| נשלח ב-31/3/2007 21:58 |
 |
| |
בין הזמנים
כידוע, הישיבות היום נוהגות לצאת לחופשות ארוכות 3 פעמים בשנה, בסוכות, בפסח ובקיץ. מנהג זה שורשו בישיבות שבליטא ובפולין, שם היו הישיבות רחוקות מהבית ובתקופות החגים או הקציר נזקקו ההורים לעזרת בניהם. כיום עדיין יוצאים לתקופות ממושכות אלו. מה העניין בבין הזמנים ארוך כל כך? האם זה אכן הכרחי לתועלת השטייגען של הבחורים בזמן הבא? או שמא זה לא ורק לאף אחד אין אומץ לקום ולערער.
ראינו בתקופת המלחמה בצפון ישיבות שהחליטו שזה לא הזמן המתאים לחופש, ולמדו כתקנם גם בימות החופש ולא שמענו על ירידה חמורה ברמת השטייגען בזמן...
מה דעתכם? הכרחי, מיותר או שמא סתם הרגל שנעשה קבע? (אני לא בא ח"ו לערער על המוסד המקודש הזה שקרוי "בין הזמנים" אלא רק לנסות להבין האם הוא נחוץ...)
_________________
"רק להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2007 13:22 |
|
| |
אין שום עניין, מיותר לחלוטין, ובכ"ז געשמאק ביותר וחבל לבטל...
_________________
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2007 20:33 |
|
| |
לעניות דעתי (כמובן מנק' ראותי כמשגיח:-)) בין הזמנים הוא זמן מאוד חשוב להתרעננות ולעבודה עצמית, אמנם הניתוק מההוייה הישיבתית גורר אצל בחורים רבים ירידה מסויימת, אך התועלת לרוב מרובה על ההפסד. וכבחור: אני חושב שיש מקום לפזר את בין הזמנים של ניסן לאיזה שבוע אחד באמצע זמן חורף. זו יכולה להיות הפסקה מעולה להתרעננות, וגם ככה בשבוע הראשון של ניסן אף אחד לא עושה שום דבר חוץ מלנקות (ההורים אולי עשויים להתנגד...).
לסיכום. נחוץ. (אני אישית ניצלתי רגעים רבים, והשטייגען יותר טוב משיא הזמן- אם עובדים נכון).
תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 04/04/2007 20:30:41
הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ--מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים (שה"ש ב,ט) עיין המיטיב שיר לבעל ההעמק דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2007 14:49 |
|
| |
הקפצה. למניעת כפילויות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2007 14:51 |
|
| |
איי, איפה פרנציסקו שלנו, ואיה הנוסטלגיה המוכרת שהייתה עולה בי למקרא הודעותיו, הוא נטש אותנו ונשארנו יתומים ואין אב. מי יתן ונזכה לראותו שוב כותב בלשונו הזכה הודעות תוססות ומלאות עניין ציבורי
_________________
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
|
|
|
|
|
