ונטעתים על אדמתם - הרהורים על חידוש החקלאות החרדית

רבות הן המצוות בתוה"ק הנוגעות לאדם העוסק בגידול תוצרת חקלאית ובמשק החי, הן במצוות התלויות בארץ כערלה וכלאים; מתנות עניים - לקט שכחה ופאה ומעשר עני; מתנות כהונה ולויה - ביכורים, תרומות ומעשרות; שמיטה וכיו"ב, והן במצוות הנוגעות לבעלי החיים כמעשר בהמה; בכור; פטר חמור; ראשית הגז; איסור כלאים ועוד כהנה וכהנה. גם הברכות המובטחות בתורה לשומרים את דרך ה', כוללות בתוכן בעיקר את העניין של שפע והטבה בגידולי השדה ובבעלי החיים השונים. גם שלושת הרגלים צויינו בתורה כבעלי משמעות לתוצרת החקלאית בזמני הקציר והאסיף,ואף שבחיה העיקריים של ארץ ישראל הם בפירותיה הטובים ובהיותה זבת חלב ודבש.

הגלות הארוכה הרחיקה את עם ישראל כמעט לחלוטין מגידול שדה וכרם ומכל פעילות חקלאית, במשך שנים רבות עסקו היהודים בארצותיהם בבנקאות במסחר וברוכלות כמו גם בתעשיה מגוונת בעץ ובמתכת וכיו"ב. ההבטחה הנבואית אשר עמדה לנגד עיני היהודים כללה בתוכה את המרכיב החקלאי, כלשון הנביא עמוס, "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר, ה' אֱלֹקיךָ." [עמוס ט]

עם התחדשות הישוב היהודי בארץ ישראל, תפסה החזרה לעבודת האדמה חלק מרכזי בפעילות הציונית, אשר בחרה בדרך זו לבנות את דימויו של "היהודי החדש". אולם המהפכה התעשייתית וההתפתחות הטכנולוגית אשר דחקה את החקלאות בכל העולם המערבי לא פסחה גם על ישראל והפכה את העיסוק הזה לנחלתם של מעטים, המכונות החדישות מאפשרות למעט ידיים עובדות לספק את התצרוכת לכלל האוכלוסיה. מעמדם החברתי של החקלאים ירד גם הוא, והענף כולו משווע לעובדים כשהיחידים המצטרפים לעבודה זו הם העובדים הזרים.

האם יכול אורח החיים החקלאי להלום את היהודים החרדים בני ימינו? כמדומני שבעל "לב העברי" הגרע"י שלזינגר בחזונו אודות חברת מופת, אכן דיבר על אוכלוסיה חקלאית. אולם בפועל כפי הנראה, מעטים היו הנסיונות של שומרי תורה ומצוות להקים ישובים המבוססים על גידול פירות וירקות ומשק חי כדוגמת המושבים והקיבוצים "קוממיות", "יסודות", "בית חלקיה", ו"חפץ חיים", שגם הם עברו שינויים מפליגים בשנים האחרונות. מהן הסיבות לאי הצלחה בתחום זה? לכאורה יש מספר סיבות שדווקא יעודדו זאת, כמו היכולת להתפרנס מעבודה שאיננה מחייבת הכשרה מקצועית ארוכה מדי, או אורח החיים הפשוט יחסית המאפיין אנשים מסוג זה. נדמה לי שגם מחירי הדיור [שכירות וקניה] במקומות כאלו נמוכה בהרבה מאשר בערים הגדולות, מה שיקל בהרבה על הבעיה המעיקה כל כך על הציבור החרדי. מה עושה אותנו כל כך עירוניים ומונע מאיתנו לעשות זאת או לפחות לחשוב על אורח חיים זה כאופציה?

אמיר חוזה
שמך "חוזה" אבל כנראה שאינך רואה. הקיבוצניקים מזה עשרות שנים "בורחים" מחקלאות
ועוברים לתעשיה--האדמות שלנו שבחזקתם הם הופכים לשטחים מסחריים,או מחכירים אותם
לאחרים בדר'כ ערבים--כשאין להם ברירה ,הם מעבדים את האדמה.--אף קיבוץ לא "התנדב"
להחזיר ללאום את האדמה שקבל ע'מ לעבד. הם דוגלים בסיסמא "שטח משוחרר לא יוחזר"
לגבי גבולות מדינת ישראל הם נדיבים ורוצים להחזיר שטחים--כי זה עבור הערבים ולא עבור
היהודים.  קאפיש?ן

שמוחם רופס,כמו הקיבוצניקים?

תוקן על ידי אמיר_חוזה ב- 01/06/2007 9:50:49

מה פתאם נזכרתם בחקלאות? אתם חסידי דת העבודה של גורדון?  כל העולם הכלכלי מתרחק
מהחקלאות--אז דוקא אתם נדבקתם "בחיידק"? הבסיס לכל כלכלה מודרנית הוא היתרון היחסי.   היתרון היחסי של היהודים הוא המח !!!
ולכן הכל צריך להיות מופנה לכיוון הזה או ללימוד או להיי-טק ומחקר .עבודה פיזית ופשוטה יעשו
אלו שמוחם רופס.

עד אליהם הגיעה השפעת אגודה אחת?... http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2216993

הואיל והגענו לדיון על התאמת מצוות למציאות אעלה עוד נקודה והיא מעמד האשה. בדרך כלל מדברים עליה ממגוון זוויות אולם אני שואל איך מיישבים את השקפתינו בנידון עם הלכות טומאה וטהרה.

יעקב,

אני חושב שלמרות שהדברים היו מודגשים יותר בעליה השניה, גם בעדויות של מייסדי המושבות ואנשי העליה הראשונה היתה רוח מסויימת של שיבת היהודי אל האדמה ועמל הכפיים. לב העיברי, האב הרוחני של תחילת ההתישבות ראה ערך בפרנסה דרך עבודה, ועבודה חקלאית בפרט, יש גם זכר לדבר במשנת החת"ס. אמור מעתה, יש מקום לדון בערך שיבה אל הטבע מצד היהדות, ולא רק כהיכי תימצי לישוב הארץ.

תחשגחם,

נגעת בנקודה הכאובה ביותר: אי ההתאמה  של המצוות למציאות העכשווית. נקודה זו  מניעה 3 אידיאולוגיות מתבקשות:
1. השלמה עם הניכור - מיוצג בבריסקאיות (הן הגרי"ז והן בן דודו הגרי"ד) הפותר את הבעיה ע"י ניתוק ההלכה כמבנה עצמי נבדל מהמציאות.
2. התאמת ההלכה למציאות  - ע"פ הבנה האנושית, מוכרת כיום מקרוב ממיסדי עצכח.
3. התאמת המציאות להלכה - רעיון המצטייר כסהרורי: להפנות עורף למערב ולבנות חיים טבעיים יותר לפי תוכנית התורה. מקורו בסטיה של קנאות הונגרית שהשתלשלה דרך רומנטיקה חלוצית אל גבעות יו"ש. לדידי, ניתן ליטול את סהרורויותו  אם מורידים את הרדיקליות ובוחנים בזהירות באילו פרטים ניתן לקיימו. 

בהציגי את הרעיון בעצכח לפני כמה חדשים,  נטו הכותבים באופן כללי לפתרון 2.
אישית, איני נוטה לכך , הן מהסיבות שהזכרתי במאמר שבעמ' הקודם, והן משום ההסתייגות משינוי ההלכה ע"פ דרישות הזמן.

עוד להזכירכם
לפני 130 שנה היה ברור שצריך להתאים עצמנו לנסיבות הקיימות  באירופה,  ולא לשנות את נסיבות החיים  בהתאם לשאיפה לשוב לארץ ישראל. "אם הקב"ה רוצה אותנו שם, שיקח אותנו" חשבו הבריות. רבנים כקלישר ושלזינגר היו מן המתמיהים. 
באופן הגיוני ומובן מאליו, גם רבנים חשובים כרשר"ה  חשבו להשתלב בחברה הקיימת בקונסטלציה שתאפשר לשמור את ההלכה. בקבלת עול המציאות, הנאו-אורתודוכסיה קיבלה במובלע את ההנחה הרפורמית שאין היהדות לאום אלא דת בלבד.

בסוגיה זו נראה שהמובן מאליו אינו הכרח - באורח לא צפוי מצאו היהודים את עצמם בנסיבות אחרות לחלוטין... 

שיבת ציון נוהלה דוקא ע"י מורדי תורה. נראה שהחרדים נמנעים מלהוציא תנועה מקורית ואקטיביסטית מתוכם, אף לשם מטרות יהודיות, בגלל החרדה מלחרוג ממסגרות שהוצבו לו ע"י הנסיבות.
לא אחת אנו מוצאים חברות אחרות המוכנות להפוך עולמות בשביל להגשים רעיונות, לבצע ניסיונות כושלים, להקריב קורבנות וכו'. ולנו מין פסיביות שכזו...
 
אני לא יודע אם המסקנה המתבקשת מגישה התאמת המציאות לתורה היא שיבה לחקלאות. אבל עכ"פ הגישה דורשת בדיקה.

הרצון לחדש חקלאות חרדית עם מחויבות למצוות התלויות בארץ קשורה למבנה חברתי מסויים שאנחנו לא חיים בו ומסופקני אם אנו מבינים את משמעותו.
לדוגמא האם מישהו מבין מדוע לתת מעשר ללוי העשיר הגר מולי?

ודוגמא שלענ"ד מחדדת את הנושא עד כדי אבסורד. בשנה הבאה נשמע כולנו על ערך מצוות השמיטה וכו' בשעה שאנו מטילים אותה על קומץ חקלאים העובדים קשה למחייתם, זה הגיוני?
החוגים החרדים טוענים נגד היתר המכירה משום לא תחנם ובה השעה הבד"ץ הולך לחתום על חוזי ענק מול חקלאים ערביים? בזה אין לא תחנם? אני יודע שפורמלית לא, אבל ...

תוקן על ידי תחשגחם ב- 15/03/2007 9:34:57

ביטי

אמור "המערביים" ולא "החרדיים".

ה'טרנד' של השיבה לטבע איננו ייחודי דווקא למקרה הספציפי שלנו, הוא פושה כיום בכל העולם המערבי בכל מקום בו יש חיפוש רוחניות או התרעננות. לגבי מקרים מהעבר, אני לא בטוח שמקימי פתח-תקווה והמושבות, הן החרדים והן החילונים, באו עם שאיפות כאלו. זה היה באמת מתוך שאיפה ליישוב הארץ. זו גם הסיבה שההיאחזויות החקלאיות ביש"ע (בסלנג העממי 'גבעות') מושרשות אידיאולוגית הרבה יותר מעין זיתים, כדיתא, כפר אוריה, ושאר ירקות רוחניות וטבעוניות. לכן, עתידה של כל יוזמה כזו, שבאה מ'שיבה אל הטבע' וכדומה, להפוך בתוך זמן קצר מאוד לחממה למשוגעים או גרוע מזה. אם היא באה כפתרון לבעיות פרנסה, סופה להתברגן. ואם היא באה כאידיאולוגיה של יישוב הארץ (!) מתוך ראייה תורנית כוללת, יש לה את הסיכוי לשרוד, במידה ותנחיל קודם כל לעצמה ואח"כ לחניכיה את השינוי התרבותי הדרסטי הדרוש.

מעניין. תמיד יוזמות לחידוש והתרעננות ביהדות מגיעות מתי שהוא לחקלאות. נראה שחקלאות וחיים חקלאיים נתפסים כמשהו טבעי ואותנטי בניגוד למלאכותיות העצומה שבחיים החרדיים.
לדעתי זה כיוון בריא, אם כי צריך לזכור שהרבה מהפסטורליה נעלמת בחקלאות מודרנית. אין שום דבר טבעי או פסטורלי בלול ענק של אלפי מטילות בכלובים או ברפתות ענקיות וכו'.

(יתרון אחר בחקלאות חרדית יש ללומדי הגמרא ולציירי הקריקטורות בעלוני הכרומו של בתי הכנסת (אני חושב על יוני). הרי רוב היום תינוקות של בית רבן ואברכי משי עוסקים בשור שנגח פרה ובפרה שאכלה ברשות הרבים וכו'. מוכרחים לשמר כמה שוורים וכמה פרות בשביל הקריקטורות בעלונים והאיורים בספרי הלימוד).

לכל הריאליסטים
השאלה היא האם יש ערך בחקלאות כשלעצמה, מעבר לצורך פרנסה.
כמובן שבתכליתה היא מפרנסת, השאלה היא האם בשל הערכים המוספים שלה היא תהיה פרנסה מועדפת.

ואני  חשבתי  שבארה"ב  יש  הרבה  עורכי  דין  ורואי  חשבון  במגזר  החרדי
לפחות חלק  מהישיבות  מאשרות  בחצי  הען  לתלמידים  שלהן  לימודי  ערב  במסגרת  שלומדים  לצורך  פרנסה
מתי נראה  דבר  כזה  בארץ?

האם יש צורך בחקלאים? האם יש רומנטיות בהצעה זו? האם החקלאיות היא פרנסה טובה כיום ? ביהדות רוסיה הרי במאה התשעה עשרה ניסו להפוך חרדים לחקלאים. גם כפר חב"ד הקומה ככפר חקלאי שכמעט ולא נותר זכר מכך מלבד האתרוגים.

בכל אופן החקלאית של היום היא מחשבים, טכנלוגיה, או סתם שרברב או חשמלאי. עבודה נפוצה מאד בארצות הברית אצל החרדים שמפרנסת מאד יפה את העוסקים בכך, ואילו בארץ לא ייזכר ולא ייפקד.

לחוות דעה בדיון זה יהיה זה במקצת בגדר "נוגע בעדותו", כיוון שאני נשוי לבתו של חקלאי, אך דווקא מתוך כך אני רואה מקום להעמיד כמה נקודות:
א. אם בעניין החקלאות כאידיאל עסקינן- יש מקום להביא דברי החת"ס  בסוכה לו, ד"ה "דומה לכושי": "נראה לפי עניות דעתי, שר' ישמעאל לא אמר "ואספת דגנך", אלא בארץ ישראל, ורוב ישראל שרויין בה, שהעבודה בקרקע גופה מצווה היא משום יישוב ארץ ישראל, ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה צוותה התורה 'ואספת דגנך'. ובועז זורה בגורן שעורים בלילה, משום מצווה. וכאילו תאמר: לא אניח תפילין, מפני שאני עוסק בתורה - הכי נמי לא יאמר: לא אאסוף דגני מפני שאני עוסק בתורה.
ואפשר, אפילו שאר אומנויות, שיש בהן יישוב העולם, הכל בכלל מצווה. אבל כשאנו מפוזרים, בעוונותינו הרבים, בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב, מוסיף עבודת ה' חורבן...".

ב.  כבר העירו לפני שאורח החיים של האדם המודרני המשכיל נוגד את אורח החיים החקלאי, וזאת בכמה מישורים:
1. העבודה הפיזית הקשה- בעולם שבו חיפוש הנוחות הוא כמעט אלילי, קשה למצוא מקום לעבודה קשה פיזית.
2. חריצות- העבודה החקלאית דורשת חריצות רבה, כאשר החקלאי קם ב4 וחצי לפנות בוקר להאכיל את פרותיו ולחולבם, ולהספיק לזרוע את שדותיו לפני הגשם הראשון וכדו'. הדבר מקשה מאוד על צורת החיים הרגיל לה האדם המודרני שיום עבודתו מתחיל ב-9 (ואני מתאפק לא לכתוב ק"ו לאברכי הכוללים...).
3. חוסר אפשרות לעשות "כסף קל"- בעולם המודרני השאיפה והחלום של כל עובד היא להפסיק לעבוד, או לעבוד פחות ביחס לרווח. בחקלאות הדבר בלתי אפשרי, היחס בין המאמץ לרווח הוא קבוע (אא"כ האדם הופך למנהל משק גדול מתוך משרד וכדו', ואז כבר אינו חקלאי אלא מנהל), משא"כ במקצועות רבים אחרים (אם כי אי"ז אומר שהחלאות אינה רווחית אפי' היום, כפי שראינו בגוש קטיף שהקימו אימפריה חקלאית רווחית בהחלט).
4. נתק מה"מרכז"- האדם המודרני אוהב להיות מחובר לשאון החיים העירוני על כל המשתמע. אורח החיים ומיקום המגורים החקלאי בדר"כ די מנותק ממנו.

לעומת חסרונות אלו, ישנם גם יתרונות, ואפשר שאף ההפך- ה"חסרונות" הללו הם הם הייתרונות:
האדם החקלאי מתרגל לעמל, לחריצות, לאורח חיים בריא יותר וטבעי יותר, הוא אינו רץ אחר הכסף הקל אלא מסתפק בכדי מחייתו, וכן מנותק הוא משאון העיר המפירה את שלוות החיים והרוגע.

כל היתרונות הללו אני רואה אצל חותני שיחי', אך גם הם גופא מהוות מחסום כבד להמשיך בדרכו (אין לי אף גיס העובד בחקלאות).

ובעניין המעשי, אולי סקופ קטן-  אני מכיר מקרוב קבוצה חרדית קטנה שהחלו בצעדים מעשיים ממש להקמת ישוב חרדי חקלאי חדש, ואף קבלו לכך "אור ירוק" מהחטיבה להתיישבות, אך היוזמה נתקעה עקב מיעוט דורשים....