תוכניות מגירה - לשם מה?

לא אחת אני חש שרבים ממשתתפי הפורום אינם מוצאים טעם בהבעת עמדות בנושאים שאינם נתונים בידיהם, העיסוק בקביעת ובהצגת עמדות והצעת רעיונות בנושאים שונים, נראית להם יומרנית וחסרת טעם. וכי מה יכולה להשפיע דעתי האישית בתחומי החינוך; התעסוקה; הישיבות; הגמ"חים; ועדות הצדקה; העיתונות החרדית; בתי הדין; המפלגות החרדיות וכיו"ב? הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בתחומים שאינם נוגעים דווקא לציבור החרדי, אלא למדינת ישראל בכללותה או לעם היהודי או אולי אפילו לאנושות כולה. איזו השפעה עשויה להיות להצגת עמדה אישית בנושאי ביטחון; כלכלה; מדיניות ציבורית; דו-קיום בחברה הישראלית; התבוללות; רצח-עם; איכות סביבה ועוד כהנה וכהנה? הית ומדובר כאן באנשים שעיתותיהם אינם בידם, נראה להם המאמץ בהקדשת זמן לכתיבת דברים אלו מיותרת לחלוטין וחסרת טעם.

קשה לי לסתור את הטענות הללו באופן הגיוני, אבל למרות זאת אני סבור שעלינו לעשות את המעט ולהעלות הגיגים שיציגו אפשרות ליצירת עולם טוב יותר. הכנת "תוכניות מגירה" בנושאים אלו ואחרים, עשויה בדרך כלשהי לשפר ולו במעט את המציאות הקיימת. לא ניתן לנבא ולצפות מראש את ההתפתחויות העתידיות, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו תמיד. אני מאמין שגם אם בעתיד הקרוב הנראה לעין לא תהיה לנו השפעה בנושאים השונים, הרי שלאורך זמן בהחלט יתכן שחלק מאיתנו יגיעו למקומות שתהיה להם יכולת להשפיע על מקבלי ההחלטות באשר הם. כפי שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה", תמיד טוב יותר לפעול לאחר חשיבה מסודרת על הדרך הרצויה.

ההתדיינות כאן נראית לי פעולה מקדימה חיונית, לפני כתיבה מסודרת של הצעות מעשיות בתחומים ספציפיים, שיפרטו את המצב הקיים; החסרונות והיתרונות; הדרכים לשינוי המצב וכדו'. חלקן הגדול של תוכניות מסוג זה אכן מגיע לפח האשפה או לארכיון, אבל לעיתים הן גם מחוללות שינוי כלשהו.

הבוחן

אני מאוד מזדהה עם הדברים שלך, יתכן בהחלט ששגינו בשתי הנקודות שציינת:
א. הגדרנו את הדיון בנושאים חברתיים, עובדה זו מנעה אנשים מלעסוק בשאלות הנוגעות למהות, כמו שאלות ערכיות והשקפתיות. ההסתייגות מ"עצור כאן חושבים" נבעה מתוך החשש שהדיונים יגלשו לעבר עמדות של אלו שאינם מרגישים כלל מחוייבות לשו"ע, בעוד שאנו רצינו בשמירה על גבולות הנאמנות לפסיקה המסורתית. יתכן שצריך להבהיר יותר שהמשא ומתן בנושאים ערכיים הוא מבורך גם במקום זה, כל עוד לא מדובר בערעור על המוסכמה של מחוייבות לתורה שבכתב ושבע"פ.
ב. עסקנו יותר מדי בשאלות ציבוריות רחבות, במקום לדון בנושאים יומיומיים העומדים בפני כל אחד ואחת מאיתנו. אתה אכן צודק שאני מטבעי מתעניין מאוד בשאלות כלליות, בעוד שמרבית האנשים מוטרדים מאורח חייהם האישי. צריך בהחלט למצוא את הדרך כיצד לפתח התדיינות בנושאים כגון אלו, חינוך הילדים; היחס בין בני הזוג; המחוייבות להלכה; ניהול משק הבית; החשיפה לעולם הכללי; ההתייחסות להתפתחות הטכנולוגית; שיטת הלימוד; הסתפקות במועט ועוד כהנה וכהנה.

כיצד ניתן לשנות את המצב הקיים בנקודות אלו? האם לדיונים מסוג זה יש לנו מספיק משתתפים? באיזו דרך ניתן למצוא משתתפים פוטנציאליים נוספים?

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בנצ"כ

נראה לי גם, אולי יש דרך לבדוק את זה, שרוב התכניות שיצאו לבסוף אל הפועל היו תכניות מגירה, שהרי מקבל החלטות הנמצא ברגע קריטי הדורש ממנו לקבל את ההחלטה הרי הוא ניגש למגירה ושולף את התכנית, בדרך כלל מאוחר מידי מכדי לפנות למהנדסי תכניות.

ניתן אם כך לומר את המשפט החביב: רוב אלו שניסו לא הצליחו, אך מתוך אלו שלא ניסו אף אחד לא הצליח.