אסתר צוותה לצום שלושה ימים רצופים לילה ויום. וחלק גדול מן המפרשים אכן מפרשים שציווי זה קוים כפשטו.
האם יתכן דבר כזה? האם כמות המתים תהיה קטנה יותר מאשר על ידי גזרת המן?
תוקן על ידי עצכח ב- 05/03/2007 16:13:46
נשלח ב-13/3/2007 22:32
בנושא הצום
לא צריך ללכת רחוק מדאי, גשו לבית אבות הקרוב או פנו לקופת החולים השכונתית, שאלו את הקשישים המקוששים על מקלם כמה זמן לא אכלו ולא שתו - בלאגר, בגטו או בכל מקום אחר ותווכחו.
לשם ההבירור שאלתי את אבי שיחי', הוא הביט בי בעיניים משתאות ופלט מילה אחת - "משוגענר"
נשלח ב-13/3/2007 20:27
בעל,
א. הראי"ה שם מביא שני פירושים לדברי הרמב"ם בעניין חסידי אוה"ע וחכמיהם, ושניהם מכוונים לענין אחד:
יש שני סולמות נפרדים של שלמות, האחד תלוי בדעת וגוי וישראל שוים בו. והשני קשור במעלה המיוחדת של ישראל והתורה שניתנה להם , וגוי שייך אליו רק דרך דבקות בישראל כגר תושב. וההבדל בין הפירושים הוא רק איזו מהמעלות נקראת עוה"ב
והנבואה ברמב"ם בודאי שיכת לסולם המעלות הכלל-אנושי
ב.1. הרב שיל"ת על סגולת ישראל ברמב"ם: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm תמצית דבריו שהן גוי והן ישראל יכולים להגיע לנבואה, אך המעלות מרוכזות סטטיסטית בישראל לכן: רק ישראל הם העם שהתורה מיועדת לו
2. התפיסה כי הכלל קיים באמת ואינו רק אוסף פרטים טכני מעוגנת הן בהלכה (ראה ב"שתי עגלות" לר' מיכי) והן באריסטו המאמין בצורות. מכאן שכלל ישראל קיים באמת ככלל נבדל מהותית (בעל "סגולה") מעמים אחרים, אע"פ שברמת הפרטים ההבדל הוא רק סטטיסטי
3. סוף סוף גם לפרט בישראל יש מעלה ייחודית- היותו חלק מכלל מיוחד. וזו כוונת הראי"ה באיגרת הנ"ל.
ג. הרמב"ם הוא גם פוסק, ובמשנה תורה יש הלכות שאי אפשר להבין לפי הבחנה בין מאמינים לעובדי ע"ז או ביין מצווים ללא-מצווים, אלא רק עפ"י רעיון הסגולה. למשל: פסול גר לכל שררות שבישראל. בן הגויה אינו מתייחס לאביו היהודי לעומת בן לאדומי ומואבית (שני קולקטיבים שונים) שכן יתייחס לאביו,ואמונת האב או החוקים שהוא חייב בהם נראים לא רלונטיים לעניין יחוס
אני מבין קטן מאוד ברמב"ם לעומת רבים מחכמי הפורום, אבל נדמה לי שלפעמים דווקא התרכזות יתר ברמב"ם מביאה לראייתו במנותק מכלל המסורת
תוקן על ידי nmzilber ב- 13/03/2007 20:28:47
נשלח ב-7/3/2007 16:19
הרמב"ם אינו יכול לסבור שיש סגולה מיוחדת לישראל, כי הרי השלמות תלויה בדעות ובדעות בלבד ובזה אין הבדל בין ישראל לאינו ישראל. ועיין באגרות הראי"ה (!) אגרת פט.
הרמב"ם באגרת תימן כותב בפירוש שגוי יכול להיות נביא, ואם כן במה מתבטאת סגולת ישראל?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/03/2007 16:57:37
נשלח ב-7/3/2007 07:11
בעל,
כעיקרון יש שתי גישות ללימוד תורה, ולדעתי ספק אם לימוד לפי הגישה השניה הוא לימוד תורה:
א. המקורות מתיישבים זה עם זה אלא אם אין שום תירוץ. (מתי "אין תירוץ"? קשה להגדיר ובכל זאת המגמה ברורה)
ב. המקורות אינם מחויבים זה לזה אלא אם תלות כזו הוכחה היסטורית
בכל אופן מי שמחזיק בגישה א ביחס ללימוד הלכה ( כמו כל האמוראים ראשונים ואחרונים) צריך לכאורה לישמה גם בלימוד אמונה:
למיטב ידיעתי הרמב"ם לא כתב בשום מקום שישראל אינם סגולה ואינם לב באיברים אלא חלק על
הכוזרי בנושאים ספיציפיים כמשמעות הנבואה, תפקידם של משה ועמ"י במעמד הר סיני.
חשוב לאתר את שורשי מחלוקותיהם אך במסגרת גישה ב
נשלח ב-6/3/2007 15:29
ירוחם מצות זה טעים? (אגב, לי זה טעים)
נשלח ב-6/3/2007 10:06
מי צריך אשה לעזר כשיש בעל
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-6/3/2007 07:19
למה רח"ל?
יש דעה כזו ומסתבר שחלק מהראשונים לא סברו כמוך, וכמו שכתבתי באשכול אחר, כמו שכל היהדות היא לא רק רמב"ם, כך היהדות היא לא רק כוזרי.
נשלח ב-5/3/2007 19:44
"התורה ממשיכה גם בלי ישראל"- רח"ל מהאי דעתא
גם אותה הו"א של הקב"ה הייתה ש ימשיך את עם ישראל ולא שהעם יתבטל
הרצי"ה קוק היה מפרש את ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ומתוך כך נתן לנו את תורתו"- זה לא וורט!
והנושא יותר מראוי לאשכול בפני עצמו
תוקן על ידי nmzilber ב- 05/03/2007 19:50:55
משה
נשלח ב-5/3/2007 18:48
זילבר
מענין שמשה רבנו לא חשב על הארגומנט הזה, לאחר מעשה העגל, ולא אמר אם אין ישראל אין תורה, ואמר פשוט מחני נא מספרך, כלומר הספר יהיה קיים התורה ממשיכה גם בלי ישראל
לענינו נכון שרוב העם היה תחת שלטון המלך אחשוורוש, אבל היסטורית היו פזורות יהודיות גם במקומות אחרים ובמדינות אחרות, זה קצת יומרני ליחס משפט כזה לאסתר
את המדרש מפרדר"א: מרדכי שאל את אסתר כיצד יתנו ביום א של פסח ואסתר עונה: "אם אין ישראל למי פסח"?
בפשטות: אסתר- אחת משבע נביאות וזו הוראת שעה של נביא
לי נראה שמדובר סברה מהותית: ישראל קודמים לתורה, כפי המדרש המפורסם:
" אמר אליהו... דרכם של בני אדם שאומרים תורה קודמת לכל אני הייתי אומר ישראל קדושים קודמים" (תניא דבי אליהו ט"ו)
וזה גם מסביר את עניין העבירה לשמה של אסתר "כאשר אבדתי אבדתי" שדנו בו באשכול הסמוך.
תוקן על ידי nmzilber ב- 05/03/2007 17:32:23
נשלח ב-5/3/2007 16:06
מענין שאף אחד לא שואל איך אסתר ומרדכי ציוו לצום בימי חג הפסח.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-5/3/2007 15:41
הנני להעיד שצמתי כימי חושך מצרים - שלושה ימים כמעט בלי לאכול ועוד שלושה ימים אחריהם של צום מוחלט, ו - כן, זה אפשרי, נשארתי בדעה צלולה, במידה מינימלית לפחות, כלומר כזו המספיקה ליוםיום, (כמעט) עד הסוף. כמו שמכר שלי אומר - קשה משמע אפשר. ולמרות גילי הצעיר, הרי שאינני נחשב לאחד מבעלי הכח. אולי מבעלי כח רצון. ואם כבר מדברים על כח רצון - אינכם חושבים שליהודים האלה היה מספיק כח רצון לכך? הרי הם האמינו שזה יועיל לגאולתם, וגם אם לא, וכי הנאה יש להם בחייהם אחרי גזירות המן?
יש להוסיף, שהפשט של הפסוקים, לדעתי, שאכן הצום היה יומיים וחצי - עד שאסתר הלכה לאחשוורוש. וכמו שאמרו מיימוני ועוד כמה - מסתמא כל אחד צם לפי כוחו (ואפילו אם זו לא הייתה הכוונה המקורית של אסתר), מצד היתר, "היתר", תאווה או רעב.
נשלח ב-5/3/2007 13:25
עין רמב"ם שבועות פ"א ה"ז, ירושלמי נדרים פ"ב ה"א. ועוד יבמות קכ"א ע"א באחד שנפל לבור הגדול במשנה ובגמרא שם.
נשלח ב-5/3/2007 13:11
לאותה ה'תופעה' יש גם עדויות (וגם המלצות) מכתבי מקובלים - "תענית הפסקה", כך שהיא קיימת.
נראה לי שדברי רב נחמן הם שצריכים ביאור (שאולי הכיר את עצמו כאדם חלש וידע שיסתכן?)
נשלח ב-5/3/2007 11:55
אני יודע שאני כעת אשמע הזוי לחלוטין, אך אני הכרתי ונותרו בחיים עוד כמה, עליהם העידו עדים נאמנים, כי צמו שישה ימים רצופים לילה ויום, ללא אוכל ואף ללא שתייה !
תופעה זו הייתה ידועה ועודנה ידועה בקרב זקנים בעיקר יוצאי מרוקו, ובהם גופא נ"ל בעיקר יושבי הכפרים בהרים.
יש לה שם מיוחד, וצום ממושך זה שהחל ממוצאי שבת והסתיים ביום שישי, נועד לתשובה וכפרת עוון.
לדבריהם היום השלישי הוא הקשה ביותר, הם כמובן נחים כל העת ללא תנועה מיותרת וכו'.
זהו דבר שלא היה רק נחלת גברים ואולי אף יותר נחלת נשים. [במשפחתי מצביעים על סבתי ועל אחות סבי כעל כאלה ש'עשו את זה' בצעירותן ואפילו לא פעם אחת, מה שלא אמרו על שום גבר במשפחה]
אני מעריך שכשעושה זאת אחד מבני המשפחה, זה לא היה נותר בגדר סוד שכן המשפחה הקרובה הייתה אמורה לסייע ולהקל עליהן בכך, ובפרט שפתיחת צום כזה הייתה מלווה בסעודה רצינית יותר משאר סעודות ליל שבת.
אני מודע לכך שהדבר אינו מתקבל על הדעת אף ע"פ הלכה כמדומני, ובנוסף לא בחנתי הדבר ולא ראיתיו בעיניי, אך שמעתי כזאת לרוב לא רק מבני משפחתי אלא מעוד אנשים ועדים שאין כל קשר ביניהם, שטענו כי זוהי תופעה שהייתה עכ"פ ידועה.
אני משער כי הדבר הזה אינו ידוע כיום כלל כמעט, לא רק משום שעצם העניין שנעשה עבור כפרה וכו' אין להשתמש בו לרברבנות - אלא גם כי כל השומע יצחק לו לאותו אדם המספר...
