חרדים והרב קוק - המערכה הוכרעה. (..?)

בעקבות דיון קטן בנושא התחמקות מציון ה"שם המפורש" בשוטנשטיין באשכול על הספריה החלטתי שהגיע הזן להעלות את הנושא הכאוב באשכול בפנ"ע.

לא אחת נעשו נסיונות להוציא גדולי תורה לא רק מגדולתם אלא אף מכלל ישראל, מתוך שיקולים של שמירה על הכלל מפני השקפות קלוקלות וכיו"ב - בצדק או שלא בצדק. המפורסמים שבהם: רדיפת הריעב"ץ את בעל התומים והרמח"ל ורדיפת הגר"א את תלמידי הבעש"ט. גם רדיפות בוטות ביותר ע"י אנשים גדולים מאד, לא עמדו כנגד פרספקטיבת הזמן והערכת גודל הנרדף (היחיד שהשתכנע היה ג.שלום ).
נראה שמאבק שהצליח יותר מדי, אף לדעת הנאבקים הוא נגד הגראי"ה קוק. האם הגרי"ח זוננפלד והחזו"א שיערו שיעלה בידם להדיר את אישיותו ותורתו של הראי"ה מבתי המדרש של חוגיהם לדורי דורות? להעלים את הקשר של גדולי תורה אליו (כגון הגר"י הוטנר, "אבן האזל" ואחרים) מעיני ההמון, ולהפכו למעין "שיקוץ משומם"?

איני יודע, אך מלבד התעורריות קטנות בפורום ח"ח, איננו מוצאים קול אחר מלבד הגינוי הגורף. כל זה בעידן שהרקע הפוליטי למאבק השתנה לחלוטין.

נצא מנקודת הנחה שהרב קוק טעה בכל הבנת ההיסטוריה (לא מפני שאני חושב כך אלא לצורך הדיון). האם יש הצדקה לתוית ה"שמותי" והעויית אי נוחות שיעדו נכדינו למשמע כל ווארט שיבוא משמו, או דלמא טוב יהיה אם נוציא נשמתו ב"טהור"?

[כמו"כ צ"ע למה הצד השני עסוק בפולחן חסידי סביבו, עד שנמצא שאין חוג הנוהג בו מלאכת בורר, או כולו אוכל או כולו פסולת. וגם זה תימה. בשלמא תורות הבנויות על פולחן אישיות יגררו תגובות כאלו (ואכמ"ל להאריך ולהתקוטט למה כוונתי), אבל הרב הוולוז'נאי האינטלקטואלי מן הסתם לא כפה עצמו הר כגיגית אלא ביקש לקבל ממי שאמר.]

אני הצעתי לראש ישיבה להעביר קורס בפילוסופיה יוונית לפני חנוכה כדי שידעו במה דברים אמורים. משום מה הצעתי לא התקבלה.

גוונא

נו טוף, להבדיל על ארסטו הוא כן ידע להגיד? אה, כן. בקורס למשגיחים לימדו אותם שתפסו אותו פעם בזקנותו?? (מתי) עושה משהו.....   

(המשגיח בישיבה המטוהרת מהשקפות זרות שלמדתי בה הרים עלי פעם מטאטא (ממש ממש!) לאחר שביקשתי ממנו דוגמא אחת לשטות שהרב קוק אמר\כתב שבגללה המשגיח ההוא קורא לו רשע ולא הייתה לו אף דוגמא),

אמנם בפילפול, אינני מכיר את הרב קוק. אך כל מי שלמד בגמרות הלכה ברורה, רואה את ההיקף וההשקעה בסיכום הסוגיה אליבא דהלכתא, עם הראשונים והאחרונים.



בןציון, כמדומני, שלא יד השִׁכְחָה פגעה ברב קוק, אלא יד ההַשְׁכָּחָה הפרטית...



כמחלוקת רבת דורות במשפחה, שכבר לא יודעים מדוע לא מדברים עם פלונים ואלמונים, אך מקפידים על כך בהידור, כך לבני דורנו אין מושג לא מגדלותו של הרב קוק, לא מהשקפתו, וכמובן, אף לא מהסיבות להתנגדות אליו, והצדדים לה. וק"ו בב"ש ק"ו שאינם יודעים כמה העריכו אותו ובאיזה צדדים.

אולם, ממשיכים להקפיד בהרחקתו והרחקת תורתו.



עם זאת, מה שאמרת שאכן הבררנות המחנאית/השקפתית כתנאי הכרחי (ולעתים כתנאי מספיק..) לגדלות תורנית וקבלת דברי הלכה מנשוא הבררנות, הינה מאפיין מובהק של הציבור הליטאי. המונח קבל את האמת ממי שאמרה, מזמן הפך לקבל את האמת רק ממי שראוי לאומרה.

ומיהו ראוי? נו, טוב. לא אתה ואני נקבע. בשביל זה יש נהגים לנהגים, כדברי א. מור.

הרב קוק טען בהקשר אחר שגם אם אנשים אינם מודעים למעשיהם, הואיל ויש במעשה נקודת טוב והוא מוביל לטוב, הרי אנו שמחים בכך.
וה"ה כאן.

אשר

תשתדל  שלא  ידעו  מי  אתה  ברחוב  החרדי  אחרת  יעשו  לך צרות

לכתוב  דברי  אמת  כמו  שאתה  כתבת  לא  בריא  ברחוב  בימנו