מה לגוי אצל הלכות נדה? - דמות אחשורוש בעיני חז"ל

מימוני

לכשאפנה אשנה, הואיל ותגובתך המפורטת ראויה להתייחסות ארוכה.



אמשלום

[רעיון מבריק]

[עם זאת, אפשר שיש לקרוא זאת בשני פנים:
א. אכן, הננו בממלכת האבסורד האלוקית - לפי ראיית בני אדם; לשון אחר: כבני אדם עלינו לרכוש ענוה פרשנית קודם לניתוחים הסיטוריים.
ב. גם המלך = ה', אינו סותר / מחליף, את המלך=האנושי; אלא עוסק בתיקוני היסט מקומיים על כל סטיה. לשון אחר: אין זו התערבות כאצל פרעה אלא דגם מתון יותר, המתערב כאירוניה על המלך האנושי אך לא מחליף אותו]

_________________

דחלמיש,

מדוע אתה מניח, שהושטת השרביט מעידה על שיקול דעת? בגלל שהיא "לטובתך"?
יש כאן מלך שהמגילה מציגה אותו שוב ושוב, כמי שאין טעם של שיקול דעת באף אחד ממעשיו - הוא אימפולסיבי, משנה דעתו בשניה מקצה לקצה, מסתמך על עצות מטופשות המתחזות להגיוניות, בלתי עקבי לחלוטין  ועוד ועוד.
[כמה מרתק, לאור זאת, להתמודד עם הפרשנות הגורסת ש"מלך" במגילה מכוון לקב"ה...]

תוקן על ידי אמשלום ב- 28/02/2007 7:02:02

והרי במגילה עצמה יש ראיה לדברי מימוני וגם בענווה הראויה שלי על סמך ביאורו של בעל התורה תמימה.
המלך אחשוורוש שמגרש ואולי אפילו הורג את אישתו בגלל דבר שטות מי שגוזר אובדן והרג על אומה שלמה באופן אינפולסיבי מרושע המלך שמוציא להורג כל מי שבא אצלו ללא זימון מראש
מגלה רגישות ושיקול דעת כאשר אסתר מגיעה אליו אשר לא כדת ומושיט לה את שרביט הזהב לחיים האם אין כאן עדות לשינוי העובר על אחשוורוש?
בשו"ט.

כמתעסק

לא הבנתי את דבריך. בעניותי, (ואולי מעייפות) לא הבנתי:

א. יש לדון מהי פשטות. בוודאי. אחד הסימנים או המאפיינים הוא העדר כל הנחה שאפשר להסתדר בלעדיה. כלומר, לגלח בתער של אוקאם.

ב. לא הבנתי למה מתייחסות המילים "בל הפרדה בין שני המישורים של המחלוקות, לענ"ד היא לכל הפחות הוצאת הקונטקסט מפשוטו. ". אלו מחלוקות? אלו הם המישורים? האם כוונתך למה שטענתי כי מי שאמר שאחשורוש השתפר מאז בוא אסתר לא התכוון רק לבקר אותו אלא לשבח אותה?

ג. עדיין לא ברור לי מדוע לא יתכן - וזו תוספת שלי של עכשו - שהוא בא להציג גם צד חיובי באחשורוש. ומניע ספרותי לזה יכול להיות השיקול הבא. ראשית, אחשורוש רומם את מרדכי ושמע בקולו. שנית, אם נשאר למלוך, איך יתכן שלא היה ראוי לזה. ולכן יש למצוא בו צדדי זכות, גם אם הסיפור במגילה אינו תומך בהם ישירות.

ד. אם הבנתיך, וכאן אני סבור שכן, אתה טוען כי לומר שהאמירות על אחשורוש חייבות להתייחס אליו כדמות במגילה ולא כסמל לפרס - אחרת זו הוצאתן מ"פשוטם של דברים".

אתה צודק. כלומר, זה שימוש לא רגיל בדמות. אבל הרי מצאנו תופעה כזו בחז"ל.

ומצד שני, גם על דבריך קשה. הרי גם הם מוציאים את התואר "מתרחק מנידות" מידי פשוטו.

כלומר, אין לנו כאן הסבר "פשוט" ולעומתו הסברים דחוקים ורחוקים. יש לנו הסבר פשוט על שיפור באחשורוש, שאין לו הצדקה במגילה עצמה, והשאלה היא מה סבר מי שאמר את הדברים. ועל זה באו התיאוריות שלך וכמה חליפיות משלי. בעניותי עדיין לא ברור לי מדוע ה"פשט" שלך יפה משלי, אם כי ברור שכל אחד קשור קודם כל למה שחשב. ואולי אני קשור מדי לרעיונות שלי ואיני פתוח לשלך? אך מה אעשה ודברי בכל זאת נראים לי. ואולי תטרח ותבאר לי טוב יותר במה לדעתך שגיתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מימוני

איני יודע מהו 'פשוטם' אצלך, אבל הפרדה בין שני המישורים של המחלוקות, לענ"ד היא לכל הפחות הוצאת הקונטקסט מפשוטו.

אם השבח לאסתר וכי הדיון כאן בטיפול הפסיכולוגי שלה לאחשורוש ברובד האישי. וכי לפנינו דיון בשינוי הרשעים, אתמהה?
ומדוע לא אמרו גם שגרמה לאכול אולי מאכלי גורמה?
או שלימדתהו מוזיקה חסידית / קלאסית?

זהו שהקדמתי שהמחלוקת הראשונה והשניה צריכות להיות לענ"ד על מישור יחס אחד -
ואמנם זו הנחה פרשנית ואפשר שמשום כך התעלמת ממנה, אך קריאה סתמית לפיה המוקד הוא התוצאה האישית שקראה לאחשורוש נראית לי רחוקה מפשוטו.

לגבי הסעיפים האחרים - על אלו שאינך זוכר אין לי מה להשיב.
ועל השערות ההופכות את אחשרוש לטיפולוגיה של נכרי פרסי / אומה פרסית / השערות היסטוריות לגבי דרכי פרשנות בדרשות ועוד.

אם אין אלו הוצאה מפשוטו, אזי איני יודע הוצאה מפשוטו מהי.

_________________

כמתעסק

איקון ירוק על הרעיונות ועל הנכונות להבהיר פעם נוספת.

אני מבין עתה שאינך חולק על כל מה שכתבתי לעיל, אלא שאתה שואל מה הסברה להעטיר שבחים לראשו של אותו מלך רשע ואנוכי, החוטף בתולות בכוח והגוזר גזירות בטפשות. ואני מוסיף: כפי שאכן נאמר במסכת מגילה שמלך טיפש היה.

ולכן אתה סבור שלא יתכן לפרש את הדברים כפשוטם. ולכן אתה מציע לפרש את הרעיון של "שומר נידה" בתור "פחות אונס".

אמנם בדבר זה, למרות שהדברים מסתברים, הם אינם יותר מאשר אפשריים. והפרשנות תלויה בשיקול הדעת. ואני יש לי שיקולים נוספים.

א. זה שהשבח לאחשורוש אינו עולה בקנה אחד עם דמותו, אינו מחייב שלחז"ל לא היתה הסתכלות אחרת עליו. במסכת מגילה עצמה יש עליו מגוון של דעות.

1. החל בדעה שהיה אנטישמי ורודף ישראל לא פחות מהמן. ראו את המשל על בעל הבור ובעל התל שנזדמנו יחד, וביקש בעל הבור לקנות את התל ולסתום את הבור, ואמר לו בעל התל שיקח אותו בחינם. כך המן רצה לקנות את עם ישראל להרגו, ואילו אחשורוש שמח להתפטר מהם ושיהיה מי שיבצע עבורו את העבודה.

2. עבור לדעה שהיה טפש, כיון שהרג את אשתו מפני אוהבו ואת אשתו מפני אוהבו. וזו טפשות של אימפולסיביות, פזיזות ואי ראית הנולד.

3. ויש גם דעות מסירות מעליו יותר את האשם. איני זוכר דוגמאות כאלו, ואפשר שהרושם הכללי שלי מטעני. אציין שהמלבים כמדומה מדייק שגם בסיפור על ההיתר להריגת ישראל לא נאמר מעולם כי מדובר בעם ישראל, אלא רק ב"עם אחד... שלמלך אין שווה להניחם". אם כי יתכן שכאן פעלה הצנזורה הפנימית החריפה של כותבי המגילה, כפי שטענתי באשכולות שונים.

וברשימת היתרי העליה לארץ ובנית המקדש שניתנה לעזרא ונחמיה, האם לא נזכר אחשורוש בתור אחד ממלכי השושלת, ובאיזה תפקיד? שכחתי בעניותי. אני מדגיש שאין כוונתי לעובדה היסטורית בדווקא, אלא לאופן שבו נתפס אחשוורוש אצל חז"ל.

אמנם יש שפירשו את דבריו "עד חצי המלכות" לא בתור נדיבות לב מלכותית אלא בתור אזהרה שיסכים לכל, ו"רק לא המקדש" אך ויש לי הסבר לדרשה תמוהה זו, המתפרשת היום במגמה ההיסטוריוסופית המודרנית שלנו כהוכחה לשנאת ישראל בכל הדורות, ואכתבנו לקמן בל"נ.

ב. כתבת שאין זה מסתבר שחז"ל יתנו שבח לאחשורוש. זה יתכן מאד. אולם האם לא יתכן שהדרשה לא באה לחלוק שבח לאחשורוש אלא לאסתר?

הרי השינוי לטובה באישיותו מחמיא למחוללת השינוי, אסתר המלכה, לא פחות מאשר לו עצמו. הוא כחרס ביד היוצר, והיא, אולי בהכוונת מרדכי, מעצבת את המלך חסר הרגישות מחדש ומעניקה לו תכונות יותר עדינות.

ג. ועוד תוספת של שיקולים שאני יכול רק להצביע עליהם אבל מידע אין לי, ואולי ניתן להרחיב בהם בידי אחרים.

1. האם לאמוראים בעלי הדרשה היה אינטרס להיזהר בדרשותיהם המכוונות נגד אחשורוש כדי שלא לעורר את שנאת הפרסים?

לזה אין לי תשובה.

איני יודע מי היו בעלי המאמרים בראשונה. איני יודע אם חיו תחת שלטון רומאי או פרסי. ואיני יודע לפיכך באיזו מידה היה עליהם להתחשב ברושם שתעשה ביקורת על אחשורוש, או שבח. ומי שיודע יוכל להעיר.

2. אחשורוש עשוי לסמל בדרשות האלו - וכאלו - לא את עצמו אלא את הפרסים בכלל. ויתכן גם שדרשה תאמר על הסמל הכללי ותתפרש מחדש בדור מאוחר יותר בתור אמירה על המלך וסיפור המגילה. בדיוק כמו דרשות על עשו (שהיה עליו אשכול יפה וחשוב של רב צעיר האהוב שלנו שנטשנו בטרם עת).


***
תוקנו טעויות הקלדה...

_________________

מימוני

על משמרתי אעמודה. לענ"ד לפנינו דרשה אירונית וסקרקסטית, ותחילה אקדים:

ניחא לשיטה הראשונה יש לומר שיש בימי המלך שתי תקופות הראשונה היה בא רע ליהודים והשניה טובה ולפי זה המסר הוא שהנה צמחה טובה בימיו.
אך לפי הדרשה השניה, וכי חש לחז"ל איזה ענין לספר בשבחו של אותו רשע, אתמהה?! וכי מגיע לו שכוייח שלקח את אסתר ובזכותה נגמל מאורחו הרע? וכי באים לספר בזכיותיו? ומוקשה שבעתיים שהרי אתה עצמך טענת כי לא מצינו תיאור אוהד במגילה למלך זה?

נמצא ששתי הדרשות על מישורים שונים לחלוטין -
הרי לא מספיק לציין שהדרשות מתארות שתי פנים בדמותו, שזהו הבסיס המדרשי, אלא יש לבחון מה המסר, ולפי דברייך המסר נמצא על צירים שונים לחלוטין מלבד שהמסר השני כאמור תמוה ביותר.

לענ"ד:

שתי הדרשות מציגות את השינוי - על יסוד הרעיון 'לא מעוקצך ולא מדובשך'.
אחשורוש - אילולי צרותיך לא היינו נצרכים לישועה, על מה שמחים כאן בפשוטו, שנצלו מגזרת השמדה = לא הם ולא שכרם (-ונניח בצד את הדרשות האחרות הדור קבלוה וכדו').
אף בדרשה השניה - 'בועל נדות' = לוקח נשים האסורות לו = מלה יפה ל'אונס' / לוקח בחזקה - עד שלא באה אסתר היה צר לכל הנשים משבאה אסתר לא הציק לנשים אחרות, נו שכוייח! מסרה זו עצמה להציל אחיותיה. לא מעלתו אלא מעלת אסתר כאן.
שני המדרשים מציגים הצלה = לאומית (לכלל) ופרטית (לכל אשה שניצלה) במחיר ה'עוקץ' מחמת דמותו הרשעה.

(דעת לנבון נקל - גם כשיש הצלות גדולות, יש מחיר לראשיתן של הגזרות, אלא שפשוט נוטים להתעלם מהם)

(לאמור גם הרישא עליה דלגת (בשם ראיהמחקרית) היא על אותו מישור - כל הזוכרו חושש בראשו שאין מדובר אלא בנבל שניצלו בנס מנבלותו, אך שבחו אין כאן)

אקוה שעתה דברי בהירים יותר.