למה אנשים רוצים שיוויון?

נניח שמציעים לכם משרה ייחודית שבה תרויחו  800 אלף ש"ח לחודש, אבל במקביל, אומרים לכם שאנשים אחרים שעובדים באותה משרה, באותו וותק ובאותה רמת כישורים כמו שלכם, מקבלים 900 אלף ש"ח לחודש - איך תרגישו?

חשבתי על זה, ונראה לי שהייתי מרגיש רע - למרות שמציעים לי שכר שהוא גבוה בהרבה ממה שאני צריך, בכל זאת מפריע לי שיש הפליה לא מוצדקת.

קשה לי להבין את ההרגשה הזאת - לכאורה, מה אכפת לי מה אחרים מרוויחים, העיקר שיש לי מה שאני צריך (ויותר)?

מצד שני, אני רואה מסביבי שגם אנשים אחרים מתעצבנים על הפליה במצבים דומים, כך שזה כנראה לא פגם אישי שלי, אלא רגש מהותי יותר.

האם יש לכם רעיון, איך אפשר להסביר את הרגש המוזר הזה? מדוע לאנשים כל-כך חשוב שיהיה שיוויון?

בטח. כל מי שעוסק בטיפול באנשים חייב לעבור טיפול בעצמו, אחרת אין ערך להיותו מטפל.

אינך יכול להורות דרך שלא עברת אותה בעצמך.  מפי שמועה או מפי ספרים זה לא זה. לא בעיני.

הלכת פעם כמטופלת וחווית את החוויה הזו?

 

הדרך הטבעית/אוטומטית שאדם חווה שוב בבגרותו הוא השלכת היחס שקיבל על בן או בת הזוג. זה כל כך נפוץ, שבדרך כלל זו העילה מספר אחת לגירושין. הרוב המכריע של הנשואים מאשים את הפרטנר שלו - בדיוק בדברים שהוא כועס על הוריו או מישהו ממשפחתו...

כשאתם רואים אצל בן זוגכם כעס מתלהם ולא מובן, או פגיעה אנושה וחוזרת ממשהו - תסתכלו על משפחתו הקודמת, והפאזל יירקם מול העיניים.

דרך אחרת היא "חוויה מתקנת" עם פסיכולוג מקצועי, שעוזר לך לשחזר איתו או להפנות כלפיו את אותם כעסים עתיקים, ולשחרר את קרוביך של היום מאותו המטען...

תוקן על ידי מגי_אדם ב- 27/03/2007 15:38:27

מישהו כאן חווה משהו שכזה?

"כיצד יכול הוא לחוות שוב את חוויתו כילד?"

נראה לי שזו כל עבודתם של הפסיכואנליטיקאים... אנשים משלמים הרבה כסף על הזכות הזאת.

ב"ה

בהוספה לדברי מגי אדם בנוגע לחוסר היכולת הבסיסית שלנו לשלוט ברגשות-

בתורת החסידות מובא שהנפש הבהמית היא הנכנסת ראשונה בגוף האדם. (לכן נקראת הנפש האלוקית בספר התניא- "הנפש השנית")

ראשית כניסת הנפש האלוקית היא בברית המילה (ואצל בנות יש מקום לברר מתי הוא זמן כניסתה)
ועיקר וגמר כניסת הנפש האלוקית הוא בהגיע הנער/ה לעול מצוות.

לכן כאשר מתפתח רגש מסויים (לא מחשבה) בתחילתו בהכרח הוא מן הצד הבהמי שלנו, ללא שליטה, פשוט כי הוא היה שם קודם.

העבודה שלנו היא לעשות איתו משהו- לבטלו, או טוב מכך- לכוונו לטוב.

כיצד יכול הוא לחוות שוב את חוויתו כילד?

קודם כל, לא חייבים לנקות שום דבר. פשוט חיים עם מה שיש.

אם בכל זאת אדם בעניין של מודעות ועבודה עצמית, הדרך היא חוויה מתקנת. כלומר, לחוות שוב את מה שחווה כילד, ולהגיב הפעם אחרת.

בקשר לשאלה השנייה, נדיר שאנחנו חווים משהו שאינו התעוררות של הרגשות הקדומים. התשתית הרגשית שלנו מתעצבת בגיל ילדות. זה הבסיס, זו הקרקע שמזינה את כל הרגשות העתידיים.

אז איך מנקים את המשקעים מהתקופה שבה היינו חסרי אונים?

או איך חווים מערכת רגשות שאינן התעוררות של הרגשות הקדומים?

או האם בכלל זו בעיה שיש לפותרה באופנים אלו או אחרים?

אראל - אכן בנים יחידים הם הרבה פחות קנאים, ובמקביל, פחות שאפתנים.

אזרחי - כן. בפעם הראשונה אין יכולת לשלוט בעולם  (לא ברגשות).
 אין לנו היכולת לשנות מצב שאנחנו לא אוהבים.