בס"ד אז ככה השידוך הראשון שיצאתי הייתה בהוראת המשגיח שיש בשבלי בחורה חרדית מבית זה היה לפני חודשים נפגשנו בביתה ועכשיו זה ממש שונה היה לי מהעולם החילוני! זה היה נראה דיי תעשייתי והשאלות שהיא שאלה היה כאילו חקירה משתטרתית כמובן שענית בנועם והתענייתי וניסיתי לגוון ולעניין עברי לא היה חרדי אבל סיפרתי על החזרה בתשובה שלי בקצרה על המשפחה על שאיפות ומעשיי כיום ,היה מין רגש מוזר להסתכל ולדבר איתה אחרי שלא דיברתי עם אישה מלבד משפחתי ועוד להסתכל עליה התביישתי זה קצת מוזר אבל ביישן בדיבור אף פעם לא הייתי במבטים כן אני לא הצלחתי להרים ראשי לכיוון הפנים שלה התפללתי שזה יגמר כבר כי ממש היה לי איי נעימות אבל דיי דברתי בבטחון ובנחת וניסיתי להבין מי היא ולא חקרתי אותה כמו שהיא אותי אבל מעניין אותי עם כולם חוו את זה והה לי עוד 2 פגישות לאחר מכן שחברים סידרו לי והיה פשוט אותו הדבר אז מה אתם חוויתם?
נשלח ב-25/1/2010 01:05
שאלו אותי לפני פגישה אם אני מתעקשת על מגולח, ואמרתי שלאו דוקא, תלוי בבנאדם. אז כשנכנסתי ראיתי זקן שנפגש בחגורה... רציתי רק לומר לא לזה התכונתי ולעשות אחורה פנה.
נשלח ב-22/1/2010 10:35
אני נכנסתי ודווקא המראה היה לא רע (אלוקים אמר-לפחות בפעם הראשונה - שלא תהיה לה טראומה... אבל אח"כ בעשרות הפעמים האחרות עשיתי חוויה מתקנת..........)
זרמנו לפגישה רצינית, אך מחוסר נסיון שלי בשידוכים (הוא כבר היה שנתיים בשידוכים) בטעות (מצחיקה קצת) ירדתי עליו מדי בחדות... ואז הוא הוריד אותי (על סיבה מצחיקה...אז הבנתי שזה קשור לירידה שירדתי עליו...)
נחמד להיזכר.
נשלח ב-18/1/2010 18:27
ליטאי, אתה לא חייב לקחת ללב כל הערה, גם אם בפוקס היא נמצאת מתאימה למצבך האישי.
נשלח ב-11/1/2010 23:49
Nיכלי כתב:
נכנס איזה בחור הזוי, כולו משקפיים ושיער לא ידעתי לאן להסתכל
נכנס איזה בחור הזוי, כולו משקפיים ושיער לא ידעתי לאן להסתכל
נשלח ב-11/1/2010 00:29
Nיכלי כתב:
דווקא חשבתי שאתרגש בפגישה הראשונה, אבל ברגע שראיתי אותו נכנס הבנתי שהשידוכים הולכים להיות קטע הזוי
חח... נשמע מעניין.. תפרטי קצת..
נשלח ב-11/1/2010 00:10
דווקא חשבתי שאתרגש בפגישה הראשונה, אבל ברגע שראיתי אותו נכנס הבנתי שהשידוכים הולכים להיות קטע הזוי
נשלח ב-27/3/2007 09:43
לא..להפך...
את נמצאת במצב של פספוס אהבה..
כי הרי כמו שאת יודעת מנסיון של אלפי נשואים אהבה שלפני הנישואים היא לא(!!) אהבה שאחרי הנישואים
בשלב כלשהוא זה יישחק וצריך לדעת איך לשמר את זה.
ובהנחה שתפרדי לפני הנישואים את תזכרי אותו וגם עם בעלך העתידי הזכרון שלו יעיק עלייך.
השוואות זה לעומת זה. כוחות נפש גדולים לעבור ממערכת יחסים אחת לשניה.
לעומת זאת במקרה שלנו, שלפני הנישואין משתדלים למעט אהבה כדי שאחרי הנישואים ייבנו את האהבה האמיתית. שלא תושתת על אהבה שאינה תופסת בחיי המציאות לאורך זמן.
וגם אם לא הולך לפני הנישואים...הנפש לא נפגעת באותה רמה.
אהבה שלפני הנישואין קיימת במובן דל מאוד לעומת זו שלאחריה.
עייני ערך אהבה- נתינה ללא גבולות. תמיכה וכו'
לפני נישואים זה קיים אך יחסית מעט.
אגב, לגבי ההכרות לפני החתונה. פה במקום לתת תשומת לב עיקרית לדברים שנשחקים כמו יופי ואהבה (בסגנון פרפרים) נותנים משמעות לאופי - ומידות בשיקול אובייקטיבי! לא צריך להכיר שנתיים כדי לדעת שהכיוון שלנו אחד. ושהאופי מתאים ברמה כזאת או אחרת.
נשלח ב-27/3/2007 09:21
אני יודעת שזה נשמע דבילי כי אני חילונית מאוד....
אבל על-סמך מה אתם מחליטים בעצם?
כי אני עם החבר שלי כבר שנתיים ולאחרונה ברור לי שאנחנו נתחתן כי אני פשוט לא יכולה לחיות או לנשום בלעדיו...
איך אתם יודעים שזה יהיה ככה אחרי שתתחתנו כי אתם לא מכירים הרבה זמן (אני חושבת) לפני החתונה...ואם זה לא ככה? אז מסתפקים בידידות טובה? זה לא פספוס של אהבה?
נשלח ב-27/3/2007 00:51
לדעתי אם אתה בנאדם פתוח,מדבר חופשי, זורם וכו'
ברגע שתפגוש מישהי שתקלוט את זה בך ותאהב את זה -
היא תרגיש איתך בנוח ולא תעשה לך חקירה משטרתית כפי שאתה מתאר
אלא תתנהג חופשי. אם היא כמובן כזו.
אצלי זה כך היה בכל אופן.
הפגישה הראשונה שלי עם בחור היתה עם בחור שכבר עבר מספר לא מבוטל של בחורות לפני, כך שהוא הרגיש חופשי לגמרי (אני אחת מ1000 הרי), ואני- על אף שהוא היה הראשון שלי-
היות ומטבעי אני טבעית (והרגשתי גם בכנות שלו) הרגשתי גם חופשיה ומאושרת והעברנו פשוט שיחה טובה ומענינת. אני חושבת שהטבעיות הזו יכולה לעזור לשני הצדדים גם להכיר באמת את הצד השני וגם להעביר את הפגישות ביותר רוגע, זרימה,וגם אם זה לא מתאים,אז מה?!
)
