|
|
| נשלח ב-26/2/2007 16:45 |
 |
| |
מבחן התוצאה - שימושי, חיוני, או לא יעיל?
בהשפעת האשכול הסמוך הנוגע בדמותו של הדעסוייר, צפו ועלו בי ההרהורים הבאים:
בכל תחום ונושא שאנו מבקשים לבחון קיימים "מבחנים" רבים לבחינת הצדדים הרבים שבו. הנפוץ והמשומש (...) ביותר הוא מבחן התוצאה.
לדוגמא. כאשר באים לנתח בפרספקטיבה היסטורית את שיטתם ופעלם של אישים ותנועות מרמ"ד רנה"ו ושד"ל, דרך רש"ר הירש רי"ח זוננפלד ד"ר יצחק ברויאר הרב מבריסק והרב נריה, ועד לתנועת החסידות, המוסר, ביל"ו, המזרחי, נטורי קרתא, ובני עקיבא, לא ימלט אי מי משאלת השאלות הלוא היא מבחן התוצאה: ראו גידולים שגידלתם, הנאים הם אם כעורים, מתוקים או מרים כלענה. ומכאן הדרך קצרה להסקת מסקנות על תופעות הנראות כזהות או מזדהות עם התופעה הנדונה.
וכאן נשאלת השאלה: האם אכן מבחן התוצאה מבחן אמיתי הוא? נניח למשל (לצורך העניין בלבד), שתוצאות דרך חינוכו של רש"ר לא הוכיחו את עצמן, ואילו חניכי תורה ויראה מעלים סומק על לחייהם של המהרי"ל דיסקין ור' עמרם בלויא, האם יש לעובדה זו מקום במערכת שיקולינו להבא, ואם כן, האם רק לצרכים אופרטיביים וטקטיים או גם במשעולי "עולם האידיאלים הטהורים"....
ואולי שימוש יתר במבחן התוצאה מונע מאיתנו כל שינוי ונסיון שיפור?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 16:00 |
|
| |
אם ההנחה היא שהצלחה אינה הלכה, ממילא כשלון אינו טעות ואין שום ראיה מהמציאות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 14:48 |
|
| |
יש להוסיף נקודה ששמעתי מחכם פלוני.
גם אם ניתן לבחון את מבחן התוצאה (ואני חושב שלא, ראה דברי באשכול על מאמר הבוחן) בדרך כלל נוטים להתעלם מחלקם של המתנגדים בעגימות התוצאה, כלומר, לו היינו מניחים שמהפכן פלוני צדק בקושיותיו, האם לא מן הראוי לבדוק עד כמה יש לזקוף לחובתה של ההתנגדות לרעיונותיו את כשלון שיטתו?
בדרך כלל אותם שלא הניחו לשיטה לקרום עור וגידים , הם אלו שמנפנפים במבחן התוצאה כאשר הם מנצחים והיריב קורס לכיוונים בלתי רצויים מבחינתו שלו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 12:37 |
|
| |
בעל
אפשר להרחיב את שאלתך, מהו מבחן התוצאה של הישיבות במאתיים השנים האחרונות? האם הם הצליחו למנוע את ההשכלה?
מהו מבחן התוצאה של מלחמותיו של החת"ס ז"ל, האם הוא הצליח לבלום את ההשכלה? האם החרמת ה"חדש" בלמה את את דרדור היהדות?
מהו מבחן התוצאה של החסידים, האם הם הצליחו לשמור בפולין על הגחלת שלא תכבה?
למעשה רוב היהדות החרדית של היום, זהו תוצאה של פעולת החייאה שנעשה לחולה במהלך גסיסתו. היהדות החרדית נחרבה כמעט כולה ובחסדי השם הצליחו ברגע האחרון להחיות מחדש. הצלחת השיקום אין לה קשר לרוב הישיבות בליטא או למלחמותיו של החת"ס.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 08:12 |
|
| |
ולצורך הדיון,
מהי תוצאת המבחן של הישיבות הליטאיות בפרספקטיבה של מאה שנה?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2007 23:47 |
|
| |
בכל מעשה שעושה האדם ברמת הפרט או הכלל, חובה עליו לשקול היטב את צעדיו ולחשב כמיטב יכולתו את התוצאות האפשריות מפעולתו לטוב ולמוטב. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללמוד מהניסיון, כפי שאמרו חכמים "אין חכם כבעל ניסיון" והלוא שנינו "איזהו חכם? הרואה את הנולד". זוהי הסיבה שאנחנו מחפשים בדרך כלל דוגמאות מהעבר, ללמוד מהם כיצד לנהוג בדילמה בה אנו ניצבים כעת. העניין הוא שככל שמדובר בתקופה רחוקה יותר קשה לדמות מקרה למקרה, שהרי כל שינוי של הנסיבות אמור לשנות לחלוטין את הדברים. למרות זאת, בהחלט נראה לי שניתן ללמוד מהצלחות העבר או מהכשלונות, ולנסות לפעול בדרך טובה יותר שתשחזר את ההצלחות ותימנע את הכשלונות.
מהדוגמאות שהביא יעקב, אני מבין שכוונתו יותר לשפיטה האישית של האדם. כלומר, אם אנו רואים אדם שמעשיו הצליחו מעל ומעבר, אנו מגיעים למסקנה חיובית עליו ועל שיקוליו. ולהיפך, אם תולדת שיטה מסויימת היא רעה, קצרה הדרך להטיל דופי במי שעמד בראש אותה תנועה. אני סבור שזהו מבחן לא נכון, וכבר הארכתי בעניין כנגד הבוחן באשכול שנסוב על מאמרו ב"אגודה אחת" גיליון 2, טענתו היא שהעושה לש"ש מעשיו יצליחו וכן להיפך, זוהי כמובן הצדקה ל"מבחן התוצאה" בהקשר זה. השאלה היא, למאי נפק"מ? מהי המשמעות האם אדם פלוני שכבר מזה דורות איננו עימנו היה אדם גדול או לאו? כפי הנראה התולדה המעשית העיקרית היא כיצד להתייחס לדבריו בנושאים שאינם נוגעים ישירות לפעולתו, לענ"ד שאלה זו צריכה להיבחן רק לאור הדברים עצמם ולא על סמך תולדות כאלו ואחרות של מעשיו.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2007 18:52 |
|
| |
מבחן התוצאה המקובל בחיי היום יום, מקורה בטענה כי סמכות ניתנת להאצלה אחריות אינה ניתנת להאצלה. בעקבות כך נטען, כי אחראי בתחומו שכשל, האחריות היא שלו למרות שהוא אינו אשם. כמשל, ועדות בקורות שונות הטילו אחריות של מחדלים על פוליטיקאים למרות שהכשל הגיע מהגוף המבצע (צבא או משטרה וכדו'). וועדת קהן בבקורתה את הפוליטיקאים במלחמת לבנון, השתמשה בטיעון כי אחריות אינה ניתנת להאצלה.
מבחן התוצאה דורש ממי שהאחריות עליו, בכל תוצאה של כשלון לקחת אחריות. זו דרישה אישית ולא דיון קולקטיבי. במקרה של כשל בעסק,מבחן התוצאה אינו בוחן מי אשם אלא דורש אחריות אישית מהמנהל. אם לאור מבחן התוצאה יוחלף המנהל, אין דרישה מהמנהל החדש שלא ילך בדרכו של המנהל הקודם.
בדיונים של אחריות על כשל בתוכניות כדוגמת משה מנדלסון מכוח מבחן התוצאה ניתן לדרוש אחריות ממנדלסון, אבל מבחן התוצאה אינו דורש שלא ילכו בדרכו של מנדלסון.
תוקן על ידי בןציוןכהנא ב- 26/02/2007 23:29:56
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
