סיפור יפה לפסח

פעם פגש קיסר אוסטריה את ר' יונתן אייבשיץ בחג הפסח.
שאל אותו הקיסר: אתם היהודים חוגגים עכשיו חג, שאתם מכנים אותו חג החירות, איזו סיבה יש לכם לחגוג הרי אתם אומה כל כך נרדפת ומושפלת, ואיך תחגגו אם אותה חירות היתה ואינה?
ענה לו ר' יונתן: אמשול לך משל למה הדבר דומה: היה יהודי אחד עני ואביון, כל ימיו בקושי היה לו כדי מזונותיו, והוא פירנס את משפחתו בדוחק עצום. והנה יום אחד קנה אגרת חוב, ושפר מזלו ועלה אגרתו בגורל. תוך יום אחד עלה אותו יהודי מבירא עמיקתא לאגרא רמה ונהיה עשיר מאוד.
קרא אותו יהודי לבניו ואמר להם: בני, עד עכשיו בקושי היה לנו כסף למחייתנו, ולא יכלתי לשלוח אתכם, ואך אני בעצמי לא זכיתי לרכוש השכלה ראויה. אי לכך עכשיו כשיש באפשרותי נלך כולנו ונלמד. ואכן כך עשו. ומידי שנה בשנה ביום זכייתו בגורל אסף את כל משפחתו ועשו מסיבת הודיה לקב"ה על חסדיו.

והנה כדרכו של עולם, התהפך על מיודעינו הגלגל ושב להיות כבתחילה, יהודי עני וחסר כל. ובהגיע יום השנה לזכייתו בגורל, שוב אסף את משפחתו למסיבה השנתית. ושאלו אותו בניו: לשמחה מה זאת עושה? מילא כל שנה היה לנו לשמוח שחיינו כעשירים, אבל עכשיו שלחם בפינו אין, למה לנו השמחה?

ענה להם אביהם: כשהתעשרנו זכינו בשני דברים. זכינו בחיים גשמיים טובים יותר, בבית בבגדים ובמזונות. וזכינו גם בידע שרכשנו ובדברים שלמדנו. אולי עושרנו הגשמי ניטל מאיתנו, והיום אין לנו פרוטה, אך מה שלמדנו, את זה אי אפשר לקחת.


כשיצאו עם ישראל ממצרים, זכו עם ישראל לשני דברים, לחירות פיזית מהשעבוד וצרות מצרים, ולחרות רוחנית כשקבלו את התורה על הר סיני.

אולי היום אנחנו סובלים (עד בוא משיח צדקנו בב"א), וחרותנו הגשמית נלקחה מאיתנו. אך את תורתנו, תורת חיים אי אפשר לקחת מאיתנו.

וזאת היא גאולנו שאנו חוגגים.
עד כאן הסיפור.

ואני אוסף משלי: שאין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
ויש מקום להאריך.

_________________

לי ידוע סוף אחר לסיפור.
ענה להם אביהם: נכון, אבל כשהייתי עשיר הלוויתי למישהו סכום גדול ועדיין לא  הגיע זמן הפירעון, לכן זה נדמה לנו אנחנו ענייים אבל זה רק באופן זמני עד שיגיע זמן הפירעון,

והנמשל מובן...