סליחה . אבל איזו מצווה זו "עליה לתורה בבר מצווה"? או חופה וקידושין עם מקווה??
[עליה לתורה אינה מצווה אף שהיא מעשה נכון וראוי וחופה וקידושין תופסים לכל הראשונים גם בחופת נדה וגם לרמב"ם שמחמיר בחופת נדה , קידושי כסף וודאי תופסים]
בכל מקרה איני מזלזל באלו העושים מעשים טובים אלו . מה שמצער כנראה את מושאי טענותיך זוהי העובדה שלובשת מכנסיים מדליקה בשבת עוד דברים חוץ מנר-שבת בכניסתה ואחרי זה תחתום באינטרנט על עצומה בעד או נגד מה שלובשי מכנסיים רבניים טוענים בשם הדת
נשלח ב-16/12/2010 00:30
הדיון באמת לא מתייחס לרוב האנשים במדינה שהם מסורתיים מסוגים שונים. בין הקצוות של דתי מוצהר וחילוני אתיאיסט, יש הרבה לובדות מכנסיים שמדליקות נר שבת והרבה בלי כיפה שמניחים תפילין, ולא נראה לי שהקב"ה מחשיב מצוות אלו לפחות חשובות מהנחת התפילין של הכותבים כאן. היהדות לא מכירה במחנות הללו, אלא רק במצוות ועבירות. וכיוון שיש חרדים ודתיים שעושים עבירות (גם אשת איש) וחילונים שעושים מצוות (ברית מילה, עליה לתורה בבר מצווה, חופה וקידושין עם מקווה לפני, קבורה יהודית ועוד), אני לא מבינה את הזלזול שלכם במצוות אלו רק משום שהן מקויימות ע"י אנשים ללא כיפה. אגב, איפה כתוב שצריך ללבוש כיפה? המצוות הללו יותר חשובות מכיפה
נשלח ב-15/12/2010 23:25
ידידי היקר,
בוודאי כבר הכנת תשובות נגד לכל מיני תשובות המתרגשות ובאות - נשמח לשמוע אותן.
נשלח ב-15/12/2010 22:37
שלום.
רציתי לשאול את חברי הפורום המענין הזה. כידוע, בתלמוד ישנו קנין סיתומתא. הוא קנין שהרבה פוסקים חושבים אותו לקנין דאורייתא. אפילו שלא ידוע בתקופת המקרא. הרבה סוגי קנינים הנהוגים כיום עפ"י החוק והמשפט האזרחי נכללים בכלל קנין סיתומתא מחמת ההרגל להשתמש בהם בקניני יום יום. מדוע שנישואין וגירושין התקפים עפ"י חוקים אזרחיים לא יתנהלו בדומה. ויקבלו תוקף תורני, משום הרגל השימוש בהם בחוקי המדינה.
המסקנות של ועדת שניט מסדירות מחדש את תחום הגירושים. אם יאומצו, הן צפויות לטלטל את מוסד המשפחה בישראל באופן בלתי הפיך
קובי בן-שמחון
נשלח ב-9/6/2007 23:20
השבת בנתניה (עיתון שבועי מקומי חרדי - דתי לאקטואלי נקייה, מופץ בנתניה והסביבה)
בית הדין הרבני התיר עגונה שבעלה נעלם
"... ומכיוון שקיים חשש שלא יהיה ניתן למצוא את הבעל הראשון ולהשיג גט, ומכיוון שהוכח שבני הזוג נישאו בטקס אזרחי בלבד, שית הדין הרבני קבע כי האישה יכולה להינשא כדת משה וישראל"
נשלח ב-29/5/2007 20:33
אבהו
לשיטתך שחובתו של האב לספק לילדים צעצועים, מחשב טוב ובגדים יפים המדינה צריכה לאכוף זאת גם שההורים נשואים באושר וזאת ע"י סנקציה של כליאה כמו שנעשה לאב גרוש שאינו משלם מזונות. אבל מדבריך קודם הבנתי שאתה מכחיש זאת. אנא הסבר יותר האם יש חילוק ביין אב נשוי לאב גרוש ומה יוצר אותו? רק אחרי שתבהיר אכנס לויכוח על הנחותיך לגופן.
כמו כן: מדוע סיפוק צורכי הילדים הנ"ל הוא חובת האב יותר מחובת האם? אם המקור לכך הוא בהלכה, נראה לי ש"צריך" ללכת עם ההלכה עד הסוף למצב שאין לאישה רכוש כי אינה יורשת, ולבעלה יש קניין פירות בנכסיה, ומעשי ידיה שלו אם לא התנתה אחרת. אם המקור לכך בכך שמשכורות נשים בממוצע נמוכות יותר, באותה מידה אוכל לטעון שאם יש בן זוג אתיופי ובן זוג מיוצאי אירופה, חובת הפרנסה על האחרון כי משכורות של יוצאי אירופה בממוצע גבוהות משל אתיופים. לדעתי יש לאמוד את יכולת ההשתכרות של בני הזוג בכל מקרה לגופו ולא עפ"י שיוכים מגדריים ועדתיים. וכן לדעתי בן הזוג שיכולת ההשתכרות שלו גבוהה יותר, אף אם נניח שתמיד זה האב, אינו צריך לשלם את כל המזונות, אלא יחלקו באופן יחסי ליכולת השתכרותם. דרך אגב,עם מדברים על הציבור החרדי שם הנשים משתכרות יותר. אתה יכול לטעון שזה קלקול אבל כשבא זוג להתגרש זה מצב נתון. תאמר:האב יתחיל קריירה, אף אם נסכים אתך שזה הראוי ואני אינני מסכים, גם האם תתקדם בינתיים במקצועה ופער יכולת ההשתכרות יישמר.
משמורת אצל האשה, זו דרכו של עולם ובוודאי בגילים הנמוכים". דרכו של עולם, פירוש ותקן אם אני טועה: לא צורך פסיכולוגי אובייקטיבי ובלתי תלוי-תרבות של הילד אלא מוסכמה חברתית. עד לא מזמן "דרכו של עולם" ברוב הזמנים והמקומות הייתה שהאשה היא רכוש בעלה או קרוב לזה. טוב שהיו אנשים שהעזו לשאול האם "דרכו של עולם" צודקת. ומכל מקום אם רואים בדרכו של עולם סמכות מוסרית: בנושא הספציפי הזה "דרך העולם" די חדשה. כמדומני שברוב החברות היה נהוג שהאשה והילדים הם של הבעל ואם האשה מתגרשת הילדים נשארים אצלו. בעמ"י ודאי היה נהוג עפ"י ההלכה -שבנים בגיל חינוך נשארים עם האב שחייב ללמדם תורה. אם תנקוט שיש הכרח פסיכולוגי לילד בקשר קרוב עם אם יותר מאב, חובת ההוכחה והבאת המקורות עליך לדעתי. ומ"מ לשיטתך תצטרך לשלול על הסף אימוץ ע"י זוג הומואים- מקובל?
"אם הייתי שופט הייתי מהסס להפקיד את הילדים בידי אב שאינו רוצה לעבוד"- ומה עם אם שאינה רוצה לעבוד? למה לא נקבע קריטריונים בלתי מגדריים?
ומכל מקום לדעתי הורה שהעדיף מקצוע שיש בו סיפוק ופרנסה מועטת, החל מאברך כולל וככלה במרצה לפילוסופיה על פני עיסוק במקצוע מכניס, אינו ראוי פחות למשמורת. למעלה הצעתי קריטריון לקביעת משמורת שבו נמדדת התרומה שכל בן זוג מוכן לתרום באופן יחסי ליכולת השתכרותו במקצועו.ולדעתי אין לדרוש מאדם לשנות את מסלולו המקצועי בגלל גירושין, אין זו "דרך העולם". תאמר: אברך כולל אינו מקצוע. אבל אינו מרויח פחות מפועל תאילנדי. ואשה שנישאה לאברך, ולהבדיל לפועל תאילנדי והולידה לו ילדים, ידעה את תחום עיסוקו.
תוקן על ידי nmzilber ב- 29/05/2007 21:00:10
נשלח ב-29/5/2007 19:59
זילבר,
עיני לא תהיה צרה אם הילדים יזכו לתזונה נאותה, לחינוך ראוי, לצעצועים, למחשב טוב ולבגדים יפים. זו חובתו של האב לספק את צורכיהם ולהיטיב עמם ככל שיוכל ובמסגרת הסביר. זה מה שאני כמו כל אב נורמלי עושה וזה מה שהוא צריך לעשות. הם ילדיו. מדידה של רמת החיים היא קטנונית ולא מציאותית. כשהאב יתחיל לעבוד יהיה שכרו נמוך, אבל אחר כך הוא יתקדם והוא יוכל לתת לילדיו יותר.
באשר למשמורת אצל האשה, זו דרכו של עולם ובוודאי בגילים הנמוכים. ידוע לי שיש מקרים שבהם הבעל הוא שמגדל את הילדים. אם הייתי שופט הייתי מהסס להפקיד את הילדים בידי אב שאינו רוצה לעבוד.
_________________
נשלח ב-29/5/2007 19:28
אבהו, נראה ש:
אתה מסכים אתי הסכמה שבשתיקה שאסור לביהמ"ש להעלות את רמת החיים של הילדים מעבר למה שהייתה לפני הגירושין. מה שכנראה נעשה במציאות.
אני מסכים אתך שגם עם אחד מבני הזוג היה מפרנס בלעדי או כמעט בלעדי של הילדים טרם הגירושין אין הגיון שזה יימשך גם אחריהם. אמנם אפשר שהיעדר קריירה פגע אובייקטיבית ביכולת ההשתכרות שלו, ויכולת ההשתכרות היא כן שיקול בקביעת המזונות.
מהודעתך הקודמת הבנתי שאתה מקבל את המוסכמה שמשמורת של האם היא טובת הילדים יותר ממשמורת של האב. תוכל להרחיב את נימוקיך? לי זה נראה כדעה קדומה, רק שאיני יודע אם להגדירה כדעה קדומה שובינסטית או פמניסטית.
מו"ל.
נראה לי שגם בחברה החרדית פרנסת הילדים ע"י האשה מובנת כהתנדבות ולא כהתחייבות. מי שרוצה שזו תהיה התחייבות אכן צריך לעשות לפני הנישאין הסכם ממוני מחייב לפניו פרנסת הילדים על האשה.יש בעיית התחייבות על דבר שאינו קצוב וכדי שיועיל עפ"י ההלכה האשה תתחייב לו סכום גדול והוא ימחל על תנאי שתפרנס את כל ילדיו ממנה עד שיגיעו לגיל 18. בהנחה שזה אורח חיים מקובל בחברה החרדית נראה שזו לא תהיה אסמכתא. בכ"א: ספק אם תמצא אשה, חרדית ככל שתהא, שתסכים לכך.
