| נשלח ב-22/10/2002 19:32 |
 |
| |
תורה וציונות
שאלני אדם אם ציוני אנוכי ואם אומר הלל ביום אידם?
תשובתי לשאלה א': אם כציוני אתה מתכוין להכרת זיקת היהודים למדינה יהודית בארץ ישראל, אני ציוני נלהב, אך אם כוונתך להחלפת זהות ישראל כמקבלי התורה למשוייכים למדינה, אני אנטי-ציוני.
תשובתי לשאלה ב': אם אומרך את ההלל הוא כשבח על שיש ליהודים מקום ישיבה במולדתם, אני מזדהה אתך, אבל אם כוונתך לשבח את המדינה הציונית, אזי אין לי חלק בהילוליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2003 01:11 |
|
| |
שתי הערות :
1. התפוררות היהדות ההלכתית באירופה קדמה לציונות . (ע"ע השכלה וכד') כשמדברים על וילנא כ"ירושלים דליטא" לא כולם יודעים שהיה בה אחוז לא מבוטל של מחללי שבת בפרהסיה , ומבזי תלמידי חכמים , עוד הרבה לפני שמדינה חשבה לקום . (וכן בעוד מקומות לא מועטים ...)
2. בנוגע לשאלה בכלליות ,למה לנו לתהות כ"כ ? היה מקרה דומה בימי שמואל בו חפץ העם במלכות כדי להידמות לגויים , הנביא כעס , והתריע בעם שיהיו לכך מחירים לא פשוטים , אבל הסכים ...
וכך נוצרה המלכות שהקימה את בית המקדש מחד , אבל בסופו של דבר גם גרמה לחורבנו ....
לא שאני חושב שהמצב היום זהה לגמרי למצב אז , אבל דמיון יש ויש , וראוי לדון בו .
ואסיים בפסוק מהפטרת השבוע
"ובהר ציון תהיה פליטה"
ואחרי שואת יהדות אירופה אין כאן הרבה מה להוסיף....
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 17:56 |
|
| |
כותב הרב משה שטרנבוך שליט"א סגן נשיא העדה החרדית בעיה"ק, בספרו שו"ת תשובות והנהגות ד סימן שכז:
אמנם ב"ה יש בארץ ישראל גם מרכזי תורה וחסידות שאין כמוהו בעולם, רבבות ממש של צעירים בחורים ואברכים הוגים בתורת ה', וכן יכולים לקיים כאן את כל המצוות הנוהגות בזמן הזה כולל המצוות התלויות בארץ שאי אפשר לקיימם במקום אחר, ולכן משה רבינו השתוקק לבוא ארצה, ואפילו לולא מצות ישוב הארץ, חיי תורה כאן הם נפלאים ואין דוגמתם, אשרינו שזכינו לכך".
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 17:08 |
|
| |
אכן, קצת תמוה בעיני הטיעון של: הקמת המדינה יצרה 'אלטרנטיבה' יהודית לרוח ישראל סבא.
תהליך החילון שעבר על מרבית העם היהודי קדם להקמת התנועה הציונית ולבטח להקמת המדינה. הקמת המדינה הצליחה להציל חלק מעם ישראל ולהשאיר אותו יהודי (במודעות וכן בייחוס). אמנם, אינני בטוח שיהיה למדינה בטווח הארוך יתרון כזה (לאור העליה הלא-יהודית, העובדים הזרים והעדר הפרדה מהערבים), אבל כיום בודאי שהוא קיים.
אני גם מסופק אם במציאות מדינית אחרת (לרבות מדינה יהודית ע"פ ההלכה) היה מתאפשר לכ"כ הרבה יהודים לעסוק בתורה ולא לעסוק בדברים אחרים. חלק ניכר מכוחה של היהדות הדתית-חרדית נובע מכך שהיא מיעוט שהרוב 'מפחד' לפגוע בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 16:58 |
|
| |
I see that this cluster came back to life, so I'd use it to discuss a point that I touched on in another cluster: Intermarriage.
Perhaps, one of the great accomplishments of the State of Israel, from a Halachic standpoint, is that there is a mush lower percentage of intermarriage with non-Jews in Israel than there are in other Jewish communities. The reason is quite straightforward. The majority of the population is Jewish, and the relationship with the non-Jewish minority is not very amiable.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2003 13:07 |
|
| |
לגבי העניין של בקדוש ברוך והשואה
אומר את מה שאומר הרב מוטי אלון בשעוריו
רם הודע על עמך כי לך היום אף לך הלילה
לרב מוטי אלון יש קסטה מיחודת-שיעור שלם שעוסק בנושא השואה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 01:06 |
|
| |
העסקונה הפוליטית היהודית בארה"ב דוקא אינה חשה בבית כמוך.
זכינו לשמוע מגוון הצהרות מאישים יהודיים שונים על כך כי נאמנותם נתונה לחלוטין לארה"ב, ואין להם כל מחוייבות לישראל.
עיין פרשת פולארד, למשל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2003 00:07 |
|
| |
בר בי רב
אני בארה"ב ומרגיש פחות כאורח מכאשר חייתי בארץ. דווקא הסוציאליזם הנותן לחיים על חשבון זולתם, תחושת קבצנות מגביר את תחושת הזרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 22:30 |
|
| |
היחס למדינה נובע לדעתי על פי דברי הגמי במסכת ברכות דף לג /ב " משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול".
אף אנו כן, עם כל הבקורת שיש לנו על המדינה, מי שיודע איך ישבו יהודים במחנות הפליטים באירופה לאחר המלחמה ולא היה להם בית לשוב אליו, יסתכל אחרת על העובדה שיש ליהודים מדינה, רק מי שחש את עצמו כזר במקום מגוריו , יוכל להעריך את העובדה שהוא אזרח של מדינתו.
ואל תאמרו לי שיש מליוני אזרחים יהודים במדינות אחרות, שכן על אף הדימוקרטיה השוררת שם, הם מרגישים את עצמם על תקן של אורחים, אורחים נכבדים מאד, אבל אורחים, ואלו אנו – על אף כל הבעיות , השנאה וההסתה- מרגישים את עצמנו כבעלי בית, לפעמים יש בבית בעיות קשות כמו שגם לבעל בית יש בעיות בביתו אבל זה ביתו שלו.
ראיה לדבר: כל המלל הרב הנשפך בכלי התקשורת החרדיים (ואף בפורום שלנו...) נגד המדינה, דבר שלעולם לא נראה במדינות אחרות באירופה או בארצה"ב, שם חייבים להתנהג בנימוס, כי אתה אורח, רק פה אפשר לצעוק ולהשמיץ , כי אתה בביתך ומי יאמר לך מה תעשה.
דוגמה לדבר בנושא אקטואלי: ביטול הקיצבאות והתמיכות בישיבות שהכל זועקים עליהם מרות, בארה"ב אין כלל תמיכה במוסדות דת וכל יהודי משלם אלפי ! $ לחודש לשכר לימוד לילדיו , ובכ"ז ארה"ב נחשבת בעינינו ל"מלכות של חסד" ואצלנו מחום המעטת התמיכות והקצבאות נהפכה המדינה ל"מלכות הרשעה" והממשלה ל"ממשלת שמד"
נקודה למחשבה !
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 13:57 |
|
| |
חשבתי שתבין בשתי המילים לכן לא הארכתי לפרש את 'חילול השם' אבל כעת הארכתי באשכול שלך
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=406597
שהכוונה לפתיחת הפתח הגדול להיות יהודי כופר בד' ובתורתו עם מצפון נקי לגמרי.
הנפתך את דגל אמירת התודה אינה נוגעת כלל לויכוח כי לא על ההלל ושאר הטכסים (שספק אם באו באמת כדי להודות או כדי לחזק את הזהות החדשה) דיברנו.
אני מסכים אתך שאין טעם בהמשך הויכוח על נקודה זו כאשר טענו בחיטים ...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 13:43 |
|
| |
אני סבור שזה ויכוח צטדקני ללא מהות ממשית.
אתה מסרב להסביר מדוע עצם הקמת המדינה היא אירוע שלילי אשר יש להתאבל עליו, ובוחר להציג טיעונים וירטואליים של "חילול השם".
אני מסיים את הויכוח בנקודה זו, מאחר וקונטתי מדקויות פילוסופיות.
אותי לימדו שכשנותנים לך משהו, אתה אומר תודה.
חג שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2003 04:46 |
|
| |
נודה ונודה
נודה על חלק בברכת הטוב והמטיב
ועל חלק אחר בברכת דיין האמת!
עשיית חג כאילו הכל אך טוב זה טשטוש עצוב ומזיק שיש בו חילול השם.
אעתיק מהודעה אחרת שכתבתי כאן היום: "נטיית העצלות נוטעת רצון להתייחס לכל ב'שחור-לבן' בלי להתבונן ולהתמודד עם הדקויות שברבגוניות."
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 23:30 |
|
| |
בשתי מילים: אתה היפוטתי, גם אם לא הבחנת בכך. (אופס, זה כבר 7 מילים..)
לדבריך, המדינה היא הצלה וחסד לעם היהודי, אך אנו לא נודה לה' על כך מכיון שהיא הביאה לחורבן רוחני.
ומהו החורבן הרוחני? הקמת המדינה.
עצור בטרם תגיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 21:57 |
|
| |
ספודיק, טשטוש
איננו עוסקים באטימולוגיה לשונית.
ב'אידם' מתכוונים לחג שלילי לפי מבט התורה.
ב'ציונות' (או 'החטא הידוע' נוסח סאטמר) הכוונה לאידיאולוגיה של תנועת 'ככל הגויים בית ישראל'.
אם קראת טוב את שכתבתי באשכול הסמוך שפתחת, תיווכח שלא היה כאן ניסיון להתעלם מטובתו של הקב"ה (בין כך כל דעביד וכו' וזה בכלל לא היה הנושא). הניסיון היה לא להתעלם מהחורבן הרוחני שהיהדות הפולנית-ספודיקאית התעלמה ממנו בגין הנטיה הציונית אשר בקרבה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 21:40 |
|
| |
ניתן להאריך בפלפולים ועיונים על מהות היום, והרוצה מוזמן לעיין בלינקים שצירפתי באשכול סמוך.
אך ישנם כמה נקודות אלמנטריות המגדירות את היום וכדאי להבהיר אותן.
1. כשאומרים יום אידם, מתכוונים לאידם של השמחים לאד ורוצים במשבתה של המדינה.
2. המונח ציונות נגזר מהמילה ציון, ואם נפעיל את השכל הישר, כל מילה נוספת מיותרת.
אך בכל זאת, אנו מתפללים כל יום שלוש פעמים לשיבת ציון, והנה כאשר התפילה מתחילה להתממש נסרב להודות על כך?
3. כל הויכוחים על זהות מקימי המדינה ומטרותיהם אינם רלוונטיים. להיפך, יש אזכורים רבים במקורות לכך שהגאולה האחרונה תתחיל בידי אינשי דלא מעלי.
4. לגבי אמירת הלל או שאר הלכות הקשורים ביום, הן שייכות לדיונים הלכתיים, וכל אחד ינהג בהוראת רבו.
5. בשורה התחתונה, התכחשות לטוב אשר גמלנו הבורא בהקמת המדינה, הרי זו כפיות טובה גמורה. לדעתי היא נובעת מ"כל הכופר בטובת חברו סופו שיכפור בטובתו של מקום".
(תסלחו לי אם לביטוי הנ"ל אין מקור).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2003 21:17 |
|
| |
קוני
|
|
|
|
|
