בנין העולם

בנין העולם

נדמה בנפשנו בנין גבוה, שבסיסו בארץ וראשו מגיע השמימה.

נדמה שכל קומה בו היא משל לדור שלם.

נאמר שכל קומה בנויה בהיקפה מ-50 לבנים. לבנה לכל שנה מאותו דור. הלבנים נעשות על ידי הפועלים, הלא הם אנשי אותו דור. ישנן לבנים הנעשות ע"י הרבה אנשים, וישנן כאלו הנעשות בידי יחידים.

לאחר 5762 שנה, ובעצם ימינו אלה, והנה היום גובהו של הבניין כ- 115 קומות, והוא מורכב כבר מאלפי לבנים. והלבנים, חלקן דהויות, חלקן ברורות, חלקן חלקות, חלקן מחוספסות, חלקן סדוקות, וחלקן שלמות כצור חלמיש.

מאז ומעולם, ומעצם מהותו, היה על כל אחד מדייירי הקומות להשתתף בהנחת הלבנים להמשך בניינו של הבנין. איש איש ולבנתו, או חלקי הלבנה שאחראי היה לה. היה על כל אחד ללמוד את מלאכת השבחת הלבנים וחיבורם לבנין. וכל לבנה היתה תוצאה של מאמץ בוניה בה.

דבר אחד היה ברור לאורך כל זמן הבניה, והיה ידוע לבני כל קומה וקומה: תהא אשר תהא איכות הלבנה בהשלמתה, היה עליה להוות חלק מהבניין, שכן את הבניה לא ניתן היה לעצור. כך, פעמים רבות הסתמכו רבים מבעלי לבנים סדוקות או רעועות על לבני חבריהן השלמות.

מיד בהיוולדנו, זומן לנו הבנין, אך לא כעומדים בתחתיתו ומטפסים בו, אלא, הונחתנו מיד בקומתו ה-114,שם גידלו אותנו פועלים מהקומה שלנו, שנעזרו בפועלים מהקומה ה- 113. בהתחלה, לא ידענו להסתכל למטה, ולראות חלקים מהקומות האחרות. גם למדנו שאי אפשר לרדת למטה לקומות האחרות, אלא רק להתקדם אט אט בקומה שלך, עד שכשמסתיימת הנחת 50 הלבנות שבה, עולים כולם לקומה הבאה. לרדת, או לחזור אחור, אי אפשר בשום פנים ואופן. תנועת הבונים בבניין היא תמיד קדימה.

אמנם לפעמים פגשנו אנשים שזכו להיות בקומה ה113, פעם אפילו נראה מישהו מהקומה ה-112, אך מלבד מבט יחסית ברור על קומות אלה מהמרפסת, לא יכולנו לחזור אליהם, אלא רק לשמוע אודותם מאלו שהשתתפו בבנייתן.

כשגדלנו עוד, למדנו ששם הבנין שלנו הוא: בנין העולם.

כשעמדתי על דעתי גיליתי, שראייתי משתפרת, ודעתי מתרחבת ושביכולתי לראות יותר ויותר קומות, ולהבין יותר טוב את שיטות הבניה בכל קומה. למדתי להבחין שהיו בעבר פועלים שהלבנים שלהם היו כה חזקות עד שהחזיקו קומות שלמות, שבהן היו לבנים רבות מאד סדוקות, או דהויות ורפות.

למדתי, שלמעשה, בכל קומה וקומה, היתה לפחות לבנה אחת כזו, שבלעדיה, יתכן וכל הבנין היה מתמוטט, ממש כמגדל בבל בשעתו.

לאחר עוד שנים של התבוננות, הבנתי שעם השנים, ועם התקדמות בנייתה של כל קומה וקומה, השתכללו הבטים רבים במלאכת הבניה. בכל תחום ותחום בה, התפתח ידע שעבר מדור לדור, מאב לבנו, וממורה לתלמידו, כמעט בלי להרגיש, אך שתוצאתו היתה הבנה גוברת והולכת על פרטי כל לבנה ולבנה. אך הבנתי שעדיין חסרה לרבים הבנה על הלבנה כשלם, ולרבים יותר חסרה הבנה על הקומה כשלם. רק מתי מעט השכילו להביט בכל הקומות בבת אחת, בנסותם להבינן בשלמותן. ראיתי גם כאלו שלמרות שנראה כי לבנותיהם חזקות ושלמות, מבט מעמיק יותר גילה שסדוקות הן מבפנים ולא יחזיקו מעמד זמן רב.

וגם בקומה שלנו, כך ראיתי, היו אותם מעטים, שעבדו ביסודיות ובשקט, ובעמל רב. ואצלם יכולתי לראות חלקי לבנה שלמים ומסותתים להפליא, שנראו כמו כמה מן הלבנים שהזכרתי קודם, שהיו מחזיקות קומות שלמות. לפתע ראיתי שאותם מעטים, הם גם אלו שהתבוננו מטה, ועיינו ארוכות במבנה ובהרכב לבנים שלמות וסדוקות מדורות קודמים. ראיתי שכך למדו אט-אט לשכלל את הלבנים שלהם ואת שיטות בניתם בהם.

והתוצאה? ראו את הבנין שלנו, כמה יפה הוא.

בניין עולם יפה להפליא. נבנה בעמל רב במשך שנים רבות, כך למדתי, והינו תוצאת עמל פועלים רבים לאין ספור במשך דורות רבים, שעבדו ושמרו, והכינו לבנים מוצקות ושלמות שעליהן עומד.

ראוי שתזכור שללא התבוננות דור דור, ועמל רב, לא תוכל הלבנה שלך להיות חזקה דיה, ולא ילמדו בניך ובני בניך ממך את מלאכת הבניה כראוי.

זה בנין העולם שלנו. ועלינו להמשיך לבנותו, איש כמיטב יכולתו. ולא עליך המלאכה לגמור, אך אין אתה רשאי להפטר ממנה.

-------------------------------------

ישנם כמה מוסרי השכל שניתן להוציא מסיפור קטן זה. אחד מהם קשור לשאלת יוסף על "פסיקה מהחומש ומסקנותיו, וכן לנושאים אחרים שעלו ויעלו פה בע"ה.

כיום, לאחר אלפי שנות יצירה הגותית וחיי מצוה, תהווה פסיקה מן החומש זלזול קל דעת בעבודת בנין רבת היקף וידיעה של חכמי הדורות.

כפי שכתב פה מימוני בעבר, וכפי שהוסיפה ינטל, התורה ניתנה לחכמי כל דור ודור להמשיך להבהיר ולהבין, ולכוון את קיום ישומיה.

נכון, ישנן פניות לא נכונות, ורחובות ללא מוצא. אך יפה העיר החכם א. קמין פעם, שאחד ממאפייני היהדות הוא, שלא עושים הפיכות ולא "משנים את העולם", ובטח לא תוך דור אחד.

ביהדות מתקנים.

ומושג התיקון, מניח מראש שמה שיש הוא טוב, אך יש תמיד מקום לתיקון, ולאיזונים שכמותם כשיפוץ הלבנים שנבנות להן כך או כך כפי שכתוב במשל שהובא מעלה.

הראדיקל הצועק לשינוי גורף, הוא בדרך כלל קצר רואי, ויוצא מנקודת הנחה שהמצב הנתון הוא רע בהחלט. ישנם הקשרי רוע קיצוניים, כמו חיים תחת עריצות, או מלחמה בעריצות, שבהן אכן יש לשנות, והרבה. אך גם שם כל שינוי הוא בעל תהליכים רבים מטבעו, כל אחד תיקון קטן. ועד קליטתו והפנמתו, יעבור זמן רב.

על אחת כמה וכמה, הצועק לשינוי גורף בתוך מערכת שמוכיחה שעובדת זה אלפי שנים, ושבניה הם יצרני הלבנים השלמות שבכל דור ודור, ומחזיקות ומתחזקות את בנין העולם כולו, דומה לזה שבמשל שהובא מעלה, ישלים איזה פיסה קטנה וחדשה של לבנה, ויתגאה בה כאילו כל הבניין קיים בזכותו. אך שכח הוא את מקומו, ואת אשר נעשה לפניו. ולא היטיב לראות.

ובעולם הכללי, ישנם מיליונים בדורנו, שעושים מעט פה, ומעט שם, כמיטב האפנה האחרונה, ומנופפים בידיהם מראש הבניין, על המרפסת, וצועקים: ראו, ראו כמה מתקדמים אנחנו, לעומת הפרימיטיבים שבעבר!. גם להם נאמר בשקט ובמתינות: "ואף על פי כן נוע תנוע"- והבנין ימשיך להבנות.


תוקן על ידי - אורבערפל on 11/2/2002 9:47:54 PM

איד"ג,

האם הבנתיך נכונה שאתה בעד החמרות נוספות ללא הבחנה במהותן של ההחמרות גם אם יעשונו כקיצוניים המוסלמים? מאחר ואיני מאמין שכן הרי שגם לך יהיו קריטריונים לשיפוץ נדבכים מנוגעים מהחמרות מעוותות.

ווטו,
אם נמשיך בלשון המשל - אני בעד המשך בניית נדבכים נוספים, לא בעד ניתוץ הקיימים. כך היה תמיד וכך צריך להמשיך.


מן הבחינה הזאת אנחנו רואים (שוב...) את מגרעתו של משל. הבניין שלנו (מסורת, ובהקשר זה - המסורת היהודית) הוא בניין שלא הושלם מעולם (דלא כהח"ח), ובנייתו הולכת ונמשכת מהר סיני ועד ימות המשיח (ואולי עד בכלל), ואי-השלמתו איננה פגם עבורו משום שהוא לא נועד להיות "שלם" ומוגמר. אולי משל על משהו אורגני יותר (צמח, בעל חיים) היה עושה את העבודה טוב יותר, אלא שהללו קמלים ומתים... בקיצור - המשל הכי טוב למסורת הוא המסורת.
א"ג

צענערענע

ממש במקרה, אגב עיון בנושא פשט ודרש מצאתי דברים שמתאימים גם לענייננו. ובכלל, אלו דברים שעשויים לעניין את חברי הפורום. לכן הנני מעתיק את חלקם. המקור הוא כתב-העת "דעות", אביב תשכ"ט עמ' 94, במאמר בין פשט לדרש. מכיוון שאין באפשרותי כרגע להיכנס לאשכול על פשט ודרש, אני משאיר את הדברים רק כאן.

"מדעי העזר מציבים אותנו בפני בעיה אחרת שאת פתרונה נסמן במלה "דרשה" אף אם הוראתה הנותנת כאן "אד-הוק", מתאימה רק באופן חלקי לשימוש המסורתי במונח זה. תפקיד זה איננו קל, שהרי עולמו של השומע איננו זהה עם עולמו של הסופר ואיננו מכיל את מכלול מדעי העזר של המפרש. הדרך המצויה של מסירת האינפורמציה מאבדת את משמעותה, הואיל והשומע איננו מסוגל לקלוט אותה כנתינתה. ניתן במידה מסויימת לומר, שמסירת האינפורמציה המדוייקת תהיה כאן זיוף, כשם שמסירת טקסט בשפה בלתי מובנת הינה ריקה ממשמעות לגבי השומע. מטרת הדרשה היא לתרגם את המושגים כך שייצרו בשומע את התוצאה המבוקשת. לפנינו כאן בעיית פרופורציה: כיוון שהיחס אינפורמציה/רקע צריך להיות קבוע, הרי אם הרקע משתנה - גם על האינפורמציה להשתנות. דוגמא נאה תשמש האמנות. תמונה של רמברנדט ודאי רחוקה מהמציאות התנכית ... אולם יתכן שהיא קירבה את המסתכל לנושא התנכי יותר מאשר תמונה ארכיאולוגית נאמנה הרחוקה עוד יותר מעולמו של הצופה... המשל והאקטואליזציה הינם דוגמאות ל"דרשה" בהוראה זו של המונח".

איד"ג,

האינך סובר שהתפתחות ההלכה קרי שיפוצה בצורה טבעית והדרגתית (כפי שיכול לקרות ואולי כבר קורה קצת גם בסאטמר) היא חיובית?


בחזרה לנושא המקורי; יש לציין שבבנין העולם שבמשלו של אורבערפל יש גם תוספות בניה על לבינים שמלכתחילה ספק אם התאימו לבנין, כך שאגפים שלימים יכולים להיות בעצם מיותרים ולא רק נזקקים ל"שיפוץ" [אלא שמצד השמירה אין להרוס אלא לשפץ]. איני מתכוין דווקא ליסודי הדת אלא גם להלכות שבעצם ההתאמה [מוסר ויושר]. התעוררתי לכך עקב העיסוק באשכול סמוך בהלכות מודה במקצת. שם עלתה הערה על תוקף היות שבועת מוב"מ מן התורה, בין מצד הדרשה המסורבלת ובין מצד ההגיון. בגמ' ב"מ ג. והלאה מובאת דעת ר' חייא שגם בעדים על המקצת יש להשבע על השאר והנימוק הוא "קל וחומר" ממודה במקצת. "קל וחומר" היינו שבלי מידת הק"ו לא היה להחמיר מן ההגיון להשביע על השאר גם במקרה של עדים במקצת. נמצא כי על עצם דין השבועה במב"מ שמופיע כתוספת על הבנין המקורי [ולענייננו לא חשוב אם תוספת זו מאוחרת כרונולוגית או אף אם ניתנה למשה מסיני, כי סו"ס תוספת היא ביחסה למפורש בתורה], מוסיף ר"ח עוד תוספת להשביע על השאר גם בעדים במקצת. [בלי להתווכח על דין ר"ח שזה שייך לויכוח האמור באשכול ההוא, ישנה כאן דוגמא לתוספות על תוספות בבנין.]

מכיון שהאשכול גלש לדיון במשלים, המשכתי את הדיון המהותי באשכול אחר:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=344113&forum_id=1364

לצערי הרב, אני לא מסוגל להבין למה קורים שיפוץ, ולמה הריסת הבנין. אני הצגתי רשימה ארוכה (אבל קצרה משום שיש עוד) משיפוצים שנעשו לתועלת ע"י מנהיגי זרם היהדות השמרנית.

תודה אידגי על ההקדשה ותודה מיכי על הגנת השיפוצניקים למרות אי ההסכמה עד איזו קומה לכיוון מטה (קרי עומק) דרוש השיפוץ.

קיים אשכול של רוני עם משל דומה ומשלים לזה של אור.

משולה התורה לבית
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=149028

אהבת המשל ולא את הנמשל של מיכי הזכירה לי את הסיפור על הר"י שהסתובב  ברחוב הלוך ושוב אחוז שרעפים.לשאלת תלמידו על מה הסערה? ענה שיש לו תירוץ נפלא אך הוא עדיין מחפש את הקושיה שזו תיישב...

 אגב,משמ גם אני מחבב יותר את ה_משל מהנמשל...

_________________

"איפה כתבתי שצריך לשתוק?איפה כתבתי לא להשתמש במילון?"

איפה כתבתי שכתבת זאת?

אף אני אצטט את עצמי:
"אני משער שגם את מסכימה באופן עקרוני שלפעמים צריך "להוריד רמה" ולהשתמש במשל, רק שנראה לי שהגזמת בתיאור מיותרותו של המשל."

"אבל צריך לזכור שהמילים הן רק סמלים. "
אכן, אף אני ציינתי שהמילים נקראות "תיבות" מסיבה זו בדיוק. (אולי חשבת שכתבתי זאת בציניות. אז לא. אני באמת חושב שזאת הסיבה).

ומדוע אני חושב שהגזמת? כי את הארכת להסביר ולצטט בעניין מיותרותו וחולשתו של המשל, ואף גיבית את דברייך בהוכחות - דוגמאות - להפרכה פשוטה של המשל שניתן פה. ובכך רק תרמת להחלשת משלו של הח"ח. אמנם תרמת לצורך חיזוקו של ה"בניין". (האם יכולתי פה להשתמש במילה אחרת במקום ה"בניין"?).

אני מבין שכוונתך היתה להראות שכל הפלפולים בעניין המשל הינם חסרי טעם. אבל אני חושב שלא זו הדרך, כיוון שאת אמרת שחולשתו של המשל בכך שהוא אינו נוגע בעניין עצמו, אך לא נתת דרך לגעת בעניין עצמו. ומאידך את מבקשת למנוע מהדיון להתפתח בדרכו הנוכחית. אם את רוצה שיפחיתו את השימוש במשלים, תפתחי אשכול חדש בעניין זה, ואני בטוח שזה ישפיע יותר, וגם תהיה אפשרות לדון בזה יותר ברווח.


המשל משמש לא רק לקטנים וחסרי שכל, אלא גם ללימוד דברים חדשים שאינם מוכרים, שלגביהם כולם בבחינת "קטנים וחסרי שכל". כל זמן שאנשים מוצאים במשל לימוד חדש - אינך יכולה לומר להם שהם טועים. ואם תאמרי, זה לא יועיל לעקור מליבם את האמונה השרשית שהמשל שימש אצלם אך ורק לביטוי שלה.

למיכה המרשתי

"תארי לעצמך שאדם מעיין בספרים רבים, ולפתע נתקל במילה שאינה מוכרת לו.  נניח שהוא מכיר את השורש של המילה, אולי גם את הבניין. אבל הכותב השתמש בצירוף או בהקשר לא מוכר, שמקשה על ההבנה. מה יעשה אותו מלומד, אם לא יפתח מילון. האם מלומד כמותו צריך מילון? כנראה שכן. האם המילון מוריד מערך המילים? כנראה שגם כן. אבל יש לך פיתרון יותר טוב?
 
איפה כתבתי שצריך לשתוק?איפה כתבתי לא להשתמש במילון?

אצטט את דברי:

"הרי המילים שאנחנו משתמשים בהם הם הרי רק סמלי ייצוג של הדבר עצמו.ברגע שמשתמשים במשל מורידים את דרגת הייצוג למדרגה נמוכה עוד יותר"


המילים הן הכרח מפני שהן מהוות דרך להתקשרות בין בני אדם.
אבל צריך לזכור שהמילים הן רק סמלים.
אבל הן הכרח שהרי אם תשתוק כל הזמן ותשתמש בסמלים של החרשים הרי לא תשתמש במתנה שנתן לך הבורא.

ולכן ההגזמה שלך היא חסרת הגיון לחלוטין.
האם האדמו"ר מליובביטש,שכתב שמשלים מיועדים לקטנים בשכל או בשנים  לא השתמש בדיבור?

מיכה,

צענערענע

המשל של הח"ח נאמר כנראה בתקופה בה הדת עוד לא נחשבה כ"כ כדבר "מפריע".

ולעניין עצם ההמשלה, את יכולה לומר שעדיף בכלל לא לדבר, כיוון שכל דיבור מוריד, כדברייך, את ההבנה לכדי תבניות של "תיבות" (וע"ש זה נקראו כך) מילוליות, ואם כן אולי רצוי שהבא ללמד, יכנס לכיתה או חדר השיעורים/הרצאות, יעמוד שעה ארוכה בשתיקה, וילמד ע"י טלפתיה. ובעצם, הרי עצם נוכחותו היא הורדת רמה, אז עדיף שהוא ישב בבית ויעביר את מחשבותיו דרך הקפה, תלמידיו יקראו בקפה שלהם, "ומלאה הארץ דעה", בלשון סגי נהור כמובן.

אני משער שגם את מסכימה באופן עקרוני שלפעמים צריך "להוריד רמה" ולהשתמש במשל, רק שנראה לי שהגזמת בתיאור מיותרותו של המשל.

המשל אינו מיועד דווקא לקטן בשנים או בשכל, גם אם יש בו "הורדת רמה". תארי לעצמך שאדם מעיין בספרים רבים, ולפתע נתקל במילה שאינה מוכרת לו.  נניח שהוא מכיר את השורש של המילה, אולי גם את הבניין. אבל הכותב השתמש בצירוף או בהקשר לא מוכר, שמקשה על ההבנה. מה יעשה אותו מלומד, אם לא יפתח מילון. האם מלומד כמותו צריך מילון? כנראה שכן. האם המילון מוריד מערך המילים? כנראה שגם כן. אבל יש לך פיתרון יותר טוב?

במקום "הורדת רמה" תקראי לזה "פתח להעלאת רמה".

לי נראה שהמשל הבנוי לתלפיות של אור בערפל מוכיח את חולשתו של משל.

נאמר על שלמה המלך " וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף " , אולם, בספר משלי יש רק 915 פסוקים ניתן לשאול  לאן נעלמו כל שאר המשלים?

האדמו"ר מליובביטש הסביר את עניין שלשת אלפים משל באחד ממאמריו:

".....ובדוגמת החכם שכשהוא צריך להשפיע לקטן (בשנים או בשכל) ה"ה צריך לבינה יתרה כדי להשפיע. דיש חכמים גדולים שאין ביכלתם להשפיע ,למטה ממדריגתם,ודוקא שלמה המלך שהיה חכם מכל האדם לכן נאמר בו "וידבר שלשת אלפים משל"היינו שהוריד את הדבר-שכל שלשת אלפים מדריגות,ובכל מדריגה היה צריך להלבישו במשל שהוא דבר זר הדומה אל הנמשל (וע"ד מה שמובא בכמה מדרשי חז"ל משל למלך מלכי המלכים הקב"ה ממלך בשר ודם),והוא משום שהיה בו בינה יתרה"

למשל בעיניי יש חולשה מפני שהוא בעצם מיועד לאנשים שלא יכולים לקלוט את הדבר האמיתי.
כי המשל הוא הרי אף פעם לא יכל להיות הדבר עצמו אבל הוא נותן אשליה שזה הדבר עצמו.(ולכן הוא מיועד לקטן בשנים או בשכל)
הרי המילים שאנחנו משתמשים בהם הם הרי רק סמלי ייצוג של הדבר עצמו.ברגע שמשתמשים במשל מורידים את דרגת הייצוג למדרגה נמוכה עוד יותר.

וכאן במשל של אור בערפל המשל לדעתי רק מוריד מערך הנמשל.
אנשים שאינם מאמינים בנצחיות התורה,(שהרי להם מיועד המשל. המאמינים אינם זקוקים למשל כדי לקלוט עניין זה)יוכלו לטעון טענה הגיונית ויאמרו שאם יש בניין בנוי לתלפיות  שמפריע לפיתוח הסביבתי ואיננו מתאים יותר הרי ברור שמן החכמה דווקא כן להרוס אותו.
או שיאמרו שאין כל ערך לבניין אם יסודותיו רעועים וכו'וכו'.