| נשלח ב-25/3/2007 05:30 |
 |
| |
פדופיל ששב ראוי שיהיה מוהל?
אמשלום לינקקה באשכול הכתבות את דברי הרב יעקב אריאל:
רבה הראשי של רמת-גן, הרב יעקב אריאל, ענה על שאלת רב בנושא מוהל עם עבר פדופילי: ''אם הוא חזר בתשובה שלמה ואמיתית, המילה היא תיקונו''.
באתר ''ישיבה'' הופנתה לרב הנכבד השאלה הבאה: ''ביישובנו מתגורר אדם שיש לו עבר של פדופיליה. הוא ישב בשל כך בכלא, אולם מאז שעבר להתגורר כאן הוא מטופל ולא היו אירועים הקשורים אליו. האדם הזה הוא גם מוהל האם יש מניעה שאדם כזה ימהל תינוקות, והאם יש ליידע חבר ששכר אותו על מנת שימהול את בנו, ובצורה כללית כיצד צריך בישוב לנהוג לגביו?''.
כאמור, הסתפק הרב בתשובה עניינית והחלטית: "אם חזר בתשובה, המילה היא תיקונו".
מערכת סקופ פנתה למשרד הבריאות, בשאלה האם אדם שהורשע בפדופיליה יכול לעסוק במוהלות. במשרד הבריאות טענו שהנושא אינו באחריותם והפנו את השאלה לרשות הארצית לשירותי דת. ברשות הכפופה למשרד ראש הממשלה, טענו שהנושא הוא בכלל באחריות הרבנות הראשית לישראל ואילו הרבנות החזירה את הכדור לרשות הארצית במשרד רה"מ.
תגובת הרשות הארצית לשירותי דת: במקרים שיועבר לנו מידע על מוהל שהורשע בפדופיליה, תתכנס הועדה לפיקוח על מוהלים בכדי לדון בעניין.
_________________
תוקן על ידי קעלעמר ב- 25/03/2007 5:30:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 00:59 |
|
| |
קליפע,
אם אכן הילדים מבטאים אחרי המעשה דיכאון אז בוודאי שזה לא שונה מאונס, אני יצאתי מהנחה הפוכה. לשאלתך לגבי הצמח: אם מישהו חבל בו חבלה גופנית קבועה, בודאי שהוא מזיק. אבל אם הוא רק גרם באיזשהו אופן (איך?) תחושת כאב שתורגש ברגע , באמת איני רואה בו מזיק . הגורם הישיר לכאב אינו המעשה שלו אלא ההתעוררות של הצמח שאפילו לא הייתה צפויה בזמן שעשה את מעשהו, וזה גרוע מפדופיל שיכול לצפות את הסבל העתידי שהוא גורם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 00:45 |
|
| |
עוד הערה,לשיטתך אם מישהו מזיק,פיזית, צמח שלא מרגיש כלום שרק בקומו יחווה את הכאב האם אינו נחשב מזיק,במקרה והצמח התעורר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2007 09:57 |
|
| |
לתת לפדופיל להיות מוהל זה כמו לתת לאלכוהוליסט לאחר ש"נגמל" להיות ברמן
פדופיליה זאת לא מחלת נפש (למרות שמופיעה בספר...)
אם אומר שזאת מחלה נפשית אני מסירה מהתוקף את האחריות למעשיו
זהו תהליך התמכרותי, יש דעות לכאן ולכאן האם זה מולד או לא
אבל ברור שזה לא מגיע בבום, פתאום הוא תוקף ילדים.
זה מתחיל באחד שניים שהם תוקפים ובמשך הזמן המינון עולה ועולה
כמו אצל נרקומנים ואלכוהוליסטים שמתחילים במשקה/ ג'וינט בודד......
תהליך הטיפול במכור מתחיל בכלל ראשון וזה התנתקות מסביבה שיכולה לשבור את הגמילה,
לכן לא ניתן לפדופיל גם לאחר שנים לחזור להיות רב'ה בחיידר, נהג הסעות, אפילו לרחוץ את ילדיו שלו וכו'....
וכמובן לא מוהל.
הועלת טענה שילדים בני שמונה ימים לא עוברים תקיפה מינית, טעות!
יש ילדים בני יומם שעוברים התעללות!
וזה משפיע מאד על התפתחות הנפש של הילד גם אם אינו מודע למה שעובר עליו.
גם ילד בן שלוש ואפילו בן עשר לא תמיד יודע שמה שעושים לו זה אסור, ביחוד בחברה החרדית
התחושות שלו זה שמשהו לא בסדר קורה, אבל מצד שני הרבה פעמים זה מאד נעים לו.
הבלבול שחווה ילד/ה שעוברים התעללות הוא עצום. ב90% מהמקרים הילד מכירר את התוקף....
ידוע שאחוז גבוהה מבין הילדים שעוברים תקיפה מינית, אם אינם מקבלים טיפול
הופכים לתוקפים בעצמם.
היות ואין מודעות לנושא הרבה מהתקיפות בכלל לא נחשפות וכשנחשפות אינן מטופלות בצורה הנכונה וכך
אנו עדים לתופעה של מגיפה! של תקיפה מינית של ילדים גם ע"י מבוגרים, אך גם ע"י נערים וילדים אחרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2007 19:40 |
|
| |
פדופיליה זו מחלת נפש....
צריך לשאול אותו מוהל-פדופיל אם הוא בכלל ביקש סליחה מהנפגעים..
_________________
סיפור בהמשכים-- הצלע השלישית -- הספרייה הנודדת
תכנסו, תקראו, וכמובן לא לשכוח, תגיבו 
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 10:04 |
|
| |
מתוך: מאמר בירור המידות, ר' ישראל סלנטר, מהדורת פכטר, עמ' 128
אכן במצב תיקון היצר, גם בחינת כבישת יצרו, בל ירפה ידו מהחזיק בה, כי אף שנעקר הרע מקרבו, עוד מעיין נרפש טמון בחובו להקיר מימיו, על ידי סיבה גדולה המעוררתם להתגלות ממחבואם להתפשט לצאת החוצה ולהשחית. כמו האיש אשר הרגיל עצמו במידת הסבלנות לבל יקצוף מאומה על כל אשר נעשה נגד רצונו ותועלתו, בכל זאת איננו בטוח בדבר גדול אשר כנטל החול יכבד עליו לסובלו, אם לא יחתור בעמקי גדלות העניין להרוס בניינו הטוב אשר קנה בעמלו.
ואז נצרך לגבורה יתירה לכבוש תאוותו אשר לא הוסכן בה (כי כבר נעזב ונעקר מקרבו הרגל הכבישה במידה הלזו אשר קנה מלפנים בעת היותה אצלו בבחינת כבישה, יען לא השתמש בה זמן כביר מעת זכה לה בבחינת תיקון)
ומי יודע אם לעת כזאת יגיע למידת הגבורה, אשר בלתי הרגל קשה לקנותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 15:34 |
|
| |
זילבר ,
ההרחקה לצד השני (= שלילת החטא והתרחקות ממנו ) באה רק כשלב ראשון בדרך אל התיקון, בזה שאדם יתרחק כדרך קבע וינקוט בשב ואל תעשה הוא לא יתקן, אלא, רק יימנע מהעבירה. מה עוד שהנחת המוצא של הרמב"ם היא שהשהייה בקיצוניות כדרך קבע היא רע גמור - ראה הלכות דעות פ"ג : "שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון..והמהלך בדרך זו נקרא חוטא.."
לאחר שהחוזר גמר אומר בנפשו שלא לחזור אל אותה סטייה - התיקון בא לידי ביטוי בזה שהוא מחליט לחזור אל הדרך הישרה, ועוסק בקיום המצוות למרות שנדרשים ממנו מאמצי התגברות אדירים, או בשל נטייה מולדת, או בשל אימוץ דרך רעה - הדרך להגיע לדרך הישרה, היא רק על ידי ההרגל להתגבר על היצר,("וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שיקבעו בנפשו? יעשה וישנה וישלש ..ויחזור בהם תמיד, עד שיהיו קלים עליו ... ולא יהיה בהם טורח עליו ויקבעו בנפשו) על אחת כמה וכמה אם ההתגברות כרוכה בקרבה למקום חטאו . לפיכך,על פי הרמב"ם המילה היא התיקון האולטמטיבי עבור אותו המוהל (בהנחה שהוא בעל 'תשובה גמורה') - הסיטואציה בה הוא עומד תדיר כנגד חולשתו, ומתגבר.
לגבי טענתך על הפשט ש'הופכת זדונות לזכויות' - ראה בסיום פ"ו בשמונה פרקים את השורה התחתונה : ש'שכר המושל בנפשו גדול לפי רב צערו במושלו בנפשו... ולפום צערא אגרא' - אם כן, במה מועילה החלוקה בין זדונות שנעשו בפועל לבין אלה שנשארו בגדר יצר זדוני?
[ עד כמה שהבנתי, הרב קוק מבחין בין שתי דרכים לתיקון המידות, האחת, "העלאת המידות הרעות לשורשן" והשניה "שבירת המידות הרעות" לגבי הראשונה, ההנחה היא שאין מידה שהיא רעה ביסודה אלא רק בגילוייה – והדרך של העלאת המידות פועלת בעידון המידות ומדריכה את האדם לגלות את היסוד החיובי האמיתי שבשורש המידה הרעה – בדברים אלה אני מוצאת התאמה לדברי הרמב"ם בדבר הכוונת הטבע היסודי של האדם לאפיקים נכונים.(כמו הדוגמא שהבאתי בעניין נטייה מולדת למזג חם וההכוונה למקצוע כמו שוחט או מוהל שם הוא יכול למצוא פורקן לנטייתו)- ועל כל פנים גם לגבי הרמב"ם, היא עדיפה על ברירת המחדל של השיטה השניה שמאופיינת במלחמה פנימית חזקה –
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:42 |
|
| |
nmzilber:
ריב,
הפשט ש"הופכת זדונות לזכויות" הוא בזדונות שנעשו בפועל ולא רק יצר זדוני, וזה ע"י שהן מתפרשות כחלק מנטייה חיובית. לפחות לגבי הרב קוק, אני בטוח שדבריך אינם כדעתו, אך אין "אורות התשובה" תחת ידי להביא ציטוטים. כמו כן לא הבנתי כיצד המילה היא תיקון המתאים לשיטת הרמב"ם, האם לא היה הרמב"ם סובר להתרחק מילדים לגמרי כהרחקה לקצה השני?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:42 |
|
| |
RIV:
זילבר,
דומני שיש לך טעות בסיסית בהבנת צד התיקון של ה'המתקה' לנטייה הרעה - זאת יכולה לבוא בילדותו או בנעוריו של האדם עם מודעותם של מחנכיו (בעיקר הוריו )לנטייה הרעה שיש לו -
ולדעתי אתה טועה בפירושך את כוונתם של 'האילנות הגבוהים' - הם אינם מתכוונים לאדם שהתדרדר והגיע לכדי סטייה קיצונית כה חמורה כמו פדופיליה - ההמתקה יכולה לבוא בשלבים מוקדמים באבחון נטיות מולדות כפי שמפורט בהלכות דעות פ"א - כלומר אם אדם נולד עם נטייה למזג דם חם ויש לו סיכויים רבים שיגיע להיות שופך דמים - ההמתקה לנטייה הרעה תבוא לידי ביטוי אם מחנכיו יווכנו אותו לכיוון נטייתו הרעה וילמדו אותו להיות שוחט או מוהל - וכך, 'הזדונות הופכים לו לזכויות' -
לסעיף ד, אתה מבלבל והופך את סדר השלבים - השלב הראשון למציאת מקומו הנכון בא קודם - ורק אחר כך בא השלב השני מלחמת היצר - כברירת מחדל, ולאחר שהחולשה\הנטייה הפכה למחלה\סטייה.
בכל אופן, נראה לי שבמקרה האמור בכתבה זה בדיוק יישום דרך הריפוי על פי הרמב"ם - וזו כוונתו של הרב אריאל שאמר שזה התיקון שלו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:41 |
|
| |
nmzilber:
ריב,
א. הרמב"ם דוגל בהרחקה לקצה השני, לעקירת עודף הנטייה הרעה. הוא וודאי היה אומר לפדופיל לא להסתכל על ילדים ולא לשחק עם אחייניו, עד שיגיע לאיזון מסוים. זה בהיפוך לכאורה להצעתי.
ב. הרמב"ם אמנם כותב בהלכות תשובה כי תשובה שלמה היא כשעמד שוב במצב קרוב לחטא ולא חטא, אך לא ממליץ, בניגוד לספר חסידים, להגיע למצב כזה כגון קשר קרוב עם ילדים בעניננו.ההצעה שלי לא מועילה גם לפי אותו כיוון בעייתי בס' חסידים כי אני דורש השגחה שתמנע אפשרות חטא כך שלא יצטרך "להוכיחעצמו" ולכבוש את יצרו.
ג. לפי הרב קוק יש צורך למצוא מקום חיובי ומועיל לנטיית החטא עצמה ולא רק לכבוש ולהתמודד איתה, וכך הוא מפרש "זדונות נהפכים לא לזכויות"- שמשמעות הנטייה מתהפכת.
ד. באמת אין כאן מחלוקת אלא שני שלבים בתשובה: תחילה מלחמה ביצר ואח"כ מציאת מקומו הנכון. בשאיפתו של הרמב"ם לדרך האמצע אני מוצא רמז לכך שיש למצוא מקום ראוי לכל נטייה בנפש.
ה. כפי שכתבתי, היישום המעשי לפדופילים צריך הרבה מחקר וברור.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:41 |
|
| |
RIV:
זילבר,
לא הבחנתי בהבדלים, התוכל להרחיב ?
לא הבאתי את הרמב"ם להצביע על עצם האמונה בתשובה, כי אם על דרך התשובה שאיננה מסתפקת רק בשלילת החטא וההתרחקות ממנו אלא נדרש מהאדם גם צד של תיקון מעשי, כלומר מה שנדרש מהפדופיל כדי לתקן את עצמו, הוא דווקא עיסוק אשר בו יעמוד תדיר בפני חולשתו -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:40 |
|
| |
nmzilber:
ריב,
אכן זו דעת הרמב"ם, אך שימי לב שבינו לביין ה"אילנות הגבוהים" שהבאתי יש דווקא מחלוקת ולא הסכמה. המחלוקת היא על דרך התשובה ולא על עצם האמונה בתשובה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:40 |
|
| |
RIV:
זילבר,
ראה ברמב"ם בשמונה פרקם ובפרט בפרק הרביעי "ריפוי חוליי הנפש" ויהיה לך עוד אילן גבוה להיתלות עליו בעניין הרעיון של ההליכה לקיצוניות הנגדית כדרך ריפוי. שלדעתו אין שום דרך אלטרנטיבית אחרת, וזו היא דרך התורה האחת והיחידה שיש בה כדי להביא לתיקון..
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/4-2.htm
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:40 |
|
| |
nmzilber:
הכתבה באמת מעניינת. מה אני לומד ממנה?
שהתשובה בד"כ לא יכולה להיות, גם מהבחינה הפסיכולוגית גרידא, רק שלילת החטא והתרחקות ממנו, צריך גם צד של תיקון ו"המתקה" לנטייה הרעה. זה רעיון עם שורשים עמוקים בחסידות וברב קוק, ופרופ' נפתלי רוטנברג מיישם אותו בתחומים הטיפוליים. ברוח זו אני מציע, כהצעה שצריכה בדיקה מקצועית, כי פדופילים צריכים דווקא סוג של קשר לגיטמי עם ילדים. אני חושב על משהו מעיין הקשר של צ'רלס דודג'סון/לואיס קרול עם בנות לידל, שלמרות הטענות ההפוכות כנראה לא היה פדופילי ונתן לנו את ספרי אליס. פדופיל יכול להעביר חוג לילדים במגבלות: השגחה צמודה של אדם אחר, הסכמת ההורים, ואיסור חמור ליצור קשר מחוץ לשעת החוג. לפי הכיוון הזה דווקא למוהל שהוזכר שמצא את ה"תיקון" שלו יש יותר סיכוי מאשר לפרייס מהכתבה. ולגדוראובן: "אם הרב אריאל קיבל סמכות פסיקת הלכה, זה לא אומר שהוא קיבל גם סמכות לעסוק בתיקונים קבליים". בהחלט ייתכן שהרב אריאל מבין בקבלה, אבל אני הבנתי את המונח תיקון כפסיכולוגי , ורבנים בד"כ מבינים משהו בפסיכולוגיה (ובכ"א נראה שיש קשר ביין המובנים הפסיכולוגי והקבלי)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2007 05:39 |
|
| |
RIV:
קעלעמר,
אמנם לא קלעתי בהשערתי באשר לרצון להגמל, אבל כמו שאומרים יש רצון, ויש רצון בעל עוצמה חזקה יותר - על כל פנים, הדברים המובאים בסוף, מפי פרייס, מחזקים את טענתי כי אין טיפול שנגמר, ואין אנשים שטופלו ואחרי שטופלו חזרו לסורם, מפני ש'הטיפול' הוא מתמשך במודעותו של האדם בכל רגע ורגע מחייו.- הפדופיל נידון להתגברות יומיומית לשארית ימי חייו. הפחד של פרייס הוא מעצם היציאה לבדו אל העולם הפרוץ. והעובדה שהביע רצונו לעבור למוסד נוסף, להמשך טיפול, מלמדת שהוא רוצה להיות שוב תחת השגחת המסגרת. הוא אינו סומך על עצמו – האכזבה שלו מכך שהוא חש רק פחות מסוכן משהיה, מעידה על הציפייה שלו, כאילו יום אחד הוא יתעורר וירגיש שהוא יותר חזק מדחפיו ויפסיק לראות עצמו כמסוכן - בעוד שהדגש על הטיפול האמור לגבי החוזר בתשובה הוא, שהוא מודע למסוכנות שבו, ושהוא צריך ללמוד לחיות איתה, הכמיהה להרגיש את החוויה המספקת הספציפית לה הוא מכור, לא תיעלם מחייו על ידי טיפול חיצוני מניעתי כל שיהיה. הכלי היחיד שיש כנגד הדחף הוא ההתמודדות איתו באשר הוא אדם הנבדל מהבהמה ברצונו העז להתגבר. והמניע היחיד שיכול להוביל להתגברות עזה זו , הוא מבחירתו לא לשוב אל אותו המעשה, הוא גומר בנפשו יהיה אשר יהיה, הוא יתגבר וישלוט על דחפיו – ובפארפרזה : 'ימות, ולא יכנע ליצרו' –
איזה מובן יתכן למאמר, שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אים יכולים לעמוד? וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו?
_________________
|
|
|
|
|
|
