| נשלח ב-21/2/2007 11:25 |
 |
| |
ירוח"ש: "מכאן ולהבא למפרע"
העתקה מאשכול אחר בו נשתרבב הנושא הנוכחי הראוי לאשכול בפנ"ע - ווטו
ירוחםשמ:
לכל תלמידי החכמים. ברצוני לבדוק נושא אחר של יושר או הברגה בלימוד. השאלה היא של רע"א והתשובה בהמשך של רש"ש [שקופ].
כידוע אדם הנודר נדר יכול לאחר זמן -כל זמן- ללכת לחכם להתיר את נדרו. ולאחר התרת הנדר, הנדר בטל מעיקרו, כאילו מעולם לא נדר.
שואל רע"א אם כך הדבר הרי אין לבית דין כל אפשרות להלקות נזיר שחילל את נדרו. הדין הוא מי שנדר נזירות מיין ובתקופת נזירותו שתה יין בית דין מלקין אותו. הרי אותו נודר יכול ללכת מיד לאחר המלקות לחכם שיפר את נדרו. והחכם מפר את נדרו מלמפרע כאילו מעולם לא נדר. נמצא בית דין מלקין יהודי סתם והרי זו עבירה גדולה להלקות בלי סיבה. ואיך אם כן מלקין נזיר??? רע"א נשאר בצע"ג.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 19:23 |
|
| |
רם במזל
פרט בבקשה איך למשל חיי אדם ניצלו ע"י כך, לא במישור התאורטי.
אבל אפילו לשיטתך שחיי אדם ניצלו על ידי קלב"מ. זה תמיד בא על חשבון מישהו אחר, בכסף או בשווי כסף, ואז אנו מגיעים לשאלה המוסרית ,האם אפשר לקחת כסף ממישהו בכח על מנת להציל מישהוא אחר.
ראה המדליק אש בשבת ושורף את הבית של שכנו, האם זה הגיוני שהוא יהיה פטור מנזקים בגלל שב"ד מלקים אותו ויש לו קלב"מ? האם יעלה על דעתך לתת לב"ד כח כה רב שיוכל לעשות זאת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 17:27 |
|
| |
מחפשי ולא דורשי.
ודוק.
בכל אופן, לא הבנתי את ההסבר המרומז. אשמח לפירוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 16:37 |
|
| |
למחפשי טעמא דקרא - מיכי וירוחם,
1. האם חשבתם פעם כמה חיי אדםניצלו במהלך הדורות רק בגלל הכלל של קלב"מ?
2. נא לא לשכוח שלא בכל הדורות היו דייני הנפשות בקיאים, ולא בכל הדורות היו דייני הנפשות שונאי בצע, וד"ל.
ר"מ
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 15:13 |
|
| |
מסכים לגמרי. ואף התכוונתי במלוא הרצינות לדבריי בהחלפת הדעות דלעיל. אבל העובדות במקומן עומדות. אין להחליף את הרצוי במצוי.
אתה דיברת על דין קלבדר"מ כשהעבירה היא בין אדם למקום, וכוונתך היתה לדון בהלכה לא במה שראוי להיות על פי ההלכה. ולכך תיקנתי את הטעון תיקון, ובא לציון גואל. באשר לחוש הצדק, אכן נכון שהוא לא תמיד חופף להלכה לצערי (אם כי לדעתי במקרים רבים ישנה חפיפה, יותר מהמקובל לחשוב בד"כ).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 14:48 |
|
| |
הרב מיכי
ממתי מקיימים מצוות לפי חוש הצדק וההיגיון. יש לי חדשות בשבילך. עוד הרבה הרבה מההלכות הפסוקות אנין מקובלות לא על חוש הצק ולא על דעתי האתית ולא על האסתתית. (נדמה לי שגם אצלך קצת) דעות לחוד, וקיום מצוות לחוד.
תתקן אותי אם אני טועה אבל על מחשבה רעה לא נענשים חוץ מע"ז. ועל זה לא חשבתי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 14:32 |
|
| |
רק עוד משהו ששכחתי בהודעה הקודמת. לצערי כמעט כל פרק ג מהל' גניבה מוקדש לאותן הלכות ש'לא נפסקו להלכה' (ושפוגעות בחוש הצדק שלך). ויסודן בעיקר במשנה ב"ק ע ע"א, ועוד הרבה הרבה הרבה, והכל הלכה למעשה כמובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 14:29 |
|
| |
הרב מיכי
שכר החלפת דעה היא בהחלפת הדעה.
אמרתי את דבריי, מכיוון שהבנתי שחוש הצדק הבסיסי שלי נפגע. מדברים שנאמרו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 14:18 |
|
| |
ירוחם,
אז על מה אתה רוצה לדון? אם גם כשההלכה פוסקת אתה לא מקבל, אז אתה רוצה לדון על דעתך שלך בעניין (ולא על דעת ההלכה). יפה. רק איני בטוח שזה ממש יעניין את הציבור דפה.
לדעתי האישית אין מקום לדין קלבדר"מ גם כשהחיוב הוא כלפי הניזוק עצמו. וכי אם רדפתי אחריו להורגו זוהי סיבה טובה לפטור אותי מנזק שגרמתי לו? האם הפיצוי מגיע לי פחות מאשר במצב שלא היה איום על חיי? ובכלל, לדעתי אין מקום לדין קלבדר"מ בהלכה, ולא רק ברודף.
אז הנה, החלפנו דעות בנושא קלבדר"מ.
יש לך עוד דעה להחלפה (במלעיל  )?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 14:13 |
|
| |
ירוחם,
אגלאי מילתא היינו שהיתה טעות. בנ"ד אין כאן שום טעות באמת באותה שעה שהחזקנו להיתר עדין לא עבר שום איסור. רק מכאן ולהבא דינו כמי שעבר עבירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 12:32 |
|
| |
הרב מיכי
תודה לך שאתה חס על כבודי. אבל חיפשתי בהלכה הפסוקה ולא מצאתי כזו על הנושא.
ולכן מה שאמרתי: איזו זכות יש לבית דין להפקיע ממונו של הנפגע. בגלל עונש שהפוגע מקבל על עבירה שהוא עשה כלפי שמיים ?. אמרתי!
למען גילוי נאות אפילו אם יש הלכה פסוקה בנושא כדבריך. את אשר אמרתי אמרתי
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 12:12 |
|
| |
ירוחם,
הדברים לא יאים לחכם מחוכם כמו מר. ראה סוגיית ב"ק (דומני ע' ע"ב ?) לגבי עקוץ תאנה מתאנותיי, ועוד הרבה. זיל קרי בי רב הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 11:54 |
|
| |
רם במזל
היה לי מזל אתך שציינת את מראי המקומות.(יש לי גם מ"מ אחרים אם תרצה) שמעתי בעצתו של רבינו מיכי ושבתי ולמדתי.
ובכל זאת ולמרות הכל, אפילו שלכאורה אפשר ללמוד כמוכם . אני את אשר אמרתי, אמרתי.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 11:47 |
|
| |
רבנו ירוחם,
1. ברוך שכונת לחלק קטן מדיון הגמ' בכתובות. 
עכ"פ הגמרא מבדילה בין דין חובל בחברו לבין דין אוכל תרומה וקורע שיראין של חברו, והדברים ארוכים ומלווים במחלוקות מעניינות.
2. אך אנא, שמע לעצתו החביבה של רבנו מיכי, ולרמיזתי בכותרתי הקודמת, והעזר במראי המקומות שציינתי עבור המתעניינים.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 11:28 |
|
| |
בר מזל
כל האמור הוא שהוא פטור מהתשלומים בהקדש תרומה וכד. אולי אז יש לשמיים זכות לותר על המגיע לו. כשהוא מענישו על דבר אחר. אבל איזו זכות יש לבית דין להפקיע ממונו של הנפגע. בגלל עונש שהוא מקבל על עבירה שהוא עשה כלפי שמיים .
שו"ת הר צבי או"ח ב סימן צח
ברמב"ם הלכות חובל ומזיק (פ"ד ה"ט) החובל בחבירו ביוה"כ אפילו במזיד חייב בתשלומין, אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב עליה מלקות והלא כל המחוייב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, שאין אדם לוקה ומשלם כך הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/2/2007 01:04 |
|
| |
בר נגר,
האם דוגמתך איננה "למפרע" פשוט?
דהיינו, אם המשיך לאכול החצי כזית השני תוכא"פ, איגלאי מילתא למפרע שגם לעיסת החצי הראשון היתה חלק מפעולת אכילה. ותו לא מידי!
ר"מ
תוקן על ידי רמ_במזל ב- 22/02/2007 1:07:31
|
|
|
|
|
