קראתי בשבת האחרונה את הביוגרפיה של האיש השנוי במחלוקת משה מנדלסון , האיש במרוצת השנים נהפך לאדם המושמץ , ביותר ביהדות החרדית לדורותיה , ואכן בביוגרפיית חייו , ומורשתו ישנם דברים מצמררים אשר יתכן שלמשה מנדלסון בעצמו היו הדברים לזרה , אך אם נבחן את הגותו של האיש מקרוב , ניווכח כי רק טוב היה בליבו , הוא שאף לתקן את עוולות של הקיסרות הגרמנית כלפי היהודים , לגלות את הפוטנציאל הטמון בהם , ולהיות אור לגויים כלשונו , מנדלסון שבצעירותי היה מילה נרדפת לשטן בכבודו ובעצמו , היה אדם ירא שמים שומר תרי"ג מצוות קלה כבחמורה , ומה שרבים לא יודעים , שהוא היה גאון תלמודי אשר קבע רבות מן שעותיו לתורה , הרפורמות שלו היו בחלקם מוצדקות ובחלקם כורח השעה , הביקורת הרבה אשר נשמעה לאחרונה על דרכו של הציבור החרדי , בבחינת מאין באת ולאן אתה הולך ? התחילה כבר באלף השבע עשרה, עת משה מנדלסון, ראה את התרבות החרדית את ייצרי השנאה המבעבעים בעם הגרמני , וניסה כפרויקט פילוט ראשוני לתקן את המעוות על ידי הבנה אהבה , ושבירת מוסכמות של סטריאוטיפים ודיעות קדומות , האם משה מנדלסון התכוון שנכדיו השתמדו , והאנישם ממשיכי דרכו הברוכה כמו רחל לוין הנייה וגיתה יאבדו את גאוותם היהודית , בוודאי שלא , לדעתי מנדלסון טעה בשלשה דברים , ולדעתי חשוב שאם נרצה לנצח במאבק של השפיות מול הקונפורמיות והקיבעון נצטרך לשים את ליבנו לשלשה דברים הללו :
1. מנדלסון יצר רעיונות אדירים אך הוא לא הגדיר אותם והקצה אותם לדברים קונקרטים , מדבריו של מנדלסון ניתן היה להבין כל דבר מן היופי וההדר שאליהם הוא התכוון , לבין כפירה והשתמדות , ויצירת דת אחת כללית כדברי הפילוסוף עמנואל קאנט .
2. מנדלסון אם כי לא באשמתו היה חלוץ לכל נושא הרפורמות הגיגיו של ברוך שפינוזה לא נכנסו לציבור אחרי נידויו על ידי קהילת אמשטרדם , שהינך חלוץ ומהפכן הראשון הדברים יכולים לצאת מכלל פרפוציה ושליטה .
3. מנדלסון יצר כללים הוא היה אבי תיאוריות פילוסופיות נחמדות אך לעולם הוא לא הסביר את כוונתו כלומר מלבד הבעייה הראשונה שניתן היה להבין מספר רב של דברים ממשנתו , גם דבריו היו בגדר תיאוריות , ומכאן הדרך קלה להפליג בהם לכל עבר .
האם ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה ? מאבקינו צודק ואמיתי , אך האם אנו מוודאים ( על ידי עלון כדוגמת אגודה אחת ) שבעוד מספר שנים נשב אל מול דור שיתפוס את דברינו , רחוק ממה שהתכוונו ?
.
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 26/02/2007 9:50:49
נשלח ב-28/6/2007 00:52
איך שהזמנים משתנים--אתמול קללו ונלחמו בו על התרגום שלו--היום מתרגמים את הכל
בהסכמת ובעידוד גדולי הלומדים והרבנים --זה גם נותן פרסום ופרנסה להרבה לומדים.
מישהו יכול להסביר את הסתירה הזאת בהסבר מהותי?
נשלח ב-21/6/2007 14:59
בידור
פנויה, תודה על הלינק למסתי.
ווטו
א. זרעו של מנדלסון בישר את התקדמות התורה או את פיזורה? ב. אז היה טרם, והיום כבר יישמו את זה?
------- מאיר
נשלח ב-20/6/2007 21:18
מאיר,
איני רואה בדברי אד"ג סתירה לדבריך, כי לא טען שמנדלסון זרע את ניצני הרפורמה ולא שהרפורמים היו נאמנים לדרכו, אלא שבמנדלסון מצאו הרפורמים כר נוח לניצניהם. עוד יש לכאורה להוכיח מזרעו של מנדלסון שהקדים לבשר את בשורת התקדמות התורה טרם היה הדור בשל לשילוב מסירות ופתיחות [יושר אינטלקטואלי] או במילים אחרות טרם למדו לשפוך את המים העכורים בזהירות כך שהתינוק מחד לא יטבע בהם ומאידך לא יישפך עמהם.
ביקורת על העלאת התורה שבעל פה על הכתב תמצא כבר בדברי הרמב"ם שמפני שתקפו הצרות ונתמעטו הלבבות וכו', כלומר זהו ויתור והפסד לעומת תורה ביפיה כשאינה כתובה. תסביר איך שתסביר, אמירה שתורה שבעל פה כשהיא כתובה היא מפסידה היא אמירה תורנית לחלוטין ואינה לוקה בניצן ניצנה של רפורמה.
------- מאיר
נשלח ב-19/6/2007 21:52
חברים,
אחרי שמנדלסון הוצג, שלא כדין, כאבי הרפורמה, התפתחה (ולא רק בקרב חרדי גרמניה, אלא גם במחקר), מגמה הפוכה, השוללת ממנו כל סטייה ורואה אותו כיהודי שומר מצוות בלא תפונה, הנאמן לחלוטין למסורת.
גם התמונה הזאת איננה מדוייקת כלל ועיקר. מעבר לעמדות ההלכתיות שהביע מנדלסון במקרים כגון פרשת הלנת המתים, ישנו ב'ירושלים' קטע - שמשום מה ממעטים מאד לצטט אותו - שבו הוא מתאר את המסורת שבעל פה כמסורת חיה ואת העלאתה על הכתב כהקפאה של חיות זו. למרות שהדברים מסתתרים אחרי כעשרה עמודים של תשופכת פילוסופית על ההבדל בין תרבות שבעל פה לתרבות שבכתב (בכלל), ניתן בהחלט להבחין בנימת הביקורת שיש בטקסט קצר זה על המסורת הרבנית, וניתן בהחלט להבחין את "ניצני הרפורמה" בטיעונו. אבי הרפורמה הוא לא, אך אפשר להבין כיצ ומדוע התלקטו כל מבשרי הרפורמה דווקא סביבו.
נשלח ב-1/6/2007 11:59
תיקון לדברי שליח_דיבור לעיל,
רמ"ד כתב את הפירוש לפרשת בראשית, לחומש שמות כולו ולכמה פרשות בחומש דברים. רש"ד כתב את הפירוש לשאר חומש בראשית. הפירוש לשאר החומשים נכתב בידי רנה"ו, אהרון פרידנטל והרץ הומברג. עיין בערכו בוויקיפדיה ובמקורות המפורטים שם.
נשלח ב-31/5/2007 20:08
frroeyr,
היהדות לשיטתו של מנדלסון, מחויבת גם להחזיק גם במצוות מעשיות,"הלכה נגלית" בלשונו. הוא התנגד בחריפות גם לתפיסה הפנתאיסטית מבית מדרשו של שפינוזה, והתנגד להתבוללות דתית או דמוגרפית של היהודים בנוצרים .
אז מה שהתנצר תלמידו דוד פרידלנדר לא קשור אליו.
יתירה מזו, הוא קיבל הסכמות מהרבנים דאז לפירושו על קהלת והם גם העריכו אותו .
נשלח ב-18/4/2007 12:44
בזמננו, לאחר מעשה, אנו שכבר יודעים מה היה בסופם של תלמידיו ובניו, לא פלא שעשו דמוניזציה של משה מנדלסון.
אבל נראה לי שהתדרדרותם של בני הדור הזה היתה יותר בהשפעת התקופה, מאשר באשמת מנדלסון עצמו.
נשלח ב-18/4/2007 00:46
מתון
רק כעת ראיתי, מיצוי הענין הוא בהתייחסות העניינית לאדם ללא התלהמות, קריאתו בשמו גם אם בכבוד, ועם זאת אזהרה מפני יצירתו. הרי לך הסתייגות חריפה מפעולה בלי לרדת לאישיותו של האיש, זה מיצוי הענין.
------- מאיר
נשלח ב-17/4/2007 15:27
פירושו של הרמ"ד לתורה הוא פירוש נורא על דרך הפשט (שילוב של אבן עזרא ורמב"ן) ומתוק לעינים לקרוא את כל דבריו, אלא שלא הרמ"ד כתבו אלא הר"ש דובנא כידוע, והרמ"ד רק כתב את מלות התרגום על פי הפירוש
הרמ"ד כתב פירוש למגילות בלבד
נשלח ב-15/3/2007 16:26
נדמה לי כי הכינוירבי משה דעסוי-- רבי משה נולד בעיר דעסוי לבית מדנלסון, העיר דעסוי היתה כנראה עיירה קטנה ולא חשובה, וכנראה לא כל כך מיוחסת כמו עיר הולדתו של החת"ס פרנקפורט דמיין- זה היה יחוס
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-15/3/2007 09:38
בצ"כ
אם תברר נדמה לי שתמצא שרמ"ד הוא שמו השכיח של מנדלסון בתקופה זו ואיני בטוח שיש כוונה מיודת לח"ס בקריאתו בשם זה. עכ"פ אפילו לדבריך התחלנו בגדולי גדולות ("מיצויו של הענין") וסיימנו בקטני קטנות.
נשלח ב-15/3/2007 00:47
מתוןומסיק
נדמה לי שכוונתו של מאיר הייתה לציין את העובדה שהחת"ס העניק למש מנדלסון את התואר ר' [רמ"ד] גם כשהזהיר להתרחק מספריו, מעבר לעובדה שעצם הצורך להזהיר את בני משפחתו מעיון בביאור למדנו שהדבר לא היה מובן מאיליו. זכורני שר' עקיבא יוסף שלזינגר מספר באחד מספריו שהבחורים בישיבתו של הכת"ס בפרשבורג היו לומדים את ה"ביאור" והיו טוענים שצוואת החת"ס היא לצאצאיו בלבד, והוא היה משיב כנגדם "אני אוהב את עצמי לא פחות ממה שהחת"ס אהב את צאצאיו, לכן אני מקבל את אזהרתו". עובדה זו מלמדת שעוד שנים רבות מאוחר יותר, לא הצטייר הרמ"ד כאבי אבות הטומאה כפי שהוא מתואר בימינו.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
נשלח ב-14/3/2007 22:54
לרבינו מאיר שליט"א
אכן עשיתי כמצוותך ודייקתי בכל אות ממשפטו של החת"ס ומקוצר שכלי עדיין לא הגעתי למצויו של הענין, מלבד התיחסות שחור - לבן הנהוגה. אתה יכול לבאר יותר מה גילית?
