| נשלח ב-21/2/2007 11:00 |
 |
| |
התלות של היחיד בציבור לטוב ולמוטב
מספר פעמים הושמעה כאן טענה על העיסוק הרב באשר להתנהלות הציבורית במחנינו, במקום להתמקד בחיי הפרט ובחיי היומיום. ברצוני לחזור כאן על תשובתי באשכול אחר, היות ולדעתי זוהי נקודה חשובה הראויה לדיון בפני עצמו.
מעבר להיותו של האדם חברתי בטבעו, כשמעטים הם האנשים המסוגלים לחיות ללא קשר עם ידידים שכנים וקרובי משפחה, המאפיין הקהילתי הוא אחד הדברים המייחדים מאוד את הציבור החרדי. הקהילה מעניקה לאדם תמיכה משמעותית לאורך כל חייו, מבחינה חברתית, בהשתתפות מופלאה עם האדם בעת שמחה ובעת צער. מבחינה כלכלית בסיוע בהשאלת מיגוון מוצרים, בהלוואות כספיות גדולות בשעת הצורך, בחלוקת מזון וביגוד לנקקים ובאיסוף כספים בעיתות מצוקה. מבחינה פיזית, בעזרה ליולדות ולקשישים, לפצועים לחולים ולנכים וכיו"ב. מבחינה דתית, בדאגה לשעורי תורה ולבתי כנסת בכל מקום, ברכישת תפילין מזוזות וסידורים למתחזקים. מבחינה חינוכית, בהקמת אין ספור מוסדות חינוך ומסגרות נוספות עבור הנפלטים באשר הם. מבחינה פסיכולוגית, בדאגה למוגבלים בשכלם בכל הרמות. מציאות זו מעוררת השתאות של כל מי שנחשף ולו במעט למערכת מסועפת זו, התומכת באדם בכל מצב.
לצד התועלת הרבה לפרט בכך שיש לו מעגלים רבים של עזרה, החל במשפחתו המורחבת ושכיניו ומכיריו הקרובים וכלה בציבור כולו המתגייס לעזרה במקרים רבים, נדרש היחיד למלאות את מחוייבותו לכלל. מחוייבות זו כוללת הליכה בתלם, המגיעה לעיתים לממדים מדאיגים. כל חריגה בהבעת דעות לא שגרתיות, בלבוש לא סטנדרטי, בשינוי מסויים בשיטת הלימוד או בכל נורמת התנהגות כלשהי, עלולה לגרור מיידית לשינוי סטטוס ולמחיר כבד. כל עוד מדובר על מבטים וקריצות, יכול האדם להתגבר ביודעו שהוא נוהג כהוגן. אבל במקרים רבים המחיר הוא הרבה יותר גבוה, הוא יתקשה למצוא מסגרת תורנית עבורו, ילדיו לא יתקבלו בקלות למוסדות החינוך [אם בכלל], גם כשירצה לשדך את בניו ובנותיו לבני גילם עלול הוא לעבור מסכת ייסורים ארוכה, בעת צרה הוא יהיה בעדיפות נמוכה של סיוע ועוד כהנה וכהנה. אני מכיר לא מעט אנשים שכמעט כל צעד בחייהם נבחן מיידית במוצהר בשאלה היסודית "האם הדבר לא יפגע בסיכויי בנותי להתקבל לסמינר? האם לא אתקל בסירובים להשתדך עם משפחתי?", זוהי לדעתי מציאות בלתי רצויה בעליל.
יתכן שהמחיר איננו כה יקר יחסית לתמורה, אבל חשוב להכיר בעובדה הפשוטה שהיחיד איננו בן חורין לנהוג כפי רצונו והבנתו, כל עוד לא יתחולל שינוי מערכתי בתפיסה של הכלל. כל עוד יצפו שכל פרט יהיה בדיוק בהתאם למודל הכללי, אנחנו נהיה משוללי בחירה לגמרי. רק לדוגמא, אברך שבעקבות בירור מעמיק יטיל פתיל תכלת בבגדו, ייהפך מיידית לתמהוני ויאבד הרבה ממעמדו החברתי.
האם אני מגזים בתיאור זה?
לאחר מחשבה נוספת, ברצוני להוסיף עוד נקודה שדנתי בה לאחרונה עם מאיר בפורום "בחדרי חרדים". מדי פעם כשנשמעת טענה של אנשים שונים כנגד הכפיה שהם חשים על דעותיהם, לבושם, סדר יומם וכדו', מגיבים לעומתם "אם ברצונכם לחיות בדרך שונה, מדוע אתם מתעקשים להשתייך לקהילה שלנו? הקימו לעצמכם קהילה נפרדת". תשובה זו כוחה יפה כל עוד מדובר בקהילות מקומיות המורכבות מכמה עשרות או מאות משפחות, אבל כיום ישנה מגמה מתמשכת ליצור "קהילה מרכזית" שתאגד ציבור ענק של אלפי משפחות, תוך נקיטת צעדים ברורים ליצור אחידות מקסימלית באורח החיים של כולם, כשההוראה לא לקבל למוסדות החינוך ילד שלהוריו מכשיר סלולרי "לא מאושר" היא הדוגמא המובהקת ביותר לכוונה זו. בדרך זו לא משאירים אפשרות להתקיים גם לקבוצות קטנות המעוניינות בקהילה המאפשרת יותר רבגוניות של החברים בה, זוהי לטעמי מגמה מסוכנת המובילה לתחושה קשה מאוד אצל מי שאיננו מסוגל ליישר לגמרי קו בכל דבר ועניין עם המודל המרכזי. להיכן נעלמו דברי חכמים "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות"?
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקנה טעות הקלדה
תוקן על ידי - ymy33655 - 21/02/2007 14:45:48
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 23:32 |
|
| |
יש אצלנו בחברה בעיה של "הכלה" - אי יכולת להכיל (לא לקבל ולא להסכים רק להכיל) את זה שיש מישהו שחושב ומבין אחרת. כשאחד הולך קצת שונה, אוכל הכשרים אחר (נגיד רבנות) או נשמע לרב אחר הוא כבר נחשב לא חרדי והסנקציות ממהרות להגיע: סמינרים, חיידרים ועוד.
וכך זה מתפתח הלאה ונוצרים בתוך החברה עצמה קבוצות שלא מסכימות שהילדים ילמדו זה עם זה באותה כיתה וכדו' וכל קבוצה מגדירה את עצמה לפי סוג הבד של הכיפה, הגודל והסרט עד שבתוך הקבוצה עצמה קמים כמה אליטיסטים שיוצרים לעצמם קבוצה משלהם.
וכל פעם שהאלטיסטים יוצרים קבוצה נפלטים כמה פרטים, שלא עומדים בהגדרות החדשות, החוצה, ונודדים אל השוליים של החברה החרדית ההולכים ומתעבים מיום ליום (ולפני מספר חודשים עמד על תופעה זו ישראל אייכלר במאמר מצויין בטורו הקבוע בעיתון משפחה).
ולכן אמרה התורה: "לא תדגודדו" - אל תיעשו אגודות אגודות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 03:24 |
|
| |
לבן ציון
העלת את הטיעון שטוענים לשם מה להתמקד בנושא הכלל, לפי התגובות הטיעון נתפס כאילו הוא בא לקרוא ליותר פרטיות לפרטים. אני שומע בטיעון הזה מימד נוסף, מה התועלת היוצאת מעיסוק שכזה והרי השליטה איננה בידינו, וא"כ זה קצת מיאש להביע עמדות בנושאים שכאלה .
ברצוני לומר לאותם המיואשים, שהיאוש שלהם נובע מאי הגדרה נכונה של תפקידם. הם קובעים יעד לשנות את כולם וזה באמת לא הולך,ולכן זה מיאש. אני חושב שהתרומה של הפרט לחברה צריך להיות בהשפעה על הסובבים אותו והבאים איתו במגע ותו לא. א"א לשנות את העולם אבל אפשר וחיבים לשנות קצת את העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2007 20:16 |
|
| |
הבט נוסף לחמימות הדביקה של החברה, הוא מאפייני החברה בעצמם.
האינדבידואליזם, נוגד את אינטרס הקיום של החברה.
לכן, חברות מערביות מתפרקות, לעומת חברות שבטיות ודומיהן.
אין ספק, שכאנידבידואליסט, אתה יכול לעשות כרצונך, אבל המחיר לחברה הוא התפרקותה.
ולכן, האינטרס של החברה, קודם לאינטרס הפרט, הוא כפיפות ומרות החברה על פרטיה, והשתייכותם הטוטאלית.
החסרון בזה מצד החברה, הוא שימוש חוזר באותו DNA חברתי, שעשוי לגרום למחלות בתוך המשפחה... ולמעשה מסיים את חיי הקבוצה.
לדעתי, באופן מודע או לא, זהו חלק מהמוטיבציה להחזיר בתשובה. להכניס דם חדש.
ברם, התנאים להתקבל לקבוצה, הם כאלה, הדורשים מהמצטרף לוותר על הDNA השונה שלו, ולאמץ לעצמו DNA אחיד של הקבוצה.
זהו פרדוקס, שרק אי עמידת הפרטים בתנאי הקבוצה, מקיים אותה עצמה.
ביום שכולם יהפכו למחוקי אישיות, תקרוס הקבוצה.
או שאז ישלטו בה כמה אינדבידואליסטים, הנושאים לשוא את דגל מחיקת האישיות (כפיפות מוחלטת למרנים התורנים).
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 20:33 |
|
| |
נדמה לי, שבין המעלות/חסרונות של הציבור החרדי, אפשר גם למנות את מה שאני אנסה להגדיר כאכפתיות יתר.
התחושה הפטרונית והאבאית שהחברה החרדית מעניקה לחבריה, במצב בו חבר נופל לצרה ועוזרים לו כאחד מבני הבית/הקהילה, גורמת גם לפטרונות במובן הרע של המילה בה גם מגבילים ואומרים לך מה לעשות בחייך הפרטיים (אולי גם מתוך תחושה אבאית לשלום עוה"ב שלך).
ככה זה בחברה שחיה במעורבות יתר על מעלותיה וחסרונותיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 16:40 |
|
| |
יורשה להסיף גם משהו של גויים, טפו, ממשלי קירילוב.
לקיפודים ביער היה מאד קר, ורצו להתחמם, התקרבו אחד לשני והתחממו. אלה מה זה מאד דקר,
אחד דקר את השני. אז התרחקו, אבל אז שוב היה קר, ושוב התקרבו אבל דקר.
מוסר השכל, עם חברה חמה אתה צריך, אתה חייב לסבול קצת דקירות
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 21/02/2007 16:41:36
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 15:58 |
|
| |
חיים
לטב ולמוטב היא לשון נקיה למה שכתבת.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 15:48 |
|
| |
בצ"כ
אולי היה עדיף כותרת "לטוב ולרע"?
לגופ של עניין, אני מסכים עם התיאור שלך על הסטטוס הקיים, אך איני בטוח כלל כי העזרה היא רק חלק טוב ואין בה חסרונות. מצוקות ובעיות רבות נוצרו עקב התלות והעזרה ההדדית שציינת. אנשים רבים אינם מפתחים את כישוריהם ויכולתם בגלל התלות בחברה, וע"י כך הם לא מתפתחים כלכלית. עזרת הנישואים של הורים לבניהם, גורמת פעמים רבות לתלות ואי התפתחות עצמית של הילדים.
יש האומרים, שרוב תחלואי החברה החרדית שנדונים בפורום זה, מקורם מהעזרה ההדדית. אני איני בטוח במשפט זה, אבל רוב עזרה גורמת לבעיות. המחשה יפה למציאות של בעיות הנגרמת בעקבות עזרה, "גילוי פתרונות שיעורי בית לתלמיד המתקשה בכך". תלמיד שמגלים לו את פתרונות שיעורי הבית והתלמיד לא מנסה לפתור ולענות על התשובות לבדו, נגרם לו נזק וע"י כך הוא ידע את חומר הלימוד פחות טוב.
חשוב לדון, על המעלות שנקטת האם הן אינן חסרונות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 14:51 |
|
| |
אכן, יתכן שיש מקום גם לחבילה כזו, אך יש לדאוג שלא תחוסל אפשרות אחרת.
מי שרוצה לחיות כרובוט ואני מכיר רבים כאלו, יתכן שזה לגיטימי לאפשר להם את זה, אני לא בטוח אבל אם מישהו חושב שכן יפעל כהבנתו, מה שלא לגיטימי הוא הבלבדיות של הקהילה הזו.
באותו דיון בבח"ח טענתי כי אין לי אפילו זכות לשאול רב אחר, מינו לקהילה הענקית הזו רב בלי בחירות ומי שלא יעבור לשאול אותו ואתו בלבד, אחת דינו להמחק מספר הקהילה, תאמרו: מה אכפת לך. אך קהילה אחרת איין.
אין לי שאיפה ליצור קהילה מתחרה שתכתיב נורמות אחרות, השאיפה היא ליצור את הסביבה המאפשרת לך לבחור משירותי הקהילה כרצונך ולפי טעמך.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2007 13:11 |
|
| |
בן ציון,
עיין בספרו של קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
