להיכן נעלמו תרי"ג המצוות?

אב"ג,

בינתיים העיקר הנראה לע"ד הוא במישור האישי לפעול אך מתוך כובד ראש ומציאת מקור רציני בתורה [בין אם כאנוס התבונה המבין את האבסורדיות בדברים מסוימים ובין אם כאנוס ההוויה החש כפיה בלתי מוצדקת] ולא מתוך הפקרות [אנוס התזונה]. מכלל כובד הראש לעמול במציאת סדר למצוות כחפצך ולקיים "אז נדברו יראי ה'" ו"תשועה ברב יועץ" בין מצד עשה ל"ר ובין מצד קנה ל"ח. ובמישור החברתי עדיין "עצכח מחכה לקדושית".

אב"ג,

עקרונית [או "מעיקר הדין"] איני יכול שלא להסכים איתך, אך למעשה היכן תמתח את קו ה"בשביל לא לעקור את הדין"? אמנם "מאמינים" כמיימוני מותחים קו כזה בין חתימת התלמוד והלאה, בין הלכה למנהג ובין מסורות חד משמעיות למפוקפקות. אך דומני שלסקפטיים [כמונו] הקו יוכל להגיע במהרה לעיקר העיקרים שהוא "בשביל לא לעקור רצון הווה" אבל אז את מערכת הדין והשיוך החברתי שעמו סיכנת לכאורה עכ"פ מספק. הלא כן?

_________________

למד לשונך לומר: "איני יודע" כך תדע את שהנך יודע

בעקבות המאירי אשר בלינק מתבאר כי אכן קיום המצוות חלוק לכתות בני אדם:

א. משיגים, שעליהם להתבונן בסיבתן של המצוות,
ב. בני ההמון, שעליהם להתעורר לקיום "גזרה מוטלת" עליהם,
ג. דומים לחמור נושא אלומות, הפועלים כמכונות.

מאחר שמשא הדת ומרכזיותו הוא במכנה המשותף הנמוך, לעולם לא יקבעו המשיגים וכ"ש שלא אנוסי התבונה שבהם, את צורת מערכת המצוות.

אביגרמן,

החשיבות שבכל מעשה ומעשה, אין בה משום סתירה שבמטרת מערכת כלל המצוות, הערך החשוב ביותר הוא צימצום האכילה - אם הרמב"ם כותב, שכל האיסורים לא באו אלא כדי להביא את האדם למיצוע, הוא מצביע על 'כלל' הכולל בתוכו פרטים ופרטי פרטים, ולכלל  יש פונקציה שהוא אינו מתחלק לסכום הפרטים ממנו הוא מורכב - כלומר, שגם בנפול אחד או אחדים מן המעשים, הוא אינו נופל - בדבריי על כך שאוכלוסיית בני ברק היא האוכלוסיה הכי שמנה בארץ, הצבעתי על כך ש'הכלל'  מופר, ואם כן, מה טעם יש בהתעמקות בכל מעשה ומעשה כשיצר הזלילה אינו מרוסן, ומגיעים למימדי גוף שבהם נחשבים לשמנים? שמן זה לא בריא, הלא כן? ואיפה קיום הציווי "ונשמרתם לנפשותיכם"?

כדאי להעמיד דברים על דיוקם, ראה במו"נ פנ"א "הערה" דברים הסותרים את דבריך כביכול הרמב"ם מתעלם מהמעשה המסויים של כל מצווה....

"...וכן כל-אימת שאתה עושׂה מצוָה ואתה עושׂה אותה באיבריך כמי שחופר חפירה בארץ, או חוטב עצי הסקה מן היער מבלי להתבונן במשמעות המעשׂה הזה ולא במי שממנו יצאה (המִּצְוָה) ולא מה תכליתו (של המעשׂה) - אזי אל תחשוב שהגעת לתכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם (ירמיה י"ב, 2)....

ואם לדייק באשר לדברים שמבחינתו היה אפשר לאסור השחוטה ולהתיר הנבילה, ועל כך צווחו עליו, כאילו הדברים הם חידוש מקורי שלו, (שעל המאמין לקיים מצוות שעל פניו נראה בהגיון האנושי שאין בהם כל רע, היינו, לקיים כי כך גזר, ואנו עובדים אותו, ומקיימים) שלא נשמע קודם לכן מפי חז"ל, כשאמרו, "אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב..אלא אפשי ואפשי, ומה אעשה אבי שבשמיים גזר עלי" 

ושאלה לסיום, האם אתה חושב שאיסורי מאכלות היו אותם איסורי מאכלות אם היתה ניתנת תורה במדבר המושלג בסיביר ?

_________________

אב"ג,

ברוך בואך וברוך הנושא החשוב שהעלית!

נראה שנקודת הנושא היא במה שדנת עם ירוחםשמ על התושבע"פ ולכן השאלה היא; כיום שהתורה שבע"פ לא התפתחה בכיוון המדויק עליו הצבעת [בין אם מסיבה מוצדקת ובין אם לא], איזו הצעה מעשית ניתן להציע?

כמובן שעידוד הגברת הלימוד מתוך עמידה על עקרונות וחשיבה מעמיקה [כפי שזה מתבצע פחות או יותר בבימ"ד וירטואלי זה], הוא הניתן לעשות לכ"א עד היכן שידו וראשו מגיעים, אך האם יש לך הצעה מעבר לכך? 

אמשלום

"להעמיק את אחיזתה בארץ" כמו ב- "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם... וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח.  וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ." (באותה פרשה, ויקרא כה') 

כפי שכבר כתבתי בתגובה הקודמת חיי המעשה והאחיזה בארץ תלויים בחיבור למחויבות דתית וערכית ובלעדיהם אכן אין קיום בארץ. בכל מקרה ברור מפשט התורה שהארץ ניתנת לעם ישראל על מנת להיאחז בה ולכבוש אותה כל עוד הם מקיימים "והיה עם שמע..."

ועדיין יש תושב ויש גר תושב.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 29/03/2007 16:52:26

[מבקר,

"להעמיק את אחיזתה בארץ" כמו ב- "כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"?]

בעל

כל מקצוע שתורם לרווחת החברה וביצור הכלכלה והאחיזה הלאומית בארץ. הדגש הוא מעבר מהדאגה הבלעדית לפרנסה וההישרדות האישית והמשפחתית ע"י בחירת מקצועות המאפשרים להעביר בקלות את הרכוש והעיסוק ממקום למקום תוך התעלמות מוחלטת (מוצדקת כמובן) מהצורך לחזק את הארץ וכלכלתה כבגלות, לחיים לאומיים עצמאיים בהם אמורים לבנות חברה מוסרית, הדואגת לגר ליתום ולאלמנה ושואפת להעמיק את אחיזתה בארץ בה היא חיה.

בעל
מתכנת מחשבים ומרצה באוניברסיטה למחשבים, אנשי מעשה ומעלה מהמעלה הראשונה.

מבקר

אתה צודק אבל כל דור והמעש והיצרנות שלו, ובדור זה מצוות שמיועדות למעש חקלאי לא יביאו שום תועלת [לפחות לרוב העם]