עול נישואי הילדים - יש פתרון מעשי?

ידוע וברור הקושי העצום והבלתי אפשרי האורב לפתחו של כל הורה בציבור החרדי בצורת ההתחייבות הנדרשת מאב העומד לשדך בשעה טובה אחד מילדיו [ובפרט כשמדובר בבת אשר רוב העול נופל על הורי הבת] שאם לא יתחייב לפחות לחצי דירה ראויה לשמה לא ימצא מי שיסכים לשבת אתו למשא ומתן שכן "היכן יגור הזוג המיועד" וכבר רבים חללים הפילה ואין צורך להאריך בגודל הרעה שאנו גורמים לעצמנו בהנהגה זו שאינה תפארת לעושיה ואינה תפארת לו מן האדם וכי היאך יכול אדם להתחייב על סכומים דמיוניים שכאלה שאף אילו יחיה אלף שנים פעמיים טובה לא ראה וכבר הדברים יגעים ולא יוכל איש לדבר.
וצריך להתבונן באפשרויות שהיו עומדות בפנינו אילו רצינו לנסות לצעוד בדרך אחרת.

הדרך המקובלת כיום בעולם שאם אדם רוצה לקנות דירה ואין לו עדיין די כסף, נוטל הלוואה [בדרך כלל מהבנק] ופורע אותה לאורך שנים מהכנסתו החודשית שזה דבר שאדם בעל הכנסה יכול לעמוד בו,
לחילופין אם אינו מסוגל או שאינו רוצה, שוכר דירה בשכר דירה חודשי ובמקביל חוסך לקניית דירתו בעתיד, החסרון באופן זה הוא כמובן דמי השכירות שהולכים לבלי שוב.

הסיבה שבציבור החרדי הונהגה הדרך של קניית הדירה על חשבון ההורים משום שאין הזוג המיועד יכול לחשוב על אפשרות שהכנסתו בשנים הקרובות תגיע לרמה שתאפשר לו לעמוד בתשלומי דיור, שהרי החתן מתכנן ללמוד עוד הרבה שנים בכולל ולהתפרנס מיגיע כפי אשתו במידה שתהיה לה הכנסה ובצירוף המלגה או המלגות שיקבל הוא מהכולל.
אמנם בהרבה מקרים לאחר שנים ספורות הכנסה גדילה באופן זה או אחר ואף אם אין ניתן בקלות להוסיף לסל המשפחתי גם את סעיף דיור הרי שהקושי אינו כזה המצדיק המשך הנשיאה בעול על ידי ההורים שבהרבה מקרים כורעים כבר תחת עול נוסף כפול ומכופל מנשואי ילדים נוספים, אלא שאז הזוג כבר אינו יכול להחזיר את הגלגל לאחור וליטול על עצמו חזרה את כל העול להחזיר להוריו את הסכום ששולם בשעתו על הדירה בה הם גרים, שהרי מדובר בסכום אגדי והם כבר צריכים להתחיל לחשוב על נשואי ילדיהם שלהם, ולכן מלבד קצת נקיפות מצפון במקרה שהזוג רגיש דיו לחוש בהם אין אפשרות רצינית לתיקון המעוות.

הצעתי, שבמקום להתחייב על סכום גדול בבת אחת לצורך קניית דירה, יסכמו ההורים על תקופה של מספר שנים שבהם הם מתחייבים לשלם את השכירות עבור ילדיהם, שאם אמנם יש חסרון בשכירת דירה מצד ההפסד הכספי, יש לחשוב אם לא ראוי ללכת בכיוון זה, שהרי אין כל טענה בכך שכדי שלא יגרם הפסד של מאתיים לראובן יידרש שמעון לתת מנה, כלומר, זה שחבל על הכסף של הזוג שהולך לבלי שוב בתשלומי שכירות חודשיים אינו מצדיק שמשום כך יאלצו ההורים לממן את קניית הדירה, אמנם גם שכירות אין הזוג יכול לממן בתקופת נישואיהם הראשונה, אך באופן כזה ברור יותר שברגע שיתאפשר לזוג להשתתף באופן מלא או חלקי בתשלום השכירות שוב לא תהיה כל הצדקה לבקש מההורים להמשיך ולממנם כאשר להורים אין הדבר יותר קל.
וצריך לחשוב איך אפשר ליצור נורמה כזו שתחייב את שני הצדדים, שהרי לשכנע את ההורים שלא יתחייבו אין כל קושי, הקושי הוא ליצור מצב בו בחור לא יוכל להעלות על דעתו אפשרות לדרוש התחייבות לדירה שהרי כל עוד שלא תהיה מניעה או הוקעה מוחלטת של הנוהג, הרי הבחורים ימשיכו להציב את הדרישה והמחותנים ימשיכו להתחייב אם ברצונם לראות את ילדיהם עומדים תחת חופתם. 

אלא שכאן יש לשאול, ומה אם ההורים מסוגלים ו/או מעוניינים לרכוש דירה לילדיהם מה עוולה יש בדבר ואיך נוכל להכריח אותם לזבז את כספם בתשלומי שכר דירה שנים רבות, ואיך אפשר ומה הצדק למנוע מהם את התענוג לקנות דירה לילדיהם כרצונם,
ובעצם שתי שאלות יש כאן, האחת מה הצדק בדרישה כזו, ועוד האם זה אפשרי בכלל למנוע זאת, ואם כך היכולים ימשיכו לתת ושאינם יכולים ימשיכו להשתרך אחריהם כדי שיוכלו לעמוד בתנאים שימשיכו הבחורים להציב, כל עוד שיש מי שעומד בתנאים אלו.
 
השאלה השניה היא החשובה, שכן השאלה הראשונה מלבד מה שאפשר להתעלם ממנה שכן לא מחיר מופקע הוא מן היחיד החי בתוך חברה על מנת להבריא את הכלל כולו מאחת המחלות המכלות את מרקם החברה כולה ואת האפשרות שלה להמשיך ולהתקיים כחברה, מלבד זאת בתשובה לשאלה השניה תוסר מאליה גם שאלה זו.
פשוט וברור שאם ההורים רוצים באמת ובתמים לקנות דירה אין כל אפשרות למנוע זאת מהם, אלא שאז אין צורך להצהיר על כך באופן המחייב המשך הסיחרור והתחרות, שכן הורים שהתחייבו למשל על עשרים שנות שכירות כל צד לדירת ארבעה חדרים בעיר, איש לא ימנע מהם להשליש את הסכום במלואו לידי הזוג למחרת האירוסין, אלא שמי שאינו יכול לעשות זאת לא ידרש לכך,
נראה כי לא תיווצר נורמה של התחייבות להשליש את הכסף מראש כהמשך טבעי של הנוהג הקיים שרק ידובר בשפת קוד שעל זה אין כמובן שליטה, סבורני כי הדבר יכול בהחלט להתקבל באמת ובתמים אף שמי שירצה בסופו של דבר לקנות בכסף זה דירה יוכל לעשות זאת,
יתכן שכדאי להוסיף שלא לקנות את הדירה במקרים אלו לפני החתונה שאז עדיין התחרות פעילה בין החברים אלא להשאיר זאת לאחר החתונה ולחייב את זה מכוח סנקציות חברתיות שינקטו כנגד חתן שלא יתאים את עצמו לתקנה.
אמנם הורים ימשיכו להתחייב על סכומים די דומים, למשל עשר או חמש עשרה שנות שכירות, אך אז ברור שרוב הזוגות ברגע שירגישו שאין עוד הצדקה לנשיאת ההורים בנטל, ליבם לא יתן להם להמשיך לחיות על חשבון הוריהם.
אמנם צריך לדאוג למלאי גדול של דירות להשכרה ולהגבלת מחירי השכירות, כדי שהציבור לא ינוצל על ידי מפקיעי שערים ואולי אפשר לשתף בזה את הממשלה על ידי הקמת פרויקטים של דיור ציבורי להשכרה או על ידי נדיבי עם שישקיעו מכספם בקבלת תשואה נאה.

מה דעתכם על הרעיון ומה על המאמר?

_________________

יוזמה של הגמ"ח המרכזי

בידור,
אני נוטה לקבל את דבריך. עולם הישיבות מגונן על הבחור מפני הרעות החולות שבעולם, בצורה מוגזמת ומעיקה.
לשם השוואה: בחור חילוני בגיל שבע עשרה ע"פ רוב עבד כמה פעמים והרויח כסף, עשה רשיון נהיגה, ניהל כמה וכמה מערכות יחסים עם בנות, והשתתף (לא כולם, לא כולם) בכמה קטטות אלימות, ועם כל הסלידה מאורח חיים זה, הוא די מבגר, והבחור די עצמאי. בגיל עשרים ואחת, בחורינו היקר יוצא מהצבא! שלש שנים הוא היה שם! כעת, יסכימו כולם, מדובר בבחור עצמאי שינסה לדאוג לעצמו. לעומתו, הישיבע בוחר, הוא ילד תם ומסכן, שכל מה שהוא יודע על החיים בא מהיחסים שלו עם הוריו. בחור כזה, משול בעיני, לבחורה מחונכת מבית יעקב, שאביה אחראי להלכה ולמעשה לכל צעד משמעותי שלה, ועל הוריו לטפל בכל אשר יבקש. ואל להם להלין אם עליהם החובה לקנות לו בית.

_________________

http://blugermagid.blogli.co.il/ 

מאיר,
עצם העובדה שקשה לקדם פתרונות הגיוניים, גם אם הם פתרונות חלקיים, אומרת דרשני.
מדוע בעייה כזו אקוטית נשארת ב"מלוא תפארתה" כל כך הרבה זמן ?
כדי להתמודד עם הבעייה אי אפשר להסתפק בקומבינות פיננסיות ובתקנות חייבים לרדת לשורש העניין. 
הגע בעצמך, אותו אברך שאי אפשר להטיל עליו את העול של שכר הדירה בשנים הראשונות לנישואיו - כעבור כעשרים שנה (מה דעתך על המושג: הורים המחתנים ילדיהם - "אברך+20"..), בגודל משפחה כמקובל במחוזותינו, איך יוכל לעמוד בפרוייקט ה"מצומצם" שהצעת - השתתפות של כמה שנים במימון שכ"ד לכל ילד, נוסך על הוצאות החתונה וכלל צרכי הקיום השוטף.

הבעיה העיקרית אינה בדרישות הבחורים (הם מוזנים מההורים ומהרבנים), עיקר הבעיה היא בעמדת ההורים המוזנים מהמסר:
שהם אחראים באופן מלא לעתידם הרוחני של ילדיהם, גם בגיל הנישואין ואח"כ.
שעליהם למנוע בכל מחיר (-כפשוטו) כל סיכון ל"רוחניות" הנ"ל.

ממילא האפשרות לחנך את הצעירים לאחריות (-שתוביל להעברת הנטל הכספי אליהם) נפסלת על הסף. שהרי אחריות מובילה לעצמאות, ועצמאות הרי היא חופש בחירה, ואחריתה מי ישורנו.

ההורים, בדרך כלל, לא מסוגלים לנהוג ב"הגיון" וללכת נגד הזרם כשמדובר בנורמות ה"מגינות" על "ערכי היסוד" של החברה בה הם נמצאים. לכן גם "תקנות" לא יועילו שהרי ראשוני המפירים שלהם יהיו אותם אלה שירצו להתהדר בנאמנותם לאותם "ערכי היסוד" (כפי שאירע עם ה"קול קורא מטעם גדולי ישראל וראשי הישיבות להקלת עול הנישואין" - אדר א' תש"ס).

במלכודת מסרים זו לא נותר להורים, שאין ידם משגת, אלא להטחן עד דק ואין מושיע.

לדעתי, אחד הנושאים שצריך להקדים ולהתמודד איתו, בהקשר של ההתחייבות הכספיות של ההורים בעת חיתון ילדיהם, הוא הקביעה מחדש של גבולות האחריות של ההורים כלפי ילדיהם. 

בעזהי"ת


   אמנם לא. ואמנם גם עם אברהם אבינו ושאר אבותינו רועי הצאן, לא ילך יחדיו הפראק. ועל זאת אפשר להסביר בצחות לשון, שגם כשיגיע משיח ויאמר ויצעק: הריני לפניכם! הבה נבנה את בית המקדש!, יסבירו לאותו שוטה ש"חדש אסור מהתורה" (הרי מעולם לא שמענו מרבותינו הגדולים באשכנז ואונגרין ורייסין שבנו "בית מקדש"!!)...

אלישיר,
הילכו פראק ופרה חולבת יחדיו?

בעזהי"ת

כעת חיה

אולי אתה צודק, אבל אין לזה סיכוי....

לפי דעתי אין להתחתן לפני שיש מקצוע סביר שאפשר להתפרנס ממנו! ואין הכוונה דווקא למקצוע אקדמי הכרוך בשנות לימוד רבות, אלא בהתמחות בשטח שיש לו דרישה, ואין הכוונה דווקא לאשה, אלא גם לגבר!
בן ישיבה יכול ללמוד תוך כדי לימוד בישיבה, תכנות מחשבים, כל עבודות החשמל, תיקון מכונות כביסה, התקנת מזגנים, סופרות, אינסטלציה, תיקוני נגרות למיניהם, ועוד מקצועות שאפשר להתעסק אתם בשעות הערב - אחרי לימודים בכוילל ובחופשות - ולהביא פרנסה הביתה!
תיקון מזגנים הוא עסק מצויין בקיץ, תמיד יש ביקוש! כנ"ל, חשמל ומכונות כביסה.
בערב, משעה 6 עד 9 בערב, אפשר לבצע תיקונים מבלי לצאת מהכוילל, שלא לדבר על ימי שישי, בין הזמנים וכד'. מי שחרוץ באמת - גם שעה אחת בבוקר של עבודה, תעזור לפרנסה בס"ד.
ומה יאמרו יפי הנפש? ס'פאסט נישט...

צבי

הצעותינו קרובות למדי, מה עוד שכפי המתבאר כעת באשכול סמוך אין רצוני להשאיר אלטרנטיבה אחת, לדעתי מעבר למסלול שכירות לשנים מספר ניתן יותר לשקיפות, אני חושש מפתרונות שבסך הכל יאריכו את ההסכם בין המחותנים בעוד שורה, לאמר: אתה תפתח חשבון על שם הזוג ואני אעביר לך כל חודש את ההתחייבות, לדעתי ביצירת מודל של שכירות לכמה שנים החשש של המניפולציות נמוך יותר.

מאיר,

אבהיר עוד שני נקודות,

א. כוונתי היתה שהמשכנתא תהא רשומה על שם הזוג, עם גביה באמצעות חשבון הבנק של הזוג הטרי !!,
ההורים יעבירו בשנים הראשונות לזוג סכום הקרוב לכיסוי התשלום החודשי, את הפער הקטן ישלים הזוג (אפילו מאה ש"ח), כך יווצר מצב שבשלב שהזוג מתבסס מבחינה כלכלית יפחת תשלום ההורים, ותעלה ההשתתפות העצמית עד להעברה המלאה לידי הזוג, בדרך כלל זה קורה עם מציאת הבעל או האשה מקום עבודה מסודר, או לחילופין נישואי אחד האחים הבאים בתור וכו'.

ב. אני ישבתי על נושא כאוב זה במשך חדשים ארוכים, בחנתי אותו מכל הבטיו החברתיים, הכלכליים, המוסריים, נועצתי עם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה עו"ד ועוד, הפיתרון שאני מציג הוא הפיתרון היחיד ! שיש לו את הסיכוי להתקבל בציבור החרדי השמרני ולעבוד בצורה מסודרת ללא חשש, משני סיבות,
1. הוא ממשיך את ההסדר הקיים שבו קונים דירה תוך משכנתא רחבה, וההבדל הוא רק בנשיאת הנטל לאורך זמן,
2. אין את החשש המובן מהשקעות עתידיות עלומות, וממושגים כלכליים שהעולם החרדי עדיין אינו בשל אליהם בשלב זה.

הוספה: אין לי כל קשר עם כל הועדות השונות העוסקות בענין, מי שיש ברשותו מספר פקס או כתובת מייל של אחת מהועדות הרציניות העוסקות בענין (לא ועדה שהוקמה לשם שיווק פרוייקט מסויים) אשמח לקבל באישי, ולהעביר להם את כל החומר והנסיון שקיימים ברשותי, כמובן ללא כוונת רווח או ממון, והיה שכרי.

תוקן על ידי אילפא ב- 21/02/2007 15:02:53

מורי ורבותי

כל דבריכם נכוחים ויפים, אני מחפש מסר קליט קצר ועם זאת ישים.
איני סבור בהכרח ששכירות עדיפה על קניה, לרובא דעלמא אין זה כך, אני מחפש מוצא מהבוץ לא הצדקה כלכלית.
המנטרה היום גורסת שאברך צעיר אסור לו שישא בשום עול כדי שישלים חוק לימודיו, מי שמנסה לדון על כך לא אותי הוא צריך לשכנע.
אני אומר שאסור להורים להתחייב בשנה הראשונה התחייבויות שפרעונן נמשך עשרים שנה ויותר, יתחייבו ההורים לשנתיים שלש גם אם הכסף ילך לטמיון, לאחר מכן יעשה הזוג מה שירצה.
שוב, כדי שראובן לא יפסיד לא ניתן לדרוש משמעון להתחייב כפליים.

ברצוני להעתיק חלק מהודעתי מפורום סמוך ולהבהיר מספר נקודות נוספות,

אמנם ראיתי שרוב החברים נוקטים בקו של דירה בשכירות, לפיכך אהיה אני למליץ עבור אלו הדוגלים ברכישת דירה ואנסה לפרט זאת במספר שורות.

קשה להתלהב מהרעיון של דירות להשכרה הן בגלל חוסר הנכונות מצד גורמי השלטון לענין, והן מחמת שנושא כאוב זה צורך פיתרון מהיר יותר, דעתי היא כי קניית דירה היא הצעד הנכון, תוך שילוב של חלוקת הנטל בין הזוג לבין ההורים, עזרת ההורים בשנים הראשונות תתמקד בתשלומי המשכנא במקום תשלום אבוד לשכירות, ועם התבססותו של הזוג הצעיר הוא יקח על עצמו את המשכנתא, אין לי בעיה לחיות עם משכנתא עשרים ושלושים שנה, צריך להבין שאם הענין יעבור לפסים כאלו, ההורים יוכלו לשלם את דירתם עשרות שנים מאחר שילדיהם יקנו בעצמם את דירותיהם, לדעתי זה עדיף מגלגול חובות המדרדר את ההורים לתחתית ללא מוצא, הנושא הינו פיקוח נפש של ממש, וכל יום נוסף ללא פיתרון מצרף רבים וטובים למעגל המטורף הזה,

ההשקעה הבטוחה ביותר היא קניית דירה,
א. ניצול הכסף בתיקי השקעות גם אם הוא נעשה באופן זהיר, עדיין אין זה פיתרון אפילו חלקי לבעיה כואבת זו, ראשית מי יתן מאה אלף דולר לזוג צעיר בשביל השקעה נטו, הרי אם נטיל זאת על ההורים שוב לא הועלנו כלום, מה עוד שברכישת דירה הבנק מוכן לתת הלוואה רחבה, משא"כ בכסף המיועד להשקעה.
שנית, אין ביטוח שהזוג לא ימצא את עצמו ביום בהיר ללא קורת גג לראשו, מחמת נפילה כזו או אחרת בשוק המט"ח או תיקי ההשקעות, צריך להבין שבמקרה כזה יווצר 'אפקט הדומינו' וקריסת תיק של קבוצה אחת תגרור אחריה מפולת מערכתית, תוסיפו על כך את כמות השרלטנים המנצלים את חוסר הידע של הציבור החרדי בכל הקשור לעיסקאות מן הסוג הזה, מיסוד הענין לדעתי לא רק שלא יועיל אלא אפילו יזיק, הוא יאפשר לבעלי אינטרסים לשלוח יד בכספי הציבור בגיבוי רבנים וכו' תוך חסימה של מי שירצה לפרוץ את גבולות ההשקעה לאפיקים רחבים יותר.

ב. סיפר לי ידיד שקנה את דירתו לפני פחות משנתיים בפאתי בני ברק במחיר 120 אלף דולר (3 חדרים, 75 מ"ר), כיום המחיר הרישמי הוא לא פחות ממאה שישים אלף דולר, ובתוספת השקעה מזערית אפשר להעלות את המחיר ב15-20 אלף דולר נוספים, זו לדעתי דוגמה מוצלחת להשקעה בטוחה המניבה רווח אדיר (אמנם רק בשלב ראשון) אך מגדילה את סכום ההשקעה ב30 - 40 אחוז תוך פחות משנתיים.

ג. דירה קנויה - ראש שקט, אין ספק כי דירה קנויה מרחיבה דעתו של אדם, אין לחץ חודשי מפני משכיר כזה או אחר, אין תלונות כל שני וחמישי שהדוד שמש לא תקין או שמטבח ישן מידי, קיימת גביה מסודרת מול בנק ממוסד שלפעמים מתחשב או נותן הארכה, כנושא משכנתא בעצמי אני יכול להעיד שמערכת היחסים ביני לבין הבנק מתנהלת על מי מנוחות, היתה תקופה ששלוש הוראות קבע שונות היו מחוברים למשכנא (שני ההורים) והבנק לא צייץ, בקיצור יחסי שוכר משכיר הינם מפותילם בהרבה הן ממונית והן הלכתית מול הבנק הממוסד למשכנתאות.

אני שב ואומר, קו ההסברה צריך להיות פשוט וברור,

במקום שאדם אחד יקנה 10 דירות, כל אדם יקנה דירה אחת !!!!