הבן שואל למה יורד גשם בשבת

כל מה שקשור ליום מסויים (זמן), הריהו מוגבל גם במקום,  וכיון שהבורא הוא מעל למקום ולזמן,  אין טעם בשאלות כאלה.

כלומר, השבת שלנו מתחילה בעת שקיעת החמה ומסתיימת לאחר כיממה - במקום המסויים בו אנו נמצאים. אלו המצויים מזרחה לנו,  לגביהם השבת מתחילה ומסתיימת מוקדם יותר. אלו המצויים במערב,  מקבלים ונפרדים מן השבת באיחור ניכר לעומתנו.

אם כן,  אפילו היה שייך כביכול מושג "זמן" לגבי הקב"ה,  הרי איננו יודעים לאיזה קו תאריך הוא "משתייך",  ומה שייך לשאול על "שבת שלו"? כל שכן, לאחר שאנו יודעים שכל המושג "זמן" אינו אמור לגביו (כיון שכל זמן תלוי במקום),  על אחת כמה וכמה שאין מקום לשאלות שכאלה.

לסיכום:  אין ידוע לנו מהי "שבת של הקב"ה", שהרי הקב"ה אינו ממוקם בנקודה מסויימת בעולם אלא הוא מקומו של עולם.
 

[וזו, אגב,  גם תשובה לשאלת הידיעה והבחירה,  והיה כי ישאלך בנך...]

עין הקורא

  תודה על רגישותך לזולת, מעלה היא. ותבורך על כך.

לא נפגעתי וההתנצלות היתה מיותרת, כשמחליפים דעות אין צורך ואין רשות להפגע.
אבל לעניננו:ראה אני מכיר את כל המובאות והספרים והרעיונות, אבל אני חושב כשכותבים באינטרנט הרבה קוראים, את מה שאדם כותב. ולא תמיד יכולים או יודעים למצא את מראי המקומות, ולא תמיד יש זמן וסבלנות, ולהתחיל לחפש את התשובות- ואם בכלל יבניו אותן. לכן ביקשתי את ההסבר שוה לכל אדם.  מדוע חז"ל דיברו ברמזים אני יכול אולי להבין. אבל מדוע אי אפשר להבהיר בפורום רעיון?  אני את זה לא מבין.

_________________

מודה ועוזב

חס ושלום לא התכוונתי להעליב אותך, ואני מתנצל מעומק ליבי אם נפגעת.
רק בגלל האפשרות התיאורטית שאולי ח"ו התכוונת שחז"ל אמרו "סתם אמירות", ציינתי שאני מעדיף לא להבין, שלא אכשל במחשבה רעה על יהודי.

ובאמת אינני יודע אם הפורום הזה הוא המקום לדיונים כאלה, לכן כתבתי ואין להאריך כאן.

"כביכול"
בספר שציינתי מבואר באריכות מרובה שהמילה "כביכול" מתייחסת אך ורק לקב"ה ומסביר שם את המשמעות בדברי חז"ל למילה הזו ולנושא כולו. אין לי אפשרות להעתיק לכאן את דבריו, כי הספר אינו לידי, לצערי.

"סודות"
כן. בדברי חז"ל יש סודות. פנימיות התורה המובעת ברמזים ומשלים. וזה לכולי עלמא, גם לדעת הראשונים ה"לא-מקובלים".
מכיון שכולנו מבינים שאין שום דעה ביהדות שהקב"ה באמת מניח תפילין (שחורות מעור עם פרשיות), יש להבין אל מה ירמזון דברי חז"ל בכך שהקב"ה שומר מצוות.
ישיג נא מר הוצאה רגילה של "עין יעקב", ויפתח בתחילת כרך א', וימצא שם את הקדמותיהם של ארבעת גדולי ישראל שהזכרתי, וילמד על הדעות והסברות (השונות זו מזו) מדוע דיברו חז"ל במשלים ורמזים כאלה וכיצד עלינו להבין אותם. עיין שם ותרווה נחת.

ואולי יש לכל הנ"ל קישורים באינטרנט ואינני יודע עליהם ומישהו אחר יפנה אותנו לשם.

עין הקורא
אני מבין שאינך מעונין להבין מה שאני מבין. זה בסדר מצידי, אבל היות ואתה כותב בפורום באינטרנט אני מבין שאתה רוצה שיבינו את מה שאתה מבין.. אולי תסביר אם כן מה כתבת לנו  חוץ מכביכול וסודות ואין להאריך וכיב". אני רוצה כן להבין ואני בטוח שגם אחרים את מה שאתה מבין אז אנא ממך תסביר לנו בשפה ברורה ופשןטה את הרעיון שכתבת.

_________________

מודה ועוזב

אינני יודע מה כוונתך במילים: "אמירות בלבד הן ואין בהן ממש" (ואולי אפילו לא הייתי רוצה לדעת מה כוונתך...)

ה'בני ישככר' כותב בספר אגרא דכלה: "כביכול הש"י מקיים בעצמו מצות תורתו, כמו שאנחנו מברכין הברכות אשר קדשנו במצותיו מצותיו שכביכול הוא בעצמו מקיים, וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ו' ע"א) מנין שהקב"ה מניח תפילין (ברכות ז' ע"א) מנין שהקב"ה מתפלל, וכמו ששאלו כי קא קבר למשה במה טבל (סנהדרין ל"ט ע"א), וכמו ששאלו האיך מוריד גשמים בשבת (ב"ר פי"א ה')".
הדגש הוא על המילה כביכול, ואין להאריך כאן, רק ראוי לדעת שהמילה הזו מתייחדת בלשון חז"ל רק לקב"ה, ולא במובן העכשוי של המילה (כדאי לעיין בערך 'כביכול' בספר 'אלפא ביתא קדמיתא' של ר' שמואל אשכנזי).

נראה לי ברור ופשוט שכל ענין שמירת המצוות של הקב"ה הוא מדרכי הסודות של הגדות חז"ל, כפי שהוסברו לפחות בארבע שיטות שאני זוכר כעת (רבי אברהם בן הרמב"ם, הרמח"ל, השל"ה הקדוש ומהר"ץ חיות, למר כדאית ליה וכו').

אבל הלא כאן שאל ילד, וגם לתמימות הילדות יש את שאלותיה וגם את תשובותיה (ואולי היא עדיפה בכמה אספקטים על תיסבוכי המבוגרים וד"ל ואכמ"ל).

מאיר
הרי עין הקורא הסביר כי מקובל אצלנו שה" שומר מצוות שהוא ציוה, כי הרי כך גם כתוב ביום השבעי שבת וינפש, וכן בגלל זה כאמור אנו נופשים ולא עובדים. אבל לכאורה הדבר בא באיסור.
האם אתה אוכל ממאפיה שאופה את הלחם בשבת, או יותר מזה מרפת שחולבים בה את הפרות בשבת-התר של צער בעלי חיים- האם אתה שותה את החלב שלה ביום א?
אז למה זה שאלה פילוסופית. אלא שעל כרחך אתה מוכרח להגיד, שכל הדברים שמיוחסים לה" בדבר קיום תומ"צ אמירות בלבד הן ואין בהן ממש.

_________________

מודה ועוזב

המדרש (תנחומא תשא ל"ג) אכן מביא את שאלת טורנוסרופוס על ירידת הגשמים בשבת, ורבי עקיבא עונה לו לגבי טלטול מרשות לרשות.
ובהרבה ספרים שהזכירו המדרש הזה כתבו כפשוטו שהשאלה היתה על טלטול הגשם והרוחות מרשות לרשות, ועל זה ענה לו רבי עקיבא שכל העולם כרשות אחת לפני הקב"ה.

אבל הרי הוא שואל גם "אל יצמיח בה עשב" (לגרסת בראשית רבה י"א ה', ובתנחומא "אדמה"), והוא מעין שאלת הילד שהקב"ה "משקה" בשבת (והוא תולדת חורש ו/או זורע כבסוגיה שלמדנו לא מזמן בדף היומי מועד קטן ב.).

רבי צדוק הכהן מלובלין אינו מתעלם מן השאלה הזו, ובספר קדושת שבת מאמר ב' כותב כך:

"וכבר שאל אותו מין מה שהשם יתברך מוריד גשמים בשבת. והתשובה בזה במדרש לפי שהכל אצלו רשות היחיד - הוא דחיה בקש לאותו מין כפי שאלתו, ועדיין לא יתיישב הורדת גשמים על גבי הצמחים והם צומחים על ידי זה ומצמיח בשבת.
אבל האמת דבשביתת הקב"ה הוא רק במלאכתו בששת ימי בראשית שזה נקרא מלאכה דידיה. ומשנברא אדם מסר הכל בידו, וכל מה שנפעל בעולם אחר שנברא הוא מעשה ידיהם של צדיקים וכו'
ועל ידי פעולת התחתונים וזה האד העולה מן הארץ והשקה וגו', שעליית העננים הוא מן הארץ דווקא וכו'
ומה שהשם יתברך פועל על ידי מעשה ידם של צדיקים אין זה נקרא מלאכה לא לגבי השם יתברך שאין הוא הפועל, ולא לגבי דידהו שאין הם פועלים מעצמם, רק מרוח אחרת המושלת בקרבם ומניע ידם והרי זה על דרך שנים שעשאוה פטורים ועדיף ממנה להיות פטור ומותר. מלבד דבלאו הכי לא שייך פטור אבל אסור שהוא מצד גזירה דרבנן לבני אדם שלא יבואו לתקלה כלפי מעלה וכו'"

עד כאן לשונו, ועיין שם כי קיצרתי הרבה במילה "וכו'".

וממילא לענ"ד התשובה לילד (ולמבוגר...) היא שאמנם מקובל אצלנו שהקב"ה שומר מצוות כביכול כמו שמובא בתלמוד הרבה פעמים, ובאמת אפשר לשאול כיצד הקב"ה מוריד גשם בשבת ומשקה את הצמחים שעל ידי זה הם גדלים.
אבל במקרה שלנו זה שונה כי ירידת הגשמים מותנית במעשי האדם ואין זו מלאכת הקב"ה לבדו (ושניים שעשאוה פטורים, ואצל הקב"ה לא שייך פטור אבל אסור) ו"אד יעלה מן הארץ" על ידי זכות מעשי הצדיקים.

וראוי מאד להזכיר לילד את פירוש רש"י על בראשית ב' ה':
"וכל שיח השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה"
ופירש רש"י: "ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים".

ירוחם

מה השאלה? הלכתית? פילוסופית? אף אחד לא חילל כאן שבת באיסור.

תודה לאילפא שהחזיר לי אבידתי, הוא שלחני לשאילתות בראשית א, דרך שם הגעתי על ידי הנצי"ב והגליון למדרשים רבה בראשית פרשה יא פיסקה ה, שמות פרשה ל פיסקה ט ותנחומא כי תשא לג שאביא כאן את לשונה:
מעשה בטורנוסרופוס הרשע שפגע ברבי עקיבא, אמר לו, מה יום מיומים. אמר לו, ומה גבר מגוברין. אמר לו, מה אמרתי לך, ומה אמרת לי. אמר לו רבי עקיבא, אמרת לי, מאי שנא יום שבת משאר ימים. ואמרתי לך, מאי שנא טורנוסרופוס מן שאר גברין. אמר לו, אני, מלך מלכים רצה לכבדני. אמר ליה רבי עקיבא, ומלך המלכים רצה שיכבדו ישראל את השבת. אמר לו, ואם כן למה הוא עושה בו מלאכה. אמר לו, ואיזו מלאכה עושה בו. אמר לו, כדרך שהוא עושה בחול עושה בשבת, משיב רוחות, מעלה עננים, מוריד גשמים, מזריח חמה ולבנה, מדשן פירות, עונה חיות, כימות החול. אמר לו, יודע אני שאתה בקי בתורתן של עברים. שנים הדרין בחצר אחד, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מותרין הם לטלטל בשבת. אבל אם דר אדם אחד בחצר אחד גדול, אפילו כאנטוכיא, הוא מטלטל בחצרו, לפי שאין לאחר רשות עמו. והקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתברך זכרו, השמים כסאו והארץ הדום רגלו, מלא כל הארץ כבודו, ואין לאחר רשות עמו, לפיכך מטלטל בעולמו.

השאלה שאף אחד לא נותן את דעתו עליו היא,איך אנו נהנים מחילול השבת שנעשה על ידי הגשם

אם המכוון בשאלה הוא "כיצד הקב"ה עובר על מצוות התורה?", ברור שהתשובה הפשוטה היא שהתורה ניתנה לבני אדם. כפי שציין בצדק מאיר, הקב"ה ממית את כל הברואים; פוגע בבריאותם וברכושם של באי עולם; נוקם ונוטר לאויביו וכיו"ב, הוא איננו מוגבל במעשיו כפי שנתבע מבני האדם.. אולם נדמה לי שאכן טמונה כאן שאלה נפלאה, שהרי עצם מהותה של השבת היא על מנת שהברואים ינוחו ביום השביעי שבו שבת ק-ל מכל מלאכתו, והנה הפלא ופלא הבורא עצמו איננו שובת ביום השביעי, הגשם הוא רק דוגמא אחת לפעולותיו של הקב"ה ביום השבת. מדוע הבורא עצמו איננו קובע מנוחה בכל שבת קודש ממעשיו? נדמה לי שהאגדה אודות נהר סמבטיון השובת ממרוצתו בשבת, היא אכן דוגמא לרעיון זה.

הדבר שעולה בדעתי, מעבר להבנה שהקב"ה מנהיג את העולם בהעלם גדול ושביתה מעין זו היא התגלות מקסימלית, שהקב"ה שביתתו בשבת הייתה מהדבר המיוחד לו כלומר "בריאה" שהיא הוצאת יש מאין, בעוד שהאדם אמור לשבות ביום השביעי מהחלק המיוחד לו דהיינו "יצירה" שהיא הוצאת יש מיש, פעולותיו של הקב"ה בעולם כמו גשמים ורוחות אינן בריאה אלא יצירה, שהרי הגשם נוצר למעשה ממי הים.