היחס לאמהות לא נשואות ("חד הוריות")

התורה מצוה לתת יחס מיוחד לאלמנות (למשל "כל אלמנה ויתום לא תענון" ועוד).

אבל יש עוד סוגים של "אמהות חד הוריות" כגון גרושות, אנוסות שילדו, וגם רווקות שהחליטו להוליד בהפריה מלאכותית.

איך צריך להתייחס אליהן? האם המצוות המיוחדות לאלמנות חלות גם עליהן?

לגבי גרושות, נראה ברור שהתשובה היא לא, שכן המושג "גרושה" מופיע בתורה והוא נפרד מאלמנה (למשל בקשר לחוקי הנישואין של הכהנים - ויקרא כב). לכן, כשכתוב "אלמנה", הכוונה היא רק לאלמנה ולא לגרושה.

מדוע יש הבדל בין אלמנה לגרושה?

 א. לפי דעת בית שמאי (שמותר לגרש אישה רק אם נמצאה בה "ערוות דבר" - ניאוף או חטא שדומה לניאוף), קל להבין את ההבדל - הגרושה אשמה במצבה ולכן אינה ראויה ליחס מיוחד.
 ב. אולם לדעת בית הלל (שמותר לגרש אישה גם אם "הקדיחה תבשילה") ור' עקיבא (שמותר לגרש אישה גם אם "מצא אחרת יפה הימנה"), הגרושה לא אשמה במצבה; כך גם לגבי אישה שהתגרשה בגלל בעיות של בעלה, כגון ניאוף או אלימות מצדו או בעיה אחרת שמצדיקה גירושין.
 * אבל במקרה זה, ייתכן שהאישה זכאית למזונות, ולכן מצבה הכלכלי (וכתוצאה מכך גם הנפשי) טוב יותר מזה של האלמנה.

מה לגבי אישה שהתגרשה שלא באשמתה, ובעלה נעלם / לא משלם מזונות? ומה לגבי אישה שנאנסה וילדה, והאנס נעלם / לא משלם את ה 50000 ש"ח שהוא חייב לה?

 * ייתכן שאישה כזאת אכן זכאית ליחס מיוחד כמו האלמנה, וזה לא נכתב בפירוש בתורה כי זה מקרה נדיר; אך המושג "אלמנה" אכן כולל גם את המצבים האלה.

ומה לגבי רווקה שילדה מהפריה מלאכותית?

* נראה לי שאישה כזאת לא זכאית ליחס מיוחד, כי היא בחרה במצב זה, ולכן מצבה הנפשי טוב יותר מזה של אישה שנעשתה אלמנה כתוצאה מאסון בלתי צפוי.

רעיונות נוספים?

 אראל

<"מה לגבי אישה שהתגרשה שלא באשמתה, ובעלה נעלם / לא משלם מזונות">

הילל,

לגבי מושג המשפחה - אני חולקת עליך מכל וכל. האם תמר ושני בניה מיהודה (כאשר התורה אומרת בפירוש שיהודה לא קיים איתה יותר יחסי אישות, וייתכן כי לא התייחס אליה כאל אשתו כלל) אינם משפחה?
האם גבר הנשוי לארבע נשים (מסוכסכות זו עם זו) ואב ל13 ילדים מארבעתן, נקראים משפחה? ומה עם גבר הנשוי לשתים ואב לשני ילדים משתיהן? מדוע זה כן, ואמא עם שלושה ילדים לא?
ההגדרה של המושג "משפחה" השתנתה רבות במהלך הדורות, ולא רק במאה העשרים. הבנת  השינויים הללו כ"שבר" או  "פירוק" היא בעייתית מהרבה סיבות. לטעמי, היא שגויה, בעיקר מכיוון שהיא גורמת להתעלמות מן העובדה המעניינת, שרוב בני האדם עדיין (למרות האפשרויות הנפרשות בפניהם במאה השנים האחרונות) בוחרים מרצונם החופשי לחיות במסגרת של משפחה.

כשלתי בהבנת טיעונך לגבי חד-הוריות -
אתה טוען, מחד גיסא, שתמיכת המדינה בחד-הוריות מושכת יותר ונשים לבחור באופציה הזו. מאידך, אתה מכיר בכך שתמיכת המדינה אינה מפתה מבחינה כלכלית, שכן היא אינה עוזרת לאותן משפחות לעלות בשלבי הסולם הסוציו-אקונומי. איה המשיכה, אם כן?

[גם אני מדברת על מציאות, בה יותר ויותר גברים מתעקשים (ובצדק, הרבה פעמים) להיות אחראים על ילדיהם, לגדלם ולהיות מעורבים בחינוכם, גם כאשר המציאות (ולא פעם הנשים עצמן, מסיבות שונות) מקשה עליהם בכך. גם ההבנה שלך שנשים הרוצות בנישואין מפסידות בתחרות מול אלה ש"הסכימו ליחסי אישות עם גברים ללא חתונה" נשמעת כמו ציטוט מספר הדרכה (גרוע) לכלות אורתודוכסיות לעתיד, הרבה יותר מאשר כמו ניתוח סוציולוגי עדכני ומעמיק.]

אמשלום:
המשפחות שאת מתארת באות מהכיוון ההפוך: הן משפחות רגילות שמסיבות מצערות אינן נמצאות במבנה האופטימלי למשפחה, אך מכיוון שהיתה עליהן חלות שם "משפחה", היא לא פוקעת גם לאחר השינוי במבנה. אישה שילדה כשהיתה לא נשואה מעולם לא יצרה מסגרת של משפחה ולכן אי אפשר לקרוא לה "משפחה.

דומני שלא הבנת את דברי - אני טוען שתמיכת המדינה מחריפה את הבעיה, ומתנגד לתמיכה כזו.

[את משתמשת בניתוח פסיכולוגי, ואני מדבר על מציאות - ילדים רבים שדמות אב מעולם לא היתה חלק מחייהם, משום שעזבו את אימם לפני שנולדו.]

הילל,

אלמן עם שני ילדים, סבתא המגדלת את הנכד ששני הוריו נפטרו, אישה גרושה המגדלת 5 ילדים - אלה לא משפחות?

תמיכת המדינה ושירותי הרווחה שלה, אינה מוציאה את המשפחות החד-הוריות מן השלבים הנמוכים של הסולם הסוציו-אקונומי. מכאן שטענתך גופא עומדת על כרעי תרנגולת.

[דומני שאני מכירה את הגברים בחברה הלא אורתודוכסית לא פחות ממך, והמציאות אינה חד-משמעית כלל ועיקר...]

אמשלום,
"משפחה חד-הורית בהחלט יכולה להיקרא משפחה". אינני מסכים. בעיני המושג משפחה מוגדר באופן יותר ברור. אדם בודד, שני גברים, אדם וחתולו, אדם ועציצו, שלושה גברים וכלב הם לא משפחה. למעשה, עצם העובדה שמושג המשפחה עבר שינוי בעיני החברה מראה על התפוררות המושג ממשמעותו המקורית.

גם אני לא חושב שהשיקול היחיד הוא כלכלי, אך הוא מרכיב חשוב בעניין.

"משפחות חד-הוריות הן בשלבים הנמוכים של הסולם הסוציו-אקונומי וכו'". זוהי גופא טענתי! אני רק טוען שתמיכת שירותי הרווחה באמהות חד-הוריות גורמת ליותר נזק מתועלת.

לגבי הטענה שלי לגבי העדפות של גברים - בחברה הלא-דתית, נראה לי ברור במה גברים יבחרו (והמציאות מוכיחה זאת)

הילל,

"מוסד המשפחה הפך לחסר משמעות" - זו קביעה נחרצת מדי, שאיני מסכימה לה, ולו רק בגלל שמשפחה חד-הורית בהחלט יכולה להיקרא משפחה...
גם אם נניח שהשיקול היחיד להינשא הוא שיקול כלכלי (רק לצורך הדיון, כי איני חושבת כך), עדיין משפחות חד-הוריות הן בשלבים הנמוכים של הסולם הסוציו-אקונומי (גם בארה"ב וגם במדינת ישראל). במיוחד משפחות חד-הוריות בהם האם היא המגדלת את הילדים (משכורת אחת, ועוד של אישה...).
[גם הנחת היסוד שלך לגבי גברים - "שכמובן יעדיפו להתחמק מאחריות" - היא לחלוטין לא מדויקת לטעמי. אבל לא בזה הדיון כאן.]

אמשלום
גם אני נוטה לפקפק בטענות כאלו, ולהיזהר מכשלי פוסט הוק שנפוצים מאוד, אך לצערי במקרה הזה הטענה נכונה. כמו בכל מקרה כלכלי, גם כאן הורדת המחיר של להיות אם חד-הורית העלתה את הביקוש. נשים הולידו ילדים מחוץ לנישואין בגלל שידעו שהם יקבלו תמיכה כלכלית גם ללא בעל. נשים שכן רצו להתחתן מצאו את עצמן בתחרות מול נשים שהסכימו ליחסי אישות עם גברים ללא חתונה (שכמובן יעדיפו להתחמק מאחריות). וכך, למרות שבשנות ה-60 היתה ההתפתחות הגדולה ביותר של אמצעי מניעה מעולם, היתה צמיחה עצומה בהולדת ילדים מחוץ למסגרת הנישואים. בתחילת שנות ה-60, רבע ממספר הילדים במשפחות אפרו-אמריקאיות נולדו מחוץ לנישואין. ב-1990, המספר היה מעל ל-70 אחוז. במרכזי הערים מוסד המשפחה הפך לחסר משמעות. ספר אחד עוקב אחר שלוש נשים חד הוריות במהלך הרפורמה שנערכה בשירותי הרווחה. בקטע מסוים בספר מגלה הקורא שאף אחת מהנשים, שכולן בשנות השלושים לחייהן, לא הייתה מעולם בחתונה. קריסת מוסד המשפחה הובילה לעוני ולפשיעה. אני בדרך כלל לא נהנה לשמוע תיאורים כאלו, שכן הם נודפים ריח של תועמלנות צדקנית; אך לצערי אלו הם הנתונים.


מיימוני
נאה כתבת.
לי נראה שהתורה דורשת לזכות את מעשה של תמר, וכך גם עולה מחז"ל.
אך נראה לי דבר פשוט שמשום שיהודה לא נתן לה לישא את שלה היא ניסתה למצוא דרך אחרת להיכנס למשפחה. והראיה - מדוע היא באה כזונה דווקא אל יהודה ולא אל כל איש אחר שממנו רצתה להוליד בן? היא רצתה לכפות על יהודה להכניס אותה חזרה אל תוך המשפחה. וגם מגילת רות תוכיח: "אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה", ולא אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר סתם.


אישציפור
אני חולק על דעתך. גם אם הבעלים היו עוזבים את הבית לתקופות ארוכות, עדיין הם מרכיב אינטגרלי לבית. הם היו המפרנסים הראשיים, ולכן אישה בודדה בזמן התורה הייתה בדרך הטבע ענייה. בנוסף, לאישה יש מי שיגן עליה. אם מישהו מציק לאישה נשואה, בעלה יתעמת איתו. אם מציקים לאישה בודדה - אין מושיע לה. אני גם חולק על השורה האחרונה - מוסד המשפחה דאז דומה למה שקיים היום.


אבהו
אני מתנצל, נראה שנפגעת מדברי באשכול הסמוך. לא התכוונתי לפגוע. רק רציתי לטעון שהעובדה שאדם גדול עושה מעשה אינה מובילה תמיד בקל וחומר לכך שגם לי מותר לעשות זאת.
בכל אופן, המקרה שלנו הוא שונה מכיוון שתמר לא פונה אלינו בתור פוסקת הלכה, אלא מבצעת מעשה מסוים ואנחנו מנסים ללמוד ממנו. ודווקא משם ראיה - האם היית ממליץ כיום לאישה במצבה של תמר ללכות ולזנות עם חמיה? הרי זה גילוי עריות!

לי נראה שבזמן עבר כל הנשים היו "חד הוריות" במובן שהן גידלו ודאגו לילדים בזמן שהגברים  יצאו לעסקיהם לעיתים לחודשים ארוכים,  (לעיתים היו להם נשים שונות במקומות שונים) כך שהראיה מתמר אנכרוניסטית.
מוסד המשפחה בעבר לא היה מבוסס על מה שהוא היום, רק המסד של חופה וקידושין היה ונשאר בעם ישראל.

מיימוני,

א. דומני, שההפרדה שאתה עושה בין הרצון להיות אם לבין הרצון להשתייך למשפחה, אינה רלוונטית לתורה. אישה שאינה אם בתורה, אינה שייכת לשום משפחה. היא יושבת "אלמנה בית אביה", באופן שאינו ראוי לאישה בוגרת. אישה בלא ילדים בתורה (ובכלל במקרא) אין לה מי שיפרנס אותה,  והיא חסרת עתיד. בתורה, הולדה היא הדרך היחידה של אישה "להגשים" את עצמה כאדם, ולכן הנשים בתורה עושות הכל כדי להיות אמהות (גם "משתמשות" באופציה של מעין "פונדקאיות", כמו הגר, בלהה וזלפה, שילדיהן נקראים - או אמורים להיקרא, כבמקרה הגר ושרה - על שמן).

ב. מה חושב המקרא על תמר, אתה יכול לגלות במגילת רות (ד, 11 - 12) - 
 "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם.  וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת."
היא נחשבת לאחת מאמהות העם היהודי, "אשר בנו את בית ישראל".

ריב

תודה על הדוגמא. לא חשבתי על כך ויישר כוח לך.

אמנם, יש מקום לדעתי לעיין:

א. מה היתה מטרתה של תמר.

ב. איך התורה מתייחסת לכך.

את ודאי צודקת שבזמנה של תמר נהג מעין ייבום. כלומר, מן הסיפור אנו למדים שהיא ציפתה לייבום, שהיא ניתנה פעם אחד לייבום שנכשל, והציפיה היתה שתמתין להתבגרותו של שלה, האח השלישי.

כל מה שמסופר לנו על תמר, אם זכרוני אינו מטעני, הוא שבחרה ביהודה כיון שראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו.

השאלה היא מה היא קיוותה להשיג.

לדבריך, ולדעת אמשלום שהסכימה איתך, האם מטרתה היתה להיפקד בזרע של קיימא? ואם כן, האם היה זה מפני שרצתה להשאיר אחריה שם ושארית (זו מה שהתכוונתי לעיל בדברי על הרצון של אם חד הורית להיות לאם, הרצון במשפחה ובדור עתידי), או שקיוותה להפוך מחדש לחלק מהמשפחה על ידי ייבום מצד האב (מה שהיה כנראה אפשרי לפי הנוהג אם גם לא לפי האופן שתקבע התורה ברבות הימים). ואולי היא ראתה בייבום מצוה ורצתה להגשימו, או שראתה בנבואה כלשהי שיצא ממנה המשיח? שתי האפשרויות האחרונות אינן נראות לי אמיתיות, והרביעית פחות מהשלישית, אבל עדיין עלינו לענות לשאלה: מה רצתה תמר להשיג.

ומה חשבה על זה התורה? האם זו עבירה? מצוה? מצוה הבאה בעבירה?

בוודאי שזכות שתיקתה והנחתה ליהודה להודות מעצמו זוכות לשבח. אבל זה היה אחר כך. מה היתה דעת המספר על השלב הראשון של הסיפור, פיתוי יהודה? זאת איני יודע. אולי לא היתה לו דעה, ואולי לא מצא לנכון לשתפנו או שרצה להשאיר לנו את הקביעה הזו?

על כל פנים, מתוך הניתוח החלקי למדי שלי אני מוציא שתי מסקנות:

א. לא ברור לי כלל כי שאיפתה של תמר היתה זו שייחסתי אני לאמהות חד הוריות. אדרבה, נראה לי שמטרתה היתה למצוא את מקומה במשפחה מחדש על ידי ייבום דרך אבי המשפחה, יהודה.

ב. לא ברור לי אם התורה נותנת לגיטימציה למעשה זה של תמר. בהמשך היא ודאי נהגה באופן הראוי לשבח. אבל בהתחלה? אשמח לראות נימוקים ספרותיים או אחרים המראים כי אכן התורה מתייחסת בהערכה והוקרה לצעד של תמר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

ריב,

לטקטיקה של תמר יתייחסו היום כמו לשניצל בחלב של ר' יוסי הגלילי.

ריב -

מיימוני,

הסיפור של תמר מוכיח כי התורה כן מעלה אפשרות שאשה תקים משפחה חד הורית לכתחילה, היא הרי לא ידעה מראש מה תהיה תגובתו של יהודה למעשיה, והיא מצידה ויתרה על עקרונות מסוימים  ולקחה בחשבון שיתכן והמחיר שתצטרך לשלם יהיה כבד - בכל אופן, יש בסיפור הוכחה לכך שהתורה איננה מתעלמת ממצוקת אשה שרוצה ילדים ואין לה אפשרות טכנית לכך...

אראל והלל

אני מסכים גם כן שהתורה דיברה לפי המצוי, ובוודאי ראוי להגן ולסייע לכל אוכלוסיה חלשה, כפי שקוראים לכך היום.

וכמובן כוונתי לאדם הפרטי, ולא למיגזר.

אמנם אנו רואים שהתורה לעתים קבעה דינים מסויימים שנועדו עבור החלש והעני, כגון מצוות שונות של צדקה: לקט שכחה ופאה (שנאספות בזמן הקציר ומיועדות לעניים), וכן מעשר עני. ולעתים התורה קובעת חיוב כללי לסייע לעני, בלי לפרט. כמו בדוגמא שהביא אראל.

איך מתרגמים את החיוב הזה לזמננו, ולאוכלוסיות החלשות שלנו? זו שאלה חשובה. וצריך לדון בקריטריונים שלה.

יש לשים לב גם לכך שיש הבדל גדול בין הקריאה לפרט לסייע לפרט, לעשיר לסייע לעני וכיו"ב, לבין הכוונה להטיל את הסיוע על המדינה והממשלה והציבור שיקימו מוסדות צדקה.

נכון הוא שמצאנו בגמרא דינים וכללים לחלוקת צדקה, ונראה כי היו מוסדות צדקה בעם ישראל, אולי מאז ומתמיד.

(ואיני יודע מהיכן למדו חכמים את הגדר הכללי הזה, ואפשר שסברה הוא ולמה לי קרא=אין צורך בהוכחה מפסוקים).

והשאלה היא איך לתרגם זאת לזמננו.

***

נמנו כמה כמה סוגים של בני אדם הזקוקים לסיוע:

א. אלמנה.

ב. יתום.

ג. גרושה.

ד. אם חד הורית מרצונה.

יש לזכור בשעה שמנסים ליישם את עצות והכוונות התורה לזמננו כי הדינים של התורה נאמרו בראש וראשונה לדור שבו מבנה החברה, תיפקודה ואפשרויות הפרנסה היו שונות. זה דבר כה ברור שאין צריך לאמרו, ובכל זאת, סבורני שכדאי להקדיש לכך מעט תשומת לב.

החברה של ימי מתן תורה ולאחר ההתיישבות בארץ ישראל היתה חקלאית בעיקרה. הפרנסה, מסתבר, היתה מועטת ותלויה בברכת השנים. החיים היו משפחתיים ושבטיים, ולא היו תאים קטנים, אטומיים, כמו בזמננו. התלות של אדם בשבט לצורך פרנסה היתה גדולה. ומי שלא היתה לו קרקע, כגון לוויים וגרים, היו זקוקים לבריות ולרחמיהן. כל שכן אשה היתה במצב של עוני ומחסור ללא פתרון. (לכן לדעתי התורה קובעת כי אשה שאין לה בן חוזרת לבית אביה, אך קודם כל ראוי לארגן לה ייבום, שמשאיר אותה במסגרת המשפחה גם לאחר שהתאלמנה).

בזמננו, כל זה השתנה. המשפחה היא היחידה הגרעינית, והיא יכולה להכיל מינימום של אם, אב וילד אחד, או אפילו אדם אחד בודד. לעומת זאת, אפשרויות הפרנסה התרבו, יחסית לפעם. אשה בהחלט יכולה למצוא פרנסה, ומצבה החברתי שונה לגמרי מאשר הימים שלאחר מתן תורה. זה לא הופך אם חד הורית לאשה עשירה, אבל זה אומר שהיא אינה מנועה ממציאת מקור פרנסה בהתאם לכישוריה, כמו כל אדם (אם כי כמובן קשה לה יותר, גם בגלל שהיא צריכה לדאוג לילדים ואין לה עוזר, וגם בגלל שיש מתייחסים פחות יפה לאשה במעמד זה).

לפיכך, אשה זקוקה יותר לעזרה גם היום, אבל לא כפי שהיה פעם. ואל נשכח שיש ביטוח לאומי ועוד סוגי סיוע. זה לא בדיוק מאפשר לחיות ברווח, אבל זה גם מבטיח שלא ימותו ברעב. וזה הרבה - בהשוואה לפעם.

עוד ענין אחרון: המעשה שעשתה האם החד הורית כדי לזכות לילד פסול בעיני התורה. אמנם ניתן מאד להבין ללבבה. כל אדם רוצה ילדים. זה אולי דבר גנטי. וטוב לה בעיניה להיות אם חד הורית שלא נישאה מעולם מאשר להישאר ללא ילדים.

אבל אין זו הדרך שהתורה ממליצה עליה. מבחינת התורה, כפי שהחוקים נמסרו לנו וכפי שניתן לשער, האשה בחרה במעשה לא ראוי (גם אם בחרה בתשומת לב את בן הזוג, וגם אם טבלה במקווה כדי להיטהר לפני ההיפקדות, או שמא בחרה בהזרעה מלאכותית שבה אין כה הרבה בעיות).

***

מתוך הדברים עולה שאלה נוספת.

מה הפתרון שמציעה התורה לאשה שרוצה להקים משפחה חד הורית לכתחילה? זה נושא מעניין. בשלב זה אין לי תשובות ברורות. יש לי את הנתונים כי התורה לא העלתה אפשרות כזו ונראה מן הגישה הכללית שהדבר פסול, לפחות עקב הנסיבות שבהן האשה יכולה להיפקד. מצד שני, יש להכיר במצוקתה של אשה שרוצה ילדים ואין לה אפשרות טכנית לכך (ושמא אם תתפשר כן תוכל למצוא בעל? שמא זו שאלה של מחיר, וגם זה נושא לעיון, האם אשה צריכה לוותר על עקרונות מסויימים או שאיפות וערכים מסויימים כדי להקים בית ומשפחה, או שמותר לה לסדר לעצמה ולד ולהישאר חד הורית עם העקרונות שלה?). זה נראה לי נושא חשוב ואפילו אקטואלי מאד לדיון.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו