר רומזת כאן למרדכי שהיא כאישה וכבתו של המנהיג מרדכי מסמלת את שיא הטוהר, העדינות וכו' וכשהיא מתבקשת למען עמה ודרכה להפוך ליוזמת ולכובשת היא צריכה שזה ייעשה במקביל ואחרי שהעם כולו יזככך מחומריותו (מהמשתה הראשון) ויהיה נתון כמו ביום כיפור (צום לילה ויום) להזדככות ולריחוק מהחומר, ורק כשהיא תדע שכולם חזרו להתחבר מחדש לדרך הרוח תוכל היא להשתמש להפוך את העדינות והחן מצניעותו הטבעית לכח יוזם שכובש את החומר.

לאחר שהצליחה לכבוש לרגע את לבו מחדש של אחשוורוש (לאחר הפסקה של שלושים יום שהוא עזב ולא קרא לה), היא חוזרת לעניין של המשתה ומבקשת להביא לממלכה ולעולם אירוע שיהיה הפך מהאירוע שהתחיל את הכל, ושתי נתבקשה לבוא למשתה של המלך וסירבה ואילו אסתר מבקשת מהמלך לבוא למשתה לה ונענית, זה מסמל את החזרת השלטון לדמוקרטיה ולרוח – גם אישה וגם צנועה. ודווקא במשתה מתחיל נפילתו של המן, הוא יכל עוד איכשהו לצאת מכל העניין כשהבין שהיא יהודיה ויוותר על השמדת העם, אולם נפילתו הסופית באה דווקא כשאחשוורוש ראה שהמן כנציג ה"עבד כי ימלוך" (החומר המשתלט על הרוח) אינו יודע גבולות והוא רוצה לכבוש גם את אסתר שבאותם רגעים היא מסמלת את שלטו הרוח והנהגת האומה היהודית, וכלן זה העבירו סופית לידיו של מרדכי ואסתר ויתלו את המן. אמן. פורים שמח